"u05d4u05d2u05e0u05d9u05dd u05d4u05dd u05dcu05d0 u05d4u05deu05d4u05d5u05ea u05e9u05dcu05e0u05d5, u05d5u05dcu05d0 u05e7u05d5u05d1u05e2u05d9u05dd u05d0u05ea u05d2u05d5u05e8u05dcu05e0u05d5" - Forbes Israel

Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

"\u05d4\u05d2\u05e0\u05d9\u05dd \u05d4\u05dd \u05dc\u05d0 \u05d4\u05de\u05d4\u05d5\u05ea \u05e9\u05dc\u05e0\u05d5, \u05d5\u05dc\u05d0 \u05e7\u05d5\u05d1\u05e2\u05d9\u05dd \u05d0\u05ea \u05d2\u05d5\u05e8\u05dc\u05e0\u05d5"

אנחנו חיים בעולם שאוהב מדע. אולי אפילו יותר מזה - מאוהב במדע, או יותר נכון בכוחו של המדע. אנחנו משליכים את יהבנו על התיאוריות המדעיות ועל הטכנולוגיה שמופקת מהן ...
ג'ון פארל

אנחנו חיים בעולם שאוהב מדע. אולי אפילו יותר מזה – מאוהב במדע, או יותר נכון בכוחו של המדע. אנחנו משליכים את יהבנו על התיאוריות המדעיות ועל הטכנולוגיה שמופקת מהן כמעט בעיניים עצומות. אך האמת הפשוטה והמעט מפחידה היא שהפער בין המדע, כפי שהוא מוצג לנו, ובין האמת גדול כמו הפער בין אגדות ובין המציאות. אפילו התיאוריות הבסיסיות ביותר, שכולנו כבר למדנו להכיר ולדקלם, מלאות בכשלים לוגיים, סימני שאלה וצורות הבעה וייצוג, מילוליות, וויזואליות ורעיוניות שאינן מדויקות.

להיסטוריון המדע ג'ון ווילקינס יש סדרה מרתקת של פוסטים בבלוג Evolving Th0ughts על שימוש מוטעה במטפורות בביולוגיה. הדיון המוכר והפופולרי ביותר כיום מתמקד בתיאור של גנים כשפה וכאינפורמציה. בעוד שהשוואה כזו יכולה לשרת מטרות של הוראה, עלינו להיזהר שלא להיסחף איתה:

"מטאפורה יכולה להונות אותנו בצורה שיטתית", הוא כותב. "היא יכולה להטעות אנשים שחושבים ש"היגס בוזון" הוא באמת "חלקיק אלוהי", או שהמפץ הגדול באמת היה פיצוץ. זה יכול להפוך לבלתי נמנע אם לא מלמדים את העובדות כבר בהתחלה, ובמקרים רבים זה גם יכול להיות בלתי מזיק. אבל תחשבו על כמה מטפורות אחרות: אנחנו "מעוררים" את המערכת החיסונית עם תרופה או חיסון זה או אחר. המטפורה המטעה הזו גורמת לאנשים לבזבז מיליארדי דולרים על לקיחת תוספי ויטמינים לא מועילים, או להימנע מחיסון ילדיהם כדי שהמערכת החיסונית שלהם "תתעורר" ותתחזק כתוצאה מפגישה עם מחלות אמתיות".

טעות נוספת שווילקינס מציין היא הניסיון לאפיין את המהות האנושית על ידי גנים. "הדי.אן.איי תורם לחלק מהתכונות שלי, והוא אפילו משפיע על האופן בו מתפתח האופי שלי עם הזמן, אבל הוא לא ה"מהות שלי", אומר ווילקינס. "הסיבה שאני מניח את המילה מהות בתוך גרשיים היא שמדובר במושג מעורפל ובמידה רבה חסר משמעות. בפילוסופיה, המושג מבטא את אוסף התכונות שהופכות אינדיבידואל למה שהוא. בני אדם למשל, נחשבים לחיות רציונאליות, כלומר יש להם מהות רציונאלית לצד מהות של כלל החיות (רגישות לסביבה, יכולת לנוע), ולצד מהות של כלל החיים (יכולת לאכול ולגדול, יכולת להתרבות). בעוד שהדי.אן.איי חשוב לצורה בה אנחנו גדלים ומתפתחים, הוא לא כולל את כל "המהות" שלנו. די.אן. איי בתוך מבחנה ילך ויתפרק עם הזמן. די.אן.איי באורגניזם שחסר את התנאים המתאימים, לא יאפשר לאורגניזם הזה להמשיך", כותב ווילקינס.


"הדי.אן.איי הוא לא המהות שלנו" | צילום: shutterstock

מטעה באותה מידה היא הנטייה לשרטט תלות של אחד לאחד בין גן בודד ותכונה בודדת. "אנשים שהם לא ביולוגיים ידברו על הפונקציה, בה' הידיעה, של גן או חלק בגוף", אומר ווילקינס. "אך למעשה חלקים מאורגניזם, כולל הגנים שלו, תמיד יהיו בעלי מספר תפקידים החשובים לתפקוד האורגניזם. טענות שהפונקציה היא אחת מסויימת, מתבססות על מה שקורה כאשר משהו בגן מסויים משתבש, במה שנקרא ניסויי נוקאאוט (כאשר החוקרים מוציאים את הגן מתוך הגנום כדי לראות כיצד זה ישפיע)".

טעות נפוצה נוספת הקשורה לגנטיקה היא הנטייה לחשוב במונחים דטרמיניסטיים – שגורלנו נקבע לפי הגנים שמרכיבים אותנו. "ביולוגיה היא לא הגורל שלנו", אומר ווילקינס, על אף שיש לה השפעה עליו. "תנאים גנטיים לא כופים עלינו התנהגות מסויימת, אך הם הופכים התפתחות של התנהגויות מסויימות ליותר סבירה".

המטען הגנטי שלנו לא "קובע את גורלנו" | צילום: shutterstock

בהקשר זה נכנסת גם מטפורת השפה – הגנים הם "קוד", מכילים "מידע" שניתן לפרש אם לומדים את ה"שפה". המשיכה למטפורה זו היא ברורה למדי, אומר ווילקינס. אם הגנום שלנו הוא בעצם איזו תכנית פעולה הכתובה בשפה מקודדת, זה משתלב טוב עם האמונה שיש איזה כוח עליון שמתכנן הכל. בארה"ב במיוחד, קל מאוד למכור תפיסה כזו שמשתלבת עם תוכנית הבריאה האלוהית.

אלה הן רק כמה דוגמאות לבעייתיות במושגים ובתבניות בעזרתן מוצג לנו המדע, אך זו גם הזמנה עבור הקוראים המתעניינים להתעמק, לבקר ולשאול את עצמם ואחרים שאלות לגבי המידע שמאכילים אותנו מידי יום, ולמעשה עשוי להיות לעיתים הרסני.