Forbes Israel Logo

שרת המשפטים בראיון מיוחד: “כשנשים עובדות אחת עם השנייה יש פחות אגו”

כשנפגשנו בלשכתה שבמשרד המשפטים בירושלים בצהרי יום שלישי, עוד היו תלויים באוויר הדים מהדיון יוצא הדופן שעסק בשינוי שיטת הסניוריטי לבחירת נשיא לבית המשפט העליון, שאותו כינסה בתחילת אותו השבוע בוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת. עד לערבו של היום שרת המשפטים איילת שקד כבר תכבוש מחדש את הכותרות בכלי התקשורת, הפעם לאחר שתורה לוועדת הכנסת בראשות ח"כ יואב קיש לעצור דיון שניהל, על הרחבת סמכויותיה החוקיות של ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות נותני האשראי הגדולים במשק, שהחלה את עבודתה בראשות ח"כ איתן כבל על רקע פרשת אליעזר פישמן.

לדירוג המלא: הנשים המשפיעות בישראל 2017

לרכישת הגיליון או מנוי למגזין פורבס ישראל חייגו 077-4304645 או לחצו

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

כשמדברים על מוקדי הכוח וההשפעה של הפוליטיקה, המינהל הציבורי ומערכות שלטון החוק בישראל, אין ספק שזה הקצב וזו הנוכחות של השרה שקד – היא יושבת בדיוק במרכז הציר, וכשרת משפטים, חברת הקבינט המדיני־ביטחוני ויושבת ראש ועדת השרים לחקיקה, היא מעורבת כמעט בכל נושא שעל סדר היום הציבורי בישראל. היתרונות שטמונים בפוזיציה כזו עבור פוליטיקאית צעירה ושאפתנית כמוה ברורים, אבל קשה לומר שזה בא בלי חששות.

שקד. מעורבת בכל נושא בסדר היום הציבורי | צילום: שלומי יוסף

"כשנכנסתי למשרד אמרו לי, גם פוליטיקאים וגם סנגורים מבחוץ, 'את תוך חצי שנה עם תיק פלילי'. אמרתי להם שאני לא מאמינה בזה. אנחנו לא חיים במדינה כזאת'", היא מספרת. "כשאני חוזרת ממש לאותו רגע שבו נפתלי בנט אמר לי 'את לוקחת את תיק המשפטים', אז לרגע זה באמת היה מפחיד. אבל עובדה שצדקתי שאין סיבה להאמין בזה – זה הרי לא קרה. מבחינת האחריות שכרוכה בתפקיד, מי שנכנס לפוליטיקה רוצה הרי לשנות, ועל אף שזה קרה מאוד מהר לא הרגשתי פחד, אבל כן בהחלט תחושה של אחריות. אני מקבלת הרבה החלטות לא פופולאריות, אבל גם אם בתקשורת זה לפעמים מצטייר הפוך – לי חשוב לדעת שעשיתי את הדבר הנכון. גם רוב האנשים שאני עובדת איתם הם אנשים טובים, שעובדים בשביל המדינה בצורה עניינית, וכיף לעבוד ככה".

לא על הוותק לבדו

כאמור, השרה שקד כינסה לאחרונה דיון עקרוני מיוחד בוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת, שעסק בשיטה הנהוגה עד היום בישראל לבחירת נשיאי בית המשפט העליון – הסניוריטי (ותק). לפי השיטה (שמעמדה הוא של נוהג ולא של חוק), השופט הוותיק ביותר בעליון הוא היחיד שמציב את מועמדותו לתפקיד הנשיא. כשהנשיאה מרים נאור עתידה לסיים את תפקידה עוד השנה, לנושא יש חשיבות אקטואלית מאוד. מחליפתה המיועדת על פי נוהג הוותק היא שופטת העליון אסתר חיות (המכהנת בו מאז 2004). השרה שקד שמה לעצמה למטרה לשנות את אופן בחירת השופטים במדינת ישראל באופן כללי, אך בכל הנוגע לשיטת הסניוריטי, נראה שידיה כמעט כבולות.

"קורה כאן דבר מאוד חמור ברמה החוקית, כי לא היו מאפשרים את זה בשום רשות מינהלית אחרת. הוועדה לבחירת שופטים היא הרשות המינהלית שאמורה לבחור את נשיא בית המשפט, והשופטים בעצם מעקרים את שיקול דעתה על ידי זה, שאף אחד מהם לא מוכן להציג מועמדות", היא אומרת.

