ב־20 בינואר 2021, נכנס הנשיא ה־46 של ארה"ב, ג'ו ביידן, לבית הלבן. אחרי ארבע שנים סוערות של דונלד טראמפ, ועם הטראומה הטרייה של הסתערות תומכיו על הקפיטול, ניגש הנשיא ביידן להשיב את הגלגל לאחור. כבר בימים הראשונים בתפקיד החזיר את ארה"ב להסכם פריז למלחמה בהתחממות הגלובלית וגם למועצת זכויות האדם של האו"ם השנויה במחלוקת.
"America is Back" הכריז הנשיא בחגיגיות.
קשה לזכור זאת היום, אבל גם היחסים עם רוסיה התחילו באופן חיובי יחסית – הנשיא ביידן אומנם סלד מהנשיא ולדימיר פוטין באופן אישי ואף כינה אותו "רוצח", אבל דחף להאריך בחמש שנים נוספות את הסכם START New להתחייבות הדדית לצמצום הנשק הגרעיני. ההסכם, שנחתם בתקופת הנשיא לשעבר ברק אובמה, הוא למעשה הסכם הגבלת הנשק החשוב ביותר שנותר עדיין בתוקף בין הצדדים, לאחר שהנשיא לשעבר טראמפ התנער מהסכם רייגן־גורבצ'וב לפירוק נשק גרעיני וטילים לטווח בינוני.
בחודשיו הראשונים בתפקיד סימנו הנשיא ביידן ואנשיו את המטרות המרכזיות במדיניות החוץ האמריקנית: סין, ולאחר מכן רוסיה. לפי ביידן, סדר היום העולמי ייקבע ביחסים מול המעצמה האסייתית הגדולה ובאלטרנטיבה שארה"ב תציב לציר הסיני־רוסי. גם בהיבט הביטחוני, מאמין ביידן כי הסכנה האמיתית לארה"ב עלולה להגיע מעימות שייצא משליטה עם רוסיה או עם סין ופחות מהטרור העולמי. "הטרור הוא איום אמיתי, אבל הוא לא איום קיומי על ארה"ב", אמר. במילים אחרות – ביידן מחפש לשים כל איום בפרופורציה המתאימה כדי לשמור על פוקוס מול סין ורוסיה.
אלא שתוכניות לחוד ומעשים לחוד – כבר מהרגע הראשון, העניינים לא התקדמו לפי התוכנית וביולי 2021 הגיע המשבר הגדול הראשון בעידן ביידן, כשהודיע על הקדמת השלמת הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן לסוף אוגוסט. הנסיגה מאפגניסטן הגיעה בעקבות חתימה של טראמפ על הסכם שלום עם הטאליבן בתמורה להתחייבות של הארגון הקיצוני למנוע מאל־קעידה לפעול באזורים שבשליטתו.
ארה"ב, תחת כל נשיא, חיפשה דרך לסיים את הסאגה העגומה באפגניסטן. המהלך של טראמפ היה שנוי במחלוקת כשלעצמו, אבל האופן בו ביצע ממשל ביידן את הנסיגה, ובעיקר הפער הקיצוני בין ההערכות האופטימיות והנאיביות לקריסה המוחלטת והמהירה של כל מה שהאמריקנים בנו במשך שני עשורים, פגעו באופן משמעותי בהרתעה האמריקנית וגם ברצונם לנסות משהו כזה שוב בעתיד הנראה לעין.
ביידן, שמבקש כאמור להתמקד ביחסים עם המעצמות ובקביעת סדר היום העולמי, מחפש להתרחק באופן גורף מסכסוכים בלתי פתירים. כך בחוסר העניין היחסי בנעשה באזורנו וכך גם בהחלטה לסיים עם השהייה באפגניסטן במהירות האפשרית, על אף המחיר התדמיתי הגבוה ששילמה ארה"ב. הפגיעה באמינות האמריקנית והאמונה כי הממשל החדש מעדיף להימנע מהתערבות בסכסוכים מורכבים עודדו כמה מיריבותיה של ארה"ב להקשיח עמדות ולקחת סיכונים משלהן – כך במקרה של רוסיה באוקראינה, וכך במקרה של איראן והסכם הגרעין.
