Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

הרשות לפלסטינית: נשות עזה משתלטות על תחום היזמות ברצועה

בניגוד לסטריאוטיפים (חלקם מוצדקים) הסובבים את העולם הערבי, מסתבר כי דווקא רצועת עזה מציגה אחוז מרשים במיוחד של נשים יזמיות – מרשים הרבה יותר ממקומות מפותחים רבים ברחבי העולם, לרבות ארה"ב וישראל. אמנם נתונים רשמיים בנושא כמעט ואין בנמצא, אבל על פי סקר ענק שנערך על ידי אתר Wamda (המסקר את תחום היזמות במזרח התיכון), שיעור היזמיות בשטח הרצועה הוא מהגבוהים בעולם – ועומד על לא פחות מ-38%. לישראל, על פי תוצאות הסקר, יש סיבה טובה לקנא, שכן רק שיעור הנשים היזמיות במשק בארץ עומד על 10% בלבד. בארה"ב, אגב, הנתון עומד על 18%.

 מנפצות את התדמית של העולם הערבי | צילום: thinkstock

אך למרות המספר המרשים, לא קל להיות אישה יזמית ברצועת עזה. המצב הפוליטי והביטחוני הרעוע לבטח לא מוסיפים לתחושת היציבות להם זקוקים היזמים ברחבי העולם, כשגם עינה הפקוחה של ממשלת חמא"ס אינה מקלה עם הפעילות בתחום. תוסיפו לכך את הקושי בתנועת היזמיות מחוץ לרצועה (תלויות באישור מעבר מצד ישראל או בפתיחת מעבר רפיח) ובקושי לתאם את כניסתם של אורחים מחו"ל או חומרי גלם שונים, ותקבלו נקודת פתיחה לא קלה בכלל עבור היזם הפלסטיני. וכל זאת, עוד בטרם נאמרה מילה על היחס של תושבי הרצועה לנשים, אשר שואפות להפוך ליזמיות ומנהלות בחברה מוסלמית מסורתית במיוחד.

מרים אבולטווי, בת 26, שגרה במחנה פליטים בעזה, הייתה האישה הראשונה שקיבלה מימון לסטארט-אפ שלה. בהתחלה אביה לא היה מרוצה מכל הסיפור, כי רצה שתהיה לה עבודה והכנסה קבועה, והיא גם נדחתה בועידה הראשונה בעזה שהוקדשה לסטארט-אפים, בשנת 2011. אבולטווי לא התייאשה ושנה לאחר מכן ניסתה שוב והצליחה לקבל מימון לאפליקציית שיתוף הנסיעות שלה, שבניגוד לאובר, נעשית רק עם חברים משותפים כמו חברי פייסבוק או נהגי מוניות שעברו בדיקה. ב-2014 אבולטווי כבר הייתה מנטורית ליזמית בת 16, סופיה מוסאלם, בוועידה הרביעית שהתקיימה בעזה. 

מוסאלם היא בת לאמא אוקראינית ואבא פלסטיני. כשעברה לעזה בגיל 8, היא בקושי ידעה ערבית, אבל כיום היא מדברת שוטף ארבע שפות. האתר שלה נקרא "בום בייבי בום", ומכוון לאימהות ערביות ואימהות לעתיד במזרח התיכון ובצפון אפריקה. הן יכולות לקבל בו מידע על כל שלבי האימהות – מההריון ועד לבגרות. בנוסף, האתר רוצה ליצור רשת שמקשרת בין האימהות, ולאפשר להן להעלות עליו חומרים על רגעים חשובים בחיי הילדים שלהן. החלום של מוסאלם הוא ללמוד בהרווארד. החברים שלה חושבים שהיא משוגעת אבל היא חושבת שהיא תוכל לעשות זאת.

