שיטת התמריצים ברכבים ירוקים הצליחה – למה מחירם עולה?

החדשות הרעות: אם תרצו להרים את תרומתכם למאמץ הסביבתי, להצטרף לאלפי הישראלים שכבר רכשו מכונית מנהלים היברידית ולהצטייד בטויוטה קאמרי או יונדאי סונאטה חדשה – החל ב־1 בינואר הקרוב תיאלצו להיפרד מכמה עשרות אלפי שקלים יותר. החדשות הטובות: במשרד להגנת הסביבה טוענים שזה דווקא משום שתוכנית המיסוי הירוק, שהתחילה לפעול בענף הרכב לפני שבע שנים, מניבה תוצאות מצוינות, וכולנו נושמים אוויר קצת יותר טוב.

הכתבה מופיעה בגיליון יולי של מגזין פורבס ישראל

לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645

לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

איך זה הולך ביחד? איך קפיצה דרמטית במחיר של מכוניות המנהלים ההיברידיות תעודד את הציבור הישראלי לרכוש רכבים ירוקים? במבט ראשון זה נראה כמו הנפת דגל לבן, בעיקר כשהמכוניות המזהמות ביותר – אלה שממוקמות בקטגוריית הזיהום 15 (מתוך 15) – לא יתייקרו באותו מהלך אפילו בשקל. פרס למזהמים ועונש לירוקים?

ההסבר שמספקים במשרד להגנת הסביבה הוא כזה: ברפורמה, שכאמור יצאה לדרך ב־2009, חולקו כלי הרכב ל־15 דרגות זיהום. על הדרגה הירוקה ביותר (1) – מכוניות חשמליות – הלקוחות משלמים מס קנייה בשיעור 10%; על הדרגה הגבוהה ביותר – 83%. המטרה: לתמרץ את הישראלים לרכוש מכוניות שמייצרות מינימום זיהום.

וזה הצליח, כנראה בגלל שילוב מנצח בין עלייה במודעות הסביבתית להשתכללות המודעות הצרכנית של עם ישראל בימים שאחרי מחאת האוהלים. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה ורשות המסים, 50% מהמכוניות שנמכרות כיום בארץ משתייכות לדרגות הזיהום הנמוכות – 4־1. בממשלה הגיעו למסקנה, שבמצב שבו מחצית מהרוכשים מצטופפים בקצה הירוק של הסקאלה, היעילות של התמריצים נשחקת. ומכיוון שממילא מחפשים דרכים להפחית את זיהום האוויר, והטכנולוגיות בתעשיית הרכב ממשיכות להתפתח, הוחלט להחמיר את הדרישות מהקטגוריות השונות על הסקאלה, ולהציב רף גבוה יותר בפני מכוניות שמבקשות להמשיך ליהנות מההטבות הירוקות.

מזהמים פחות. שיטת התמריצים הצליחה מעל למצופה | צילום: fotolia

הפוך על הפוך

בתוך מהלך העדכון הזה, כאמור, שתי מכוניות מנהלים היברידיות חטפו מהלומה, שכן רמת הביצועים הסביבתית שלהן תוריד אותן מקטגוריית זיהום 2 – שמזכה בהטבות מס נדיבות – לדרגה 3. האם זה לא ירתיע לקוחות פוטנציאליים וישלח אותם בחזרה לחיקן של מכוניות מזהמות? במשרד להגנת הסביבה משוכנעים שלא. גם מפני שעדיין יש כמה דגמים היברידיים, כולל דגמי מנהלים (לקסוס, הונדה אקורד) שהביצועים הסביבתיים שלהם טובים יותר ולכן ימשיכו ליהנות מהטבות מס גדולות, וגם כי הניסיון מלמד – כך לטענת המשרד – שהמהלך ישלח את היבואנים לדרוש מיצרני הרכב העולמיים להביא לארץ דגמים פחות מזהמים וידחוף את הביצועים הסביבתיים של כל הענף כלפי מעלה.

