Forbes Israel Logo

הישראלית שהגיעה לאוגנדה לעסקים – ואימצה 2 בתי יתומים

להגיע אל מלון טאג' מאהל קמפלה באוגנדה זה קצת כמו למצוא פנינה בים של חול. קמפלה צפופה, מלאה בערב רב של כלי רכב מכל הסוגים שנוסעים לכל הכיוונים במהירות מסחררת, משתדלים לא לרמוס את הרוכלים שמתרוצצים על הכביש ומוכרים בננות ונעליים, עיתון או סכיני גילוח, אננס מקולף ובטריות. פתאום הנהג פונה פניה חדה שמטלטלת את הרכב ומתגלה הבניין המפואר עם החזיתות המקושטות.

קמפלה, כמו ערים אפריקאיות רבות, אינה מה שהיא נדמית ברגע הראשון. בחוץ יש רעש, עוני, המון אדם, אך מאחורי שערים קיימים מתחמי יוקרה רבים מספור, מועדוני לילה, מסעדות, חנויות והופעות וגם כאן, כשנסגר השער מאחורינו, אני מוצאת את עצמי בתוך מלון בוטיק בדרגת חמישה כוכבים שכולל גם בית קפה אירופאי להפתיע וקזינו שוקק ומפואר.

בתחילת 2012 הגיעה לכאן רחל שחורי (54), אישה ישראלית בעלת עסק עצמאי וניסיון רב בתחום המלונאות, ולקחה על עצמה את האתגר – לנהל את אחד המלונות המפוארים בבירת אוגנדה קמפלה. אך אישיותה של שחורי הפכה אותה לשם דבר תוך זמן קצר, וגם קמפלה נכנסה לשחורי עמוק ללב.

אוהבת את קמפלה וקמפלה אוהבת אותה. רחל שחורי | צילום: יעל שרר

מפנה בעצמה אנשים רמי דרג מהקזינו

"קמפלה היא עיר עם ניגודים קוטביים ביותר. מצד אחד עוני וחוסר כל, ומצד שני עושר ופאר שלא יאמנו גם במדדים מערביים, והניגוד הזה עושה אותה מאוד מעניינת וגם מאוד יפה", אומרת שחורי. "העם האוגנדי נוח, עדין ואדיב, והם אוהבי ישראל. יש פה זרמים שמתפללים כל יום להצלחתה ולשגשוגה של ישראל כנגד האויבים שלה. הם רואים בנו את העם הנבחר, וכישראלים מאוד נוח להיות פה כי הם מגיבים בחום ובאהדה וממש מעריצים ישראלים".
כמובן שכל זה לא משנה את העובדה שהאתגרים רבים. "מדובר במדינת עולם שלישי ובמדינה מושחתת. בכל רגע נתון מישהו ממציא צרה. אחד האתגרים הגדולים הוא מחסור בחשמל וחוסר זמינות של מוצרים. אנחנו נסמכים גם על גנרטור ועל נורות חירום נטענות אבל גם על נרות", שחורי מספרת.

מעבר למגבלות הטכניות, גם הנושא של כוח אדם מהווה בעיה. "אני כל הזמן מאמנת ומפקחת ומוודאת ביצוע באופן צמוד", שחורי אומרת, ומספרת כי אחד הדברים שמחייבים אותה להישאר מעורבת באופן אישי במתן הנחיות הוא הנושא השבטי. "אחד לשני הם לא יכולים לתת הוראות כי יש בעיות שבטיות של היררכיה, ולא יתכן שאדם, בכיר ככל שיהיה, ייתן הנחיות לאדם משבט אחר שהוא רם דרג ממנו, או מהשבט השליט. זה משהו שלקח לי זמן לגלות".

מלון הטאג' מאהל בקמפלה | צילום: יעל שרר

בנוסף למלון, רחל שחורי מנהלת גם את הקזינו, תחום שהיה חדש לה לגמרי. "קזינו זה עולם מיוחד. עולם עם חוקים משלו", היא אומרת. "קזינו זה קצת כמו ניהול של בנק שמתעסק אך ורק עם מזומנים. חייבים הקפדה על בטחון אישי מקסימלי לשחקנים ולעובדים. תופעות של אלימות נמנעות בשניה שהן צצות, אני לא מרשה בשום פנים ואופן להגיע למצב של אלימות אצלנו בקזינו".

דוגמאות לא חסרות, ולפעמים שוב ההיררכיה השבטית מגבילה את הצוות שלה, ושחורי צריכה להרגיע את המצב בעצמה. "היה מקרה של איזה גנרל ענק, איש ידוע מהצבא האוגנדי", מספרת שחורי. "כנראה שהוא היה שתוי ולא הלך לו באותו היום, וכתוצאה מהמעמד הגבוה שלו הוא התחיל להתנהג בצורה בוטה והיה צורך לפנות אותו. כל השומרים עמדו לידו ולא העיזו לשים עליו יד. פחדו להתעסק איתו. מיד קראו לי ואני, אישה קטנה, לבנה ומבוגרת ניגשתי אליו, שמתי לו יד על הכתף, ביקשתי שיבוא איתי הצידה וליוויתי אותו החוצה בעדינות".

