עייף מהטיסה ורעב, פטריק שוורצנגר סוקר את שולחן הקייטרינג העמוס במאפים וכריכים. השחקן והיזם בן ה־31 בקושי הספיק לנשום בחודשיים האחרונים, אותם בילה במסע בין 15 מדינות, לקידום סדרת הקאלט של HBO בה הוא מככב, “הלוטוס הלבן”.
לבסוף, הוא שולף מכיסו שני חטיפי חלבון. של Mosh כמובן, המותג שהקים ב־2021. “אני תמיד סוחב איתי כמה כאלה”, הוא אומר. בדיוק כמו הדמות שלו ב”לוטוס הלבן”, סקסון רטליף שעסוק כל היום בשייקים חלבון, שוורצנגר שומר על מה שהוא אוכל. ויש עוד כמה קווי דמיון: גם הוא בוגר אוניברסיטה יוקרתית עם תואר בעסקים, וגם הוא מגיע ממשפחה חזקה ואינו זר לעושר.
אבל בעוד שסקסון עדיין לא הצליח לצאת מצלם של החיים הנוחים שירש מהוריו, שוורצנגר סוף סוף עושה לעצמו שם – בעסקים ועל המסך.
כבנם של ארנולד שוורצנגר ומריה שרייבר, הוא גדל באליטה ההוליוודית והפוליטית כילד של שחקן שהפך למיליארדר ולמושל קליפורניה, ושל שדרית טלוויזיה שהיא נצר לשושלת קנדי. הוא התאהב בעולם המשחק בגיל צעיר, ולעיתים קרובות כילד ביקר בסטים של סרטי אביו.
“היו תקופות שחשבתי שזה גדול עלי, ואולי כדאי שאשנה את שם המשפחה שלי ואאמץ איזה שם במה”, הוא מודה, “אבל אני מאוד גאה באבא שלי, בחיים שהוא נתן לי, במותג שהוא בנה – ובשם המשפחה שלי”.
חוש של אבא
עוד לפני המשחק, שוורצנגר הצעיר אימץ את הנטייה לעסקים של אביו. אמו זוכרת אותו כנער צעיר שבעקבות תוכנית טלוויזיה ביקש ליום ההולדת כמה מאות דולרים כדי לפתוח חשבון ולרכוש מניות אפל. ב־2008, שוורצנגר – אז בן 15 – התמחה אצל מפיק הסרטים ג’ון דייוויס, משקיע גדול ב־Wetzel’s Pretzels, שזה עתה מכר את חלקו (עם קבוצת משקיעים) תמורת כ־36 מיליון דולר – פי 13 מהשקעתו הראשונית. זה משך את תשומת לבו של התיכוניסט. כשגילה שאליז וריק וטצל מקימים מיזם פיצה חדש, לווה מהוריו כ־50 אלף דולר, והצטרף למשקיעים ב־Blaze Pizza, ביניהם לברון ג’יימס. שש שנים מאוחר יותר, ב־2014, פתח את הראשון מבין שני סניפי הרשת בעירו לוס אנג’לס.
“שם ראיתי שהצרכנים מחפשים חלופות בריאות יותר, תוספות טבעוניות, בצק בריא יותר”, הוא אומר. “אז החלטתי להמשיך להשקיע בחברות שנותנת בדיוק את זה”.
ב־2015, כמעט שמונה שנים לאחר השקעתו הראשונית, שוורצנגר (אז סטודנט שנה רביעית) מכר את מניותיו תמורת לפחות 2 מיליון דולר, לפי הערכת פורבס. הוא החזיר להוריו את ההלוואה, והשקיע במותגי מזון ותוספים בריאים יותר נוספים – כולל שני מותגי משקאות פרו־ביוטיות, Olipop ו־Poppi, שהאחרון שבהם נמכר לאחרונה תמורת 2 מיליארד דולר.
במקביל לצמיחת תיק ההשקעות, הוא לקח על עצמו גם עבודות משחק. בזמן לימודיו לקח שיעורי משחק שבועיים – הרגל שיתמיד בו לאורך עשור שלם – וקיבל כמה תפקידים קטנים בטלוויזיה ובקולנוע. אבל הוא המשיך להמתין לפריצה הגדולה.
