ההנפקה הגדולה אי פעם: מה אנחנו באמת יודעים על מודל הרווח של חברת "עליבאבא"?

המשקיעים לא יורדים לפרטים

פעמים רבות לכל אורך ההיסטוריה (הקצרה) של הנפקות חברות ענק בתחום האינטרנט והרשתות החברתיות, חזר ועלה נתק מסוים בין הבאזז וההתלהבות אשר נוצרו בשוק באשר להנפקה מסוימת, לבין הבנתם של המשקיעים את החברה ואת מודל הרווחים שלה. הנתק הלך וגבר עד שלפעמים נדמה שבתחום האינטרנט, המשקיעים מוותרים מראש על הניסיון להבין כיצד מתכננות החברות להרוויח כסף – הם פשוט סומכים עליהן שיעשו זאת.

אחת הדוגמאות הזכורות ביותר בהקשר לשוק הסיני הייתה עם הנפקתה של חברת Tom.com בשנת 2000, כשהמשקיעים התחרו על הזכות לרכוש ממניות החברה והביאו לעליית מכירן מצורה דרסטית – למרות שלחברה לא היו כל נכסים או רווחים. המודל העסקי של החברה היה רעוע ולא מובן לאיש. אך המשקיעים שמו את מבטחם במי שעמד בראש החברה – היזם הסיני לי קה-שינג, אשר צבר באותן שנים שם כיזם מוצלח ובעל מגע של זהב. המשקיעים פשוט הסתפקו בשמו בראש הפירמידה, ולא התעניינו בפרטים מעבר לכך. בדיעבד, מסתבר כי המנייה נמכרה באותם ימים במחיר הגבוה פי 670 מערכה.

אך לא צריך להרחיק לסין בכדי לצפות בתופעה. כמה מהמשקיעים אשר רכשו בהתלהבות את מניית חברת פייסבוק מבינים לעומק את מודל הרווחים שלה? כמה מהם מבינים כיצד החברה מתכוונת לשמר את הדומיננטיות שלה בשוק ולהגדיל את ההון? לא רבים. והמצב נהיה חמור עוד יותר אם נבחן את מידת הבנתם של המחזיקים במניית טוויטר אודות מודל הרווחים של החברה.

הנפקת פייסבוק ב-2012. המשקיעים קפצו על המנייה, אבל מה באמת ידעו על החברה? | צילום: רויטרס

אז מה אומרים המספרים?

גם במקרה הנוכחי, לא בטוח בכלל שהמשקיעים יטרחו לברר לעומק את המספרים שעומדים בבסיס ההנפקה המדוברת. אבל גם אם יבדקו, לא בטוח כלל כי הם יגרמו להם לחשוב פעמיים בטרם ירכשו את המנייה. ההפך – עליבאבא היא בעיקרה חברה לסחר אלקטרוני – והיא החברה הגדולה ביותר בתחום זה בסין. רובה המוחלט של פעילות החברה מתבצע בשוק הסיני עצמו ואינו חורג מחוצה לה, אבל כשמביאים בחשבון את גודלו העצום של השוק הסיני זה לא נשמע חיסרון כלל. אם מביאים בחשבון את פוטנציאל הצמיחה של השוק הסיני, זה אפילו נשמע יתרון: נכון לסוף שנת 2013, בסין היו 618 מיליון משתמשי אינטרנט, וקצב הצמיחה בנתון זה הוא אדיר ועומד על 9.5% בכל שנה. עד כמה שהשוק הסיני גדול, לחברה יש עוד הרבה מקום להתפתח אליו – וזאת מבלי לצאת סנטימטר אחד מגבולות המדינה.

עליבאבא מחזיקה מניות בחברות שונות מתחומי פעילות מגוונים, אבל פועלת בעיקר באמצעות 3 מאתרי האינטרנט המרכזיים בסין: Taobao הוא אתר הקניות הגדול במדינה, Tmall מתמקד בעיקר במכירת מותגים וסחורות, ומיועד בעיקר למעמד הביניים, וכמובן Alibaba.com שמשמש כפלטפורמה מרכזית לקישור בין יצואנים סינים לחברות מרחבי העולם. באתרים אלו מועבר מגוון עצום של סחורות, ורשומים אליהם מאות מיליוני משתמשים קבועים. בנוסף, החברה מחזיקה באתר alipay.com אשר משמש כמקביל לפיי-פל עבור הסינים, ומחזיקה בנתח מניות משמעותי ב-Weibo (המקבילה הסינית לטוויטר) וב-Youku Tudou, שהיא הדבר הקרוב ביותר ליוטיוב אשר קיים בשוק הסיני. בנוסף, החברה מחזיקה מניות בעשרות עסקים שונים, לרבות קבוצת כדורגל, ולאחרונה נשמעו לחשושים כי בכוונתה להיכנס גם לתחום הבנקאות.

עד כמה גדול השוק בו היא שולטת יעידו הנתונים הבאים: בשנה החולפת, נערכו באתרים השונים אשר בבעלות החברה עסקאות בשווי כולל של 248 מיליארד דולר. לפי "הוול סטריט ז'ורנל", מדובר בסכום הגבוה מסך העסקאות אשר נערכו ב-eBay ואמזון ביחד.

ומה יהיה הלאה? מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב הראה כי היקף המסחר האינטרנטי בסין זינק מ-74 מיליארד דולר בשנת 2010 – ל-295 מיליארד בסוף שנת 2013. על פי הערכת החוקרים, המגמה צפויה להמשיך ביתר שאת – והיקף המסחר ברשת במדינה יגיע לכדי 713 מיליארד דולר בשנת 2017. וכשההערכות מדברות על כך ש-80% מהסחר הזה מבוצע באתרים המוחזקים על ידי עליבאבא, בהחלט מובן סביב מה כל הרעש.

המשקיעים החדשים גם יכולים לשאוב עידוד מזהותם של משקיעים שכבר הצטרפו לחברה עוד בטרם יצאה לדרך ההנפקה המדוברת. שחקנים מובילים דוגמת יאהו, בנקים מובילים וקרנות השקעות ידועות אחרות כבר השקיעו בחברה. בקרב המשקיעים גוברת התחושה כי חברה שאלו הם רק כמה מבעלי המניות האוחזים בה, פשוט לא תוכל להיכשל.

יש כבר משקיעים גדולים. מנכ"ל ויו"ר עליבאבא, ג'ק מה ומנהל התפעול הראשי של יאהו דניאל רוזנצוויג ב-2005 |  צילום: רויטרס

אמנם מדובר בסיבות לא מעטות (בלשון המעטה) לאופטימיות של המשקיעים, אך עדיין לא מדובר בהבנה ממשית ועמוקה של מודל הרווחים אשר עומד בבסיס החברה. נכון, עליבאבא שולטת ביד רמה בתחום המסחר האלקטרוני בסין, ואין ויכוח על כך שמדובר בשוק אדיר ממדים עם פוטנציאל גדול להמשיך ולהתפתח בשנים הקרובות. אך עדיין נשאלת השאלה – מהיכן מגיע הכסף?

לא כמו eBay

ענקית הסחר האמריקאית מרוויחה את כספה בזכות גזירת אחוזים מהעסקאות אשר מבצעים הגולשים. אך בניגוד אליה, עליבאבא לא לוקחת ולו סנט מאותן העסקאות: במקום זאת, בחברה מאפשרים למשתמשים להירשם ולסחור באופן חופשי וחינמי לחלוטין. מודל הרווחים של החברה מתבסס על הכנסות מפרסום – אשר הם מציגים לגולשים, כמובן תוך ניתוח מדוקדק של הרגלי הקנייה שלהם ואפיונם הצרכני. במהלך השנה האחרונה הכניסה החברה 8.5 מיליארד דולר, סכום מרשים בהחלט – אך עדיין נמוך בהרבה לעומת 74.5 מיליארד של אמזון, לדוגמא. נראה כי דווקא הפוטנציאל לעתיד הוא שמעניין את המשקיעים (וכך אכן צריך להיות) – ולא שורת הרווח הנוכחית.

וגם אתגרים לא חסרים. מעניין יהיה לראות כיצד תפעל החברה לא רק בשביל להמשיך ולצמוח – אלא כדי לשמר את הדומיננטיות שלה בשוק אשר הולך ומתפתח מדי יום, וכששחקנים נוספים צצים בו מדי יום גם כן. גם החברות המובילות במערב מתחילות לפזול לכיוון השוק הסיני, ועשויות להוות איום על עליבאבא. גם מבנה הבעלות של החברה מעט בעייתי, שכן הוא מאפשר לכמה מהבעלים הדומיננטיים כיום להבטיח כי ישלטו בלמעלה ממחצית מכסאות חבר המנהלים של החברה – גם אם יחזיקו בפחות מחצי מהמניות.

אז האם ביום שישי הקרוב אכן נחזה בהנפקה הגדולה ביותר אי פעם? אם לשפוט על פי הבאזז והתלהבות המשקיעים, בהחלט סביר להניח שכך אכן יהיה. אך האם ההתלהבות תמשך גם לטווח הארוך, והחברה תוכיח כי האמון לו היא זוכה מהמשקיעים הוא אכן מוצדק? בכדי לגלות זאת, נאלץ להמתין עוד פרק זמן לא מבוטל.