במשרדי חברת Corgi בסן פרנסיסקו, רוב חדרי הישיבות מצוידים במזרן מתקפל בפינה. הסיבה פשוטה: העובדים עובדים 7 ימים בשבוע במשרד, ולעיתים הם זקוקים למקום לישון. מנכ״ל החברה, ניקו לקווה (Nico Laqua), מוביל בדוגמה אישית: הוא ישן רוב הלילות ב״חדר המייסדים״ ומתקלח בסניף הסמוך של Equinox. ״טכנית יש לי חדר בדירה, אבל אני כמעט אף פעם לא הולך לשם״, הוא מספר.
האווירה במשרד נעה בין סטארטאפ טכנולוגי למעונות סטודנטים שחיים בהם: שקיות אשפה, רהיטים בלויים וקליפת בננה תועה פה ושם. הקמע של החברה, כלבה מגזע קורגי בשם טרודי, מסתובבת בין העובדים. הכלבה שייכת במשותף לכלל העובדים, שמאכילים, מטיילים ורוחצים אותה בעזרת בוט בינה מלאכותית בטלגרם שמזכיר להם את המשימות.
בקומה התחתונה מפעילה החברה את Corgi Cafe, בית קפה הפתוח 24 שעות ביממה לכלל הציבור, שהפך למוקד מפגש למייסדי סטארטאפים בני עשרים ומשהו שעובדים עד אור הבוקר.
הסצנה הזו אינה מה שמצפים ממנו מחברת ביטוח, אך בעולם התזזיתי של סטארטאפי הבינה המלאכותית הכול אפשרי, גם כשמנסים לתקן משהו משעמם כמו ניהול תביעות ביטוח.
וזה בדיוק המקום שבו Corgi, בת שנתיים, מנסה להרוויח. החברה משתמשת בבינה מלאכותית כדי לייצר הצעות מחיר ללקוחות, להעריך את תהליכי העבודה שלהם ולתמחר את פוליסות הביטוח שלה. היא גם משתמשת בבינה מלאכותית לניהול תביעות, במקום לשלוח אותן לצוותים של מעריכים אנושיים שעובדים לעיתים קרובות מעבר לים. ״סוכנים של בינה מלאכותית מדברים עם סוכני בינה מלאכותית אחרים כדי לבצע משימות מסוג זה״, אומר לקווה.
למרות הביזאריות, החברה מוצאת את הקצב שלה. Corgi טוענת שהיא מגיעה להכנסות שנתיות של כ-100 מיליון דולר מאלפי לקוחות סטארטאפים, כולל Deel, סטארטאפ משאבי אנוש ושכר; Artisan, חברת הבינה המלאכותית שהתפרסמה בשלטי החוצות שלה שקראו ״תפסיקו לשכור בני אדם״; ו-Eragon, חברת בינה מלאכותית ארגונית. Corgi, למשל, מבטחת את Eragon בקטגוריה המתפתחת של ״אחריות בינה מלאכותית״, ומגנה עליה מפני תביעות אם המודלים שלה ייצרו טעויות עבור לקוחות. לקח פחות מ-24 שעות לקבל הצעת מחיר, והתהליך היה דיגיטלי לחלוטין, אומר ג׳וש סירוטה (Josh Sirota), מנכ״ל Eragon. ״הם מבינים מהי מהירות סטארטאפיסטית״, הוא אומר.
גיוס ענק והיכנסות לשוק המשאיות
ביום רביעי הודיעה Corgi על גיוס של 160 מיליון דולר, בהובלת קרן ההון הסיכון TCV, שהקפיצה את החברה למעמד יוניקורן בשווי של 1.3 מיליארד דולר. באותו יום השיקה Corgi שירות חדש למתן ביטוח לנהגי משאיות למרחקים ארוכים.
לקווה, בן 26, בנם של פרופסור לבלשנות ועורכת דין בחברת ביטוח שגדל בסן דייגו, למד לתכנת כילד והחל לעבוד על אפליקציית מדיה חברתית בזמן לימודיו באוניברסיטת קולומביה. הוא שלח אותה לחברתו אמילי יואן (Emily Yuan), שהכיר בחוגי סטארטאפים בסטנפורד כדי לבדוק אותה. השניים הפכו למייסדים שותפים של האפליקציה, שנקראה Picnic, שבסופו של דבר הפכה לחברת משחקים בשם Basket Entertainment.
