“החלטתי שאני לא אהיה אדישה ואעביר את חיי במסלול הרגיל”

כשוופאא אבן ברי הייתה תלמידה מצטיינת בתיכון, היה ברור לה ולמשפחתה שהיא תיסע לחו"ל ללמוד רפואה מיד אחרי הלימודים. אלא שבמהלך י"ב אבא שלה נפטר מסרטן והיא החליטה ללמוד באוניברסיטת בן גוריון ובמקביל להתנדב במחלקה לילדים חולי סרטן בסורוקה. ההתנדבות הזו פתחה בפניה עולם, שלא ראתה כילדה למשפחה בת 16 נפשות בתל שבע. "ראיתי שיש מספר גדול יותר של ילדים חולים מהאוכלוסייה הבדואית ביחס למספרם באוכלוסייה, אבל אין כמעט מתנדבים דוברי ערבית. ראיתי את הפערים הגדולים בין האוכלוסיות. ההבנה הזו הייתה הרגע המכונן שלי, גרמה לי לעשות סוויץ' ולהחליט שאני לא הולכת להיות אדישה ולהעביר את חיי במסלול הרגיל של ללמוד, להתחתן ולהביא ילדים ואז למות, אלא באמת לעשות משהו משמעותי".

אבן-ברי | צילום: שאדי אבלאסי

מאז התנדבה אבן ברי (31) בכל מסגרת אפשרית. באוניברסיטה, שאליה הגיעה בגיל 17, למדה ניהול מערכות בריאות ולאחר מכן המשיכה לתואר שני בניהול ויישוב סכסוכים. "הבנתי שכדי להיות בעמדה משפיעה, אני לא רוצה לעסוק בתחומים של שירות או טיפול, אלא להוביל".

אחרי התואר ראשון הצטרפה לאג'יק – אוהל המתנדבים. תפקידה הראשון היה ריכוז שנת התנדבות של נערות בדואיות. לאחר שש שנים, בגיל 26, הייתה לאישה הראשונה שניהלה את אג'יק, בדיוק כפי שחלמה מהרגע שהגיעה אליו. במהלך התקופה הזו פעלה במרכז מנדל למנהיגות וסיימה שתי תוכניות, אחת מהן בנושא אלימות ותקיפות מיניות.

כיום אבן ברי מכהנת כראש תחום מדיניות ממשלתית ברשות לפיתוח כלכלי במשרד לשוויון חברתי – עוד תפקיד שמבחינתה הוא הגשמת חלום. במקביל היא משלימה תזה בתחום של תנועות חברתיות בקרב צעירים והחברה הבדואית כמקרה בוחן. היא חלק מצוות מחקר במרכז מרטין ספרינג לחקר סכסוכים, והנחתה שני קורסים בשנתיים האחרונות אחד בנושא צדק מעברי והשני בנושא "מפגש עם האחר", קורס שכלל שיתוף פעולה עם אוניברסיטת צפון אריזונה. השנה זכתה באות הבוגר מאוניברסיטת בן גוריון בנגב על עשייה משמעותית ומצטיינת בתחום החברתי.