|
בתחילת השבוע קיבל הקבינט סקירה של הסכנות והאיומים הנשקפים לעורף במקרה מלחמה. זו הייתה ישיבת הקבינט הראשונה שבה השתתף אביגדור ליברמן כשר הביטחון, וכמה ממשתתפיה העידו כי האווירה בה הייתה טובה ונינוחה. כינוס הישיבה נקבע לפני שבועות רבים, ולא היה קשור כלל לדרישות שר החינוך נפתלי בנט לשפר את איכות ותדירות התדרוכים לחברי הקבינט (שבעקבות צירופו של שר הבינוי והשיכון יואב גלנט מונה כיום עשרה שרים בנוסף לשר משקיף).
זו הייתה הפעם הראשונה שבה הקבינט שומע את מה שבצה"ל מגדירים "תרחיש ייחוס" במקרה של מלחמה, שמטרתו לשקלל את כלל המשתנים – בראשם מידע על יכולות האויב לעומת היכולות ההגנתיות וההתקפיות של צה"ל – ומכאן לנסות להעריך מה הפגיעה הצפויה בעורף. מטבע הדברים, במערכת הביטחון יש נטייה לבנות את תרחישי הייחוס על בסיס "ניתוח המקרה הגרוע ביותר". כך שבישראל נערכים לאפשרות שאם תפרוץ מלחמה היא תהיה "רב-זירתית", כלומר תתרחש בכמה חזיתות: לבנון, סוריה, עזה ואפילו איראן.
האויב הקשה והמר ביותר של ישראל הוא חיזבאללה. על פי ניתוח המקרה הגרוע ביותר, לא מן הנמנע שהארגון, ואולי גם צבא אסד, ישגר טילים לעבר ישראל מהגולן הסורי. ייתכן שיהיה ירי טילים מאיראן, ואפשר שגם חמאס, ובוודאי הג'יהאד האסלאמי וארגונים סלפים סוררים שפועלים ברצועת עזה ובסיני, יצטרפו למערכה.
כפי שמפקדים בכירים בצה"ל ופקידים במשרד הביטחון התבטאו בעבר, ההערכה היא שלרשות כל האויבים האלה יש במשותף מלאי עצום של כ-220 אלף טילים ורקטות. כמחצית מהכמות מצויה בידי חיזבאללה. הארגון השיעי עבר מאז מלחמת לבנון השנייה (בחודש הבא יציינו עשור למלחמה), תהליך מרשים ודרמטי של בניין כוח, והפך מארגון גרילה לצבא לכל דבר ועניין. יש לו כ-20 אלף חיילים סדירים וכ-25 אלף אנשי מילואים, יחידות ימיות וכלי טיס בלתי מאוישים, והוא מפתח לוחמת סייבר, מאזין לרשתות קשר ומנסה לשפר את יכולת המודיעין שלו.
רקטה נורית מרצועת עזה, 2008 | תמונה: ויקיפדיה
במאמצי ההתעצמות שלו, שם חיזבאללה דגש על הצטיידות בטילים מדויקים יותר שיכולים לשאת ראשי חץ קרביים. לא של עשרות קילוגרמים, כפי שהיו ברשותו לפני עשור, אלא של מאות רבות של חומר נפץ. בכל 34 ימי מלחמת לבנון השנייה ירה חיזבאללה יותר מ-4,000 רקטות וטילים שנשאו חומרי נפץ במשקל כולל של 18 טונות. אפשר להניח כי במלחמה עתידית הוא ישגר בכמה ימים מספר דומה של רקטות וטילים, שיישאו טונאז' רב של חומר נפץ. תשתיות אסטרטגיות כמו נמל התעופה, תחנות חשמל, בסיסי צבא ועוד יהיו יעד למטחי הטילים.
גם אם חיל האוויר יצליח להשמיד בפתיחת המלחמה (בין שבמהלומה מפתיעה ובין שבתגובה) כמות נכבדה של הטילים והרקטות של חיזבאללה, וגם אם מערך ההגנה האווירי – בעיקר "כיפת ברזל" – יירט עוד מספר רב, ברור שייגרמו אבידות רבות בנפש וייגרם נזק רב לרכוש. זו תהיה מלחמה מהסוג שהעורף טרם חווה כמותו. מאות אלפים עלולים להתבקש לפנות את בתיהם או שיתפנו ביוזמתם. במלחמת המפרץ ב-1991 נטשו מאות אלפים את גוש דן (ראש עיריית תל אביב שלמה להט בז להם וכינה אותם "עריקים"), ובמלחמת לבנון השנייה התפנו מהצפון כ-200 אלף איש. צפויים גם שיבושים באספקת החשמל, ברשתות התקשורת ובתפקודם של מוסדות ציבוריים.
ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, העריך בעבר שבמערכה הבאה העורף הישראלי יספוג מאות הרוגים. האם זהו מספר שהחברה בישראל יכולה להתמודד עמו? התשובה תלויה בחוסן של האזרחים. על סמך תקדימי ארבע המלחמות האחרונות – לבנון השנייה ושלוש המערכות בעזה – במערכת הביטחון מעריכים כי לחברה הישראלית ישנם הנחישות, החוסן והנכונות להקריב כדי לעמוד במבחן. מה עוד שיכולות המיגון בעורף, אף שהן רחוקות מלהיות אופטימליות, שופרו מאוד בשנים האחרונות, כאחד הלקחים של מלחמת לבנון השנייה. פיקוד העורף התרחב, ושיפר את יכולותיו ואת התיאום והקשרים עם הרשויות המקומיות ועם גופים אחרים החיוניים למשק בעת חירום.
אסור גם לשכוח שתגובת צה"ל תהיה כזו שלא נראתה. חיזבאללה יוכה מכה אנושה עד כדי כוונה להכריעו כארגון צבאי. ובכל מקרה, הסבירות למלחמה עם חיזבאללה נמוכה מאוד כרגע. לבנון השנייה הניבה לישראל הישג אסטרטגי חשוב – חיזבאללה ממשיך להיות מורתע והוא חושש מעימות מחודש, בוודאי כל עוד הוא ממשיך להקיז דם במלחמת האזרחים בסוריה, שלמרות ההישגים בשבועות אחרונים מול "המדינה האסלאמית", סיומה לא נראה באופק ועל פי כל ההערכות היא תימשך עוד שנים.
ידוע מראש
בימים אלה מועברות בין לשכת ראש הממשלה, שרי הקבינט וצה"ל טיוטות של דוח מבקר המדינה בנושא מנהרות חמאס. בשבועות האחרונים הודלפו לתקשורת קטעים מהטיוטה, שלכאורה מצביעים על כך שצה"ל לא עדכן כראוי את שרי הקבינט, ואילו השלישייה המנהלת – בנימין נתניהו, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל בני גנץ – הסתירו מידע מהקבינט.
ואולם בהדלפות כמו בהדלפות, לא תמיד האמת היא נר לרגלי המדליפים, אלא הספין, הרווח הפוליטי והשמצות היריבים. מה עוד שטבען של טיוטות דוחות ¬ביקורות הוא להתנסח מחדש, בעקבות תגובות המבוקרים. הדוח הסופי יהיה שונה מהטיוטה, ובוודאי מסך הדלפותיה.
האמת היא שעם כל חשיבותו של דוח המבקר (כל דוח שלו חשוב לדמוקרטיה), אין בו צורך כדי לדעת שהמידע על איום המנהרות לא היה בגדר סוד.
דיווחים על כך הופיעו בתקשורת החל מ-2012. גם במדור זה התפרסם דיווח די מפורט באוקטובר 2013, שמונה חודשים לפני המלחמה. כך נכתב כבר אז: "בצה"ל ובמערכת הביטחון מעריכים כי חמאס בנה או נמצא בשלבי בנייה של עשרות מנהרות – 30 או אף יותר – שמובילות מעזה ונמצאות כבר בשטח ישראל. למעשה, אפשר לומר כי בכל הקשור למנהרות צה"ל 'מגשש באפילה', תרתי משמע. או במילים פחות מכובסות: אין לישראל מידע מהיכן נחפרות המנהרות ולאן הן מובילות. המנהרות הופכות בהדרגה לבטן הרכה בהגנה על ישראל".
אם אני ידעתי, אז מן הסתם גם חברי הקבינט, כולל השר נפתלי בנט, ידעו. ואם לא דווח להם או שהסתירו מהם את המידע, די היה אם היו קוראים את הכתבות. בעגה המקצועית קוראים לכך "מודיעין ממקורות גלויים". או באנגלית, OSINT.
עיר המנהרות
השבוע מסר שירות הביטחון הכללי (שב"כ) כי עצר לפני כחודש צעיר עזתי בן 17 שחצה את גדר המערכת מרצועת עזה לישראל.