חוויה גרועה עם מבטח בזמן שניהל את Basket Entertainment נתנה לו את הרעיון להתמקד לביטוח. פעם אחת, המבטח לקח יותר מדי זמן עם הצעת מחיר וזה סיכן חוזה חשוב. בפעם אחרת, המבטח סירב לשלם תביעת זכויות יוצרים שלקווה חשב שהחברה ראויה לה. לפני שנתיים, לקווה ויואן עזבו את Basket כדי להקים את Corgi והצטרפו לקבוצת הקיץ של Y Combinator לשנת 2024.
ההזדמנות עצומה: שוק הביטוח בארה״ב לבדה עומד על 1.7 טריליון דולר, לפי נתוני מכון המידע לביטוח. אבל הוא גם צפוף בענקיות ותיקות וגם בסטארטאפים כמו Lemonade או Vouch Insurance. אולי בגלל זה המייסדים עשו מאמץ להתבלט עם התרבות שלהם.
שבעה ימים בשבוע של עבודה ובית קפה כאסטרטגיה
תחילה יש את טרודי הקורגי. הכלבה לא שייכת לעובד אחד. במקום זאת, העובדים מתחלפים בשמירה ובטיפול בה, ואם אף אחד לא טיפל בה, בוט הטלגרם שולח תזכורת לעובדים. כמו כל כלב, היא יכולה להתנהג לא יפה. לקווה אומר שלפעמים היא לא תציית לעובד אחד אם אחר ייתן לה מה שהיא רוצה. ״זו קצת הבעיה של בעלות משותפת״, הוא אומר. ״היא מאוד אהובה, אבל גם מאוד מפונקת״.
ואז יש את מדיניות שבעה ימים בשבוע. הסטארטאפ לא לבד בדחיפת העובדים שלו מעבר לשבוע העבודה הסטנדרטי. חברה אחרת מסן פרנסיסקו בשם Arrowster, שעוזרת לסטודנטים להגיש מועמדות ללימודים בחו״ל, עובדת כל השבוע. חברות מצליחות אחרות, כמו סטארטאפ תיוג הנתונים Mercor וחברת שירות הלקוחות Decagon, אימצו שבועות עבודה של שישה ימים. לקווה לא מתנצל על עמדתו. ״אם אתה סטארטאפ בצמיחה מהירה, אם אתה מנסה להיות חברת בינה מלאכותית רצינית מאוד, ואתה לא עובד בסופי שבוע, אתה בעצם רק עושה את המינימום״, אומר לקווה. ״כי יש מישהו שיעבוד בסופי שבוע האלה״.
מכאן ה-Corgi Cafe, הפך ליעד פופולרי לכל הלילות של סטארטאפים. בשעה 20:30 ביום שלישי, המקום שוקק חיים. כ-30 איש, רובם צעירים וכמעט כולם עם מחשב נייד, ממלאים את החדר המואר היטב ויושבים ליד שולחנות עץ עגולים. אחד מהלקוחות, בן 22 בשם לורנס שהקים סטארטאפ מדיה חברתית שעדיין לא הושק, אומר שיש רוח יזמית גדולה בסן פרנסיסקו עכשיו. ״בית הקפה הזה מגלם את זה״.
בית הקפה מפסיד כסף, לקווה אומר, אבל הוא טוען שזה לא הרבה, והוא חושב שזה שווה את היתרונות בבניית קהילה ובגיוס לקוחות ועובדים. סטארטאפים יכולים לארח אירועים בבית הקפה, אבל חייבים לכסות את העלות של כל האוכל והמשקאות שמוגשים. החברה מתכננת לפתוח בתי קפה נוספים ליד המשרדים האחרים שלה בניו יורק ובדאלאס.
״אנחנו מספקים מרחב חשוב שבו אנשים שאוהבים טכנולוגיה, אוהבים לכתוב, אוהבים לעבוד, יכולים לעצור ולבלות״, הוא אומר. ללקוחות, לקווה נותן הבטחה אחת. ״גם אם תהיה שריפה שתהרוס את העיר, הם ימצאו אותי מכין קפה מאחורי הדלפק. זה פשוט לעולם לא ייסגר״.