להגיע עד הצבא האמריקאי כדי להשיג מים לבית יתומים

דווקא הקזינו, לגמרי במקרה, הוא זה שהביא את רחל שחורי לפרוש חסות על שני בתי יתומים. "בזמן שהתנהלתי בקזינו ראיתי את אחד המנהלים שלי מתעסק בזמן ההפסקות שלו במחשב נייד, דבר שהוא נדיר ביותר פה", היא מספרת. "זה מאוד סקרן אותי. ניגשתי אליו ושאלתי מה הוא עושה. מסתבר שהוא רואה חשבון והוא עובד אצלי בקזינו כדי לממן את הלימודים. הוא אמר שהוא מטפל בבתי יתומים ובשעות הפנאי ובהפסקות הוא מתקשר עם כל הגורמים: תורמים, ניהול אדמיניסטרטיבי ועוד".

רואה החשבון הזמין את שחורי לבוא לבקר בבית היתומים, והיא מיד נרתמה. "חלק מהרעיון של לבוא למקום חדש, זה גם לנסות לבנות משהו. חוץ מלעבוד, את צריכה גם לתת", היא אומרת. "הביקור היה מרגש. ראינו עד כמה הם זקוקים ועזרנו להם בכל מיני פרויקטים. במקום שהילדים יסחבו ג'ריקנים של מים מהנחל על הראש, בן זוגי סמי בנה להם מערכת מים, ועכשיו הם יכולים להתקלח, לבשל, לשתות.

"צריך כסף ללימודים בבית ספר עבורם אז גייסנו תרומות והבאתי עבורם תרופות מהארץ כי כל התרופות פה מזויפות. הייתה ילדה שאושפזה בבית חולים עם בעיית לב לכאורה. שלחנו את כל המידע לרופא בארץ והוא אבחן שזה בכלל שילוב של איידס ומלריה קשה. הטיפול שונה לגמרי ועכשיו הילדה אמנם עדיין לא בריאה, אבל היא חזרה לשגרת חיים והיא מתפקדת. היא כתבה לנו מכתב כל כך מרגש. עד הצבא האמריקאי הגעתי כדי לחפור להם באר מים".

ילדי בית היתומים שרים שיר תודה לרחל שחורי | צילום: יעל שרר

רחל שחורי לא מתרברבת כשהיא טוענת שהיא בקשרים עם הצבא האמריקאי. גנרלים של המארינס האמריקאי באוגנדה הם מידידיה הקרובים, ובכלל, מדובר באישה שהפכה להיות דמות מוכרת מאד ברחובות הבירה. אני צועדת לצדה בשוק בקמפלה, ומוכרים רבים קוראים לעברה בלי היסוס "מאדאם רייצ'ל", מתרגשים ללחוץ את ידה. התלוויתי אליה גם ליום באנטבה, כאורחת למתחם האו"ם הענק ששוכן על חוף ימת ויקטוריה (ומשתמש היום בטרמינל הישן שבו נחת המטוס וחולץ במבצע אנטבה) ומתקבלת בחום רב על ידי בכירים שהפכו לידידיה. לקהילה הישראלית והיהודית מלון טאג' מאהל בניהולה הפך לאבן שואבת. "כל יום שישי אנחנו עושים ארוחת שישי עם ישראלים שמגיעים לעיר או למלון", היא אומרת. "יש הווי שאנחנו מקיימים, ובחגים אנחנו מתאחדים לתפילות ומעבירים חגים בכשרות ובהקפדה יותר מאשר בארץ".

"אנשים באוגנדה מעוניינים בקשרים איתנו"

מה הלאה, אני שואלת אותה. האם היא רואה את העתיד שלה בקמפלה? "בוודאי", שחורי עונה מיד. "הקמנו כאן בשותפות עם קבוצה ישראלית חברת השקעות וסחר בינלאומי, שממש בימים אלו מתחילה את הפעילות העסקית שלה, ויש הענות מאוד חיובית. בחרנו תחומים שתופסים את העם האוגנדי כמו חסכון בחשמל ואנרגיה, טיהור מים, מוצרים וסחורות שחסרים כאן", היא מספרת.

"את צריכה גם לתת". רחל שחורי בבית היתומים עליו פרשה חסותה | צילום: יעל שרר

"בנוסף, הקמנו חברת בת עם סוכנות נסיעות כי האוגנדים עושים הכל כדי להגיע ולבקר בארץ כצליינים. חוץ מזה, יש פה אתרי ספארי מרהיבים והשוק הישראלי לא מכיר אותם. זו הזדמנות פז לבקר באוגנדה, ארץ שפעם היינו איתה בקשרים חזקים ואלו אנשים שמעוניינים בקשרים איתנו מאוד ואוהבים את ישראל", שחורי מסכמת ומוסיפה "הם באמת עם שוחר שלום".

לכתבה המקורית באתר אונלייף

עוד באונלייף:

צלוליט: איך אפשר להיפטר ממנו?

BB Cream: כשמייק אפ וקרם פנים נפגשים

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן