יותר כסף, פחות בעיות: עכשיו זה מדעי – עשירים שמחים יותר מעניים

קוראי פורבס עשויים לתהות: "האם המיליארדרים הללו, שיכולים להרשות לעצמם יאכטות יוקרתיות, יהלומים נדירים ומכוניות למבורגיני באמת מאושרים יותר מכל היתר?". מחקר חדש שנערך באוניברסיטת מישיגן עשוי לספק, לפחות זמנית, תשובה בסוגיה חשובה זו.

החוקרים, ג'סטין וולפרס ובטסי סטיבנסון, הסתמכו על נתונים מ"גאלופ" וממקורות נוספים ברחבי העולם, וקבעו כי ככל שאנשים עשירים יותר, כך הם מרוצים יותר מחייהם, במיוחד כשמסתכלים על הנתונים הכלל-ארציים. הם גילו גם, בניגוד למה שחושבים רוב הכלכלנים, כי אין נקודת רוויה לעושר, שמעבר לה האושר משתווה.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

מרגישים כאילו כבר ידעתם את זה? ובכן, בין הכלכלנים היתה זו נקודה שנויה במחלוקת. ב-1974, הציע פרופ' ריצ'ארד איסטרלין מאוניברסיטת סאות'רן קליפורניה תיאוריה שנודעה בשם פרדוקס איסטרלין. הוא הניח שבתוך מדינה, ותהא זו ארה"ב, או סרי לנקה, אנשים עשירים מאושרים יותר מאנשים עניים. הפרדוקס מגיע כשמשווים מדינות עשירות עם מדינות עניות. איסטרלין לא הצליח למצוא כל הוכחה לכך שאנשים במדינות עשירות כמו ארה"ב מאושרים יותר מאנשים במדינות עניות כמו סרי לנקה. 

גשם של אושר | צילום אילוסטרציה: IngImage / ASAP 

ואז הופיעו וולפרס וסטיבנסון, ובעבודתם מ-2008 הפריכו את פרדוקס איסטרלין. הם מצאו כי בעוד שהחלק הראשון של התיאוריה של איסטרלין היה נכון – בתוך מדינה אנשים עשירים מאושרים יותר מאנשים עניים – האוכלוסיות של ארצות עשירות, ככלל, מאושרות יותר מהאוכלוסיות של ארצות עניות.

ועדיין, הכלכלנים התווכחו ביניהם האם קיימת נקודת רוויה, שמעבר לה אנשים כבר לא נעשים מאושרים יותר. כמה אנשי אקדמיה, כולל פרופ' ריצ'ארד לייארד מלונדון סקול אוף אקונומיקס, טענו שברגע שלאנשים יש מספיק כדי לענות על צרכיהם הבסיסיים, משהו בין 8,000 דולר ל-25 אלף דולר או המקבילה של טווח זה במגוון מקומות ברחבי העולם, האושר משתווה.

לייארד אמנם לא התווכח עם הקביעה שלפיה בתוך מדינה נוטים מיליארדרים ליהנות מעושרם ולהפגין אושר רב יותר לעומת בני ארצם שמזלם התמזל פחות, למשל אימהות חד-הוריות העובדות כמטפלות בבתים; אולם הוא האמין שאם מגיעים לממוצע כלשהו של הכנסה במדינה מסוימת, אזי קיימת נקודת רוויה שמעבר לה המדינה אינה יכולה להשיג אושר כלל-ארצי גדול יותר. 

וולפרס וסטיבנסון החלו לחקור גם את הרעיון הזה, מתוך חשד שהוא מוטעה. הם השתמשו בנתונים אודות 155 מדינות מתוך סקר העמדות הגלובלי של מכון PEW, מהבנק העולמי וממקורות נוספים, וגילו שככל שהתמ"ג לנפש במדינה עולה, כך עולות גם רמות האושר. לא קיימת נקודה שבה הרמות האלו מתאזנות. ככל שאנשים מתעשרים יותר, כך הם מרוצים יותר מהחיים שלהם. "אם קיימת נקודת רוויה", הם כותבים, "עדיין לא הגענו אליה". 

הדרך אל האושר | צילום: IngImages ASAP

המחקר החדש מעיין גם שוב בתיאוריה של איסטרלין, שלפיה בתוך מדינות, אנשים עשירים מאושרים יותר מעניים. הם רצו לבחון האם קיימת נקודת רוויה שמעבר לה העשירים לא נעשים מאושרים יותר. הם השתמשו בסקר של גאלופ מ-2007, וגילו שהאנשים עם ההכנסות הגבוהות ביותר מדווחים על דרגת האושר והסיפוק הגבוהה ביותר מחייהם. לדוגמה, רק 35% מהאנשים שמרוויחים פחות מ-35 אלף דולר אומרים שהם "מאושרים מאוד", לעומת 100% מהאנשים שמרוויחים יותר מ-500 אלף דולר. 

במסקנות המחקר כוללים וולפרס וסטיבנסון אזהרה: הפסיכולוג זוכה פרס נובל, דניאל כהנמן, יחד עם הכלכלן אנגוס דיטון, כותבים שבארה"ב, האושר מתאזן בהכנסות של סביב 75 אלף דולר לשנה. וולפרס וסטיבנסון אינם מתווכחים עם ממצאיהם של כהנמן ודיטון, אך הם מציינים שכהנמן ודיטון בחנו מדדים אחרים מאלה שנמדדו בסקרים של גאלופ.

כהנמן ודיטון התמקדו בחוויות היומיום, והשתמשו בסקר ששאל אנשים בנוגע למצביהם הרגשיים החיוביים והשליליים ביום לפני שענו על שאלות הסקר. בעוד שוולפרס וסטיבנסון הסתמכו על שאלות סקר גורפות יותר, הנוגעות לעד כמה אנשים מרוצים מחייהם ככלל, בחנו כהנמן ודיטון שאלות הקרויות "רגשיות", ואשר נוגעות לכיצד מרגישים אנשים ברגע נתון בזמן. "המדדים הרגשיים מעלים תעלומה", אומר וולפרס. "אף אחד לא פתר את התעלומה הזו. זוהי שאלה פתוחה ומעניינת".