|
פוסט שהעלה בפייסבוק יונתן קוטנר, שהסתבך עם מחלקת הגבייה של בנק הפועלים, עורר
תגובות רבות והניב ראיון בטלוויזיה ומאמרי עיתונות. קוטנר הוא בנו של איש המוזיקה החביב והידוע יואב קוטנר, וייתכן שזו הסיבה לתשומת הלב שזכה לה, שכן ההסתבכות שהוא מתאר די נפוצה וכמעט שגרתית: לקוח קטן שמתקשה לנהל חשבון בנק מאוזן,
מנצל את מלוא מסגרת האשראי שמעמיד הבנק לרשותו. הוצאה גדולה ובלתי צפויה, קריסה עסקית או פיטורים ממקום העבודה, מעבירים במחי יד את הלקוח ל"אדום" – חריגה ממסגרת האשראי. ואז הוא נופל לידי הבנק, המציע לו "תוכנית חילוץ", שכוללת בשלב הראשון הלוואה
בתנאים שהלקוח אינו יכול לסרב להם. ולא מפני שהיא כל כך טובה, אלא פשוט משום שבמצבו הפיננסי הוא יתקשה, או לפחות יתבייש, לפנות לבנק אחר בבקשה להלוואה נוחה יותר.
בתנאים מסוימים יכולה ההלוואה הבנקאית לחלץ את הלקוח ממצבו הזמני, עד שירווח
לו. אולם במקרים רבים מעמיקה ההלוואה את ההסתבכות: אם מצבו של הלקוח לא משתפר, חובו גדל ואיתו תשלומי הריבית. מצבו של הבנק, לפחות זמנית, משתפר פלאים: הוא הצליח לשווק ללקוח הלוואה גדולה, ועד שלא יתברר שהלקוח קרס סופית, רושם הבנק
רווח גדול מהממוצע על הריבית שהוא גובה. תכפילו את הלקוח האומלל בעשרות אלפי
לקוחות ועסקים הנקלעים לקשיים מדי שנה בשנה ונאלצים לשלם ריבית חריגה, כפול
50 אלף שקל להסתבכות ממוצעת – ותגלו שמדובר בעסק מכניס המגלגל מאות מיליוני
שקלים בשנה, אם כי מטריח את הבנקים במידה מסוימת. כי בכל זאת, חלק מהחובות
של לקוחות בקשיים הופכים במהלך הזמן לחובות אבודים.
לאחר שדרישות החוב של הבנק תפחו לממדים בלתי סבירים, וקוטנר הצעיר עמד בפני תביעות משפטיות ועיקולים שעמדו לחסל את קיומו הפיננסי, הוא פנה לסיוע של עו"ד המתמחה בטיפול בבעיות מסוג זה. או אז הוא גילה שהבנק שלח לו תביעות חוב
שנופחו, ללא סיבה מוצדקת, ב־ 25 אלף שקל לעומת החוב האמיתי. נראה שאילו היה קוטנר מוצא מקורות מימון נינוחים לחוב שטען לו הבנק, הוא לא היה טורח לפנות לייעוץ מקצועי. הוא היה משלם את הסכום המופרז שדרש הבנק, ושמח על שפטר עצמו מהתמקחות. הבנק, מצדו, היה סוגר עוד עסקה מוצלחת שבה הפיק רווח לא מוצדק מלקוח תמים שרק רצה לישון בשקט בלילה.
המוסד לגבייה לאומית
בנק הוא מוסד פרטי שאינו אמור לבחול בדרכים אפורות כדי להגדיל את רווחיו. הבעיה היא שתרבות הגבייה בדרכים שנויות במחלוקת פשתה גם בגופים ציבוריים, שאמורים לנהוג ביתר כבוד עם האזרחים המממנים את משכורות פקידיהם. רשויות מקומיות, רשות המסים,
רשות השידור (שנכנסה לאחרונה לפירוק, לא מעט בזכות מחלקת הגבייה המפוקפקת
שלה) ואפילו המוסד לביטוח לאומי – כן, אותו מוסד שעיקר תפקידו לעשות חסד עם החלשים והמתקשים.
