Forbes Israel Logo

שלטון העם: הציבור חושד בעסקים וברגולטרים, אך לאו דווקא צודק

סקר דעת קהל שפורסם ביולי באתר "וואלה" שיקף את הבלבול הרב בקרב הציבור בנוגע להסדר "מתווה הגז": 51% מהנשאלים הודו שהם אינם מבינים את המתווה מול 24%, שאמרו שהעקרונות ברורים מאוד או די ברורים. 30% הודיעו שהם מתנגדים לו ו־25% אמרו שהם תומכים בו. המסקנה הבלתי ניתנת לערעור היא שרבים גיבשו דעה ברורה, לרוב נגד המתווה, מבלי שהרגישו צורך מיוחד להתעמק בפרטיו.

מעטים הם אלה שאכן בקיאים במתווה ויודעים לשקלל את המחיר מול התמורה. מעטים אף יותר יודעים לחשב את הגידול בהכנסות המדינה מהפקת הגז, בעקבות יישום המלצותיו של פרופ' איתן ששינסקי, או את התועלת והנזקים האפשריים של יישום המלצות ועדת ששינסקי השנייה, שעסקה במיסוי ובתמלוגים המוטלים על כיל.

וכשלא יודעים, ולא מתאמצים להבין, הופך השיח דל ופופוליסטי. פרשת "הרווחים הכלואים" והקלות המס לחברות ענק בתמורה להשקעות עוררו דיון ציבורי נרחב, שהדגיש בעיקר את הנטייה של המדינה להקל עם "טייקונים", בעוד שהתמורה להקלות קשה לאומדן.

מסינרגיה למשחק סכום אפס

בבסיס היחסים בין היזמים הפרטיים לקופה הציבורית עמד תמיד עקרון הרווח ההדדי: זהות אינטרסים שנוסחה במאה הקודמת בסיסמה "מה שטוב לג'נרל מוטורס טוב לארצות הברית". תנו הקלות מס והטבות, קבלו תעסוקה, ייצוא, פיתוח כלכלי וגידול בהכנסות מס בטווח הארוך.

המציאות לא השתנתה: הסקטור העסקי ממשיך לעשות עסקים יפים עם הסקטור הציבורי, אבל האווירה נעכרה. הציבור חשדן מאוד, אינו מתעניין בפרטים ומניח מראש שמה שטוב לג'נרל מוטורס (יצחק תשובה או עידן עופר), בהכרח רע לצרכן ולמדינה. האמונה בסינרגיה התחלפה ב"משחק סכום אפס" – רווחי הצד האחד שווים להפסד הצד השני.

רבים מתנגדים למתווה הגז, אך מעטים בקיאים בפרטיו | צילום: fotolia

העסקים והמדינה הרוויחו ביושר את החשדנות הזו. בשנים האחרונות מגלה הציבור שבתחומים רבים הוא משלם מחירים בלתי מוצדקים. יתר על כן: הרגולטורים, שהיו אמורים להגן עליו, או לפחות לחשוף את האמת, אינם ממלאים את תפקידם על הצד הטוב ביותר. במקום להגן על הצרכן, הם נוטים לשתף פעולה או להימנע מעימות עם בעלי העסקים גדולים. כולם, צדיקים ורשעים, הפכו לחשודים.

שיבושים בשיקול הדעת

אז מדוע צריך הציבור להאמין שמתווה הגז המוצע הוא הטוב ביותר האפשרי, כאשר הפרטים נסגרים בחדר שאיש אינו יודע מה קורה בו, ומיום ליום נחשפים פרטים חדשים על ויתורים ושינויים בנוסח המקורי? וכיצד נדע אם "ששינסקי ב'" מיטיב עם הציבור, או שמא נרקחה כאן עוד נוסחת פלא שנועדה להיטיב עם העסקים?

האווירה הביקורתית גורמת לעתים לשיפור בעסקה הנכרתת בין המדינה לעסקים, כפי שהיה במתווה הגז. אבל היא גם גורמת לפקידים חלשים לעשות מהלכים נמהרים. הביקורת על ההסכם בין הממונה על ההגבלים לחברות הגז גרמה לו לבטלו ולהציג תוכנית חדשה, שלא התקבלה על דעתו של איש. סירובו להכניס שינויים בהצעתו המוזרה פוצצה את המשא ומתן וגררה את המדינה למחול שדים. שיקול דעת לקוי התגלה גם בהתנהלות רשות החשמל. התערבותה בהסכם רכישות הגז של חברת החשמל גרמה לצרכנים נזקים של מיליארדי שקלים.

השיבושים בשיקול הדעת של המפקחים התבטאו גם בתחומי שוק ההון, התעשייה והמסחר: המגמה להפחית את ההון העצמי הנדרש מרוכשי דירות חדשות עלולה להתגלות כחרב פיפיות, שתכה בעיקר בציבור שלמענו נועדו ההקלות. המאמצים "להגביר את השקיפות" במחירונים של רשתות השיווק גרמו לפקידי משרד הכלכלה לאלץ אותן להקים מערכות מידע יקרות, שהציבור כלל אינו משתמש בהן.

אין נוסחת פלא לאיזון האינטרס הציבורי עם יתרונות היזמות העסקית. אבל יש רגולטורים המצליחים להיחלץ מהחיבוק החם של ההמון, ולקבל החלטה מושכלת, לאו דווקא זו שהכתיבה להם כותרת הבוקר בעיתון. נדרשים כאן משרתי ציבור, שאינם שואלים עצמם מדי בוקר איזה ציבור הם מבקשים לשרת היום.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן