"לי זה לא יקרה": הדסה ומלכוד הדומינו במשק הישראלי

פניית הנהלת בית החולים הדסה בראשות אביגדור קפלן לבית המשפט להסדר נושים
הדהימה את העובדים ואת ההסתדרות הרפואית. היה זה שובר שוויון במשחק הכוחות הארגוני שנוהל בשנים האחרונות, תוך כדי קריסת המוסד. נציגי העובדים ופרופ' ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית, ייחלו לגרור את המשבר לדיונים אינסופיים במגרשם הביתי או בבית הדין לעבודה.

בחושיהם הבינו שבחסות בית המשפט הם יספגו "תספורת" חסרת רחמים. בית המשפט הבין את חומרת המצב ואישר הקפאת הליכים לשלושה חודשים. לנגד עיניו עמדו נתונים כמו הוצאות תפעוליות, תזרים מזומנים וגירעון שיא של 1.3 מיליארד שקל. ארגוני העובדים חוששים שמקרה הדסה יהווה תקדים לחברות אחרות במשק. עובדי המרכז הרפואי העריכו שבית החולים "גדול מדי מכדי ליפול". המסר הופנם גם על ידי המנהלים, הרופאים ועובדי המנהלה, שלא היססו לסחוט את הלימון עד הסוף.

רק סימפטום. בית החולים הדסה | צילום: מתוך ויקיפדיה

הם צדקו: הדסה לא תיפול, אבל כללי המשחק השתנו. תנאי השכר השערורייתיים, כולל פנסיה של 73 אלף שקל לחודש למנכ"ל הפורש שלמה מור־יוסף, תוארו בפרוטרוט. הדירקטורים נהנו פעמיים בשנה מטיסות ביזנס לישיבות בניו יורק, כאילו הדסה היא קונצרן התרופות טבע. אלא שלכל דבר יש סוף. לאחר שהנוכל ברנרד מיידוף עקץ את נשות הארגון, הגיע הסוף למפעל המאושר שייצר מזומנים לכיסוי הגירעונות.

הדסה אינו אלא סימפטום לתופעה גדולה ומדאיגה הרבה יותר. במשק חיים דינוזאורים, חלקם מונופוליסטיים, המנצלים לרעה את ההנחה שהם "גדולים מדי מכדי ליפול". הם מתנהלים בחוסר יעילות, בעודפי כוח גדולים ובהוצאות מנופחות. מבחינתם לכסף אין ריח ואין כתובת מגורים. הם מניחים שנפילת אחד מהם תיצור אפקט דומינו שיפיל את האחרים
ותמנע קבלת שירותים חיוניים, ולכן זה לא יקרה. 

זה המצב במערכת הבנקאית. המפקח על הבנקים לא ירשה במשמרת שלו נפילת בנק ויהי מה. במשבר בבנק לפיתוח תעשייה לפני כעשור, בנק ישראל הזרים נזילות חירום של מאות מיליוני שקלים והציל אותו מקריסה. אפקט הגודל גורר את הבנקים לניהול לא יעיל, לעודפי כוח אדם ובמקרים מסוימים גם לתיאבון סיכונים מופרז. אלא שגם בהעדר ביטוח פיקדונות
שום בנק לא ייפול. לכן אין סיבה שבנק ירושלים לא ייקח סיכונים גדולים יותר בהשוואה לבנק הפועלים או לאומי. העובדים מסרבים להבין מדוע הדרישה לתוספת שכר של 5% ־ 6% לשנה, כשהריבית על פיקדונות עומדת על 0.5% לשנה, היא הזויה. זו הסיבה לפיקוח
ההדוק עד כדי מחנק על הבנקים.

הבנקים אינם לבד. מונופול חברת החשמל הוא דוגמה נוספת לחוסר היעילות (3,000 עובדים מיותרים), לנורמות שכר שערורייתיות ולהסכמי עבודה נדיבים. במשבר החשמל באוגוסט 2012 בזבזה המדינה את כל מלאי הערבויות שלה, בהיקף תשעה מיליארד שקל, כדי למנוע את קריסת משק החשמל. הסוף ידוע: הרגולטור מנע את קריסת החברה בזכות העלאת תעריפים מצטברת של 40% , שבאה על חשבוננו. בסביבה עסקית מתוקנת צריך היה לשלוח את חברת החשמל להקפאת הליכים כפי שנעשה בהדסה, כי אין הבדל בין המקרים.

אסור גם להתעלם מהנעשה באל על הנמצאת בבעלות פרטית. גם שם העובדים בטוחים שאף אחד לא יאפשר את נפילתה, ולו בזכות כינויה "חברת התעופה הלאומית". למעשה הם מתנהגים כאילו אל על היא עדיין חברה ממשלתית. ראובן וירובניק, ראש אגף כוח אדם באל על, פרש השבוע לאחר 40 שנות עבודה. חלק מכישלון המו"מ על הסכם השכר מיוחס לו. העובדים (כולל הטייסים) והמנהלים לא התגייסו במלוא המרץ להכנסת קרן ההשקעות פימי. העסקה הייתה טובה לבעלים, למדינה ולטווח ארוך גם לעובדים. אך מבחינת העובדים, אין סיבה לשנות את המצב. 

בחזרה להדסה: שלושת החודשים הקרובים שהקציב בית המשפט לפתרון המשבר מהווים הזדמנות פז לשינוי פני הרפואה גם בבתי החולים האחרים. בעוד המערכת הבנקאית מפוקחת מכל צדדיה, בתי החולים הפרטיים העוסקים בחיי אדם אינם מפוקחים. מומלץ ליצור במשרד הבריאות פונקציה בשם המפקח על בתי החולים, ובמקביל לחזק נקודתית את הדסה באמצעות הכנסת משקיע. אין להתרגש מהתייפחותו השבוע בוועדת הבריאות של רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות. הפתרון של הפיכת הדסה לבית חולים ממשלתי ינציח את ניגודי האינטרסים בבתי החולים. 

מתנהגים כאילו הם חברה ממשלתית. אלעל | צילום: רויטרס

עושה צחוק מחוק

התעשייה עמדה השבוע על ראש שמחתנו. הכנסת חגגה את יום "כחול־לבן" לעידוד קניית מוצרי תעשייה ישראלית, וחברת הכנסת רינה פרנקל (יש עתיד) השיקה את השדולה לקידום התעשייה והתעסוקה בצפון הארץ. בצד המעשי, ועדה בראשות מנכ"לית האוצר יעל אנדורן ממשיכה לבחון את "חוק עידוד השקעות הון". 

אירועי השבוע לוו במלל המתבקש, אבל מנכ"ל התאחדות התעשיינים, אמיר חייק, אינו קונה את הפטפטת. בישיבת ועדת הכלכלה הפטיר: "מרוב חיבוקים צלעות הכלכלה נשברות והיא נחנקת". המספרים לא משקרים. מספר המפעלים החדשים שהוקמו בשנת 2012 צנח ל־ 31 בהשוואה ל־ 56 ב־ 2005 . מפעלים קיימים (כמו נגב טקסטיל) נסגרים בהדרגה.

"ועדת אנדורן" הוקמה בעקבות האינתיפאדה על חברות הענק כמו טבע וכימיקלים לישראל והטענות ששילמו מס אפסי. בוועדה כל אחד מושך לכיוון שלו: האוצר תומך בהמשך הטבות מס בעוד במשרד הכלכלה מעדיפים להגדיל את המענקים. השבוע התייצבו בוועדה נציגי התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר. נייר העמדה ששיגרו התעשיינים כולל המלצות להגדלת תקציב המענקים מ־ 350 מיליון שקל למיליארד שקל, החזרת מס החברות ל־ 25% , והורדת המס למפעלים מועדפים ל־ 7.5% עד 14.5% .

נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, ביקר בחריפות את החוק "עידוד השקעות הון" וטען
ששמו מטעה ומחטיא את המטרה. "הוא אינו מעודד השקעות, אלא מסייע אך ורק למפעלים המייצאים 25% מהמכירות לפחות. למפעלים במרכז אין שום הטבה", הסביר לי השבוע לין. לדבריו, מפעל המייצא רק 20% מתוצרתו יסגור קווי ייצור מקומיים במטרה להגיע למכסת היצוא (25% מהמכירות) כדי לקבל את הטבות המס. "המפעלים לא רק שאינם מעודדים תעסוקה אלא מפטרים עובדים. האם זאת מטרת החוק?".

אבל לא הכל שחור. ב־ 2013 הוקם מחדש בירוחם מפעל נגב קרמיקה. במפעל, שהוא המילה האחרונה בתעשייה, מועסקים במישרין 150 עובדים ו־ 100 נוספים במעגל השני. 130 מיליון שקל מתוך ה־ 200 מיליון שהושקעו יועדו לרכישת ציוד חדיש והיתרה במבנה.
על פי החוק היבש אמורים היו הבעלים (אפריקה תעשיות) לקבל מענק של 40 מיליון שקל (20% מההשקעה). בגלל אזילת תקציב המענקים שולמו 5 מיליון שקל בלבד. את המענק המגיע על פי חוק לא קיבלה החברה. נגב קרמיקה, שמכירותיה התעשייתיות (300 מיליון שקל) מיועדות בעיקר לשוק המקומי, אינה זכאית להטבות מס לפי חוק עידוד השקעות הון. לו 25% ממכירותיה היה ליצוא, מס החברות שלה היה צונח מ־ 26.5% ל־ 9% . אכן, היגיון עקום.

אז מדוע הוקם בירוחם הרחוקה מפעל ללא סיוע ממשלתי? באפריקה תעשיות, המנוהלת על ידי אבי מוטולה, לא אוהבים לקטר, אבל בונים על שתי התפתחויות דרמטיות: הסכם ענק עם אולימפיה הקנדית שבבעלות האחים רייכמן, לייצוא אריחי קרמיקה בהיקף 20 מיליון דולר; האירוע המשמח השני הוא הגז הטבעי שהחל לזרום למפעל בשבוע שעבר.

נגב קרמיקה הוא מפעל עתיר אנרגיה. ההוצאות על גז גפ"מ הסתכמו ב־ 2013 ב־ 18 מיליון שקל. עם המעבר לגז טבעי כושר הייצור יגדל פי שלושה, אבל ההוצאות יישארו על כנן. כעת יש לקוות שהגז הטבעי ישונע במהירות שיא לצפון כדי להציל את פניציה ולפתח את
התעשייה, כפי שמייחל מנכ"ל טמבור מיכאל דיין.

לא עושה חשבון

1,441 סטודנטים חגגו בשבוע שעבר את קבלת תעודת ההסמכה כרואי חשבון. אף שהצפיפות בענף הופכת לבלתי נסבלת (25 אלף בעלי מקצוע), רבים בוחרים לעבור את מסלול המכשולים המתסכל כדי לזכות בתעודה המיוחלת.

נשיא לשכת רואי החשבון דודי גולדברג מאמין שהם ימצאו את מקומם בשוק. עם זאת, הוא מוטרד מאירועים אחרים המעיבים על הענף: "המקצוע חטף בשנים האחרונות חבטות קשות. הרגולטורים לא מתואמים. ברשות המסים קיצצו משרות והעבירו אלינו עבודה כמו הטיפול במע"מ המקוון, או דוחות מקוצרים שגדלו מבלי לקבל תגמול. אני לא מצליח להגיע לפקידי
הרשות שאינה משקיעה בהון אנושי או בטכנולוגיה".

צילום: shutterstock

מנהל רשות המסים הצהיר על גיוס 750 משרות לשיפור השירות ולמלחמה בהון השחור.
"יש הבדל בין תוכניות לביצוע. המלחמה בהון השחור חשובה שכן תוספת הגבייה תאפשר את הורדת המסים הגבוהים. יש צורך ב־ 1,000 תקנים חדשים אבל אישרו אולי 300 . גם הצורך בשיפור הטכנולוגי דורש משאבים ניכרים".

נאבקתם ברשות המסים בנושא ביטול הפטור ממס שבח לדירת מגורים נוספת, ועתרתם לבג"ץ. האם אתם לא הולכים עם הראש בקיר? "לפני שלוש שנים דנה הממשלה בנושא, ובמטרה להגדיל את היצע הדירות אושר הפטור ממס אחת לארבע שנים. היום שינו את החוק מנימוק הפוך בדיוק. עוד לא שמעתי על חשיבה מחוץ לקופסה כמו בחינה
מחודשת של מתודולוגיית גביית המע"מ (כולל פירות וירקות) ושל סוגיית החשבוניות הפיקטיביות, ועוד".

מצד שני, הצלחתם במאבקים כמו חישוב מס נפרד לבני זוג באותו עסק. שמעתי שכחלק מהלחץ הצפתם את שר האוצר ב־ 40 אלף מסרונים. "אני מברך את שר האוצר על ההחלטה. אכן הופעל לחץ וזוגות נשואים הגיעו פיזית לאוצר, אבל יש עדיין מה לעשות. ישראל מעודדת את ההייטק ומעניקה הטבות מס לחברות גדולות אך מתעלמת מהעסקים
הקטנים והבינוניים. אפשר לסייע באשראי נוח, ליווי מקצועי והקטנת הנטל הבירוקרטי".

לו אתה מנהל רשות המסים, מה היית עושה? "הייתי משלב צעדים לא שגרתיים הכוללים חשיבה מחוץ לקופסה: חובת דיווח אחידה במתכונת הצהרת הון מקוצרת, הקצאה נוספת של כוח אדם לעבודות שטח. בנוסף חייבים לשנות את מדיניות הענישה: לא להציק לנישומים רגילים אבל להחטיף כמקובל בארה"ב לעברייני המס. מצב הענישה הנוכחי אינו מעודד תשלום מס כחוק".

איך אתה מרגיש בענף שמפוקח מכל הכיוונים, עד כדי פגיעה במקצוע? "אנחנו עובדים מול המוסד לתקינה החשבונאית ורשות ני"ע (דרך המוסד לסקירת עמיתים). אני בקשר עם יו"ר הרשות פרופ' שמואל האוזר והבהרתי שפיקוח על רואי חשבון חייב לכלול גם תאגידים פרטיים. הצענו להקים ועדה שתטפל בסוגיית הפיקוח על הענף, ותטפל בהגבלת אפשרות התביעה הכספית מרואה חשבון וקידום אי התלות. עד עכשיו לא התקדמנו. כל רגולטור
פועל עצמאית וללא תיאום עם עמיתיו.