הכתובת הייתה על הקיר: הכלכלן הבריטי שחזה את המשבר בגוש היורו כבר לפני למעלה מ-20 שנה

שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
בסרט הקאלט “קוקטייל” משנת 1988, הדמות הראשית בריאן פלינגן (אותה גילם השחקן הצעיר והמבטיח טום קרוז) נפרדת מדמותה של בוני, ביניהם התפתחה מערכת יחסים קצרה. כשזה קורה, מבקשת ממנו בוני: “בוא לא ניפרד בצורה רעה”, וקרוז הצעיר עונה לה במשפט ישיר ומדויק: “כל פרידה היא פרידה רעה. אם היא לא הייתה רעה, כנראה שלא הייתה לנו סיבה להיפרד”.

27 שנים חלפו מאז יצא הסרט לאקרנים, אך האבחנה המדויקת של דמותו של קרוז נשמעת רלוונטית מתמיד, לפחות בכל הקשור למצבו הרעוע של גוש היורו. החלטתו של הבנק המרכזי בשוויץ ביום חמישי האחרון לבטל את עיגון הפרנק השוויצרי למטבע היורו הביאה, כזכור, לטלטלה ברחבי העולם כולו, לזינוק אדיר של הפרנק ביחס לדולר ולצניחה נוספת של מטבע היורו. ובנוסף לכל, חשוב לזכור כי ההחלטה השוויצרית הגיעה ימים ספורים לפני אירוע משמעותי נוסף – בדמות הבחירות הכלליות אשר יערכו ביוון ב-25 לחודש, ואשר צפויות (על פי כל הסקרים) להעלות לשלטון במדינה את מפלגת השמאל “סיריזה”, אשר צפויה להוביל את יוון אל מחוץ לאיחוד האירופאי. אז האם גם איחוד היורו, ממש כמו מערכת היחסים של פלינגן ובוני, עומד לפני סיום?

אם כך אכן יקרה, כמובן שמדובר יהיה בטלטלה אדירה בקנה מידה בין לאומי, כזו אשר תשפיע על כלכלות, מהלכים גיאו-פוליטיים וחייהם של מיליונים ברחבי העולם כולו. אך למרות שקשה יהיה להפריז בחשיבותו של מהלך שכזה, עבור לא מעט מומחים וחוקרים הדבר לא יבוא כהפתעה כלל: לאורך מעט שנות קיומו, ספג האיחוד האירופאי לא מעט ביקורות וטענות, אשר טענו כי מדובר באיחוד כפוי ומאולץ, אשר אינו משקף אחדות אידיאולוגית ופוליטית אמיתית.

אחד מגדולי הפסימיסטים (לפחות בכל הקשור לגוש היורו) היה הכלכלן האנגלי ווין גודלי – אשר כבר בשנת 1992 טען כי המשבר הכלכלי במדינות האיחוד הוא “בלתי נמנע”. כיום, נראה כי נבואתו של גודלי הולכת ומתגשמת בצעדי ענק.

“המדינות יוותרו ללא כלים להגן על עצמן”. ווין גודלי | מתוך ויקיפדיה

חזה משברים בבריטניה, בארה”ב – וגם באירופה

גודלי, אשר נפטר בשנת 2010 בגיל 84, נחשב לאחד מנביאי הזעם של הכלכלה העולמית. את עיקר שנותיו הוא העביר במשרד האוצר הבריטי, ובהמשך עבר במוסדות אקדמאיים שונים כחוקר וכיועץ, שם המשיך והתעמק בתנועות ההון וב”שיווי המשקל המוניטרי” בין כלכלות העולם. את המוניטין כרואה שחורות וכנביא זעם החל לצבור כבר בשנות ה-70, אז היה הראשון להעריך כי הצמיחה הכלכלית בבריטניה תיעצר לחלוטין, וכי שיעור האבטלה במדינה יזנק בתוך שנים בודדות. רק בשנות ה-80, כשכל תחזיותיו הוכחו כמדויקות, גם המוניטין המקצועי שלו החל לזנק בהתאם.

המוניטין הרב לו זכה הביאו אותו גם למכון לוי היוקרתי לכלכלה בניו יורק, שם הוא פעל בשנות ה-90 והמשיך בעבודת המחקר שלו. בשנת 1998 הוא היה לאחד מהראשונים להזהיר כי חוסר שיווי המשקל בכלכלה העולמית והמשך צמיחת החוב בסקטור הפרטי בארה”ב הביאו ל”חוסר יציבות מסוכנת”, לדבריו – וכך אכן התברר 10 שנים מאוחר יותר, כשכלכלת ארה”ב ספגה את אחת המכות הקשות בתולדותיה.

וגודלי, כאמור, לא הסתפק בהשמעת אזהרות מדאיגות ביחס לאנגליה ולארה”ב בלבד. כבר בשנת 1992 (6 שנים לפני הקמתו הרשמית של גוש היורו) הוא פרסם דברי אזהרה חמורים למדי, אשר חזו כמעט במדויק את המשבר הכלכלי ה”בלתי נמנע” (לדבריו) אשר יגיע לבסוף למדינות החברות באיחוד. לטענתו, אף מדינה באירופה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על האפשרות להנהיג פיחות מכוון במטבע המקומי שלה (יכולת עליה וויתרו המדינות השונות עם כניסתן לגוש היורו והנהגת מטבע היורו במדינה). לראייתו, מדובר בכלי מוניטרי כה חזק ומשמעותי, עד שוויתור עליו פירושו לקיחת סיכון עצמי משמעותי למדי.

גודלי המשיך וטען כי בכדי שמהלך כזה יהיה כדאי מבחינה מוניטרית, האיחוד חייב לספק למדינות השונות כלי משמעותי לא פחות בתמורה – למשל, בדמות איחוד מוחלט בין המדינות (בדומה למצב הקיים בארה”ב) והנהגת משרד אוצר אירופאי אחד – בנוסף לבנק האירופאי המרכזי. אם עתודות המט”ח, החובות והתמ”ג האירופאים היו מרוכזים תחת קורת גג אחת, הרי שהעברת כספים ממדינה למדינה (כמו בין גרמניה ליוון) לא הייתה שונה מהעברת כספים ממדינת קליפורניה לאלאבמה, לדוגמא. העברות הכספים היו קלות לאיזון, ושום מדינה לא הייתה מגיעה לסף פשיטת רגל.

אך כמובן שמהלך כזה לא קרה מעולם. בנוסף, האיחוד האירופאי גם הגדיל לעשות – ומנע ככל יכולתו מהמדינות השונות מלהביא לפיחות המטבע או לצבירת גרעון במשק. המדינות השונות אוימו בהטלת סנקציות אם הגירעון הממשלתי היה חורג מרמה שנתית של 3% מהתמ”ג, או כשהחוב הלאומי היה חורג מ-60% ממנו. וכך, במקום לקבל כלים פיסקליים בתמורה לוויתור על האפשרות להנהיג פיחות במשק, הממשלות ברחבי אירופה קיבלו שורה נוספת של הגבלות ואיסורים, אשר בעיניו של גודלי הפכו את המאבק בקריסת המשק בכמה מדינות ל”הפסד ידוע מראש”. לדבריו, כשמשבר כלכלי יחל, המדינות בסיכון יוותרו חסרות כל אמצעי להגנה – שכן הן אינן יכולות להביא לפיחות במטבע או להגדלת החוב הלאומי. וכך אותן מדינות ימצאו עצמן במורד מדרון חלקלק, “ללא כל יכולת לעצור את המפולת”, כתב כבר לפני יותר מ-20 שנה.

הרומן בדרך לסופו? | צילום: thinkstockphotos

כעת, כאמור, אזהרותיו של גודלי נשמעות מציאותיות בהרבה. המציאות הוכיחה כי היעדר כלים פיסקליים אכן הביאה את הכלכלה היוונית למשבר חסר תקדים, וכלכלות נוספות ביבשת נמצאות במצב פגיע גם כן, ללא כל יכולת להנהיג מדיניות פיסקלית ממשית כנגד המשבר המאיים עליהן (דוגמת אירלנד, ספרד, פורטוגל ואפילו איטליה). בהיעדר יכולת הפיחות במטבע או הגדלת הגירעון, מדינות רבות עשויות למצוא עצמן נאלצות לבחור בין לקיחת הסיכון בהישארות באיחוד – לבין ניסיון לצאת לדרך עצמאית, ולעצמאות כלכלית מחודשת.

על רקע כל זאת, גם החלטתו של הבנק השוויצרי מתחילה להתבהר. ממש כשם שהזהיר גודלי, עיגונם ליורו של המטבעות במדינות היבשת אשר יוותרו מחוץ לאיחוד יביא גם את אותן מדינות לסיכון מיותר – כשכל ירידה בערך היורו (כמו זו אשר צפויה בקרוב, אם אכן יכריז הבנק האירופאי המרכזי על תכנית הקלה כמותית) תביא לזינוק בביקוש למטבעות האלטרנטיביים – ולחוסר יציבות מסוכן באותם שווקים.

רק ההיסטוריה תשפוט להיכן פניו של גוש היורו – והאם כלכלות אירופה ימשיכו להסתמך על המטבע המשותף גם מעבר לעתיד הקרוב. לפחות על פי נבואתו של גודלי, קריסתה של יוון היא רק הסנונית הראשונה לקריסות כלכליות של מדינות נוספות ברחבי היבשת, אשר יאלצו לבחור בין החברות באיחוד לבין עצמאות כלכלית. אמנם את דבריו הוא השמיע לפני למעלה מ-20 שנה, אך עדיין – כנראה שכדאי להקשיב להם ברצינות.

שיתוף
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

הרשמה לניוזלטר

כתבות נוספות