האם זה באמת יעבוד? צריך להחזיק אצבעות, הרי מדובר בבריאות של כולנו. בינתיים מנפנפים במשרד להגנת הסביבה וברשות המסים בנתונים שהצטברו בשבע שנות הרפורמה: במהלך השנים הללו הצטמצמו הפליטות לקילומטר של מכונית חדשה ממוצעת שעלתה על כבישי ישראל בשיעור שבין 20% ל־45% ברוב סוגי המזהמים. אלה נתונים מעודדים, אבל לאור העובדה שארגון הבריאות העולמי מעריך שכ־2,500 ישראלים מתים מדי שנה מתחלואה הנגרמת מזיהום אוויר, ושהתרומה של התחבורה לזיהום האוויר עומדת על לפחות 50%, יש עוד הרבה עבודה.

ריבוי לא טבעי

אם בכל הנוגע לפליטות האגזוז הממוצע יש לממשלה הישגים, הכישלון הגדול מסתתר בטור אחר בדו"ח של רשות המסים על ענף הרכב: סך המכוניות החדשות שעולות על הכביש נמצא בעלייה חדה בשנים האחרונות. אם ב־2009 יובאו לישראל 169 אלף מכוניות חדשות, ב־2014 המספר נסק ל־235 אלף. זה גידול דרמטי של 66% בתוך שש שנים, הרבה מעבר לגידול הטבעי באוכלוסייה. לכאורה, זה מעיד על צמיחה כלכלית ושגשוג; אבל במקרים רבים זה מעיד על הייאוש של הישראלים מהתחבורה הציבורית והתלות הנואשת ברכב פרטי. עוד צמיחה כזו ואבדנו.

אחד המנגנונים שמנציח את התלות ברכב הפרטי, הוא סעיף "הוצאות הרכב" בשכר של עובדי המגזר הציבורי והממשלתי. בראיון שהתפרסם לאחרונה בהארץ תקפה סגנית ראש עיריית תל אביב מיטל להבי את המנגנון הזה וכינתה אותו "ישראבלוף". למה בלוף? כי מדובר למעשה בתשלום שמהווה סעיף בשכר, בלי שום קשר לשאלה אם העובד משתמש ברכב לצורך תפקידו. זו תולדה של הסכמים היסטוריים בין ההסתדרות לאוצר, שהתוצאה הרת האסון שלה כיום היא שהעובד חייב להחזיק רכב עם רישוי בתוקף כתנאי לקבלת תוספת לשכר, גם אם אין לו שום צורך ברכב או כוונה להשתמש בו במסגרת העבודה. וכך קורה שרבים מעובדי המגזר הציבורי נדחפים לרכוש רכב מיותר, וכשהרכב כבר עומד בחנייה יש סיכוי גדול שייעשה בו שימוש. במקביל, עובדים שבוחרים להגיע לעבודה ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית, לא זוכים לשום תמריץ. זה לא רק ישראבלוף, זה חלם.

לרכוב בסתר

הבלוף הלאומי הזה הפך לאחרונה לסיוט של מי שכיהן בראשית הקדנציה כסגן ראש עיריית כפר סבא עילאי הרסגור־אנדין, יו"ר סיעת מרצ בעיר. בתוקף תפקידו תלוש השכר שלו כלל, כמקובל, סעיף של הוצאות רכב, אבל מכיוון שהוא מבקש לעודד שימוש בתחבורה ירוקה, סגן ראש העיר הצהיר בפומבי לא פעם שהוא משתדל לנוע באופניים, באוטובוס וברכבת. לאחר שפרש מתפקידו ועבר לאופוזיציה, היה מי שדאג ללקט את האמירות הללו, להעביר אותן למשרד הפנים ולדאוג שתיפתח נגדו חקירה. לא ברור אם זו צביעות, טיפשות או אולי דווקא רשעות – כנראה שילוב של כולן – מה שברור זה שלא רק שהמערכת לא מעודדת את עובדיה ונבחריה להשתמש בתחבורה ירוקה, היא גם דואגת להרתיע אותם שלא ישמשו חלילה דוגמה אישית. אם הרסגור־אנדין יידרש להחזיר כסף למדינה בגלל שהעז לרכוב על אופניים, המסר יהיה ברור: במדינת ישראבלוף אסור להגיד את האמת.

הכתבה מופיעה בגיליון יולי של מגזין פורבס ישראל