הדינוזאור לא ישרוד: על גורלה הידוע מראש של רשות הדואר

הבשורה הטובה של השבוע היא חתימתו של הסכם העבודה החדש בדואר ישראל. 1,200 עובדים יפרשו, הממשלה תזרים לחברה מאות מיליוני שקלים, ובעלי אגרות החוב יוכלו, ככל הנראה, להירגע. תוכנית ההבראה אמורה להביא לצמצום כוח אדם, שיפור השירות והתייעלות שתחזיר את החברה לפסים רווחיים. 

אבל אל תטעו. אין כמעט תקדים לניהול עסקי רווחי ותקין של חברה ממשלתית. החדשות הרעות הן שחברת הענק תמשיך להיות חברה ממשלתית, שבראשה עומדים מנהלים מוכשרים שיוצאים ממכבסת המינויים הפוליטיים של השרים הממונים.

אין סיבה שהדואר ימשיך להתקיים כחברה ממשלתית, וגם תוכנית רשות החברות להפרטתו החלקית, באמצעות הנפקת מניות בבורסה בשנה הבאה, לא תמנע את תוכנית ההבראה הבאה.

הדואר היה בעבר שירות ממשלתי והתאגד לחברה ממשלתית שסיפקה בין היתר שירות ייחודי: דואר לכל בית במדינה. מכיוון שעלות הדואר הייתה גבוהה, סבסדה החברה את השירות באמצעות רווחים מתחומי פעילות אחרים.

זה לא הלך. במסגרת הרפורמה האחרונה תומחרו שירותי חברת הדואר מחדש, מחיר משלוח המכתבים הועלה, וכעת אומרים בחברה שאין סבסוד צולב של השירות. אם שירות הדואר רווחי, אין סיבה שלא להעביר אותו לידיים פרטיות. כבר היום מתחרות בחברת הדואר מספר חברות פרטיות, הפועלות במגזר הרווחי יותר של הענף – "דואר כמותי" של חברות גדולות השולחות להמוני נמענים חשבונות ודוחות.

בתחום הדואר הכמותי ובתחומי פעילות אחרים כמו משלוחי חבילות, מתחרה החברה ראש בראש מול חברות לוגיסטיות ישראליות ובינלאומיות, בניגוד גמור לגישה הממשלתית הרשמית, הגורסת שתפקיד הממשלה הוא לספק לציבור שירותים ולא להתחרות בחברות מסחריות הנאבקות על רווחיותן.

מתוך קמפייו ההסתדרות נגד פיטורי עובדי הדואר | צילום: מתוך יוטיוב

גם את בנק הדואר, המספק שירותי תשלומים לציבור ואינו חברה רווחית, אפשר להפריט באמצעות העברת תפעול המערכת לזכיין, שיקבל לידיו את התפעול לתקופת זיכיון, על פי מכרז ותחת פיקוח קפדני על הביצוע.

מס ירושה

כשהגיעה שעתה של ט' להיפרד מהעולם, לא חשבו ילדיה שלרופאה החביבה ושומרת החוק יכולה להיות בעיה כלשהי עם מס ההכנסה. הם ידעו אומנם שהיא ובעלה החזיקו סכומים לא מרשימים במיוחד בחשבונות בנקים זרים באירופה.

הם לא עשו זאת למטרות העלמת מס, שכן ההכנסות לא היו חייבות במס על פי החוק, והם ראו בפיקדונות "סירת הצלה", כסף שיעמוד לרשותם בעת צרה. בשנותיה הראשונות של המדינה נאסר על אזרחים מהשורה להחזיק חשבון בנק בחו"ל, אבל בסוף שנות ה־90 שונה החוק, וכאשר נפטרה ט' לא היה חשש שהעברת החשבון ליורשיה תחשוף אותם לתביעה פלילית.

אבל על פי חוקי המס, עשויה העברת החשבון לידי היורשים לחייב אותם בתשלומים לא פשוטים. מומחית המס עו"ד ענת טנא, שותפה במשרד אלתר, מזהירה שהעברת החשבון טעונה בירור מדוקדק עם שלטונות המס. אין בעיה בהעברת כסף שמקורו חוקי והוא פטור ממס, או שהמס עליו שולם.

אבל במקרים רבים צברו הפיקדונות ריבית והרווחים עליהם חייבים במס. ברוב המקרים המפקידים לא דיווחו על רווחי התשואה ואף לא היו מודעים להם. אבל כעת, כאשר חובת הדיווח על חשבונות זרים הופכת לנורמה מקובלת, ואפילו בנקים שווייצריים ששמרו בקפדנות על חסיון הלקוחות נאלצים להעביר את פרטי החשבונות לרשויות, עלולים בעלי חשבונות רבים להיתבע לשלם את החסר. תיאורטית, הם עשויים גם להיות מואשמים בעבירות של הלבנת הון ואי תשלום מס.

