כך תיכננו הנאצים להפציץ כל עיר בעולם תוך פחות משעה

מדי פעם אנחנו שומעים על עוד טכנולוגיה בעלת פוטנציאל הרג הרסני, שהיתה בפיתוח על ידי המהנדסים הרבים שעבדו עבור הממשל הנאצי. למרות המטרות המפלצתיות, כאשר מביטים בגילויים האלו בפריזמה הטכנולוגית, אין ספק שהמהנדסים גילו יצירתיות רבה בנסיונות שלהם לייצר את הטכנולוגיה וכלי הנשק, שישנו את כללי המשחק ויטו את תוצאות המלחמה בבנות הברית. היסטוריונית החלל הקנדית איימי טייטל חושפת את דבר קיומו של המפציץ החללי של סאנגר, כלי טיס מאוייש שהיה יכול, לדבריה, להשמיד כל עיר בעולם תוך פחות משעה.

תוך שעה לכל מקום בעולם

מהנדס הטילים האוסטרי יוגן סאנגר תכנן קונספט לכלי טיס מהפכני, שמשוגר על ידי טילים, אולם מוטס ומונחה על ידי טייס שנמצא עליו. מעין חצי מטוס-חצי טיל או סוג של מעבורת חלל, אם תרצו. הרעיון של סאנגר היה תמים לחלוטין: כלי טיס להעברת אנשים או משא, שיוכל לצאת מהאטמוספירה, ליהנות מטיסה ללא התנגדות ולכן גם במהירויות שיא, ולנחות על מסלול נחיתה ביעד. אולם, בעוד שבמולדתו אוסטריה לא זכה סאנגר לאוזן קשבת, הגנרלים בלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, שמחו לאמץ את ההמצאה והעבירו למדען מימון לשם כך לאורך כל מלחמת העולם השנייה. מטרתם, כמובן, היתה שונה לחלוטין. התכנון שלהם היה כלי טיס שיוכל להטיל פצצה תוך חצי שעה מהשיגור, בכל מקום בעולם, בעיקר בארצות הברית.

התכנון של סאנגר היה לייצר כלי טיס בעל גוף ארוך עם מוטת כנפיים קצרה (מה שמזכיר טיל יותר ממטוס) ותחתית שטוחה. כלי הטיס היה מיועד להיות משוגר ממשגר ייעודי בעזרת מערך של רקטות V2, שיביאו אותו למהירות גבוהה מספיק להמריא. באוויר, יתניע הטייס את הטילים של כלי הטיס עצמו, מה שיוביל אותו לנסוק עד לסטרטוספירה (שכבת האטמוספירה הנמצאת בגובה של בין 8-17 ק"מ מעל כדור הארץ). בשכבת הסטרטוספירה ישתמש הטייס במבנה הגוף האווירודינמי של המטוס (בייחוד התחתית השטוחה) כדי לשלוט בו ולהטיסו במהירות אל עבר היעד, ושימוש ביכולות הדאייה שלו. אז יוכל הטייס לשחרר את ראש הנפץ, במיקום שנקבע מראש, כאשר לאחר מספר גיחות כאלו, יוכל כלי טיס שכזה להשמיד עיר שלמה. לאחר ההפצצה, תיכננו הגרמנים שהטייס ינווט למסלול נחיתה שנבחר מראש, כשהנחיתה תוכננה להתבצע בעזרת כני נסע, שיגבירו את החיכוך עם הנחיתה – בדיוק כמו כמעט כל מטוס אחר. בגלל בעיות טכניות רבות הקשורות להנעה של כלי הטיס, הוחלט לבסוף להפסיק את הפרויקט וכך יכלו תושבי ארצות הברית, גם אם לא ידעו על כך בשעתו, לנשום לרווחה.

סאנגר לא התייאש וניסה לקדם את הרעיון גם בעידן שלאחר המלחמה, אולם המאמצים לא נשאו פרי. עם עליית המתח בין רוסיה לארצות הברית, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, רצה סטאלין לצרף לארסנל שלו את כלי הטיס של סאנגר והורה לחטוף אותו, אולם תוכנית זו לא צלחה, בעיקר משום שהמדען נדד ממדינה למדינה.

לכתבה בגיקטיים

עוד בגיקטיים: 

שקט מדי בכדי להיות אמיתי? הכירו את SilentPower, ׳׳המחשב השקט׳׳ שמוטל בספק

סופה של הפרטיות בעידן הדיגיטלי: ביג דאטה בשירות עולם השיווק