בין מוסקבה לטהרן
רבות כבר נכתב על הפלישה הרוסית באוקראינה. בשני פודקאסטים של פורבס ישראל שהוקדשו לנושא, העלינו את הטענה כי ההתנהלות המערבית, ובפרט אי עצירת האוקראינים מחלומות ההצטרפות לנאט"ו, הם שדחפו את רוסיה למהלך צבאי. וזה לא שביידן לא יודע ללחוץ על אוקראינה – כסגן נשיא הוא איים על נשיא אוקראינה דאז כי אם לא יפטר לאלתר את התובע הכללי שנחשד בשחיתות הוא יאבד חבילת סיוע אמריקנית נדיבה. להבדיל, כנשיא הוא לא עשה דבר על מנת לעצור את נשיא אוקראינה מהצהרות לוחמניות על הצטרפות לנאט"ו בכל מחיר.
בין אם האמריקנים תכננו לפתות את הרוסים להיכנס לאוקראינה ובין אם לאו, לא מעט פרשנים טוענים כי הרוסים שאבו ביטחון רב מהנסיגה האמריקנית החפוזה מאפגניסטן ומהאמונה כי ביידן יעדיף שלא לשקוע שוב בסכסוך בלתי פתיר. האמריקנים הצהירו מראש שלא יתערבו צבאית, והתחזית הרוסית הייתה לתגובה אמריקנית מוגבלת בסגנון הסנקציות שהוטלו לאחר הפלישה הרוסית לקרים ב־2014. להפתעתם הם התבדו – ארה"ב מובילה את העולם לחרם על רוסיה כמעט בכל תחומי החיים.
המלחמה באוקראינה צמצמה באופן משמעותי את המקומות בהם פוטין יכול להתקבל בברכה. רק לאחרונה הוא חיפש כתף חמה בטהרן. ימים ספורים לאחר ביקור ביידן בישראל ובערב הסעודית, יצא פוטין לאיראן, לפסגה משולשת עם חמינאי ונשיא טורקיה ארדואן. עד לא מזמן, קיום פגישה כזו של נשיא רוסיה זמן קצר לאחר מסע ביקורים של נשיא ארה"ב, נועד להזכיר לכולם כי רוסיה עומדת בראש מחנה אלטרנטיבי שפתוח לכל מי שמתנגד לאמריקנים. כך התנהלו הדברים במשך עשרות שנים. הפעם, הפסגה בטהרן העידה עד כמה הרוסים חלשים ונטולי אופציות.
אחרי שנים ארוכות בהן הגיע פוטין לפגישותיו מעמדה של כוח, הפעם הוא הגיע מעמדה של חולשה. מארחיו־שותפיו לא פספסו את ההזדמנות להשיב לו על שנים של הפגנות כוח – כך, עם הגעתו של פוטין לבניין הממשל בטהרן בו נערכה הפסגה, אף אחד מהבכירים לא הגיע לקבל את פניו, וכך "ייבש" ארדואן את פוטין במשך דקה מול המצלמות כשהשתהה בהגעה לפגישה המשותפת. לכך מצטרפים הדיווחים המביכים משהו על הרצון הרוסי להצטיידות במל"טים איראנים, אחרי עשורים בהם נשק משוכלל זרם בכיוון ההפוך. לפוטין, שנותר ללא אלטרנטיבות של ממש נוכח החרם המערבי, לא נותרה ברירה אלא לבלוע את העלבון.
האיראנים מצידם, מנסים למקסם את התועלת מהמצב החדש. כבר יותר משנה שהם גוררים רגליים במו"מ על הסכם גרעין חדש מול המערב. ממשל ביידן מתעקש עדיין על הסכם חדש, שיהיה, כך מקווים בוושינגטון, קצת יותר טוב מההסכם עליו חתם ממשל אובמה. בדרך לשם, הסכים הממשל על פי הדיווחים להוציא את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור. צעד זה גרר תגובות נזעמות בישראל וגם בחוגים שמרניים בארה"ב והממשל נסוג מאז מכוונתו. כך או כך, החתימה על הסכם הגרעין נראית עדיין רחוקה והאמריקנים, ביחד עם האירופאים, משחקים לידיים האיראניות שמשתמשות בטקטיקות שונות כדי לעכב כל התקדמות בחדרי הדיונים, בזמן שהצנטריפוגות ממשיכות להסתובב.
מה שלום הנשיא?
מידת כשירותו הקוגניטיבית של הנשיא ג'ו ביידן עלתה לדיון על ידי הרפובליקנים עוד במהלך הקמפיין לנשיאות. אחרי שבמחנה הדמוקרטי ביקרו בחריפות את הנשיא טראמפ ורבים תהו בקול על מידת כשירותו למלא את תפקיד הנשיא, נערך לטראמפ מבחן לבדיקת יכולות קוגנטיביות, אותו עבר בהצלחה.
מן העבר השני, ביידן עצמו התבלבל מספר פעמים במהלך הקמפיין וכן בחודשים הראשונים בבית הלבן, ואף נראה היה כי שכח את שמו של ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, במהלך מסיבת עיתונאים משותפת בספטמבר 2021. בעקבות מספר מקרים שנראו כבלבול, הביעו מוקדם יותר השנה 38 חברי קונגרס רפובליקנים דאגה ממצבו הקוגניטיבי של ביידן וקראו להפוך את בדיקת הכשירות הקוגניטיבית שעבר טראמפ לסטנדרט החדש עבור כל נשיא אמריקני. בפוקס ניוז עברו מאז מרמיזות להצהרות נחרצות על סימנים של דמנציה שמפגין הנשיא הדמוקרטי.
אם הדברים היו מסתכמים בכך, ניתן היה לפטור זאת בהטרלה פוליטית סטנדרטית. אלא שרצף של אירועים מהעת האחרונה מתחיל לעורר שאלות גם מחוץ למחנה של טראמפ. בחודש יוני חשף ביידן בטעות מול המצלמות בבית הלבן כרטיס הוראות שהוכנו לו על ידי עוזריו. בין היתר, נכתב שם: "אתה נכנס לחדר ואומר שלום", "אתה מתיישב בכסא שלך" (ההדגשות במקור). בבית הלבן הזדרזו לטעון כי מדובר בפורמט סטנדרטי שהיה נהוג גם בימי אובמה, אולם הצורה הפשטנית והמפורטת שבה נוסחו ההוראות התקבלה בחשדנות רבה.
שבועיים לאחר מכן, התבלבל ביידן בצורה בולטת בעת קריאת נאום מטלפרומפטר ואמר בקול מה שהיו אמורות להיות הנחיות לביצוע – "סוף ציטוט – חזור על השורה!". שבוע נוסף חלף, ושוב ביידן כשל בלשונו בצורה בולטת, כשהודיע שיש לו סרטן. בבית הלבן מיהרו להבהיר כי הנשיא התבלבל והתכוון לסרטן העור ממנו סבל "לפני שהיה לנשיא".
לכך יש להוסיף שורה ארוכה של קטעים מצולמים בהם נראה נשיא ארה"ב מעט אבוד, מושיט יד ללחיצה כאשר אין לידו איש ובאופן כללי מבולבל. בין אם הדברים מעידים על מצב רפואי או סתם על חוסר ריכוז, ברור כי סימני הגיל נותנים את אותותיהם – ביידן הנשיא נראה הרבה פחות חיוני ואנרגטי משהיה כסגן נשיא אצל ברק אובמה בשנים 2009־2016.
נכון להיום, כל הסימנים מראים כי מצבו הבריאותי של ביידן צפוי להפוך אותו לנשיא האמריקני הראשון מזה כמעט 60 שנה שלא מעמיד את עצמו מרצונו לבחירה מחודשת.
נוכח הדיווחים כי איראן קרובה מאי פעם לפצצה ראשונה, תמוהה ההתעקשות על הסכם גרעין שהשפעתו תהיה שולית במקרה הטוב. האמריקנים אומנם לא ששים למלחמה חדשה, אבל הלחץ מצד בנות הברית של ארה"ב במזרח התיכון, לצד ההתעקשות של ביידן לבסס מחדש את האמינות האמריקנית מבלי להיכנס לסכסוכים בלתי פתירים, עשויה בסופו של דבר להוביל למהלומה צבאית כלשהי כדי להרחיק את איראן מקו המטרה. הדרך לשם עודנה ארוכה, אך אם וכאשר יגיעו הדברים לכך, הם עשויים להשתלב בקווי היסוד של דוקטרינת ביידן.
העיניים נשואות מזרחה
בזמן שהעימות מול רוסיה והמו"מ עם איראן תקועים, משקיע הממשל האמריקני את מירב המאמצים בהכנת תשתית כלכלית ומדינית חדשה במזרח אסיה, נגד סין. בספטמבר האחרון אירח ביידן פסגת מנהיגים של פורום QUAD – פורום מרובע בהשתתפות ארה"ב, הודו, יפן ואוסטרליה, שכבר זכה לכינוי "ברית נאט"ו של אסיה". הפורום הזה מצהיר בגלוי על הידוק יחסים בין הדמוקרטיות במזרח אסיה נגד סין, מה שכמובן מזמין גינויים מבייג'ינג על "יוזמות מעידן המלחמה הקרה".
