Forbes Israel Logo

10 דברים טיפשיים שלמדתי מאנשים מבריקים

אולי עדיף היה לקרוא לכתבה הזאת "10 דברים טיפשיים שלמדתי מאנשים שהיו רוצים שנחשוב שהם מבריקים", אבל בכל מקרה זה ארוך מדי. עשרת הדיברות שלפניכם הן כולן תצפית ישירה מהצד ה"מה לא להיות/לעשות" של העולם; הן חלק ממחקר העוסק במה שמבדיל בעלי- הישגים נכבדים במיוחד משאר האדם. הרגישו חופשיות וחופשיים להוסיף עוד לרשימה בתגובות:

1. דברו בסגנון רשמי כדי להישמע מומחים. ה"סגנון הרשמי" הזה הוא בעצם מה שאנחנו חווים כמגיפה מילולית המאופיינת בפרוזה בירוקרטית כבדה, עשירה בשמות עצם ודלה בפעלים. זה קל: בכל משפט שאתם כותבים, שאלו את עצמכם "למי נעשה מה על ידי מי", וככה תבנו את המשפט. נסו, ותיווכחו לגלות לא רק כמה ה"סגנון הרשמי" התפשט סביבנו, אלא גם כמה הוא מעכיר את התקשורת.

2. מצאו את האירוניה בכל דבר, והצביעו עליה לכולם.

   מה לא לעשות | אילוסטרציה: ing/ASAP

העולם מלא באירוניה, אין ספק, אבל להצביע עליה בכל הזדמנות לא גורם לנו להישמע מבריקים במיוחד. למעשה, היא גורמת לנו להישמע טרחנים, פחות רציניים ממה שאנחנו מתכוונים להיראות, ופומפוזיים. אבחנות דקות לגבי האירוני, במנות מדודות, אפקטיביות יותר.

3. הניחו כי רעיונות הם חשובים יותר מאנשים. זה אחד הכללים המנחים את השכבה האינטליגנטית יותר מכל: על רעיונות קל יותר לבצע מניפולציה מאשר על אנשים, כי הם אבסטרקטיים וגמישים. אולי בגלל זה כל אותם שואפים-להיחשב-מבריקים מעדיפים אותם. אבל ההיסטוריה היא הוכחה ניצחת לכך שכאשר רעיונות מוערכים יותר מאנשים וחייהם, המרחק קצר מלקבוע מי האנשים הכי פחות חשובים, מאחר והם לא עומדים בגדולתו הברורה של הרעיון.

4. הניחו כי אלה אם התארים ממוסדות לא מוכרים באמת לא יגיעו לשום מקום, והתייחסו אליהם בהתאם. אין הרבה מה להגיד על זה חוץ מכמה זה שגוי ומזיק, למרות שזו צורת חשיבה המופעלת לעיתים קרובות מאוד (תמיד בלחש, כמובן). כמה מהמוחות הגדולים במגוון תחומים למדו במוסדות רחוקים מאוד מפסגתה של רשימת האוניברסיטאות המככבות בדירוגים השנתיים. ההישג שלהם הוא לא התואר שרכשו, אלא כמה הם רצו להצליח, וכמה מושקעים הם היו בלהגיע לשם.

5. כשאתם מגייסים אנשים שיתמכו ברעיון שלכם, העמידו פנים שגם הרעיונות שלהם נחשבים, אפילו שאין לכם שום כוונה להשתמש בהם. נסתכל על זה מהצד המגויס: כששואף-להיחשב-מבריק כלשהו כבר הלך עם החזון שלו, אבל אין לו ברירה אלא לגייס נוספים שיעזרו לו עם זה, צריך לבצע החלטה מהירה לגבי אם העסק מריח כמו שיתוף פעולה של ממש או שמביאים אתכם בתור משאית-בנייה. אם לא אכפת לכם להיות משאית, לכו על זה – אבל תקבלו יחס בהתאם, קחו בחשבון.