להלן דוגמה קטנה לדרכיו העקלקלות של המוסד לביטוח לאומי: מפעם לפעם שולחת מחלקת הגבייה הודעות תשלום לחייבים. לא מדובר במי שפיגרו בתשלומיהם, אלא במעסיקים או עצמאים המשלמים את תשלומיהם כסדרם. בהודעה נמסר לנישום מהו התשלום שעליו לשלם
והמועד האחרון לתשלום. אולם נוסף לחשבון השגרתי, מצורף שובר תשלום על סכום נוסף, לרוב קטן יותר. על פי ההודעה הנוספת מדובר ב"חוב הרשום אצלנו" ומועד התשלום הוא מיידי. הנישום הסביר ובעל הניסיון לא יתעסק עם מחלקת הגבייה של גוף ציבורי. החוב
לא גדול לרוב וכבר עם קבלתו הוא ישלמו, ללא טענות ומענות, בסניף בנק הדואר הסמוך או – כמה קל – באמצעות חיוב כרטיס האשראי בטלפון. אבל למי שמנסה לברר את מקור החוב הפתאומי לביטוח, ואת פשר הדרישה ל"תשלום מיידי", צפויה הפתעה. "זה קנס", יסביר המוקדן של המוסד. "קנס על מה?", יחקור הנודניק ויסביר: "כל תשלומי למוסד משולמים במועדם". "קנס שיחול עליך אם לא תשלם את התשלום במועד שנקבע", יבהיר המוקדן,
"אם תשלם בזמן את התשלום הראשון, אתה לא צריך לשלם אותו".
צילום: מרק ישראל סאלם
וכך, ככל הנראה, גובה המוסד לביטוח הלאומי מיליוני שקלים בשנה כ"קנסות" שנשלחו ללא צורך וללא הסבר, על תשלומים ששולמו במועדם. הפקידים טוענים שלקוחות המשלמים במועד וגם את ה"קנס" יקבלו את כספם בחזרה בהתחשבנות הבאה. אבל גם אם המוסד
מחזיר את ה"הלוואה" שנגבתה בדרכים מוזרות, אין בכך כל הצדקה לנוהג הפסול. דובר המוסד לביטוח לאומי מסר בתגובה: "בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, חוב בדמי ביטוח שאינו משולם במועד החוקי שנקבע לתשלומים גורר חיוב בקנסות פיגורים ובתוספת הפרשי הצמדה. על פי החוק, רשאי המוסד לפי בקשה מנומקת ומטעמים מיוחדים שמצדיקים
זאת, להפחית את הקנסות ותוספת ההצמדה שבהן חויב המבוטח בגין אי תשלום דמי ביטוח".
נלחמים בשיניים
שרת הבריאות, יעל גרמן, ישבה השבוע באולפן טלוויזיה וסיפרה על דאגתה הרבה
לבריאות השיניים של ילדי ישראל. היא התלוננה על מחסור בתקציב, המונע ממנה
להתחייב לספק שירותי רפואת שיניים על חשבון המדינה. מה שגרמן לא סיפרה למראיינים, שנראו כמשתתפי חוג בית של פעילי יש עתיד, הוא שיום קודם לכן הודיע המשרד שבראשו היא עומדת, על הפסקת ההפלרה של מי השתייה. כלומר, על הפסקת המסת פלואור במי השתייה. הפלואור, חומר המסייע בהגנה על השיניים, נחשב ליעיל מאוד כטיפול מונע בשיני ילדים. משמעות הצעד, על פי ראשי משרדה של גרמן, היא עלייה של כ־ 15% במקרי עששת בקרב ילדי ישראל.
