ננסה לבחון את המתקפה האיראנית על ישראל מהזווית הזו. בכל האמור ליכולות, איראן שיגרה מעל 300 טילים וכטב"מים לטווח רחוק, תוך תיאום בין הכלים השונים בניסיון להגדיל את סיכויי ההצלחה ולמקסם את הנזק. אחרי שנים ארוכות של פרסומים ותרגילים צבאיים, שעל חלקם נטען שנוצרו בפוטושופ, איראן מוכיחה שיש לה את היכולת לשגר מטחים עצומים לטווחים שמכסים את כל שטח ישראל. מדובר ביכולות תקיפה מרשימות, בהיקפים שרק צבאות בודדים בעולם מסוגלים להן.

כגודל האיום ההתקפי, כך גודל ההצלחה של מערכת ההגנה הרב-שכבתית של ישראל – 221 כטב"מים וטילי שיוט שוגרו מאיראן וכולם יורטו לפני שהגיעו לשטח ישראל. מעל 90% מ-110 הטילים הבליסטיים ששוגרו יורטו גם כן, ואלו שהצליחו לפגוע גרמו נזק מינימלי. מבחינת ישראל, מדובר בתוצאה חיובית בצורה יוצאת דופן, ככל הנראה טובה יותר משציפו. מערכות ההגנה של ישראל עמדו במבחן האולטימטיבי – ויכלו לו. אם הלילה איראן וישראל הציגו את הסחורה שלהן לראווה – ברור לכולם איזו סחורה התבררה כאטרקטיבית יותר. התעשיות הביטחוניות של ישראל סיפקו אתמול תצוגת תכלית שבוודאי תספק להן חוזי עתק במיליארדים שנים קדימה.

יתרה מכך, חשיפת מערך ההגנה האזורי הרב-לאומי ממזרח לנו מציג את האירוע כולו כעימות אזורי בין שתי בריתות וממחיש לאיראנים כי ישראל לא ניצבת לבדה במערכה. מטוסי קרב של ארה"ב ובריטניה יירטו כ-70 מהכטב"מים, ועל פי הדיווחים, גם מטוסי קרב ירדנים השתתפו במלאכת היירוט. כדאי לקרוא את המשפט האחרון שוב – לראשונה ובאופן פומבי, מדינה ערבית מפעילה כוחות צבא כדי למנוע תקיפה איראנית על ישראל. ב-1970 נחלצה ישראל לעזרתה של ירדן וגרמה לסורים לסגת משטח הממלכה ההאשמית. 54 שנה מאוחר יותר, נתנה ירדן כתף למאמץ המלחמתי הישראלי. קשה להפריז בחשיבותה ההיסטורית של עובדה זו.

מה רצו האיראנים?

במשך עשרות שנים נמנעה איראן מהתנגשות ישירה עם ישראל. אחרי שנים שבהם נשק איראני שימש רק שליחים דוגמת ארגוני הטרור במזרח התיכון או לקוחות דוגמת הצבא הרוסי באוקראינה, איראן עשתה בו שימוש מבצעי מסיבי, בעצמה ומשטחה. זה כשלעצמו הוא מסר חשוב מטהרן, שהראתה שהיא לא נרתעת מלסגור את החשבונות שלה בעצמה – מי שרוצה רק לצאת לידי חובה ולהגיד שהצליח לתקוף את ישראל, יכול להסתפק בשיגור מספר חד-ספרתי של טילים בליסטיים, או לתקוף שגרירות ישראלית במדינה שלישית. מי שמשגר 300 טילים וכטב"מים מחפש לעשות נזק ולבנות הרתעה.

הפעם האחרונה שאיראן יזמה התקפה משמעותית הייתה ב-14 בספטמבר 2019, בתקיפה על מתקני הפקת הנפט של עראמקו הסעודית. אז, פחות מ-25 כתב"מים ו-7 טילי שיוט הספיקו כדי לפגוע קשות במתחם, לזעזע את שוק הנפט העולמי ולהביא את סעודיה לחשיבה מחדש על האסטרטגיה שלה באזור. אתמול, האיראנים שיגרו פי עשרה אמצעי תקיפה, וגרמו נזק זניח בלבד.

איראן, כמובן, יוצאת מגדרה כדי למתג את האירוע כהצלחה מסחררת. אמצעי התקשורת מהללים את ההצלחה הגדולה שבעצם השיגורים לישראל, תוך התעלמות מהעובדה שישראל הצליחה להפוך את ההתקפה המסיבית של איראן ללא יותר ממופע זיקוקים יקר. גם תמונות של לחץ ברחובות ותורים ארוכים בתחנות הדלק בטהרן מוצנעים לעת עתה.

מפקד משמרות המהפכה, חוסיין סלאמי, הזדרז להכריז לאחר המתקפה כי מבחינת איראן השתנתה המשוואה ומעתה והלאה איראן תגיב בירי משטחה, אמירה המשתלבת ברצף האיומים שהאיראנים משמיעים מאז אתמול. מבחינת ישראל, אחרי שנים ארוכות של תקיפות נגד יעדים איראניים בסוריה כמעט בלי השלכות, החל מהלילה היא תהיה חייבת לקחת בחשבון שאיראן לא תהסס להגיב על תקיפות נוספות.

מה תעשה ישראל

בבוקר שאחרי המתקפה, מוצאת את עצמה ישראל במצב אופטימלי מבחינתה – מבחינת האיום הצבאי, ישראל הוכיחה לאיראנים וגם לעצמה שהשד לא נורא כל כך ואמצעי ההגנה שברשותה בהחלט מסוגלים לסכל גם מתקפה איראנית רחבה ומגוונת; בהיבט המדיני, התגובה הלא-פרופורציונלית של איראן גייסה מחדש לצד ישראל את כל המדינות הבולטות בעולם המערבי וארה"ב בראשן. אחרי לחץ גובר על ישראל על רקע הדשדוש ברצועת עזה, הגיעה ההתקפה הגדולה של איראן והזכירה לכל מי ששכח מי בצד של מי, ומי האיום האמיתי על השלום והיציבות באזור.

ישראל חייבת להראות שהיא, כמו איראן, מוכנה להסתכן ולתקוף את האויבת הגדולה שלה והיא, שלא כמו איראן, גם מסוגלת לפגוע ולגרום נזקים משמעותיים, נניח למפעלי הטילים, הכטב"מים ובסיסי חיל האוויר האיראניים. עם זאת, ועל אף הפיתוי להזדרז ולהגיב באופן מיידי, טוב תעשה ישראל אם תתאם את המהלך הבא ואת זה שיבוא אחריו עם בנות בריתה שהוכיחו אתמול, שוב, את חשיבותן. המלחמה האחרונה הוכיחה עד כמה ישראל תלויה בארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת וחידוש הלגיטימציה מהן היא קריטית ואסור יהיה לבזבז אותה. אין ספק כמעט כי הקולות במערב הקוראים לאמברגו נשק על ישראל ישתתקו או יושתקו לפחות בזמן הקרוב. אין פירוש הדבר כי התמיכה בתגובה ישראלית מובטחת – אך גם למדינות המערב אינטרס מובהק בריסון איראן.

במובנים רבים, לישראל, וגם למעצמות המערב, יהיה הרבה יותר נוח אם ישראל תחליף מהלומות עם איראן ממרחק של 1,500 ק"מ במקום להמשיך לחפש את סינואר במחילות ברצועת עזה – זו מערכה שרוב העולם יסכים שאיראן הובילה לה, ורוב העולם גם יסכים שהאיראנים עברו את הגבול וההשתוללות שלהם מהווה איום על כולם, לא רק על ישראל. זו מערכה שתהיה טכנולוגית בעיקרה, עם הרבה פירוטכניקה ומטרות לגיטימיות ובלי סוגיות של רעב וסיוע הומניטארי.

