“העולם הזה תמיד מרגש כשאתה מציל ילדים״

פרופ' סוחוטניק בכלל לא רצה להיות כירורג ילדים: בתור סטודנט באוקראינה, בביקור הראשון במחלקה ראה ילד עם קטיעה באצבע. "לקחו אותו להשלים את הקטיעה, והוא צרח", נזכר פרופ' סוחוטניק. "עד היום אני זוכר את הצרחה הזאת. אז אמרתי שאני לא נשאר בכירורגית ילדים אפילו עוד יום אחד. כששבתי ללימודים, הלכתי לכירורגיה כללית ועבדתי ארבע שנים בכירורגיה כללית".

כשעלה לישראל, כמומחה בכירורגיה כללית, גילה שאין תקן בבית החולים העמק בעפולה, ונשאר שם על חצי משרה של קרן הקליטה. הציעו לו לנסות כירורגיית ילדים. "הם שאלו מה הרזומה שלי ועניתי, אין לי בעיה להוציא אפנדיציט אבל אני לא יודע שום דבר אחר בתחום כירורגיית ילדים", מספר פרופ' סוחוטניק. "המנהל שם אמר לי: מצוין, זה מה שאני צריך. כעולה חדש שנדרש לפרנס את משפחתו, הסכמתי, והבטחתי לעצמי שאעשה כל שביכולתי כדי להקל על הילדים ולמנוע מהם ככל האפשר בכי וכאבים".

פרופ' סוחוטניק | צילום: ליאור צור, דוברות איכילוב

שש שנים נשאר בעפולה, המשיך למישיגן, עשה התמחות נוספת בכירורגיה כללית ואז מונה לתפקיד סגן מנהל מחלקת הילדים של בית החולים בני ציון ובהמשך – מנהל המחלקה. בתחילת השנה, נכנס לתפקידו כמנהל המחלקה לכירורגיית ילדים בבית החולים דנה-דואק, עם בשורת מזעור הניתוחים – גם לילדים. המחלקה היא הראשונה בארץ שמציע שלוש גישות כירורגיות שונות לניתוחי בקע, הניתוחים השכיחים ביותר לילדים, בשיטה לפרוסקופית. עם כניסתו לתפקיד, עברה המחלקה לבצע את כל ניתוחי האפנדיציט בילדים בגישה לפרוסקופית, דרך שלושה חתכים זעירים בלבד.

"בשיטה זו יש פחות סיכון להידבקויות בבטן ופחות זיהומים של הפצע הניתוחי", הוא מסביר. בשלב הבא מתוכננת במחלקה לכירורגית ילדים בחינה לביצוע ניתוחי ילדים רובוטיים, בדומה לניתוחים המבוצעים בעזרת רובוט במחלקה האורולוגית.

"התחום הזה כל הזמן משתנה", אומר סוחוטניק. "עם יכולות אבחון המומים לפני הלידה, יש אנשים רבים שמחליטים לעצור את ההיריון, אז יש לנו פחות עיסוק עם תיקוני מומים בקרב ילדים. יש היום גם ניתוחים בעוברים וגם עוסקים היום הרבה במחקר ופיתוח. יש מעבדות בכל המחלוקות הגדולות של תאי גזע וההשפעה על התינוק".

לגשת לילד

פרופ' סוחוטניק, 56, נשוי, אב לשלושה וסב לשניים, מתמחה במעי הקצר, וספצפית "במצב שבו אין מספיק מעי בשביל לספוג את המזון על פי הצרכים של הגוף, כך שהילד ניזון דרך הווריד ויש סיבוכים וזיהומים", הוא מספר. "היום יש 70% הצלחה בתחום, כלומר של גמילה מהזנה ורידית, מול 30% של כאלה שעדיין חייבים לאכול דרך הווריד".

"במקצוע שלנו, כאבים וטיפול פולשני הם בלתי נמנעים, אבל למדתי שהחשיבות היא בדרך, באופן שבו ניגשים לילד, בהבנה שהוא במצוקה אחרת לגמרי ממה שאני יכול לדמיין", אומר פרופ' סוחוטניק. "התפקיד שלי, כרופא, הוא להקל עליו כמה שרק אפשר.

לצד הטיפול המקצועי, חשוב שתהיה גם נשמה. טיפלתי כבר באלפי ילדים, במגוון רב של מחלות, ועד היום, כשאני ניגש למיטה של ילד, אני קודם כל שואל לשלומו, מדבר אליו בשפתו, מאתגר אותו בשאלות בחשבון, מלטף ואפילו קצת מזיל דמעה במקרים שנכנסים לי ללב. אשתי אומרת לפעמים שאני לוקח ללב מדי".

"העולם הזה תמיד מרגש כשאתה מציל ילדים", מספר פרופ' סוחוטניק. "היה לי מקרה של ילד שנולד בדיוק עם הבן שלי והיה לו גידול סרטני בכבד. יצאתי מהטיפול ובכיתי. היום הוא והמשפחה שלו פוגשים אותי בחיפה, ילד בריא ושלם. זה עושה לי טוב ונותן הרגשה מדהימה".