גרמן החליטה להפסיק את המסת הפלואור לאחר שחתמה על תקנות שעל פיהן בוטלה
חובת הפלרת המים. התקנות הוכנו בעקבות המלצות של ועדה בראשות פרופ' אבנר עדין,
שקבעה ב־ 2007 כי אין מקום להפלרת כלל המים בישראל. לטענת הוועדה, רוב המים
אינם משמשים לשתייה, ורק חלק קטן מהם מגיע לאוכלוסייה הנהנית מההפלרה, כלומר
ילדים בגילי 3־ 10 .הוועדה המליצה להפסיק את ההפלרה הכללית, ולמצוא דרכים ממוקדות יותר להפלרה באוכלוסיות הנזקקות. גרמן טוענת שהיא בסך הכל חתמה על תקנות
שהוכנו במשרד בטרם כניסתה לתפקיד, אך לא נחתמו על ידי קודמיה (שהבינו את
הבעייתיות וקיבלו את עמדתם המקצועית של ראשי משרדה). כשנדרשה גרמן לשאלה
כיצד היא מתכוונת למקד את ההפלרה, היא הודיעה שמיד עם הפסקת ההפלרה הכללית,
תופעל מערכת הפלרה ממוקדת ושבמשרדה כבר עובדים על החלופה. כעת מתברר שכל
חלופה מעשית לא הוכנה כלל.
עכשיו, גרמן ידועה כמתנגדת להפלרה, משום שלטענתה במקרים מסוימים היא עשויה לגרום נזקים. כל ראשי משרד הבריאות ואיגוד רופאי השיניים טוענים שאין כל בסיס מדעי רציני לטענתה של גרמן. היא אף לא נענתה לבקשתי להציג בסיס מחקרי כלשהו שעליו מבוססת אמונתה זו. ההודעה שפרסם משרד הבריאות, לרגל הפסקת ההפלרה, רצופת שקרים והטעיות שנועדו בעיקר לטעת בציבור את הרושם, בניגוד לדעת אנשי המקצוע, שביטול
ההפלרה יפגע בבריאות הילדים. "נתוני ארגון הבריאות העולמי מצביעים על כך שאין
הבדל משמעותי ברמת העששת בין מדינות מפלירות ושאינן מפלירות", נטען בהודעת
המשרד, שסירב להמציא את הנתונים שעליהם הוא מסתמך.
עם זאת, ברור לכל איש מקצוע שגם אם יש נתוני השוואה כאלה, אין בהם כדי ללמד
על השפעת ההפלרה על בריאות הילדים, שכן קיימים הבדלים גדולים בין הרגלי התזונה
ורמת רפואת השיניים במדינות שונות. כך, למשל, מצליחות מדינות שבהן רמת רפואת
השיניים נמוכה, לסגור את הפערים באמצעות הפלרה. משרד הבריאות גם פרסם השוואה
בינלאומית, שעל פיה רק בישראל ובאירלנד קיימת חובת הפלרה, תוך שהיא מעלימה
מהציבור את העובדה שבמדינות אחרות קיימות מערכות הפלרה המנוהלות על ידי
רשויות מקומיות.
למרות ההבטחה לספק חלופה להגנת שיני הילדים, עד כה לא הצליח משרד הבריאות
להקים מערכת כזו. בכוונת המשרד לפתח בעתיד מערכת הסברה לבריאות השן, ולהמליץ על מתן פלואוריד לילדים. ברור שפעולות הסברה אלה ישפיעו על חלק מסוים מהאוכלוסייה הנזקקת לפלואור, ולא יחליפו את הצריכה היומיומית האוטומטית שמקבלים מאות אלפי ילדים מדי יום, עם שתיית מי ברז.
בתגובה נמסר ממשרד הבריאות: "משרד הבריאות מודע לערך של הפלואוריד ברפואת
שיניים כאשר הוא במידה ובמינון מבוקר. עם זאת, הפלרת כלל המים ההולכים גם לרחצה,
כביסה, בישול, חקלאות, תעשייה ועוד עלולה להביא לצריכת יתר. אי לכך המשרד ימשיך
לפעול לחינוך לבריאות השן, צחצוח שיניים עם משחה שמכילה פלואוריד ותזונה נבונה
ומופחתת בסוכרים, שהם אמצעים יעילים וטובים למניעת עששת".