עם זאת, חשוב לציין גם מה לישראל אסור לעשות – אסור לה להתמכר לתחושת ההגנה שמספק החץ כפי שהתמכרה לכיפת ברזל, ואסור לה לשכוח שיש לה חזיתות פתוחות גם בעזה וגם בלבנון. לכן, אחרי שאיראן פרצה את מחסום הפחד שלה ושיגרה התקפה נרחבת על ישראל, חייבת להגיע תגובה בטרם יתבסס על ישראל מחסום פחד משלה, שיקנה לאיראנים חסינות בכל המרחב.

מה הן האופציות העומדות על השולחן? תקיפה ישראלית רחבה באיראן תוביל למלחמה במקרה הטוב או להכרזה איראנית שהם פורצים לגרעין מטעמי הגנה עצמית במקרה הרע. פשיטה קטנה על מטרה כלשהי באיראן יהיה מהלך עם סיכון גבוה ורווח אסטרטגי מצומצם. לישראל יש את כל הלגיטימציה בעולם לפעול נגד מערכי הייצור הצבאי של איראן ואת זה, ככל הנראה, ניתן גם לעשות באמצעים נסתרים עם המוסד, בלי לשלוח מטוסים.

על פניו, המהלך ההגיוני והאפקטיבי ביותר יהיה להשאיר את הפעולות באיראן למוסד ולמרחב הסייבר, ולצאת במקביל לבליץ אווירי חסר תקדים על יעדים איראנים בכל המרחב, לדוגמה כזה שיפגע באופן דרמטי במערכי הנ"מ ומחסני הנשק בסוריה, בעיראק, בתימן ואולי גם לעלות את עוצמת התקיפות בלבנון גם בלי מלחמה בהיקף מלא עם חיזבאללה. במילים אחרות – אחרי שאיראן השקיעה שנים רבות והון עתק בבניית מערך טרור שלם מסביב לישראל, הגיעה השעה לפנות לפירוק שיטתי של המערך הזה. כשתגיע ההתמודדות הישירה עם איראן, הקואליציה הפרו-ישראלית ואנטי-איראנית תהיה חזקה משמעותית מהקואליציה שמנגד.

במשך עשרים השנים האחרונות ניהלה איראן מדיניות מחושבת בצורה מרשימה. היא נמנעה מסיכונים מיותרים וניהלה מו"מ מוצלח מאוד מבחינתה עם מעצמות המערב בסוגיית הגרעין. המדיניות המחושבת הזו אפשרה לה לפרוס זרועות לכל מדינות האזור כמעט ולהפוך לזו שקובעת את סדר היום. אתמול היא לקחה סיכון גדול ולא אופייני. במידה רבה, היא העבירה לישראל וארה"ב את הכדור כדי לקבוע מה יתרחש בשלב הבא, ועד כמה יושפע מכך הסדר האזורי כולו.

הפוסט הפצצה, סייבר או פרוקסי: כיצד תגיב ישראל למתקפה האיראנית? הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

הטוב

בגזרת הגורמים המאקרו כלכליים, ירידת הריבית, שכבר החלה בארץ וצפויה לקרות גם בארה"ב, מאותתת על כיוון חיובי לשווקים ולמשקיעים. סביבת ריבית נמוכה יותר, גם אם לא נמוכה כפי שהייתה לפני שנתיים, מעודדת השקעות בסטארט-אפים והופכת אותן לכדאיות יותר.

לפי נתונים של בנק ישראל, הריבית בישראל ירדה בסוף השנה האחרונה והיא עומדת כיום בשיעור של 4.5%. והיא צפויה להמשיך לרדת בשיעור של כאחוז עד סוף שנת 2024, כך עולה מהעדכון לתחזית המקרו כלכלית שפורסמה. בארה"ב פרסם הבנק הפדרלי, כי במהלך שנת 2024 צפויות שלוש הורדות ריבית בשיעור של 0.25% כל אחת.

בנוסף, המשבר הכלכלי והמלחמה בישראל הביאו לכך שהרבה סטארט-אפים ישראלים הפכו לבריאים ורווחיים יותר. השוויים של הסטארט-אפים "התכווצו" והפכו להיות ריאליים יותר עבור משקיעים. חברות שהיו פחות טובות נסגרו, ונשארו חברות חזקות שהצליחו לשרוד את המשבר.

