מעטים האנשים שהספיקו לעשות כל כך הרבה בקריירה ציבורית ולהישאר כמעט אלמוניים. זהו סיפורו של ד"ר צבי דינשטיין ז"ל (2012־1926), מי ששירת יותר מארבעה עשורים כבכיר ביטחוני וכלכלי, והוביל בין השאר את פיתוח משק האנרגיה ונושא הגרעין.
לתפקידו הראשון מונה דינשטיין כשהוא רק בן 22. לאחר סיום התיכון שירת כנוטר בהגנה ובשנת 1947 נסע ללמוד משפטים בז'נבה. כשפרצה מלחמת העצמאות בארץ, הוא רצה לחזור ולסייע, כך מצא עצמו בנמל מרסיי בחיפוש אחר אוניה שתחזיר אותו לישראל. בנמל פגש שליחים של ההגנה, ביניהם פנחס ספיר שהיה אז מנהל אגף האפסנאות של הארגון. ספיר ביקש ממנו להישאר במרסיי ולנסות לרכוש נשק בתקופה שבה היה קיים אמברגו על ישראל. דינשטיין, בשלל זהויות סודיות, הצליח לרכוש כל מה שמצא. בתוך זמן קצר הוא הפך לאחראי לרכישת הנשק בכל מערב אירופה.
הכתבה פורסמה בגיליון ראש השנה 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן
כך החלה קריירה ארוכה ומרשימה של אחד האנשים המשפיעים ביותר על הנהגת המדינה בעשורים הראשונים לקיומה – שנותר אלמוני למדי עד ימינו. ספר חדש בשם "הפקיד", שבו מביאה בתו גילי דינשטיין את סיפור חייו, מנסה להוציא אותו כעת מאלמוניותו.
שמו הפשוט של הספר, מושג שמעורר בימינו קונוטציות שליליות בעיקר, נבחר שלא במקרה. הוא מציג באופן מרתק את תפקידם המרכזי והחשוב של הפקידים, משרתי ציבור שאינם פוליטיקאים, בהקמת המדינה ובביסוס מערכת הביטחון, האנרגיה והכלכלה.
שנים דרמטיות
ב־1963 החזיק דינשטיין בלא פחות מחמישה תפקידים פקידותיים כאלה: סמנכ"ל האוצר, המפקח על מטבע חוץ, הממונה על ענייני הדלק במשרד האוצר, ראש רשות ההשקעות ומנהל מרכז ההשקעות. בנוסף, הוא היה חבר ב־15 ועדות ודירקטוריונים. "זה משהו נדיר שלא היה קורה היום", אומרת בתו גילי.
בנובמבר 1965 נבחר לכנסת, מה שאפשר לראש הממשלה לוי אשכול למנות אותו לסגן שר הביטחון במקומו של שמעון פרס.
"מירקרתי את שמות האנשים שהופיעו במסמכים הסודיים שמצאתי במכתבה של אבא. אחרי הראיונות איתם הבנתי שיש בידי אוצר – ספר על 'תולדות ארץ ישראל', זה לא עוד סיפור משפחתי"
עם פרוץ מלחמת ששת הימים מינה אשכול את משה דיין לשר הביטחון. ההוראה הראשונה של דיין היתה פיטוריו של דינשטיין והחלפתו בצבי צור (הרמטכ"ל השישי של צה"ל). לאחר החלפתו, ובתום המלחמה, החלו עימותים פנימיים במערכת הביטחון סביב הפיקוח על המערך הגרעיני, כשבמקביל ממונה דינשטיין על ידי אשכול לתפקיד סגן שר האוצר. לאחר דיוני ממשלה רבים וניסיונות לעקור את נושא הגרעין ממערכת הביטחון החליט אשכול למנות את דינשטיין (שהחזיק אז בתפקיד סגן שר האוצר) למפקח על פעילות הגרעין של ישראל.
הוא המשיך בתפקידו גם תחת ראש הממשלה גולדה מאיר שירשה את אשכול, אז, לפי פרסומים זרים, היו השנים הדרמטיות ביותר לפרויקט האטום הישראלי.
מסמכים מוחרמים
באפריל 2012, לאחר פטירתו של דינשטיין בגיל 86, הגיעו גילי ואחיותיה לדירתו של אביהן כדי למיין ולסדר את החפצים שנותרו בה. במהלך סידור המכתבה, שבתוכה ארון גדול ונעול ("את המפתח לארון מצאתי בתוך ספל עם ציוד משרדי"), מצאה דינשטיין קרטונים עמוסי קלסרים ומסמכים שהחליטה לקחת לביתה. "הצבתי את הקרטונים בסלון והחלטתי למיין את המסמכים לשלוש ערימות: ביטחון, כלכלה ונפט", היא מספרת. "יצרתי בסלון שלושה מגדלי נייר שאותם מיינתי לפי תאריכים ובכל אחד מהם מירקרתי את השמות של האנשים שמופיעים בו כדי להבין עם מי אבא עבד".
כשהבינה שמרבית האנשים ששמם מופיע במסמכים חצו את גיל 90 מיהרה לאתר אותם ובתום סבב ראיונות שערכה החליטה שהסיפורים ראויים להפוך לספר. "אחרי הראיונות איתם הבנתי שיש לי ביד אוצר – ספר על 'תולדות ארץ ישראל', זה לא עוד סיפור משפחתי", היא מודה. זה לקח שבע שנים, אך בסופן, ולאחר שחלק מהדוברים בספר נפטרו הוא ראה אור. "מזל שפעלתי הפוך מאיך שסופר מנוסה היה פועל והתחלתי בראיונות לפני עבודת התחקיר, אחרת הייתי מפספסת כמה וכמה מרואיינים", היא אומרת.
