בקצה חבל פטגוניה שבצ'ילה, למרגלות טורבינת רוח, שוכן מפעל ניסיוני בשם Haru Oni eFuels, המייצר בנזין ידידותי יותר לסביבה. כך זה עובד, בקצרה: הרוח מפעילה מכונות אלקטרוליזה אשר מפרידות מימן ממים.
מימן זה מצורף לפחמן דו-חמצני ממוחזר – יחד הם הופכים לפחמימנים סינתטיים, שלא ניתן להבדיל בינם לבין בנזין שמקורו במאובנים. זה נכון, פחמן דו-חמצני ימשיך להיפלט מכל מכונית שתיסע על הדלק הסינתטי הזה, ובכל זאת – זו התחלה.
חברת פורשה, אחת המשקיעות בפרויקט של חברת HIF גלובל, נרגשת מהאפשרות לספק לנהגים החפצים להמשיך ולנהוג במכונית בעירה פנימית "דלק ירוק" (eFuel), הזהה מבחינה כימית לבנזין, אך מאפשר לשמור טוב יותר על הסביבה. על כל פנים, תוכנית השיווק כבר מוכנה: פורשה תשתמש תחילה בדלק הירוק במכוניות המרוץ שלה אשר משתתפות באירועים תחרותיים.
אין זה מקרה שהמפעל ממוקם אי שם במצר מגלן סתור הרוחות (תוצאה של מפגש בין האוויר הקר של אנטרקטיקה לבין האוויר החם של האוקיינוס השקט). היעילות התפעולית של תחנות הרוח באזור זה מגיעה ל-75%, זאת בהשוואה לממוצע של 45% בתחנות רוח דומות הממוקמות בטקסס.
ויש גם סיבה נוספת: בעלת המניות הגדולה בפרויקט, חברת האנרגיה הצ'יליאנית AME, מתכננת להקים אלפי טורבינות רוח בפטגוניה. באמצעות טורבינות אלה תוכל HIF להפיק מיליארדי ליטרים של דלק בשנה, לייצא מיליוני ליטרים של בנזין ירוק המופק מרוחות מקומיות ולהפוך את צ'ילה לשחקנית מפתיעה בתחום.
מצד שני, בכל הקשור בפן הלוגיסטי, לא פשוט כלל וכלל לבנות בפטגוניה. לכן מתכננת החברה להקים את המפעל הראשון בהיקף ייצור עולמי דווקא בטקסס, קרוב למפעלים הכימיים ולבתי הזיקוק שלה, ובעיקר, בזכות הגישה הנוחה לרכיב העיקרי הדרוש לה: חשמל.
נכונה לאתגר
מג ג'נטל, המנהלת בפועל של HIF גלובל, שמעה לראשונה את הרעיון מפיו של היו"ר והמנכ"ל סזאר נורטון, ומייד נשבתה בקסמו. זה היה בסוף 2020, לאחר פרישתה במטרה להוריד הילוך ולנהל את משרד ההשקעות המשפחתי.
לפני כן עבדה 15 שנה בחברה פורצת הדרך Cheniere Energy וארבע שנים נוספות כמנכ"לית החברה היריבה, Tellurian Energy. "ראשית דרכי ב-HIF הייתה כמשקיעה", היא משחזרת. "אבל מהר מאוד זה הפך ל'מג, את יכולה לעזור לנו עם זה או עם זה?'".
בשנתיים האחרונות שוקדת ג'נטל על התכנון ועל קבלת ההיתרים הדרושים להקמתו של מפעל בשווי 6 מיליארד דולר במחוז מטגורדה בטקסס. במפעל זה מקווים בחברה להפיק יותר מ-750 מיליון ליטרים בשנה של דלק ירוק יותר. כדי לסבר את האוזן, השימוש בדלק הזה יהיה שווה ערך, בהיבט של איכות הסביבה, להורדה של 400 אלף מכוניות הניזונות מבנזין רגיל מהכבישים.
ג'נטל לא נרתעת מאתגרים הקשורים בעלויות גבוהות או במורכבויות. בתפקידה האחרון לפני "הפרישה" היא גייסה 40 מיליארד דולר כדי לבנות שישה מפעלים בטקסס ובלואיזיאנה, המייצרים כיום %60 מהגז הטבעי הנוזלי המיוצא מארה"ב ו-5% מכלל האספקה המקומית. גם אם יתברר בסופו של דבר כי העלויות גבוהות עוד יותר מההערכות, ג'נטל סבורה של-HIF לא תהיה בעיה לגייס את ההון הדרוש.
"הביקוש לפרויקטים מסוג זה הוא בלתי מוגבל", טוען אנדרו אלנבוגן, מנכ"ל קרן ההשקעות EIG, "ולפרויקטים הגדולים תהיה עדיפות". EIG, המנהלת תחתיה 24 מיליארד דולר, השקיעה בחברה-האם של HIF עוד כשזו הקימה חוות סולאריות בצ'ילה בשנת 2015.
האמון של אלנבוגן בפוטנציאל הדלק הסינתטי הוא כה גדול, שהוא בחר לתמוך ב-HIF עוד בטרם ההכרזה (וללא כל קשר אליה) על הטבות המס האמריקניות לתוכניות ירוקות.
בפרויקט תומכים כמה מהשמות הגדולים ביותר. פורשה השקיעה 100 מיליון דולר ב-HIF גלובל; Baker Hughes הזרימה 260 מיליון דולר ב-2022; מתוך הבנה עמוקה של צוואר הבקבוק הצפוי, כבר דאגה ג'נטל לאספקה של מאות אלקטרולייזרים מסימנס; ובמפעל בפטגוניה עושים כבר היום שימוש בטכנולוגיה של ExxonMobil להפיכת מתנול לבנזין.
"היכולת למצוא את השותפים המתאימים ולבנות יחד איתם את מה שדרוש לביצוע המשימה, היא ככל הנראה הדבר הכי חשוב שלמדתי בתפקידיי המקצועיים האחרונים", אומרת ג'נטל.
הפקה יקרה
מובן מאליו שיש פה גם אלמנט של הימור על התוצאה העתידית. ג'נטל מעריכה כי הפקת ליטר דלק סינתטי תעלה בשלב הראשוני בערך פי שניים מהפקת בנזין רגיל. הפקתו של ליטר דלק סינתטי דורשת כ-2.4 ק"ג של פחמן דו-חמצני.
הטכנולוגיה שלוכדת פחמן דו-חמצני מהאוויר אולי החלה לככב בכותרות כבר לפני חמש שנים, אבל היא עדיין יקרה. מחירו של טון פחמן דו-חמצני: 250 דולר. הרחק מהיעד שלהם, אומרת ג'נטל, הקרוב יותר ל-100 דולר לטון.
נקודה חשובה נוספת: הרוח אינה נושבת תמיד. ובמקרה של טקסס, ליתר דיוק, היא נושבת רק ב-45% מהזמן. כדי לוודא שיגיעו לתפוקה מספקת של דלק, תיאלץ HIF לרכוש את תפוקתן של חוות רוח המייצרות 5,000 מגה-וואט. לשם כך היא תזדקק להספק חשמל ייעודי של כאלף טורבינות.
כל זה כדי למצוא חלופה שתצמצם בסופו של דבר פליטה של 400 אלף מכוניות בלבד (בארצות הברית מסתובבים בדרכים 276 מיליון כלי רכב). האם זה שווה את כל המאמץ? לדברי הרמן-ג'וזף סטפן, דובר פורשה, התשובה היא חד-משמעית כן. "זה שווה את המאמץ כי עם הדלק הסינתטי אפשר להפעיל את צי המכוניות הקיים על בסיס פחמן דו-חמצני ניטרלי".
נוסף לבנזין, מתכננת HIF למכור חלק משמעותי מהתפוקה הראשונית של המפעל בטקסס כדלק לשילוח ימי, המיועד לבעלי ציים המתקשים לעמוד בחוקים הבינלאומיים החדשים בנושא פליטת מזהמים. מפעלים עתידיים של החברה ייצרו גם דלק למטוסים, מצהירה ג'נטל. "זה כבר פתרון עכשיו, היום", היא אומרת. "כשרוצים לממש סכומי הון גדולים אי אפשר לעשות זאת ביחידות של 20 מיליון דולר. חייבים לקפוץ בסדר-גודל".
החזון ארוך-הטווח הוא יומרני הרבה יותר. על פי ג'נטל, יושקעו במהלך בעשורים הקרובים מאות מיליארדי דולרים בטכנולוגיה הזו, ול-HIF יש בקנה תוכניות לעשרות פרויקטים נוספים אשר הוצאתם אל הפועל תהיה שוות ערך להורדה של חמישה מיליון מכוניות מהכבישים. ומדוע לא בעצם? סכומים כאלו הושקעו בעשור האחרון בפרויקטים של גז טבעי נוזלי.