Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

סוף התעלומה? חוקרים סבורים כי גילו את הסיבה האמתית לבניית סטונהנג’

האם המונומנט ההיסטורי מהתקופה ניאוליתית המצוי בערבות סליסבורי באנגליה היה בכלל מקום מפגש למסיבות טבע מוזיקליות שנערכו לכבוד יום שוויון האביב? המחקר האחרון שנערך באתר מציע שמעגל האבנים הפנימי ...
פול רוג'רס

האם המונומנט ההיסטורי מהתקופה ניאוליתית המצוי בערבות סליסבורי באנגליה היה בכלל מקום מפגש למסיבות טבע מוזיקליות שנערכו לכבוד יום שוויון האביב? המחקר האחרון שנערך באתר מציע שמעגל האבנים הפנימי העשוי אבן נחושת כחולה (Diabase) נבחר דווקא בשל תכונותיו האקוסטיות, מה שמרמז על כך שהאתר הוא בכלל כלי הקשה ענק.

הגילוי עשוי להוות פתרון לתעלומה מדוע מקימי האתר העדיפו לסחוב למקום גושי סלע ענקיים מפמברוקשיר המרוחקת 300 ק”מ ולא להשתמש באבן החול המקומית, כפי שעשו בבניית המעגל החיצוני.

באופן לא אופייני, המחקר לא הובל על ידי ארכיאולוגים אלא על ידי מומחה הסאונד ג’ון ווזנקרופ ומומחה האקוסטיקה הארכיאולוגית, פול דוורו האקדמיה המלכותית הבריטית לאומנות. פרויקט ה”נוף והתפיסה” שלהם נועד בכלל ללמד סטודנטים לעיצוב להשתמש בחומרים מעוררי חושים כפי שעשו אבותיהם מתקופת האבן.


הדמייה של אתר סטונהנג’. מעגל האבנים הפנימי עשוי אבן נחושת מהדהדת | צילום: shutterstock

הפרויקט לקח אותם בתחילה לעיירה הוולשית מיינקלוקאוג, בה נעשה שימוש באבן הנחושת הכחולה לבניית פעמוני הכנסייה המקומית במאה ה-18. המחקר במהלך העשורים האחרונים הצליח לזהות את מקור האבן ממנה נבנה המעגל הפנימי של הסטונהנג’ במחצבה לא הרחק מן העיירה. הצוות בחן אלפי אתרים עם אבנים מהסוג הזה ומצא שרבות מהן מהדהדות. “זה היה צליל סביבתי (Soundscape) ראוי לציון”, מספר דוורו. “עם אחוז ניכר מהאבנים שהשמיעו קולות מתכתיים כמו צלצול פעמון, גונג או תוף פח כאשר הקישו עליהן”.

רוב הסלעים הרגילים יוצרים צליל מאכזב בשל סדקים מיקרוסקופיים השוברים את גלי הקול, אך אבן הנחושת הכחולה היא אבן שנוצרה מהתפרצויות וולקניות והסידור הגבישי שלה מאוד ברור. סלעים מהסוג הזה אינם ייחודיים לאזור ויילס. הם נמצאים גם באזור נוסף באנגליה, בפנסילבניה, בניו ג’רזי ובמונטנה. גונגים מאבן מהתקופה הניאוליתית המייצרים צליל חזק מאוד נמצאו גם בטנזניה ובהודו. בשני המקרים נמצאו עליהם סימני הקשה של פטישים.


אבן Diabase מהסוג שקיים בסטונהנג’ | צילום: מתוך ויקיפדיה

החוקרים קיבלו אישור מיוחד לבחון את האבנים בסטונהנג’, אך הציפיות היו נמוכות מכיוון שהן מתפוררות כבר אלפי שנים, דבר שפוגע במתח הפנימי בהן ומוריד מתכונת ההדהוד שלהן. יחד עם זאת, להפתעתם, חלק מהאבנים הדהדו מספיק על מנת לשכנע כי הן עשו זאת בצורה טובה הרבה יותר כאשר הונחו לראשונה לפני כ-4,500 שנה.

ארכיאולוגים שלוו את עבודת הצוות התרשמו מהתוצאות גם הם: “אנחנו לא יודעים כמובן שהם הזיזו את האבנים בגלל שהן הדהדו, אבל אבנים כאלה הן חלק מרכזי בתרבויות עתיקות רבות. צלילים סביבתיים שיצרו תרבויות פרה היסטוריות הם דבר שאנחנו רק מתחילים לגלות”.