רודנות המספרים: כיצד הולכת לאיבוד המשמעות בשפה הכמותית?

בין לאדן למשל שלח לארה"ב ב-1996 "הכרזת מלחמה" בצורת שיר שמוען למזכיר ההגנה באותם ימים וויליאם פרי. בעולם המוסלמי, כמו בתרבויות רבות אחרות, שירים יכולים להכיל מסרים חשובים מאוד. אך בתרבות שמקדשת מספרים, אף אחד לא מתייחס ברצינות למילותיו של שיר.

איך כל זה מתקשר לכלכלה של המאה ה-21? במובנים רבים, המאמץ של קנט לכמת את מה שלא ניתן לכימות, מתפשט כמו אש בשדה קוצים גם בעולם העסקים, הכלכלה והמדיניות הציבורית. המספרים הופכים למצרך נדרש יותר ויותר. הם מעניקים לתחזיות הילה של אובייקטיביות ודיוק, ולאט לאט הצורה היחידה שבה ניתן ליצור ולצרוך תחזיות הפכה להיות מספרית.

זו הסיבה שכולם לקחו ברצינות את דבריו של הרווי שוורץ, מנהל הכספים של גולדמן סאקס, שתיאר את החלטת הבנק השווייצרי המרכזי בינואר האחרון, לבטל את שער התקרה של הפרנק, כ"מהלך של סטיית תקן של 20 פלוס". שוורץ כנראה חושב, שניסוח כזה נשמע חכם יותר מאשר לומר "שלושה אנשים נפגשו בציריך והחליטו על משהו שלא חזינו מראש". או שאולי הוא פשוט Quant שמנסה להישמע פואטי.

תחזיות כמותיות מעודדות דיון על ההסתברות שתרחיש מסוים יתרחש, גם אם היא חסרת משמעות | צילום: fotolia

אז למה להתעקש על חיזוי לא כמותי? ראשית, מפני שהוא מעניק חסינות מסוימת מפני הונאה עצמית. זאת מכיוון שדווקא חוסר הוודאות שמאפיין מילים, הוא זה שמעניק דיוק רב יותר לתחזית, שמטבעה עוסקת בעתיד שהוא חסר ודאות. שימוש בניסוח מילולי ברור, במקום במספרים, יכול למנוע הידרדרות במורד מדרון חלקלק לעבר הפיכת כלכלה למתמטיקה. ההימנעות ממספרים מאפשרת התעמקות רבה יותר בהיגיון מאחורי הפרמטרים השונים המרכיבים את המציאות הכלכלית. כאשר עומדים בפני חוסר ודאות, מה שקובע בסופו של דבר הוא איכות השאלות שאנו שואלים ולא הדיוק של התשובות שאנחנו מייצרים.

לא חוקי טבע

הסיבה השנייה בגינה כדאי להימנע ממספרים נובעת מהראשונה: תחזיות איכותיות ולא כמותיות מעודדות דיון על אופי האירועים האפשריים ועל המקרים שבהם הם יכולים להתרחש. לעומת זאת, תחזיות כמותיות מעודדות דיון על ההסתברות שתרחיש מסוים יתממש – גם כאשר ברור שההסתברויות האלה הן חסרות משמעות. כך למשל, במקום לשאול "מה ההסתברות להאטה חריפה בסין?", עדיף לשאול למה בדיוק אנשים מתכוונים כשהם אומרים האטה חריפה, או מה תהיה המשמעות של האטה כזו במונחים של ייצוא ופיתוח הכלכלה הסינית. עם כל הנתונים המספריים שהם מספקים, אפילו השווקים הפיננסיים מייצגים ערכים שהם בסופו של דבר חברתיים, ולא "חוקי טבע".

בואו נניח שאתם מנסים לברר כיצד משפיעה פרשת הרכבים המזהמים של פולקסוואגן על העדפת הרכש של הציבור. אם תדבקו במילים, תגיעו בסופו של דבר למה שחשוב, דהיינו טיעונים לוגיים מנוסחים בקפידה על טבען של הזדמנויות שיכולות לצוץ מתוך סדרה מסוימת של אירועים אפשריים: לקוחות צפויים לסמוך פחות על יצריות הרכבים. זה עשוי להוביל לכך שיצוצו סוכנויות פרטיות לבחינת רמת זיהום, ושההעדפה למכוניות צורכות דלק תרד. מכאן עשויה להיסלל הדרך לקפיצה משמעותית בפופולריות של רכבים חשמליים.

אפשר להסכים או לא להסכים עם השתלשלות הדברים ההיפותטית הזו, אך הוויכוח יתמקד בלוגיקה שעומדת מאחוריה, ולא בדיוק החיזוי ההסתברותי של תוצאה מסוימת. המספרים יגיעו בסופו של דבר, אך הם לא יכולים להיות נקודת הפתיחה ובוודאי שאינם יכולים לעמוד בפני עצמם כתחליף לחיזוי הלוגי המילולי. מההרגל הזה כדאי לכולנו להיגמל.