6. הצביעו בעקביות על כשלים ברעיונותיהם של אחרים, וגם וודאו כי ברור לכולם איך אתם הייתם משפרים את הכשלים האלה, אפילו שלעולם לא תתבקשו. מנקודת מבטו המיוחסת של המבריק-בשאיפה, הצבעה על שגיאות גורליות ברעיונות של אנשים אחרים היא ספורט נהדר. החלק הכי טוב בו הוא המרחק: הרעיונות לא יכולים לקום ולהגן על עצמם, ולהוגיהם יש מספיק על הראש גם בלי זה מכדי להצטרך להגן עליהם. בקיצור, הצבעה על מגרעות מרחוק איננה אלא מעשה פחדני.

7. הצביעו לאנשים אחרים בדרגים נמוכים יותר בחברה שלכם על כך שכולם בוחרים את הקריירה שלהם, ואם הם לא מרוצים זה בגלל שהם עשו בחירות גרועות. מבלי להיטפל לעורכי דין, את הדבר הזה תשמעו מכל-כך הרבה עוזרים משפטיים, מתמחים ואחרים שאינם עו"ד אבל עוסקים בתחום, שתתקשו לספור. תואר במשפטים הוא הישג נהדר, אבל קשה להבין למה הוא מעורר תחושת אָחֵרוּת כלפי כל מי שגם עובד באותה חברה בניסיון להגיע לאותה מטרה. אותו הדבר לגבי ארגונים עם מקצוענים מוסמכים, לצד אלה שאין תואר בראשי תיבות מוצמד לשמם.

8. כשחוקי המשחק משתנים, זכרו- אין לכם שום מחויבות להודיע על כך לאלה שהשינוי ישפיע עליהם מה הולך לקרות (אם אתם כן עושים את זה, זה פשוט מתוך אדיבות). זה הליך טיפוסי בארגונים גדולים רבים: אתם יודעים מה שאנחנו חושבים שאתם צריכים לדעת, כשאנחנו חושבים שאתם צריכים לדעת את זה – אם בכלל. זו הבחנה גסה בין המחליטים למוחלטים, והיא משמשת לתגבור העצבנות בקרב כל מי שמתחת לקומה העליונה לגבי הצפוי לבוא. די מתסכל לחיות ככה, ומעטים מאוד הם האנשים שיעבדו במיטבם תחת אי-ודאות מתמדת שכזו.    אחת משתי הדרכים תדגים את טבעו האמיתי | אילוסטרציה: ing/ASAP

9. זה לגמרי בסדר לשנות את יחסכם לאנשים במהלך אותו היום. ניקח לדוגמא מנהל שהולך לארוחת צהרים עם חבריו, ומדבר בזלזול מופגן למלצרית המשרתת אותם, מדגיש את חוסר ההערכה ליכולותיה. מאוחר יותר הוא שב למשרד ושם משוחח עם הקולגות – הפעם בנימוס, חן ונועם. איזו משתי הדרכים מדגימה יותר טוב את טבעו האמיתי? מובן שהראשונה- מהסיבה הפשוטה שהאופן בו אנחנו מדברים עם מישהו שאין לנו תועלת ממנו או מניע אישי להפיק ממנו, אומר עלינו הרבה יותר מאשר האופן בו אנחנו מדברים עם מישהו מתוך כדאיות ושיקולי רווח אישי. 

10. התפקיד מצדיק כל מה שיידרש כדי להצליח בו. אולי יותר מכל דבר אחר – זה מה שמבדיל בעלי הישגים מכובדים מכל האחרים שמנסים להרקיע לפסגה. תפקידכם לעולם לא יצדיק את "כל האמצעים". הוא כן מצדיק את הערכת כל האפשרויות הקיימות, ואז לבחור תוך שיקול דעת את אלו המתנגשות הכי מעט עם טובתם של אחרים.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן