ערן בן יליד עבד במשך שנים ארוכות בתחום האבן הגולמית בבורסה ליהלומים. תחילה עבד בביקוע ולאחר מכן בניקוד האבן. כשמלאו לו 30, יצא לטיול באזור זיכרון יעקב, במהלכו הגיע לקיבוץ עין שמר, שם הגיע לאתר מיוחד: לול תרנגולים ענק שהוסב לנפחייה.
הסקרנות גרמה לו להיכנס למקום, שם הכיר אורי חופי, נפח ברזל מחונן בימים בהם מקצוע הנפחות כמעט ונכחד. מפגש זה גורם לערן להישבות בקסם הברזל. הטיול הקצר גורם לו להירשם לקורס הנפחות של חופי, שהחייה את האמנות המיתולוגית.
כשניסה להירשם, מסרה לו הפקידה בצער כי נותר עוד מקום אחד בקורס, שיחל בעוד חצי שנה, אך שתיצור איתו קשר במידה ויתפנה מקום לפני. ערן המאוכזב יוצא מהנפיחה וחוזר אל חייו.
כעבור מספר ימים, הוא מקבל טלפון. הפקידה שפגש בסטודיו של חופי מספרת לו שלמזלו הרב, אחת ממשתתפות הקורס ביטלה ברגע האחרון, והוא יוכל להשתתף במקומה. הוא קפץ על ההזדמנות ונרשם.
בקורס המיוחד למד ערן כיצד להחזיק פטיש בצורה נכונה והוא לומד להכיר את רזי הברזל ואת עולם הנפחות. המשתתפים בקורס, הוא נזכר, מגיעים ממקצועות מגוונים: אחד טייס באל על, האחר מדען.
קורס משנה חיים
לקראת סיום הקורס, ערן עמד בפני בחירה. הוא ראה שענף היהלומים בו הוא עובד נמצא בדעיכה, לכן החל לשקול את צעדיו להמשך. כמי שגדל לאב פסל וצייר, שגם יצר את סמלה של העיר רעננה, היה אך טבעי שדם אמנים זורם בעורקיו. לכן, הוא החליט לפנות לגיסו שניהל עסק למעקות עץ במושב בצרה והיה לו סטודיו רחב. יחד הם מחליטים לחלוק את המרחב, ערן על הברזל והגיס על העץ.
בתחילת הדרך, ערן למד לייצר מעקות, שולחנות ואביזרים לבית. בשלב מסוים הוא טס לביאנלה לנפחות בטוסקנה, לשם הגיעו נפחים מכל רחבי העולם כדי להציג את יכולתם. התחרות העמיקה את העניין בנפחות ותדלקה את החלום הישן.
למרות התשוקה הרבה לענף, המחירים בענף הברזל ירדו והקשיים במכירת יצירות הפכו למשמעותיים במיוחד. בהעדר פרנסה, בשל הצורך לכלכל את משפחתו, ערן מכר את יצירותיו וחזר לענף היהלומים בו עבד בין השנים 1998 ל-2016.
בשנת 2008, לצד משבר הסאב פריים, גם שוק היהלומים נבלם. שיטוט באינטרנט מוביל את ערן למשפחה אוסטרית שעוסקת באמנות במתכות, מה שמצית בו את הזיקה לתחום העניין הישן. הוא מחליט החלטה נועזת: בכוונתו להקדיש שנה מחייו ללא מטרות רווח כדי ללמוד את סודות הענף.
כך הוא מתגלגל למסגרייה המכנית של אהרון אליעזר ביפו, שם הוא מתחיל לייצר שפה ייחודית משלו באמצעות המתכת. בתחילת הדרך, יצר פסלים, שולחנות ומוצרי יודאיקה בעיקר מברזל ונחושת.
הזדמנות חד פעמית
יום אחד פנתה אל ערן בחורה בשם אורית שסיפרה לו כי היא מארגנת את יריד האומנים בשוק היווני, דרך עיריית תל אביב. היא הציעה לו להצטרף למיזם. למרות שלא האמין ליכולותיו כאמן, הוא ניסה את מזלו והחל לייצר מוצרים קטנים כמו מזוזות, חמסות ומחזיקי מפתחות.
לאחר מכן הוא החליט לשנות כיוון ולהציג דברים מיוחדים יותר. הוא החל להפעיל שני דוכני אמנות ותכשיטים, ובד בבד החל להפנים את ערכו כאמן. הוא החל לקבל הזמנות מקוונות מרחבי העולם ולבסס את מעמדו בתחום.
הקורונה הייתה השינוי המהותי שבלם את הצמיחה המהירה. המגפה, הוא אומר, מאפשרת חשיבה מחדש, נוהל שערן למוד השינויים בקריירה כבר מורגל בו.
הכותבת מיטל כץ בעלת מיזם הסיורים החברתי “בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם” – תיעוד בצילומים. צילום המיזם: Hadas Elder.
עבודות הסיקור ניתנת לאומנים ובעלי מלאכה חינם, ומתאפשרים הודות לכרטיסים שנרכשים לסיורי המיזם. הסבר והזמנת סיורים.