ההייטק הישראלי, שהתאפיין בהאטת יתר לעומת שאר העולם בחציון השני של 2023, יסגור פערים, ואולי אף נראה תמונת מראה של אקסלרציית יתר. בדומה לזמן הקורונה, בו משבר הצמיח חדשנות – בחודשים האחרונים סטארט-אפים ישראלים פרצו דרך עם מגוון רחב של טכנולוגיות חדשות כתוצאה מהמלחמה. ציפוף השורות בהייטק אחרי הפילוג הפוליטי הקשה בשנה שעברה, גם הוא מהווה רוח גבית לצמיחה. אפקט המלחמה על ההייטק והכלכלה יצומצם, ועובדים נוספים יחזרו להייטק ולמשק מהמילואים. בתרחיש זה, מספר הזהב שהתעשייה מכוונת אליו השנה הוא גיוסי הון שיחצו את ה-10 מיליארד דולר.

הרע

בתרחיש הגרוע ביותר, התמשכות המלחמה תגרום לתגובת שרשרת שלילית על הכלכלה וההייטק הישראלי. אם המלחמה הרב-זירתית תחריף ובפרט בגזרה הצפונית, תיגרם פגיעה משמעותית בחיי אדם, תשתיות כמו חשמל, אינטרנט וכמובן גם משרדים – כל אלו יבלמו את היציאה מהמשבר.

עובדי הייטק רבים יגוייסו לשירות מילואים, ויימשך המחסור בכוח האדם ובתפוקות החברות. משקיעים, ובייחוד זרים, ימשיכו לשבת על הגדר, ואפילו חברות מוצלחות ששרדו עד עכשיו, ייסגרו לאחר שקופת המזומנים שלהם תיגמר ולא יצליחו לגייס הון חדש. מכך ייפגעו במיוחד סטארט-אפים בשלבים מוקדמים. סטארט-אפים אלו הם בדרך כלל הכי רגישים למשברים כלכליים, והם זקוקים להון רב כדי להתפתח.

הפיגור הישראלי ביציאה מהמשבר לעומת שאר העולם ימשיך ואף יתרחב. ככל שהמלחמה תמשך, יגברו הלחצים לחרם בינלאומי על ישראל, שישפיע גם הוא על ההשקעות ועל הקמת סטארטאפים חדשים. כתוצאה מכך סביר להניח שגיוסי ההון להייטק הישראלי ב-2024 יירדו באופן משמעותי, ויכולים אף להגיע לרמה של 5 מיליארד דולר ומתחת.

המכוער

בתרחיש הביניים, 2024 תהיה דומה לשנה החולפת. ירידת הריבית והיציאה מהמשבר הכלכלי תהיה איטית מהצפוי, והמלחמה תימשך בסדרי גודל דומים להיום, שמאפשרים "שגרת מלחמה" במשק. עובדים רבים עדיין ישרתו במילואים אך רובם יעבדו במשמרות שיאפשרו שגרה חלקית בחברות ההייטק. לצד משקיעים שידעו לזהות הזדמנויות קניה, משקיעים רבים (בעיקר מהקרנות הזרות), ישבו על הגדר ויחכו שהמשבר יסתיים.

בתרחיש זה סך גיוסי ההון יעמדו על כ-6 מיליארד דולר ויהיה זהה כמעט לתקופה אשתקד. חשוב לציין, כי התרחיש המכוער הוא גם תרחיש גרוע להייטק הישראלי, כיוון שתעשייה זו מטבעה פורצת ומתקדמת, כך שדשדוש משמעותו הידרדרות.  