עזה: השיקום הכלכלי רחוק
כאשר נדמה היה ש"צוק איתן" עומד לגווע, מיהר שר האוצר יאיר לפיד להכריז על יוזמה חדשה מטעמו: ועידה כלכלית בינלאומית לשיקום רצועת עזה. חזון הפירוז והפיתוח הכלכלי של רצועת עזה נדון מאז הסכמי האוטונומיה. האינטרס הישראלי בפיתוח הכלכלי של הרצועה מונע במידה רבה מהתפיסה שהעוני והמצוקה מעודדים טרור, בעוד לאנשים החיים ברווחה כלכלית יש סדרי עדיפויות אחרים, ובמילים פשוטות, יש להם הרבה יותר מה להפסיד מהמלחמה.
רצועת עזה, השבוע | צילום: רויטרס
אבל ההיגיון המערבי הזה לא עמד במבחן ההיסטוריה, בוודאי לא של הסכסוך הישראלי־פלסטיני. בסתיו 2000 , בעיצומה של פריחה כלכלית חסרת תקדים בשטחי הרשות הפלסטינית, פרצה האינתיפאדה השנייה, הקשה והעקובה מדם בכל מלחמות הפלסטינים בישראל. "אינתיפאדת המתאבדים" שגבתה מאות הרוגים משני הצדדים החלה דווקא כאשר תוכניות מרחיקות לכת לפיתוח בגדה המערבית החלו להתממש, בעקבות הסכמי אוסלו והקלת הלחץ הצבאי על הפלסטינים: הבורסה הצעירה שאך הוקמה בשכם שגשגה, אנשי עסקים פלסטינים שעשו חיל בחו"ל החלו להעביר השקעותיהם לשטחים בתקווה
לחזור למולדתם ולסייע בתחייה של הכלכלה הפלסטינית. היקף התרומות וסיוע החוץ
שהוזרמו לרשות הפלסטינית בעקבות חתימת הסכמי אוסלו נאמדים ב־ 15 מיליארד דולר.
גם בעזה הוקמו מפעלים, החלה תנופת בנייה ובאזור התעשייה ארז, על קו התפר בין
הרצועה לישראל, שגשגו עשרות מפעלים פלסטיניים וישראליים. חודשים מספר לפני שפרץ גל הטרור הוערך קצב הצמיחה בשטחים ב־ 8% לשנה, ושיעורי האבטלה ירדו לשפל של מתחת ל־ 10% . הפיתוח הכלכלי לא רק שלא מנע את התפתחות גל הטרור, הוא סייע במימונו. גם מי שינסה לשקם ולפתח את עזה לאחר המלחמה הנוכחית, לא יוכל למנוע זליגה של חלק משמעותי מההשקעות החדשות לשיקום התשתיות הצבאיות בעזה, בהתאם לסדר
העדיפויות של שליטי הרצועה.
הגופים שיממנו את השיקום, מדינות ערב העשירות, האיחוד האירופי וארגוני האו"ם, יהיו מלאי כוונות טובות ואף יטילו פיקוח חמור על כל יורו ודולר שיושקעו בבניית כבישים, בתי ספר, תחנות כוח, בתי חולים ומכונים לטיהור שפכים. אבל בקצה הצינור של ההזרמות
יהיו חברות, ארגונים, מתווכים ועובדים עזתיים, שיצטרכו להפריש מההכנסות שיזרמו אליהם לשלטון המרכזי, ומכאן קצרה הדרך לשיקום התשתיות הצבאיות, ב"מימון עצמי".
כפי שקרה בתחילת שנות האלפיים, עלולות מרבית ההשקעות בפיתוח לרדת לטמיון ברגע ששליטי הרצועה יחליטו שהשיקום הצבאי הושלם. לכן אסור לנו לצפות ששינוי כלכלי ברצועה יקרב במשהו את ההסדר המדיני, ואולי ההפך הוא הנכון. מצבה הכלכלי של עזה וסיכויי השיקום שלה תלויים במצבה הפוליטי, ולא להפך.
|
|
