Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

המקצועות שנעלמים מן העולם: מפעל היודאיקה שמייצר בשיטה מסורתית

אם הייתם שואלים את אמנון כספי אם יבוא יום ויהיה בעלים של מפעל לכלי כסף ומתנות, הוא בטח לא היה מאמין. אבל הזדמנות שנקרתה בדרכו הפכה את החלום למציאות
מיטל כץ

אם הייתם שואלים את אמנון כספי אם יבוא יום ויהיה בעלים של מפעל לכלי כסף ומתנות, הוא בטח לא היה מאמין, אבל לחיים דינמיקה משלהם והחלום שלו ליצור הפך לעסק כמעט במקרה.

כספי נולד ב-1952. כשהיה בן 8 חודשים בלבד חלה בפוליו שהותירה אותו עם שיתוק קשה של מערכת השרירים ומאז הוא יכול להתנועע רק באמצעות כסא גלגלים. באופן מעורר פליאה, אמנון מלא בחוש הומור ויכולת נדירה לשמח את האחר, מה שלימים גרם לו לרצות ליצור מתנות.

את כשרונו ירש ככל הנראה מאימו שהיצירה שלה באה לידי ביטוי בסריגה, תפירה וציור, אבל בימים ההם היה זה לא יותר מתחביב עבורה. עד אמצא שנות ה-30 לחייו התפרנס כספי מעבודה כמנהל חשבונות במשרד עצמאי, אך הזדמנות שנקרתה בדרכו בדמות מפעל שעמד לפני סגירה גרמה לו לשנות את מסלול חייו. המפעל עסק בתכשיטנות וכלי כסף ויצר בעיקר שושני כסף ולמעשה נסגר בעקבות ניהול כושל.

כספי רכש את המפעל ב-1987. הרכישה כללה ציוד וידע איתם יצא לדרך חדשה, ונבחר השם למפעל – כספי סילבר. עניין המוגבלות הפיזית לא היווה חסם עבורו. הוא שעט קדימה. המפעל הראשון נפתח באור יהודה עם, העסיק שני עובדים וחלום של יצוא אומנות כחול-לבן.

עבודת יד מסורתית

בשנים הראשונות של המפעל ייצרו בעיקר תכשיטים, גילפו ידנית את השעווה ויצרו את המודלים. עם השנים התפתחו לתחום המתנות שכלל מיניאטורות, פסלים ויודאיקה. בהמשך, כאשר הביקוש גדל, העתיקו את המפעל לשטח גדול יותר בנתניה. כיום, מוכר כספי סילבר כ-1,200 מודלים שונים. שיטות העבודה כוללות שלבים רבים, רובם בעבודת יד מסורתית. בשנות ה-90 המפעל היה פורץ דרך בטכנולוגיית האלקטרו-פורמינג כששילב ציוד אלקטרוני שנועד לתעשיית ההי-טק, התהליך נקרא בעברית “הרבדה”.

בשיא פריחתו הועסקו במפעל 16 עובדים, לרבות אשתו דרורית שהצטרפה לעסק ב-1992. הם נשואים 43 שנה. המפעל ייצר ושיווק למשרדי ממשלה, זרועות הביטחון, דיפלומטים, מנהלים ואף שיווק למוזאונים יהודיים בארץ ובעולם. כולם רצו את מתנות הכסף המיוחדות של כספי. לפני כ-20 שנה עם עליית היבוא באופן הדרגתי מהמזרח החלה ירידה טבעית במקורות ההכנסה של המפעל והם הסתמכו בעיקר על הגופים הממשלתיים, שעדיין היו מחויבים לרכוש כחול-לבן. לפני כ-10 שנים בוטלה ההגבלה גם עליהם והעבודה הפכה להיות דלילה במיוחד. באותו הזמן נכנס הבן אייל לעסק המשפחתי אחרי שסיים לימודי מנהל עסקים.

כלי יודאיקה המיוצרים במפעל. צילום: הדס אלדר
כלי יודאיקה המיוצרים במפעל. צילום: הדס אלדר

אייל ניסה לערוך שינויים בעסק, כמו פתיחת דוכני תכשיטים בקניונים שונים במרכז הארץ, צמצום מספר העובדים ואף החל בייצור מודל חדש – יודאיקה מורכבת וייחודית שמקשה על המתחרים במזרח הרחוק להעתיק את המוצר.

המוצר היה סט הבדלה בעל שלושה אלמנטים: בסיס שמחזיק את הנר; חלק שמחזיק את המצית; ומעל המצית תמצית ריח. סט ההבדלה החזיק את המפעל לעוד שמונה שנים, היות והמוצר היה מבוקש מאוד אצל הקהל הדתי. אבל הקשיים של מפעל שמייצר בעבודת יד בישראל לא נעצרו. הזמנים השתנו, מתנות מכסף טהור הכוללות מיניאטורות, פסלים ויודאיקה הפכו ברבות השנים פחות מבוקשים והם נותרו עם מעט מאוד עבודה. ואם זה לא מספיק הגיעה מגפת הקורונה והכל נעצר.

סיפור ייחודי

לשאלתי, אם יש למפעל סיפור ייחודי נזכר אמנון בסיפור שלו עם ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל. אחת המתנות שנרכשו על ידי משרד ראש הממשלה היה ספר תהילים קטן, עשוי כסף וחתום בשמו של יצחק רבין בעברית ובאנגלית. הסיפור המדובר היה מיד לאחר הסכם השלום באוסלו. “סיפרו לי שאחרי החתימות רבין קרא לשומרים שעמדו בזמן החתימה על הגגות, וזאת כדי לשמור על חייהם של ראשי המדינות והמשלחות”, נזכר אמנון. “רבין העמיד אותם בשורה ואמר להם: ‘אני יודע שעברתם לילה קשה ומאוד קר, לאות הערכה אני רוצה להעניק לכם מחזיק מפתחות – ספר תהילים שתקף גם לנוצרים וגם ליהודים'”.

תהליך ייבוש כלי הכסף במפעל. צילום: הדס אלדר
תהליך ייבוש כלי הכסף במפעל. צילום: הדס אלדר

שבוע לאחר הרצח פנה מנחם דמתי, נהגו של רבין באותה העת למשרד ראש הממשלה וביקש את מחזיק המפתחות עם ספר התהילים מהסכם אוסלו למזכרת עבורו. במשרד מסרו לו בתגובה כי מחזיק המפתחות אזל במלאי. דמתי הנחוש ביקש את האישור של משרד ראש הממשלה למפעל כספי סילבר כדי שאלו יציידו אותו עם מסמך לקבלת מחזיק המפתחות המדובר. “המפגש המרגש היה מלווה בהרבה דמעות”, מספר אמנון.

בעודי כותבת שורות אלו אני לא יכולה שלא לתהות כי בהתחשב בתקופה בה אנו שרויים כיום, האם מותו בטרם עת של יצחק רבין היווה את תחילת הסוף של המפעלים היצרניים והחשיבות של תעשיה ישראלית חזקה.

אז אם אתם מחפשים מתנה ייחודית, כזו שתיגע ותפתיע, כנסו לאתר המפעל או בקרו במפעל. תהנו ממפגש בלתי אמצעי במפעל ישראלי קטן שזקוק ללקוחות כעת, יותר מתמיד.


הכותבת מיטל כץ בעלת מיזם הסיורים החברתי “בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם” – תיעוד בצילומים. צילום המיזם: Hadas Elder.

המיזם עוסק בחשיפת עסקים ותיקים ותמיכה בהם באופן ולנטרי המתאפשר באמצעות רכישת כרטיסים לסיורי המיזם. לאתר המיזם