הקושי לייצא את המוצרים אל מחוץ לשטח הרצועה הוא זה אשר מטרידה יותר מכל את לאמה מנסור, יועצת פיתוח עסקי פלסטינית, שניסתה להשיק סטארט-אפ בתחום התוכנה – ומצאה את עצמה מוגבלת ביכולת שלה לייבא מחוץ לרשות את המרכיבים החיוניים. אך מנסור החליטה להפוך ליזמית בכל מחיר, גם אם משמעות הדבר היא לעזוב את ביתה לשנים הקורובת. ביחד עם חבר איתו ייסדה בהמשך את החברה, איסמאת תופאחה, הם עברו לאסטוניה הרחוקה כדי להפוך את הרעיון שלהם – ערכה אופנתית להטענת המכשיר הסלולרי אשר מעוצבת כפקעת צמר ונקראת BoldKnot – למוצר ממשי, תוך כדי מציאת תמיכה והשקעה בתהליך.

המוצר שפיתחו מנסור ותופאחה | צילום: מתוך יוטיוב

מלוטשת ומסוגננת, מטרת הערכה היא לספק אלטרנטיבה לערכת ההטענה שקיימת כיום בגודל מלא, ואפשר להשתמש בה גם כשרשרת למפתח או כאביזר אופנתי. מאחר ואין בו שום דבר מורכב יתר על המידה, הפיתוח מאפשר גם כמה פתרונות מעניינים, כמו כבל USB מיוחד, שמטעין במהירות כפולה מהכבל הרגיל. הכבל עושה זאת באמצעות חסימת העברת המידע בין המטען והמכשיר כשהוא מחובר לסמארטפון או לטאבלט. בדרך כלל ההעברה הזו צורכת כחצי מהיכולת של המטען. בנוסף, המייסדים מסבירים כי המוצר יכול לספק עוד כ-8 שעות של מוזיקה, 3 שעות של שיחות ו-2.5 שעות של גלישה באינטרנט.

כדי לצאת משטח הרצועה ולהפוך את החלום שלהם למציאות, מנסור ותופאחה הגישו בקשות לכמה תכניות היאץ (אקסלרטורים) באירופה ובמזרח התיכון, אך זכו להצלחה מעטה. העניינים החלו להשתנות עבור המיזם כאשר הם התקבלו לחברת התוכנה האסטונית בתחום האקסלרטיה BuildIt.

החברה נתנה להם עשרת אלפים יורו, בהם המייסדים השתמשו כדי להתחיל את החברה שלהם, BoldGadgets, וכדי להשיק קמפיין מימון המונים באתר אינדיגוגו. היעד שהציבו, 15 אלף דולר, הושג בקלות: בזמן הכתיבה של מילים אלו, הם השיגו פי ארבע ממנו, כ-67 אלף דולר. סרטון הקמפיין מציג את אחד היצורים האהובים ברשת – חתול חכם, ששם לב כי צריך להטעין את המכשיר הנייד.

ההצלחה איפשרה לשני היזמים הפלסטינים להודיע על יעדים נוספים ועל פיתוחים נוספים אשר צפויים להיחשף בעתיד הקרוב. המטרה שלהם כיום היא לרכוש תמיכה רבה יותר, להאיץ את המכירות ולהתרחב לשוק העולמי.

 מייסדת החברה, לאמה מנסור | צילום: לינקדין

אף אחד מאלו לא היה יכול לקרות, כאמור, אם הם היו נשארים בביתם ברצועת עזה. לא רק בגלל המורכבות של ייבוא חלקים, אלא גם בשל התנאים הכלכליים המאתגרים שהסטארט-אפים הפלסטינים נתקלים בהם: החינוך הטכנולוגי ברצועה לוקה (מאוד) בחסר, וקיים קושי ממשי למצוא עודים ומתכנתים אשר יקדמו את העסק. אך מעל הכל, הקושי בייצוא של מוצרים כאלו היה מטיל צל כבד על ניסיונות החברה למכור ולהרוויח. "גישה למימון היא כמובן מה שמזרים את הדם לסטארט-אפים", מספרת מנסור. "כשכל הדלתות היו סגורות ברשות הפלסטינית, חיפשנו מימון בינלאומי, וקיבלנו אותו. לא יכולנו להשיק או להשיג התקדמות כלשהי בפרויקט, לפני שעזבנו את הרצועה". 

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן