| בשנת 2015 נמכר במכירה פרטית הציור "מתי תינשאי" של פול גוגן בסכום המוערך ב־300 מיליון דולר. סכום דמיוני זה הוא, ככל הנראה, הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור ציור. גוגן, אשר נפטר בשנת 1903, מעולם לא הצליח להתפרנס מעבודתו ולא הוערך מקצועית בחייו, אלא רק שנים רבות לאחר מותו. הציור המפורסם של פיקאסו, "נשות אלג'יר", אשר נמכר אף הוא בשנת 2015 בסכום של 180 מיליון דולר, נרכש רק 18 שנה קודם לכן על ידי אותו אספן אמנות ב־32 מיליון דולר בלבד.
בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לשבירת שיאים של מכירת יצירות אמנות, ואפיק השקעה זה, אשר היה שמור למתי מעט התרחב משמעותית, כך שכיום השקעה באמנות היא בבחינת תחום מעניין נוסף בעולם ההשקעות. לאמנות אף ישנם מדדים, בדיוק כפי שיש לשוקי המניות והאג"ח. הם ברי השוואה למדדי המניות, והעיקרי שבהם הוא מדד האמנות הגלובלי, אך גם מדדים נוספים, כמו מדד אמני העבר, מדד אמנות המאה ה־19, מדד האמנות העכשווית ומדד האמנות של אחרי המלחמה. הם מתבססים על מידע הנאסף מבתי המכירות בעולם, שמהווים שוק של 5 מיליארד דולר. יחד עם זאת, המכירות בבתי המכירות מהוות בין רבע לשליש בלבד משוק האמנות בכללותו.
האיכות, לא הכמות
מחיר האמנות מורכב מאלמנטים רבים. כך, פעמים רבות יצירות נמכרות במיליונים רבים לא בגלל איכות הציור, אלא בגלל אלמנטים, כמו נדירות, "סיפור" מעניין ופוטנציאל מכירה.
מחיר יצירות האמנות מושפע קודם כל מההיבט הרגשי, ולכן שיערוך נכס שכזה הוא מורכב ועשיר הרבה יותר משיערוך נכס פיננסי אחר. ציור שמגיע פעמים רבות למכירות פומביות, למשל, מאבד מערכו לעומת ציור שהיה חלק מאוסף של משקיע מסוים לאורך שנים רבות.
מדדי האמנות מתבססים על כמה תחומים עיקריים של אמנות ובהם: ציור, פיסול, הדפסים וצילום. מדובר בשוק מאוד לא נזיל, שלמעשה, מרוכז בשתי תקופות עיקריות בשנה, שבהן ישנן מכירות פומביות. למדדי האמנות תאימות מסוימת לשוק המניות לאורך השנים, אך בדרך כלל, בקצב איטי יותר בגלל הנזילות הנמוכה בהם. בשוק זה האיכות היא החשובה ביותר ולא הכמות.
אם נבחן את מדדי האמנות, ניתן לראות כי מדד אמני העבר מרכז נתונים לגבי אמנים מהמאה השביעית ועד המאה ה־18. יצירות רבות במדד זה לא ניתן לשייך לאמן ספציפי, מכיוון שבתקופות קדומות יותר האמנים כלל לא חתמו על יצירותיהם, ורק מהמאה ה־16 החלו לעשות זאת. מעניין לראות שמדד זה עלה היסטורית כאשר מדדי המניות העיקריים ירדו, ונמצא בשפל כאשר מדדי המניות עלו. הסיבה נעוצה, ככל הנראה, בכך שבעיתות משבר אספנים נאלצו למכור יצירות אמנות שאחרת לא היו מוכרים, כמו גם העובדה שההיצע של יצירות אלו נמוך (וכמובן שאין יצירות חדשות מתקופה זו).
לא רק איכות הציור קובעת את מחירו
בשוק זה של יצירות ישנות, יש בעיה גדולה להוכיח כי ציור או פסל הם אותנטיים. ישנם מספר מומחים עולמיים בתחום זה, ורק חוות דעתם תתקבל על ידי אספנים כקבילה. ובכל זאת, על אף נדירותה, לא כל אמנות ותיקה יותר מקבלת תמחור גבוה בבתי המכירות. המחיר ייקבע על פי מצב היצירה, היכן אוחסנה, האם נמכרה כבר בשוק בעבר, האם היא חלק מאוסף, וגם האם ישנם מסמכים התומכים בכך שהתמונה או הפסל מקוריים.