ואז אתם מקבלים רשימה סגורה של איש אחד?
"בדיוק. אף אחד לא מוכן להתמודד. דרך אגב, יכול מאוד להיות שגם אם היו מתמודדים נוספים, היינו בוחרים בחיות. היא שופטת טובה ומקצועית".

אז מה הצעד הבא, מבחינתך?
"כרגע אין צעד כזה. חיות תמונה כי היא המועמדת היחידה. לא צריך כאן הרי שינוי חקיקה, כי החוק כבר מקנה לוועדה לבחירת שופטים את היכולת לבחור. אלא שכובלים את שיקול דעתה. השופטים פשוט לא מגישים מועמדות, אז מה אפשר לעשות? הרי אי אפשר לחייב מישהו להתמודד. נשאר כאן רק עניין ציבורי".

אחת מטענות הנגד לשינוי השיטה היא, שאם דבר לא מקולקל אין סיבה לתקן אותו.
"אני לא קונה את זה. אנחנו לא יודעים אם זה לא מקולקל – אנחנו לא יודעים אם היו יכולים להיות נשיאים טובים יותר. לא לכל אחד מתאים להיות נשיא בית משפט עליון, וכבר היו דברים מעולם. יש לשיטה הזו יתרונות שאני מודעת להם – שקט במערכת זה היתרון הכי גדול, אבל את הנימוק של התקרנפות מצד השופטים אני לא קונה. השופטים הם לא אנשים מושחתים – הם אנשים ישרים. בכל הדמוקרטיות החזקות אין שיטת סניוריטי, והמינוי הוא בדרך כלל פוליטי, בטח ובטח בבתי משפט לחוקה. אני לא קונה את זה ששם כולם מושחתים ומוטים".

אג'נדה זו לא בושה

הבית היהודי שם לעצמו למטרה לשנות את אופייה של מערכת המשפט הישראלית ואת המבנה שלה כבר במצע המפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה־20, ב־2015, שם נכתב, בין היתר: "… בית המשפט העליון מנותק, ואינו משקף כלל את הציבור הישראלי. אנו נפעל על מנת שמערכת המשפט תשקף את ערכי המדינה היהודיים והציוניים ועל מנת שבכירי מערכת המשפט ישקפו באורח מאוזן את מגוון הדעות בציבור הישראלי".

למעט תהליך מינוי השופטים, מה עוד צריך להשתנות במערכת המשפט הישראלית, לדעתך?
"יש לי עוד כמה וכמה תוכניות, אבל לא נחשוף אותן כאן. כן אפשר לומר שאני בוחנת אפשרות להגיע להסכמות לגבי חוק יסוד: החקיקה".

חוק היסוד שעליו מדברת השרה מבקש להסדיר את סמכויות פסילת החוקים של בג"ץ. מצד אחד, לא מעט שופטים מאוד רוצים בו, כי הוא יעניק להם סמכות חוקית לבטל חוקים ברוב מסוים. מצד שני, חברי הכנסת, ובמיוחד מהמחנה הימני, שמאמין בהגבלת יכולתו של בית המשפט להתערב בפעילותן של שתי הרשויות האחרות, רוצים להכניס אל החוק פסקת התגברות, שתאפשר לכנסת להתגבר על פסיקת בג"ץ ולחוקק חוק שנפסל ברוב מסוים.

"כל השנים הוויכוח היה סביב הרוב הדרוש לפסקת ההתגברות. בגלל זה אף פעם לא מצליחים לקדם את החוק הזה. יעקב נאמן כבר ניסה לפניי, ואני כבר ישבתי עם הנשיא ראובן ריבלין ונשיא בית המשפט לשעבר אהרון ברק, כדי לראות אם אפשר להגיע בו לעמק השווה", מספרת השרה. "יכול להיות שזה יקודם עוד הקדנציה, ואם נעשה את זה במקביל לחקיקת חוק הלאום, שמבסס את הרגל היהודית במשוואה של 'יהודית ודמוקרטית', אז זו תהיה סוג של השלמה לחוקה שאין לנו".

את לא סבורה שאם כל שר יבקש ליישם אג'נדה שתטלטל את המערכת, אז לאור תחלופת הממשלות הגבוהה בישראל המערכות עצמן יתקשו לתפקד?
"קח את ראשי האגפים במשרד, את ההנהלה הבכירה, את היועמ"ש, את מינהל הטאבו – אני בטוחה שהם יגידו לך שהם מרוצים מהמצב. הרי מה זה 'לטלטל את המערכת'? בטאבו למשל זה אומר להפוך אותו למערכת מקוונת, במקום מערכת שתקועה בשנות ה־50, עם ספרים. לטלטל את ההוצאה לפועל זה סוף סוף לייצר גם מסלול של הפטר, ולנסות להציל אנשים ולא רק למוטט אותם. נכון, אני כאן גם בשביל לטלטל את המערכת בהתאם לעמדות שלי לגבי אקטיביזם ושמרנות. ואני עושה את זה כל יום", היא אומרת בכנות.

"קח למשל את החקלאות בבקעת הירדן. היו שני בג"צים לאחרונה בנושא, והמדינה ניצחה בשניהם. אני ישבתי לראות שתשובות המדינה שהגישה מחלקת הבג"צים יהיו מנוסחות כמו שצריך וכמו שהמדינה רוצה – לא בהכרח כמו שמחלקת הבג"צים רוצה. מחלקת הבג"צים הרי מייצגת בנושא יהודה ושומרון את עמדת משרד הביטחון, ולכן השרים לא תמיד היו שמים לב לתשובות שהיא מנסחת, כי זה היה נופל בין הכיסאות. אני מנהלת את הנושא בצורה הדוקה, והתמונה באמת משתנה".

נא לא לגעת

נושא בוער נוסף במשרד המשפטים לאורך שנים הוא תפקידו הכפול של היועץ המשפטי לממשלה, שחובש גם את כובע ראש התביעה הכללית. קולך כמעט לא נשמע בסוגיה.
"אני לא מתעסקת בזה, משני טעמים. אחד – אני יודעת שזה בלתי אפשרי להעביר את זה בממשלה הנוכחית. שנית – אני בעצמי לא בטוחה שיש צורך בפיצול הזה, עוד ברמה העקרונית. אני רואה יתרונות גם במבנה הקיים. היועמ"ש הוא אדם ישר, שלא משתמש בסמכות שלו כראש התביעה על מנת לאיים על השרים שלא יישמו את המדיניות שלהם, וזו הרי היתה הטענה נגד התפקיד הכפול. מדובר באדם ישר כמו סרגל, שעושה הפרדה ונותן ייעוץ מלא לשרים".

אבל זה אביחי מנדלבליט באופן ספציפי.
"אני הובלתי את הבחירה שלו, כי האידיאולוגיה שלו דומה לשלי במובן הזה – הוא רואה את הייעוץ המשפטי ככזה שצריך לעזור ליישם את מדיניות הממשלה בהתאם לחוק. כששר רוצה משהו, אז הוא יושב איתו, עד שנמצא הפתרון שמאפשר לעשות את זה. יש מקרים חריגים, כמו חוק ההסדרה, אבל ברוב המקרים הוא עובד צמוד עם השרים ועוזר להם ליישם, גם כשהוא עצמו מתנגד למהלך. הדוגמה הכי טובה היא למשל הצעת החוק שלי שיועצים משפטיים למשרדים ייבחרו בוועדת איתור ולא בוועדת מכרז: הוא מאוד מתנגד לזה, אבל הוא ישב איתי ואמר לי שזו בסופו של דבר זכותי, כי אין מניעה משפטית", היא מספרת ומוסיפה: "אני לא מפחדת שהוא יפתח לי תיק. זה הרי אבסורד".

אז מה דעתך על ההפגנות שמתקיימות כבר שבועות ארוכים מול ביתו בנוגע להתמהמהות בחקירות נתניהו?
"צריך לחלק את זה לשניים. מצד אחד אנחנו במדינה דמוקרטית ואין שום בעיה שיפגינו – זכות ההפגנה היא זכות חשובה. מצד שני, אם אתה שואל אותי, זה הזוי. כי הרי מה הם רוצים? הם רוצים שיעמידו לדין ראש ממשלה על סמך הפגנות ולחץ ציבורי? אני לא רוצה שזה מה שהיועץ יעשה. אני רוצה שהוא יקבל החלטות על סמך ראיות. ואני מכירה את הצוות שעובד על התיקים, אנשים סופר רציניים עם המון ניסיון, שלא יקבלו החלטות על סמך הפגנות. המפגינים מדברים על שלטון החוק, אבל בשלטון החוק המערכת צריכה לקבל החלטות על סמך ראיות. חוץ מזה שאם תסתכל על חקירות של אישי ציבור קודמים, גם הן לקחו הרבה זמן".