מכיוון שמדובר באוכלוסייה גדולה מאוד של בעלי חשבונות, שבחלק מהמקרים אף אינה מודעת לחובות המס, נוקטת רשות המסים יד רכה בטיפול. בסוף 2014 הכריזה הרשות על מבצע "גילוי מרצון", והיא קוראת לבעלי החשבונות לדווח עליהם ולשלם במידת הצורך את המס. בהנחה שמקור הפיקדון חוקי ושולם עליו מס כחוק, יחויבו בעלי הפיקדון במס על הרווחים שנצברו בעשור האחרון בלבד. שיעורי המס הם בין 10% ל־35%, בהתאם לשינויים בשיעורי המס שחלו במהלך התקופה. להערכת עו"ד טנא, שיעור המס הממוצע הוא כ־20%.

אפשר להניח שמי שלא יתנדב להצהיר על החשבון שלו עשוי לחמוק מרשות המס, אבל יורשים שירצו להעביר בעלות על חשבון או להחזיר את הפיקדונות לישראל עלולים להיכנס למעגל הדיווח, ולו רק משום שכל הפקדת סכום גבוה בבנק מחייבת דיווח על מקורות הכסף.

ינואר הקודר

סוחרי הבורסה מצטיירים בציבור כאנשים מפוכחים ורציונליים, אבל כל מי שמכיר את העוסקים בענף יודע שרבים מהם מחזיקים באמונות שהבסיס המדעי שלהן אינו מוצק. כזאת למשל היא האמונה שינואר הוא חודש טוב בשוק המניות.

מקור האמונה לא ברור, וגם אין הסבר של ממש לאווירה האופטימית המנשבת בחדרי המסחר בעונה זו של השנה. יודעי דבר טוענים כי האמונה מבוססת על מחקר סטטיסטי שנעשה בבורסה של ניו יורק לפני כעשר שנים. מחקרים סטטיסטיים אחרים, אגב, טוענים שהבורסה נוטה לעליות דווקא בימים שבהם השמש זורחת.

נכון או לא, ינואר 2015 אינו מאושש את האומה. מסוף השנה שעברה ועד היום ירדו מדדי המניות בתל אביב בקרוב ל־10% בממוצע. המצב בוול סטריט דומה. לפחות בינואר הזה הבורסות משקפות תחזיות קודרות לשנה הקרובה, ואת המשמעות נראה בקרוב כולנו בחשבונות הצבירה בקופות ההשתלמות והפנסיה שלנו.

הדאגה העולמית נובעת בעיקר מסין, שם מתפרסמים מדי חודש נתונים מדאיגים על האטה בקצב הצמיחה, וצעדים שנוקטת הממשלה בניסיון לרסן את הפעילות הפיננסית ולהימנע מצניחה של שוקי הכספים. כלכלת יפן גלשה למיתון למרות צעדי הרחבה נמרצים שהובילה הממשלה, וגוש היורו שוב מאיים להתפרק נוכח המשבר הכלכלי שמסרב להיעלם.

תוכנית ההקלה הכמותית שהוצגה על ידי הבנק המרכזי האירופי אמורה לפעול באופן דומה לתוכנית ההקלה שהסתיימה בשנה שעברה בארה"ב. על פי הניסיון האמריקאי, צפויה שחיקה נוספת בשער היורו, שעשוי לחזור לשער היסטורי של דולר אחד או אפילו פחות, עלייה בערך הנכסים ובסוף הדרך צמיחה מתונה, ובוודאי לא התאוששות מהירה.

חולשת היורו היא חדשות טובות ליבואני מכוניות אירופיות, אבל לא ליצואנים שרק התחילו להתאושש ממשבר הדולר הנמוך. 25% מהיצוא הישראלי מופנה לאירופה, ושחיקה של 20% בתמורה ליצואנים מהווה פגיעה קשה בהכנסות ובכושר התחרות של התעשייה המקומית באירופה ובעולם כולו.

ואם כבר מדברים על בעיות מקומיות, הייצוא לגוש היורו לא יעמוד השנה בראש דאגותינו. עיתוי הבחירות מסמן שידור חוזר של 2012: משק תקוע ללא החלטות וללא תקציב מעודכן. הממשלה החדשה תתחיל לפעול, במקרה הטוב, אחרי החגים, ושר האוצר החדש, שיש לקוות שיהיה ראוי יותר משתי כהונות הנפל של קודמיו, לא יספיק להטביע את חותמו. הוא ייאלץ לאשר בחיפזון תקציב גזברי שידחפו לידיו פקידי האוצר.

על מדיניות כלכלית חדשה, שינוי סדרי עדיפויות וחזון אפשר יהיה לדבר רק לקראת התקציב הבא. ובסיכום: 2015 צפויה להיות עוד שנה אבודה למשק הישראלי, בעוד הלחצים מבית ומחוץ רק הולכים ומתגברים. ואולי זהו רק אפקט ינואר, והבורסה והאופטימיות יחזרו עם חילופי העונות.