כמו מדד אמני העבר, גם מדד אמנות המאה ה־19 מאוד לא תנודתי, אך מידת הקורלציה שלו למדדי המניות הגלובליים גבוהה יותר. בשנים האחרונות האטרקטיביות של אמנות משנים אלו ירדה, וזאת משום שישנה זמינות נמוכה של סחורה, איכות נמוכה יחסית וגם תעשיית זיופים, שמעוררת חשש בקרב משקיעים. כמו כן, אמנות זו פחות פופולרית כיום. ניתן לראות זאת בבירור כאשר בוחנים מדדים של אמנות עכשווית.
מדד האמנות שלאחר המלחמה מתייחס לאמנות שנוצרה בשנות ה־40 ועד שנות ה־70 של המאה ה־20, ועקב גניבת אמנות רבה במהלך מלחמת העולם השנייה, ישנה בעיה לאשר את מקוריות התמונות והאותנטיות שלהן. אמנות זו צוברת פופולריות רבה בשנים האחרונות, מכיוון שהיא מתאימה יותר לרוח התקופה וגם נמצאת במצב טוב בדרך כלל. למדד אמנות שלאחר המלחמה ביצועים טובים יותר ממקביליו בעולם האמנות ואף טובים יותר מביצועי מדדי המניות.
לבסוף, מדד האמנות העכשווית. ביצועיו טובים מאוד, אך הוא חשוף לתנודתיות גבוהה יותר. הסיבה העיקרית לתנודתיות היא אי הוודאות לגבי עתיד שווי היצירות, שהן חדשות יחסית (מה גם שהאמנים בדרך כלל עדיין בחיים וממשיכים ליצור). כמו כן, קשה לקטלג תקופה זו באמנות, אלא רק בפרספקטיבה ארוכה יותר של זמן.
גם בתוך המדדים עצמם ישנה שונות בין יצירות האמנות, כאשר יצירות האמנות ה"קלאסיות", שהן ציור ופיסול, יציבות יותר במחירן לעומת צילום והדפסים, שהם מאוד תנודתיים ומחירם נמוך יותר.
מעבר להשקעה
על אף שאנו קוראים מדי פעם על אמנות הנמכרת במיליוני דולרים, רוב היצירות שמחליפות ידיים נמכרות במחירים נמוכים בהרבה ולמעשה, רק 0.3% מהעסקאות באמנות עוברות סכום מכירה של מיליון דולר. עוד כ־2.3% בממוצע עוברות את ה־100 אלף דולר, ומכאן נובע שיותר מ־97% מיצירות האמנות נמכרות בסכום של פחות מ־100 אלף דולר. למעשה, כמחצית מהעסקאות מתבצעות בסכום הנמוך מאלף דולר וכ־35% בין המחירים 1,000-10,000 דולר.
מחיר נמוך של יצירת אמנות אינו מעיד על איכות נמוכה, אך כאשר כחצי מהשוק אינו אמנות עכשווית, יש להמתין עם ההשקעה כדי שתוכל להשיא ערך למשקיעיה. כמו כן, משקיע באמנות צריך לכמת גם את ערך אחסון ושימור יצירת האמנות, אשר לעיתים אינה פרופורציונלית למחיר הרכישה ועלולה לנגוס משמעותית ברווח העתידי.
ועל משקל המשפט שאמר אמן הפופ ארט אנדי וורהול, שמה שמניע אותו הוא רווח כלכלי, ושאמנות היא מקצוע כמו כל המקצועות האחרים; אנו ב־UBS עוקבים אחר עולם האמנות מקרוב, אך מדגישים כי הערך המוסף של האמנות הוא כמובן הערך הרגשי, שחייב להגיע עם תשוקה אמיתית לתחום. כל יצירת אמנות היא יחידה ומיוחדת, עם זהות ייחודית בראי ההיסטוריה, ואין בהכרח להתייחס לאמנות כאל השקעה.
הכותב הוא מנהל דסק ב־UBS Wealth Management Israel
מובהר כי אין באמור בכתבה זו משום המלצה או חוות דעת בקשר לרכישה ו/או מכירה ו/או שיווק של ניירות ערך מכל סוג שהוא, ו/או ביצוע פעולות השקעה אחרות, והוא אינו מהווה בשום אופן תחליף לייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות על־ידי מי שמורשה לעסוק בכך, בהתחשב בנתוניו ובצרכיו המיוחדים של כל אדם. אין באמור בכתבה זו משום הצעה לרכישה של ני״ע.
מובהר כי ייתכן שלכותב ו/או ל־UBS Wealth Management Israel קיים עניין אישי בנושא, ו/או שברשותם ני״ע המוזכרים בכתבה, בהתאם להוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ״ה־1995.
|
|
