שוק ההייטק התרגל במשך שנים לראות באופציות את הכלי המרכזי לתגמול עובדים ומנהלים. הן נתפסו כדרך ליישר קו בין העובדים לבעלי המניות, ליצור מוטיבציה ולחבר את ההצלחה האישית להצלחת החברה. אלא שכאשר מניות מתרסקות – תופעה נפוצה במיוחד מאז המשבר בשוקי ההון ב־2022 – האופציות הופכות לנטל. הן מאבדות ערך, העובדים מאבדים עניין, והמנהלים מוצאים עצמם מול דילמה: כיצד ממשיכים לתגמל ולשמר את הכוחות המרכזיים כשהחבילות שהובטחו שוות בפועל אפס?
במקרים שבהם האופציות יוצאות "מחוץ לכסף", חברות נדרשות להמציא מחדש את מנגנוני התגמול. אחת האפשרויות היא Repricing, כלומר שינוי מחיר המימוש של האופציות כך שיהפכו שוב לרלוונטיות. Uber, למשל, דווח כי ביצעה ב־2019 התאמות באופציות של המנכ"ל כדי להבטיח שיישאר מתומרץ גם לאחר ירידת ערך המניה.
דרך אחרת היא חלוקת מענקי RSU חדשים – מניות חסומות שמבטיחות שווי עתידי גם אם המניה עצמה עדיין נמוכה. Snap למשל, חילקה RSUs לעובדים שנשארו אחרי גל פיטורים ב־2022, כדי לפצות על כך שחבילות קודמות הפכו חסרות ערך. מנגד, חברות אחרות דווקא נוקטות גישה שמרנית יותר: Meta צמצמה לאחרונה את היקף ה-RSUs שהיא מחלקת כ"מענקי רענון" לעובדים, מה שמעיד על זהירות רבה יותר בשימוש בכלי הזה.
אפשרות נוספת היא פשוט לשלם במזומן. זהו פתרון ישיר וברור, אך כזה שמלווה בסיכון: הוא פוגע בקופת המזומנים של החברה, שבדרך כלל נועדה לצמיחה, למחקר ולפיתוח. בעולם הסטארט־אפים, שם תזרים המזומנים ממילא מוגבל, זה עלול להיות מהלך יקר שיפגע ביכולת לשרוד את התקופה הקשה. לכן יש חברות שבוחרות בגישה מעורבת – חלק במזומן, חלק באופציות חדשות במחיר מופחת – כדי לאזן בין שמירה על תזרים לבין מתן תמריץ אמיתי לעובדים.
השאלה הגדולה היא לא רק חשבונאית, אלא גם תרבותית. אופציות נועדו במקור להבטיח שכולם נמצאים באותה סירה – בעלי המניות, העובדים והמנהלים. כאשר הן יוצאות מחוץ לכסף, נוצרת תחושה שהברית הזו נשברת. עובדים מרגישים שהבטיחו להם חלום שהתפוגג, משקיעים חוששים שהכסף שלהם מממן בונוסים במקום צמיחה – והמנהלים מוצאים עצמם בחזית מול ביקורת כפולה.
התופעה הזו אינה ייחודית לחברה אחת או לשוק אחד. בשנים האחרונות כמעט כל ענקית טכנולוגיה חוותה ירידות חדות שניפצו את חלום האופציות. גם חברות ישראליות שנסחרות בוול סטריט גילו שהן נדרשות לתת תשובות חדשות לעובדים, אחרת יאבדו את האנשים המוכשרים ביותר דווקא ברגע שהן הכי צריכות אותם.
לכן, הדילמה של האופציות מחוץ לכסף תהפוך לאחד הנושאים המרכזיים בשיח שבין מנהלים, משקיעים ועובדים בשנים הקרובות. השאלה איננה רק איך לשמר עובדים בתקופה קשה, אלא גם איך לשדר מסר נכון לשוק. האם החברה משדרת אמון ביכולת שלה להתאושש, או שהיא מאותתת שהמניה לא תחזור בקרוב למסלול עלייה ולכן היא בוחרת לשלם במזומן?
בסופו של דבר, האופציות מחוץ לכסף מזכירות אמת פשוטה: כשחברות מבטיחות חלום – הן צריכות לוודא שהוא לא ייעלם בדיוק, כשהעובדים הכי זקוקים לו.
מורן צ'מסי הוא שותף מנהל ב-Amplefields Investments
ה-Contributors של פורבס ישראל הם כותבים עצמאיים שנבחרו על ידי מערכת פורבס, מומחים בתחומם, המספקים פרשנות וסקירות עכשוויות בתחום התמחותם. התוכן הוא מטעמם ובאחריותם והוא אינו תוכן ממומן.