כשהקורונה עצרה את תעשיית הקולנוע ב־2020, הוא עבר לגור עם אמו, ושניהם השיקו את Mosh – חברת חטיפי חלבון המיועדת לקדם את בריאות המוח (שרייבר היא חסידה ותיקה של מחקר האלצהיימר לאחר שחזתה בהשפעות המחלה על אביה המנוח). Mosh מכיל רכיבים שתומכיהם מאמינים שהם משפרים קוגניציה. “אמא היא בעלת החזון – ואני הופך את החלום שלה למציאות”, אומר שוורצנגר.
עד כה השניים השקיעו כמעט מיליון דולר מהונם האישי בהגדלת Mosh. “זה לא כמו כל מותגי הסלבס שמגייסים כספים בעזרת השם”, הוא אומר, “יצרנו את החטיפים עם רופא. עשינו הכל בעצמנו. וזו היתה תקופת הקורונה, כששרשרת האספקה היתה נוראית. כל מה שיכול היה להשתבש – השתבש”.
חוץ מעניין הקורונה, התזמון שלהם היה מושלם. תעשיית חטיפי החלבון המתפתחת, זינקה לאחר הסרת מגבלות הקורונה, והגיעה להכנסה של כ־5 מיליארד דולר ב־2024. ב־2022, השנה המלאה הראשונה לפעילותה, Mosh רשמה מכירות של כ־4 מיליון דולר.
"היו תקופות שחשבתי שזה גדול עלי, ואולי כדאי שאשנה את שם המשפחה שלי ואאמץ איזה שם במה", הוא מודה, "אבל אני מאוד גאה באבא שלי, בחיים שהוא נתן לי, במותג שהוא בנה – ובשם המשפחה שלי"
ב־2023 גייסה Mosh 3 מיליון דולר לטובת הגדלת הפעילות הקמעונאית, ורשמה הכנסות של 7 מיליון דולר. את 2024 כבר סיימה החברה עם מכירות של 12 מיליון דולר. החברה עדיין לא רווחית.
שוורצנגר מעולם לא נטש את קריירת המשחק שלו, אבל בתחילת הדרך עם Mosh שקל להשאיר את הוליווד מאחור, “אם קריירת המשחק לא ממריאה”. זה היה הכיוון עד שקיבל תפקיד ב־MAX, מיני־סדרה HBO. מאוחר יותר שיחק דמות ראשית בסדרה של אמזון – ואז הגיע התפקיד ב”הלוטוס הלבן”.
הוא נסע לצילומי הסדרה לתאילנד בתחילת 2024, והעומס של הקריירה הכפולה – העסקית והבימתית – הורגשה היטב. “זה היה כמעט בלתי אפשרי”, הוא מספר, “היו לילות שלאחר יום צילומים ארוך – או אולי לפני תחילתו של יום צילומים ארוך נוסף – הייתי צריך להתעורר ב־2 או 3 לפנות בוקר ולקיים זום עם ספקים וקמעונאים”.
לעת עתה, אין לו תוכניות לעזוב את החברה, למרות שכבר הגיע ליעד הראשון שהציב לעצמו – להביא את החברה שלו למחזור של 10 מיליון דולר. “זו היתה המטרה שלי, להיות המנהל שמוביל את החברה למכירות של 10 מיליון”, הוא אומר. “זה סוג אחר של אתגר לבנות משהו מאפס ולהביא אותו ל־10 מיליון, לעומת נניח להביא מ־10 ל־100 מיליון. ליעד הבא אתה צריך מישהו שנמצא ברחובות כל יום, כל היום”.
השנה נמצאת Mosh בדרכה להגיע להיקף מכירות של למעלה מ־20 מיליון דולר, ומגייסת סיבוב נוסף בתקווה להאיץ את הצמיחה בקמעונאות ולהפוך לרווחית – אומר ג’ף גמסי, נשיא ומנהל תפעול של Mosh. שוורצנגר ושרייבר מתכננים כעת להרחיב את המותג לקוסטקו ול־Walmart.
החיים של שוורצנגר, אם כן, רק הופכים לעמוסים יותר ויותר. אבל הוא לא מתלונן. “לפני כמה שנים, אחד ממנהלי האולפנים אמר לי שאני צריך לעזוב את העניינים העסקיים, ולהיות יותר ממוקד. אמר שזה יותר מדי להיות עם רגל אחת פה ורגל שניה שם”, הוא אומר. “אבל אני חושב שדווקא יש סוג של סימטריה בין הבידור לעסקים, וככל שהמותג שלי גדל, גם קריירת המשחק – אני מקווה – תגדל. הרי בסוף, כשחקן, אתה עסק – אתה מותג”.