"אין משקיע שאבא לא קיבל בשדה התעופה ואין מנהיג שכילדה לא ראיתי אצלנו בבית, מהרודן אידי אמין ועד ראש הממשלה לוי אשכול"
דינשטיין, עיתונאית והעורכת הראשית של פורבס ישראל לשעבר, וכיום מנכ"לית אגודת הידידים וקשרי חוץ־ישראל במרכז הבינתחומי הרצליה, מספרת כי העבודה על הספר לא עברה באופן "חלק".
אחד מהמרואיינים שפגשה לצורך איסוף החומרים וכתיבת הספר דיווח על הריאיון למלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון). נציג המלמ"ב יצר עמה קשר וביקש להגיע לביתה בדחיפות על מנת לבחון את המסמכים שברשותה. האירוע הלא נעים, כהגדרתה, הסתיים בהחרמת חלק מהחומרים.
עסקים עם איראן
בין שלל תפקידיו, מונה דינשטיין גם לניהול ענייני הנפט של המדינה. המטרה – אספקת נפט סדירה לישראל במחירים סבירים – התמודדות לא פשוטה שהיוותה את אחת מהחזיתות הכלכליות המשמעותיות בהן התמודדה ישראל. המאמצים העיקריים התמקדו בשלוש מדינות: איראן, טורקיה ואתיופיה, שבאותה תקופה היו בעלות בריתה של ארצות הברית. דינשטיין יצא לסדרת פגישות חשאיות באיראן, לאחריהן נפגש אשכול עם עבדאללה אנטזאם, יו"ר חברת הנפט הלאומית של איראן ואחד מבכירי השלטון דאז. הפגישות, שהתקיימו בבניין ארגון המודיעין של איראן במטרה להסתירן, הובילו בסופו של דבר (ולאחר שישראל הגיעה אל סף שיתוק כלכלי מוחלט בשל המחסור בדלק) לאספקת נפט אירני לישראל, נפט שהגיע במיכליות לנמל אילת ומשם הוזרם על פי צרכיה של ישראל.
ב־1956 הגיעה מיכלית הנפט הראשונה מאיראן, נושאת דגל אמריקאי. החל מ-1970 הוזרם הנפט בצינור מאילת לאשקלון (קצא"א) שהוקם במיוחד לשם כך אחרי מלחמת ששת הימים. בשנותיו הטובות זרמו בקצא"א 45 מיליון טונות של נפט בשנה, אלא שזה נמשך פחות מעשור. ב־1979, עם המהפכה באיראן הופסקה אספקת הנפט.
בין השנים 1974־1967 כיהן דינשטיין, כאמור, כסגן שר האוצר תחת פטרונו הנערץ פנחס ספיר, אך המשיך בניהול תחום הנפט עד למהפך שחל ב־1977. תקופה רבת הישגים, גם לפקיד אסרטיבי ומעשי כדינשטיין.
בשנות ה־60 מנתה אוכלוסיית ישראל רק מעט יותר מ־2 מיליון תושבים ועמדה מול אתגרים כלכליים עצומים. על דינשטיין הוטלו משימות רבות, ביניהן, ריכוזו והכוונתו של הון מחו"ל להשקעות בישראל, ניהול רשות ההשקעות והמשך ניהול פרויקט הגרעין.
שינוי משק הדלק הישראלי
בשנת 1977 מונה על ידי שר החוץ דיין לשגריר הכלכלי של ישראל בארצות הברית ובקנדה, והמשפחה נאלצה להעתיק את חייה לניו יורק. "שילמנו מחיר כבד. הפרידה מהחברים בארץ היתה מאוד קשה וכך גם ההתאקלמות בארצות הברית", מספרת גילי. "אמא נאלצה לנטוש את תפקידה הבכיר כיו"ר ויצו העולמית וחוסר הרגישות והתמיכה שהפגין אבא לא סייעו למצב. כ-20 שנה לאחר החזרה ארצה, ב־1999, לקתה אמא באלצהיימר ובשנת 2009 נפטרה".
החזרה לארץ גם היא לא היתה פשוטה. לדינשטיין לא חיכה תפקיד בארץ. אשכול נפטר ב־1969 וספיר ב־1975, כך שגם קשריו בשלטון נחלשו. הוא ניסה את מזלו כאיש עסקים בתחום האנרגיה ועבד עם חברות בארצות הברית. "ב־1983 מונה לעמוד בראש הוועדה הציבורית למערכת הדלק בישראל ובהמשך ליו"ר מכון הנפט הישראלי, תפקיד שבו כיהן עד 1988 ובמסגרתו הקים את מרכז בלפר למחקרי אנרגיה והגה את התוכנית לשינוי מבני של משק הדלק בישראל.
"את 15 השנים החולפות לאחר העברת הרפורמה במשק הדלק העביר אבא כאיש עסקים פרטי", מספרת דינשטיין. "אין משקיע שאבא לא קיבל בשדה התעופה ואין מנהיג שכילדה לא ראיתי אצלנו בבית – מהרודן אידי אמין ועד ראש הממשלה לוי אשכול. הגיע הזמן שיצא ממעגל מקבלי ההחלטות ויעשה לביתו. לראשונה בחייו לא ישב במשבצת 'הפקיד', משבצת שהתאימה לו ככפפה ליד".
הכתבה פורסמה בגיליון ראש השנה 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן
צילום התמונה הראשית: ד. רוזנבלום