במהלך ביקור של ביידן בפסגת QUAD ביפן במאי הכריזו האמריקנים על פורום אינדו־פסיפי חדש להידוק קשרי מסחר. בפורום החדש, המכונה IPEF בקיצור, חברות לצד ארבע חברות QUAD גם ניו זילנד, דרום קוריאה, אינדונזיה, וייטנאם וחמש מדינות קטנות נוספות בדרום־מזרח אסיה. ביחד, המדינות החברות בפורום החדש אחראיות ל־40% מהתוצר העולמי. האמריקנים מנסים עוד מתקופת אובמה להקים פורום כלכלי במרחב בתגובה ליוזמות סיניות, וכעת הצליח ביידן להשלים את המלאכה שאובמה התחיל. נוסף על כך, באקט האחרון לפני שסיים את ביקורו באסיה, הכריזו האמריקנים על התחלת שיחות "דחופות" לכינון הסכם סחר חופשי בין ארה"ב לטיוואן.
המתיחות בין סין לטייוואן עלתה משמעותית בשנה האחרונה עד כדי איומים מפורשים לצעדים התקפיים של סין מזה, ולזינוק של 50% בתקציב הביטחון הטיוואני מזה. בפודקאסט של פורבס ישראל העלינו את האפשרות כי המתיחות בטיוואן, כמו באוקראינה לפניה, הן תולדה של מהלך אמריקני גדול לדחוף את רוסיה וסין למהלכים דרמטיים שבסופו של דבר ירעו את מצבן.
בין אם הדברים יגיעו עד לכך או לא, ניכר כי האמריקנים משקיעים זמן ומשאבים רבים כדי להשפיע על סדר היום במרחב האסייתי, מהודו ועד יפן, מה שלא מתקבל בעין יפה אצל הסינים. מה שהחל לפני יותר מעשור עם "הפיבוט לאסיה" של אובמה מגיע לפסים מעשיים עם המסגרות העל־מדינתיות החדשות. עקרונות שיתוף הפעולה, במיוחד עם הדמוקרטיות הגדולות באזור, צפויים להוסיף ולעמוד במרכז סדר היום במרחב בעשורים הקרובים.
כהונה אחת ודי?
חוץ מהנסיגה מאפגניסטן, העימות עם רוסיה, המהלכים במזרח אסיה והריקוד הבלתי נגמר עם איראן, אין לשכוח כי ביידן, בשנה וחצי שלו בבית הלבן, נדרש גם לטיפול במגפת הקורונה ההיסטורית וכעת גם להתמודדות עם משבר כלכלי בממדים היסטוריים, שכבר הוביל להתמוטטות הבורסות בעולם. האירועים האלה קשורים במידה מסוימת: ממתיחות פוליטית שמובילה לגאות במחירי האנרגיה, מהזרמת הכספים לייצוב הכלכלה בזמן הסגרים הגדולים של הקורונה לאינפלציה המשתוללת של החודשים האחרונים.
נוכח כל אלה, בולטת בחודשים האחרונים מה שנראה כמו נסיגה קוגניטיבית של הנשיא האמריקני שיחגוג 80 בנובמבר הקרוב. הוא מתקשה ללכת לעיתים, נראה מבולבל באירועים פומביים, מצטט חלקי נאומים באופן שגוי וחושף ברשלנות הנחיות לטקסים שנראים יותר כמו הוראות הפעלה אלמנטריות (ראו מסגרת).המשמעות הפוליטית היא שזמנו של ביידן כנשיא אפקטיבי הולך ואוזל.
בנובמבר תיערכנה בחירות האמצע ולפי הסקרים צפויים הדמוקרטים למפלה. שיעורי התמיכה בביידן הם מהנמוכים שידע נשיא אמריקני לאחר שנה וחצי בתפקיד, מאז הארי טרומן בסוף שנות ה־04'. לאחר בחירות האמצע, אם ביידן לא יתמודד לכהונה נוספת, יתחיל קרב הירושה במפלגה הדמוקרטית וביידן יהפוך לברווז צולע. הלכה למעשה, נותרה לביידן עוד שנה אחת אפקטיבית בבית הלבן, במקרה הטוב. אחרי שהניח את היסודות לסדר חדש במזרח אסיה, ונוכח מצב שנראה בלתי־פתיר במזרח אירופה, עשוי ביידן להתמקד בזמן שנותר לו בשני דברים: המשבר הכלכלי והגרעין האיראני.
אלון לוין ויובל בוסתן הם העורכים הראשיים של סיקור ממוקד, ירחון מקוון לחקר מגמות ביחסים בינלאומיים.