שקד. "מערכת המשפט היא מהשוויוניות ביותר במגזר הציבורי" | צילום: שלומי יוסף

על פרשת הצוללות אגב, שמעורבים בה כמה מבכירי מערכת הביטחון, כמו גם עורך דינו ומקורבו של ראש הממשלה, עו"ד דוד שמרון, שקד מעדיפה לא לדבר. אם יימצאו הראיות המספיקות להרשעה, זה כבר יהיה סיפור אחר, וסביר להניח שנשמע את דעתה בנושא.

חילוניות שקטה

לא כל מה שהבית היהודי הצהיר שחשוב לו זוכה מצדו לאותה רמה של התלהבות, מרץ וחדוות עשייה כמו שהוא מפגין סביב אקטיביזם ושמרנות שיפוטיים. כך למשל, במצע המפלגה נכתב כי היא "תפעל לשיפור מעמדה הבינלאומי של ישראל […] היא לא רק מדינה של האזרחים החיים בה, אלא גם המדינה של יהודי העולם […] אנו נפעל לחיזוק הזהות היהודית של יהודי הגולה ולחיזוק הקשר עימם […] הרבנות הראשית צריכה לראות את עצמה כנותנת שירות לכלל הציבור".

כיצד מתיישבות העמדות המאוד ברורות שלכם עם רצף ההישגים של המפלגות החרדיות בשבועות האחרונים, כמו חוק הגיור וביטול מתווה הכותל?
"אני תמיד אמרתי שצריך ליישם את מתווה הכותל. הממשלה העבירה אותו, והיה צריך ליישם אותו. אין לי יותר מדי מה להוסיף בעניין הזה. צריך להבין גם שהיו למתווה שלוש רגליים, שמתוכן השיפוץ וההרחבה של הרחבה נשארו. אנשים חושבים שכשבתקשורת אומרים שביטלו את מתווה הכותל, אז זה אומר שסוגרים את הרחבה. לא רק שלא סוגרים אותה, אלא גם מרחיבים ומשפצים אותה, והיא תוקצה – כמו היום – לקהלים שיכולים להתפלל יחד. מה שלא עושים זה להקים ועדת היגוי משותפת של כל הזרמים שתנהל את הרחבה".

לא קשה לשים לב שהשרה שקד לא אוהבת להתבטא בנושאי דת ומדינה, וניסוחיה קצרניים בהרבה כשדנים בהם. כאישה חילונית יחידה במפלגתו של המגזר הציוני־דתי, אין ספק שזה מעורר סימני שאלה. חשוב לזכור, למשל, ששקד חולקת את ספסלי הקואליציה עם שתי מפלגות שבהגדרה מדירות משורותיהן נשים וחילונים – ש"ס ויהדות התורה – ומבקשות להסיג את המעמד החוקי של תהליכי דת־ומדינה, שבו הבית היהודי תומך עקרונית (כמו גיור, שבת, שוויון בנטל וכן הלאה) שנים לאחור.

אף שהיא לא מהססת לעצור את השיחה שלנו בנושאים שעמם היא כנראה לא חשה בנוח, השרה שקד מצליחה להעביר תחושה של תקשורת כמעט בלתי אמצעית, ישירה וכנה; רצינית ולא מעונבת.

כשאנו שבים לשוחח בערבו של היום, הפעם בטלפון, אני תופס אותה בסיומה של תורנות כשרה במליאת הכנסת. מבעד לצליל נעלי העקב שעושות את דרכן אל הרכב שייקח אותה לביתה בתל אביב, אנחנו מדברים על החדשות הטריות שיצרה: בין שתי שיחותינו היא הספיקה לעצור את הדיון בוועדת הכנסת, בראשות יואב קיש, על הצעת החוק להרחבת סמכויותיה של ועדת החקירה הפרלמנטרית שבוחנת את מדיניות חלוקת האשראי ללווים הגדולים במשק.