אכן, מפעם לפעם נעצרים בגבול צעירים עזתים שמצליחים לחדור לישראל בניסיון נואש למצוא בה תעסוקה. הפעם הסיפור כנראה שונה: העציר חשוד שהיה פעיל בזרוע הצבאית של חמאס והשתייך לגדוד של חופרי מנהרות בצפון הרצועה. על פי הודעת שב"כ, הוא מסר בחקירתו "מידע על שיטות הפעולה בחפירת המנהרות, דרכי ההתקשרות במנהרות וכן הצביע על מוקדי חפירה רבים, האמורים לשמש את פעילי הנוחבה (יחידת העילית של הזרוע הצבאית שאמורה להחדיר את לוחמיה לשטח ישראל – י"מ)".
זהו המקרה השלישי ששב"כ מפרסם על מעצרם של פעילים שחוצים את גדר המערכת וקשורים למערך המנהור של חמאס. מקורות פלסטיניים מפקפקים בגרסה שמפיץ שב"כ, כאילו מדובר במי שחוצים כך סתם ללא סיבה את הגבול. להערכת אותם גורמים מדובר ב-"סוכנים" של השב"כ, שפותו לערוק או שוטו לחצות את הגבול.
כך או כך, רצף המעצרים מעיד על מאמצי מודיעין מוגברים מצד השב"כ ויחידות האיסוף של אמ"ן להשיג כמה שיותר מידע על מנהרות חמאס, הן בשטח הרצועה, והן אלה שחודרות לישראל. המנהרות והבונקרים ברצועה מיועדים למטרות הגנה של העברת לוחמים, לאגירת נשק ולמסתור מפני חיל האוויר והמל"טים של צה"ל. זו רשת מסועפת של פירים ומנהרות, שכוללת גם חדרי מנוחה, שישמשו את הארגון בעת חירום.
חלק ממנהרות ההגנה מחוברות בעומק הרצועה למנהרות התקיפה, שדרכן, על פי תוכניות הקרב של חמאס, ינסו לוחמי נוחבה לחדור לשטח ישראל בעת מלחמה. למנהרות התקיפה פתחי כניסה רבים, שחלקם נחפרים בסמוך למבנים אזרחיים, לבתי מגורים, בתי ספר, מסגדים ומרפאות, כדי שישמשו בעת מלחמה "מגן אזרחי" וירתיעו את צה"ל מלתקוף בקרבתם, מחשש לפגיעה באוכלוסייה אזרחית.
בעיני חמאס תקיפה בשטח ישראל לצד הפעלה טובה יותר של יחידות ימיות ושיגור כלי טיס בלתי מאוישים יכולים להניב הישגים "אסטרטגיים". להישג כזה יכולה להיחשב חדירה ליישוב בעוטף עזה, ולו לכמה שעות, הרג תושבים או חטיפתם ולקיחתם בשבי. מהלך אחר שחמאס ינסה להוציא אל הפועל הוא הפצצות כבדות על יישובי עוטף עזה ושטחי כינוס של צה"ל באזור בפגזי מרגמה וברקטות קצרות טווח. זהו אחד הלקחים שחמאס הפיק מהמלחמה האחרונה, שבה ריכז את עוצמת האש ברקטות לטווחים ארוכים יותר, כולל לתל אביב ולגוש דן. התוצאה מבחינת חמאס הייתה מאכזבת, בשל המיגון הטוב יחסית, התנהגות האוכלוסייה ויכולתה של "כיפת ברזל" ליירט את הרקטות והטילים באחוזים גבוהים.
ההערכה במערכת הביטחון היא שהסיכוי שהקיץ תתלקח מלחמה אינו גבוה. למעשה, השנתיים מאז צוק איתן היו השקטות ביותר ברצועה מאז 1968. לא נהרג אף ישראלי ובסך הכל נורו 24 רקטות, וגם הן על ידי ארגונים סוררים שאינם סרים למרות חמאס. הן נפלו בשטחים פתוחים ולא גרמו לשום נזק או נפגעים.
ההערכה היא שלחמאס אין עניין בחידוש האלימות, כפי שמתבטאים גם מנהיגיו. אולי הראיה החזקה ביותר לכך היא העובדה שחמאס משקיע מאמצים רבים כדי למנוע מהארגונים הסוררים לשגר רקטות לישראל.
נכון, חמאס ממשיך במאמצי ההתחמשות שלו ובניית כוחו הצבאי. אך כך גם צה"ל, שאינו קופא על שמריו. למערכת הביטחון יש תוכנית מסודרת לפינוי יישובים בעוטף עזה במקרה של מלחמה, ואילו קהילת המודיעין עושה כאמור מאמץ רב, בצד שיפור היכולת הטכנולוגית, כדי לחשוף מנהרות התקפיות, לתסכל את חמאס ולנטרל ממנו את אחד הכלים החשובים ביותר בתוכניות הקרב שלו.
לאתר מעריב
|
