למרות הגישור נאלצתם להתייצב בבית המשפט. למי שייך החיסיון בתהליך?

Contributors

הלכתם לגישור, הצגתם את עמדתכם, הצעתם הצעות לצד השני, אך בסופו של דבר נאלצתם להתייצב בבית המשפט. קורה. האם צד אחד להליך הגישור יכול לזמן את המגשר למתן עדות? האם על המגשר להתייצב ולהעיד בבית המשפט?

האם החיסיון שייך רק לצדדים שיכולים לוותר עליו ביחד ולחייב את המגשר להעיד בבית המשפט, ובכך לפגוע בחובת הסודיות שלו? האם הצדדים יכולים לספר בבית המשפט את כל מה שנאמר בגישור, כששניהם מוותרים על החיסיון?

חיסיון הוא הענקת פטור מחובה הקבועה בחוק למסירת מידע, במסגרת חקירה על ידי גורם מוסמך, או במסגרת עדות בפני בית המשפט. סודיות היא חובה שאדם לוקח על עצמו. הסיבות העיקריות למתן חיסיון בגישור הן עידוד הליכים חלופיים ליישוב סכסוכים, הבטחת יחסי אמון בין המגשר לצדדים, הבטחת ניטרליות המגשר והגנה על פרטיות הצדדים.

יש לזכור שהחיסיון תמיד חריג לחובת הגילוי שהיא ברירת המחדל, שכן השאיפה היא שכל המידע הדרוש לעשיית צדק יהיה גלוי בפני בית המשפט. החסיונות שהוכרו בדין מופיעים בפרק ג' בפקודת הראיות, אך הליך הגישור אינו נמנה עם חסיונות אלו. עם זאת, בהלכה הפסוקה נקבע כי לא מדובר ברשימה סגורה וכי ניתן לקבוע חיסיון גם במסגרת ההלכה הפסוקה.

ואכן, לאחרונה נקבע על ידי כבוד השופטת אפרת ונקרט בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, בפסק דין חשוב ביותר, כי יש להעניק למגשר זכות עצמאית לחיסיון, שלאורה לא ניתן לזמן את המגשר לעדות גם בהסכמת הצדדים, אם הוא לא חפץ בכך. כמו כן, נקבע כי במידה והצדדים מסכימים להסרת חיסיון הליך הגישור, הסכמתם תהיה תקפה אך ורק ביחס לדברים שאמרו במסגרת הגישור ולא תהיה תקפה ביחס לדברי המגשר.

מדובר בקביעה חשובה ביותר ובעלת משקל רב. הפרת חובת הסודיות של המגשר, מעבר לפגיעה בהליך הספציפי, עשויה לפגום גם באמון הציבור בהליך הגישור כולו. אם כן, מדובר בסוגיה שלא ניתן להפריז בחשיבותה בהתייחס לנכונות הצדדים להשתמש בהליך הגישור.

זו סוגיה עקרונית ובעלת חשיבות ציבורית רבה, משום שאין מחלוקת ביחס לחשיבות הליך הגישור, הנובעת משיקולים ערכיים ומשיקולי תועלת מערכתיים. פרופ' אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, היטיב לבטא את הדברים כשאמר: "הפתרון המוסכם מבוסס על התנהגות אנושית רציונלית, בבחינת 'אדם לאדם – אדם' … גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים".

סעיף 79 ג (ד) לחוק בתי המשפט קובע כי "דברים שנמסרו בהליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי".  בנוסף, תקנה 5(ה) לתקנות בתי המשפט (גישור) תשנ"ג-1993, קובעת שהמגשר לא יגלה מידע שנמסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד להליך הגישור. לכן הוא מחויב בסודיות כלפי כל גורם ובכלל זה גם כלפי בית המשפט. כמו כן, בהסכם בין המגשר למגושרים, המופיע כתוספת לתקנות גישור אלו (הסכם המהווה תנאי סף לכניסה להליך הגישור) מצוין, בין השאר, כי הצדדים מתחייבים לא להזמין את המגשר למסור עדות.

אם כן, הדברים זוכים להתייחסות בחוק, בתקנות ובהסכם שבין המגשר למגושרים, אך לא רק שם. חובת הסודיות של המגשר מוסדרת גם  בקוד האתי ובכללי האתיקה של ארגון המגשרים. כפועל יוצא, ועדת האתיקה של ארגון המגשרים קבעה שבמידה ומגשר מוזמן למתן עדות בפני בית המשפט, עליו להתייצב ולסרב למסור עדות.

בפסק הדין יש גם התייחסות לדבריו של כבוד השופט עמית בבית המשפט העליון, בפסק הדין לוי נגד דרורי. לדבריו, החיסיון הוא לא של המגשר אלא של הצדדים בגישור, ולכן הוא ניתן לוויתור בהסכמת שני הצדדים. כבוד השופטת ונקרט מאמצת את הפרשנות כי בית המשפט העליון התייחס לחלק המרכזי של הגישור, הנוגע לדברי שני הצדדים בלבד ולא לדברי המגשר. היא מוסיפה ואומרת כי הסכמים יש לכבד, וטוב היה אם הצדדים היו מכבדים את הסכם הכניסה לגישור עליו חתמו עם המגשרת ובו התחייבו שלא להזמינה לעדות.

עמדת בית המשפט בפסק דין זה היא שעל אף שאי העדת המגשרת עשויה להקשות על בירור האמת, עדיין האינטרס הציבורי בהגנה על מעמד מוסד הגישור גובר על ההצדקה לזימון למתן עדות. על אף שטרם נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי למגשר יש זכות עצמאית לחיסיון, לעמדת בית המשפט, בשונה מחובות חיסיון אחרות (כמו בין עורך דין ולקוח ובין רופא למטופל, בהם די שהלקוח או המטופל מוותר על החיסיון כדי שזה יוסר), יש להעניק למגשר זכות עצמאית לחיסיון.

רוני אלגרנטי הנו מגשר עסקי, מומחה ביישוב סכסוכים בתחום האזרחי מסחרי. הוא מגשר מהו"ת ונכלל ברשימת המגשרים מטעם הנהלת בתי המשפט. רוני הנו מרצה בתחום הגישור ומשתתף מעת לעת בפינות בנושאי גישור ברדיו.

ה-Contributors של פורבס ישראל הם כותבים עצמאיים שנבחרו על ידי מערכת פורבס, מומחים בתחומם, המספקים פרשנות וסקירת תופעות עכשוויות בתחום התמחותם. התוכן הוא מטעמם ובאחריותם והוא אינו תוכן ממומן.