חלוקת האשראי לטייקונים היא לא נושא חשוב מספיק?
"בניגוד לקיש, כבל הוא לא פופוליסט ואכפת לו באמת מהנושא", מסבירה השרה. "הוא, חדוה בר ואני קבענו שנשב יחד ונראה מה הוועדה צריכה כדי שבאמת יהיו לה שיניים והיא לא תהיה מנוטרלת, איך היא תקבל את כל המסמכים ותהיה אפקטיבית".

בין הסמכויות שהצעת החוק ביקשה להעניק לוועדה היתה היכולת לחייב גורמים אזרחיים ופרטיים להגיע להעיד בפניה, ולהיחשף לפרוטוקולים ולחשבונות בנק פרטיים. כל אלו, לפי שקד, הן פעולות שהן פשוט בלתי חוקתית, היות שסמכותה של ועדת חקירה פרלמנטרית נובעת מסמכותה של הכנסת לבקר את פעילות הממשלה. ומה עניין פיקוח על הממשלה לעניין זימון גורמים אזרחיים? "ברור שהנושא חשוב מאוד, וצריך לתת לוועדה שיניים", אומרת השרה. "כולם מוכנים לזה וחושבים שזה רעיון טוב, אבל לא בצורה הזו".

"החבר'ה שלי בעבודה"

איילת שקד (41) היא אחת הפוליטיקאיות שהמסלול האישי שלהן בזירה הארצית הוא המהיר והמוצלח ביותר בשנים האחרונות. בגיל צעיר ובזמן קצר מאוד היא הצליחה להגיע למספר עמדות מפתח, שרבים וטובים שואפים להן שנים ארוכות ללא הועיל. שקד, בעלת תואר בהנדסת חשמל ומחשבים מטעם אוניברסיטת תל אביב, עברה מענף ההייטק אל הפוליטיקה לפני 11 שנים בלבד, אז כמנהלת לשכתו של יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו.

לנבחרת ציבור היא הפכה רק בשנת 2012, כחברת מרכז הליכוד, וב־2013 נבחרה לראשונה לכנסת מטעם הבית היהודי (שאליה עזבה מהליכוד, יחד עם נפתלי בנט). בכנסת הקודמת כיהנה כיושבת ראש "הוועדה לשוויון בנטל". חשוב לזכור – שקד היא האישה השנייה בסך הכל שכיהנה כשרת משפטים, אחרי ח"כ ציפי לבני.

יש לזה מחירים?
"ברור שיש מחירים. קודם כל אני עושה את זה בזכות בעלי, שמאוד עוזר לי, אבל ברור שיש מחירים – בבית, במשפחה. אמנם אני מוכנה לשלם אותם, אבל זה לא בא בלי מחיר".

התפקיד היה יעד מבחינתך?
"זה היה היעד שלנו כמפלגה לפני הבחירות, אבל במהלך הבחירות, כשצללנו בסקרים, הבנו שאיבדנו אותו. הייתי אפילו שרת התרבות והספורט בפוטנציה במשך כשלושה שבועות. אבל אז, ברגע האחרון, היות שנתניהו נתן לש"ס משרד דתות מלא מאוד, שכולל את בתי הדין הרבניים, אז אמרנו שאנחנו לא מוכנים להיכנס כגלגל חמישי ואנחנו רוצים משרדים ערכיים".

וההחלטה איך לחלק אותם? בדרך כלל בתיק כמו חינוך באמת רואים יותר נשים, ודווקא גברים בתיק כמו משפטים.
"זה היה די ברור. נפתלי אמר שזה פשוט הרבה יותר מתאים לי. התעסקתי בתחום הזה כבר בתור חברת כנסת, וזה היה יותר טבעי שאני אהיה שרת המשפטים".

והנה בקבינט את האישה היחידה. איך זה מרגיש?
"האמת שבסדר. לפעמים זה קצת מוזר שאני האישה היחידה בחדר, אבל לפעמים יש עוד 
נשים – מכוחות הביטחון, למשל. אני לא מרגישה בעיה עם זה".

ברשתות החברתיות הסתובבה לאחרונה תמונה קבוצתית שלכם השרים ביום ירושלים, שבה את נראית נמחצת כמעט בין השרים שטייניץ והנגבי, שמפסקים את רגליהם בחוסר התחשבות. על דרך משל, כך נראים גם החיים בתוך הקבינט המדיני־ביטחוני עבור אישה יחידה?

"ביומיום השרים הם חברים טובים שלי. אלה 'החבר'ה שלי לעבודה'. זה ממש לא מורגש".

היית רוצה לראות עוד נשים בקבינט?
"אני אשמח מאוד, אבל כמו בכל דבר, השיקול צריך להיות קודם כל ההתאמה ורק אחר כך המגדר".

הדבר נכון גם בבחירת שופטים, לדעתך? למגדר יש שם חשיבות?
"קודם כל התאמה ואחר כך מגדר. אבל עובדה שבערכאות השלום והמחוזי יש מעל 50% שופטות. בכלל, מערכת המשפט היא מהשוויוניות ביותר במגזר הציבורי, חוץ אולי ממערכת החינוך – יש נשיאה, שרה, מנכ"לית, רוב נשי בקרב השופטים, רוב נשי בפרקליטות ורוב נשי בהנהלת המשרד".

זה יעד?
"זה לא יעד. אבל אם יש לי שני מועמדים טובים, אחת אישה והשני גבר, אז אני כן אתן עדיפות לאישה".

שקד. "לפעמים זה קצת מוזר שאני האישה היחידה בחדר" | צילום: שלמי יוסף

מעניין כיצד המהפכה הנשית במערכת המשפט, שעליה מדברת שקד, תושפע מהשינוי שהיא מייחלת לו בשיטת הסניוריטי. עד לשנת 1977 לא כיהנה אפילו שופטת אחת בעליון, ומאז קום המדינה רק 16% משופטי העליון היו נשים. מתוך 11 הנשיאים מאז 1948 שתיים היו נשים (18%) – וכהונתן יחד מסתכמת בשמונה שנים מתוך כמעט 70. ובכל זאת: מאז שנות ה־90 שיעור הנשים בעליון הוא כבר 28%, ושיעור שנות הנשיאוּת שלהן הוא 30%.

היות שכניסתן של נשים למערכת היתה מאוחרת, שיטת הסניוריטי אפשרה להן להתמנות לנשיאות רק בעשורים האחרונים.
"שלוש נשיאות זה יפה מאוד, בוודאי בהשוואה למערכות אחרות", אומרת שקד בהתייחס לנשיאה חיות שתהיה כבר השלישית. "כמה שרות משפטים היו? שתיים. כמה שרות ביטחון – אפס? שרות אוצר? אפס", היא מוסיפה.

יש הבדל, לדעתך, בהחלטות שמתקבלות בפורומים נשיים או גבריים?
"לא. אבל אני כן חושבת שיש הבדל במערכות היחסים האישיות. למשל, העובדה שגם אני וגם הנשיאה נשים מאפשרת לנו להתפשר יותר, כי יש פחות אגו. ברוב המקרים שלא יוצאים לתקשורת, אנחנו כן מתפשרות אחת עם השנייה, למרות חילוקי הדעות בינינו. כשנשים עובדות אחת עם השנייה, יש פחות אגו".

על סדר היום

כאמור, איילת שקד היא חברת הכנסת החילונית הראשונה שנבחרה לשורות הבית היהודי.

לאחרונה הרחבתם את שורות המתפקדים שלכם, ניהלתם פריימריז גדולים ויש אפילו שמועות במערכת הפוליטית לגבי האפשרות שיבוטל השיריון לרשימת תקומה של אורי אריאל. בכנסת ה־21 נראה עוד ח"כים חילוניים במפלגה?
"אין מקום לשתי מפלגות של הציונות הדתית וצריך לרוץ ביחד. כל הוויכוח הוא על דרך בחירת הח"כים".

אבל בדיוק לזה יש השפעה לא קטנה על מתפקדים ומתמודדים חילוניים.
"נכון. אני מאמינה שיש עוד חילונים שרוצים להיכנס למפלגה, וכל מי שבאמת מאמין בערכים שלנו מוזמן לעשות זאת".

אז הבית היהודי הוא בית הקבע של איילת שקד?
"לי אין כוונה ללכת למקום אחר".

ולהתמודד בעתיד על ההנהגה?
"בנט הוא יושב ראש הבית היהודי לפחות עד 2023. אני חושבת שהוא עושה עבודה טובה, ואני מאוד מקווה שנצליח בבחירות ב־2019".

לדירוג המלא: הנשים המשפיעות בישראל 2017

לרכישת הגיליון או מנוי למגזין פורבס ישראל חייגו 077-4304645 או לחצו

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.