התרחיש המכוער הוא תרחיש, שבו ההייטק הישראלי יעמוד במקום בשנה הקרובה, וימשיך להסתפק בסטטוס קוו. זהו תרחיש לא רצוי עבור ההייטק הישראלי, אך חשוב להכיר אותו כדי להיות מוכנים אליו. אחרי שנה קשה כל כך, ההייטק הישראלי חייב להתקדם ולקחת את כל הטוב שכן יצא מהתקופה האחרונה. את הערבות ההדדית, האחדות, ההובלה האזרחית והטכנולוגית, פרץ החדשנות והרוח הייחודית שהובילו היזמים, העובדים והמשקיעים – חובה לרתום לטובת שנה שתחזיר את ההייטק הישראלי למקומו הטבעי בצמרת העולמית. 

מורן צ'מסי הוא שותף מנהל בקרן Amplefields Investments

הפוסט הטוב, הרע והמכוער: 3 תרחישים להייטק הישראלי בשנת 2024 הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

אבל מאז השתנו הדברים. מרבית האנשים הנאורים תומכים בזכותו של העם היהודי לעצמאות, ובקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום הלגיטימית של העם היהודי. כאשר הכריזה ישראל על עצמאות ב־1948, היא הוכרה מייד על־ידי כל המעצמות המערביות, כולל ארה"ב ובריה"מ. השמאל, הבינלאומי וגם זה בארה"ב, תמך בחום בישראל ובציונות. בהתנגדותם העקבית לציונות נותרו רק המדינות הערביות והמוסלמיות ובעלות בריתן.

הכול השתנה כאשר בריה"מ, ששאפה לבנות קשרים עם דיקטטורות ערביות עשירות בנפט, שינתה את עורה כלפי ישראל והפכה ליריבתה. השינוי הזה לווה בהתנגדות חזקה לישראל ולציונות על ידי מפלגות קומוניסטיות וסוכניהן ברחבי העולם.

כיום יש אנטי־ציונים התומכים במדינה דו־לאומית חילונית, שכמעט אף ישראלי או פלסטיני אינם תומכים בה. חלק מהאנטי־ציונים הקיצוניים של השמאל הקיצוני שונאים את ישראל בגלל הקשר ההדוק שלה עם ארה"ב, בה הם רואים מעוז האימפריאליזם, הקולוניאליזם והקפיטליזם העולמי.

אבל המציאות העגומה היא שרוב האנטי־ציונים כיום מונעים משנאת יהודים – גירסה מודרנית ועכשווית של האנטישמיות הקלאסית. זהו לעיתים אתגר להבדיל בין אנטי־ציונים לאנטישמים, אך ישנם קריטריונים שעשויים לעזור.

למה רק ישראל?

הראשון שבהם הוא האם אלה שטוענים שהם רק אנטי־ציונים אבל אינם אנטישמים, מחילים סטנדרטים זהים על כל מדינות העולם או ששמור אצלם סטנדרט שונה וייחודי למדינת הלאום של העם היהודי? האם הם מפגינים בעד זכותם של הכורדים למדינה עצמאית ונגד כיבוש אדמות כורדיות בידי טורקיה, סוריה ועיראק? ומה עם האויגורים בסין? והרציחות ההמוניות של אזרחים בדרפור? ומה בדבר הפלישה הרוסית ורציחת אזרחים אוקראינים? והאם הם יוצאים לרחובות נגד שאר הכיבושים והפגיעות בזכויות האדם ברחבי העולם? אם לא, אז למה רק ישראל? האם זה בגלל שהיא מדינת הלאום היהודית? נטל ההוכחה עליהם.

ובאותו הקשר, האם אותם אנטי־ציונים גינו את חמאס על הרצח ההמוני, האונס והחטיפות שביצע ב־7 באוקטובר – או שהביקורת שלהם מתמקדת רק בתגובה הצבאית הישראלית לאותה מתקפה? ארגונים כמו הגילדה הלאומית של המשפטנים גינו את ישראל ושיבחו את חמאס כבר למחרת הטבח, הרבה לפני שהחייל הישראלי הראשון נכנס לעזה. באותה עת, קבוצות סטודנטים בהרווארד ובאוניברסיטאות מובילות אחרות האשימו את ישראל ברציחות, באונס ובחטיפות.

הבחנה נוספת יכולה להיות עמדתם לגבי השבויים והחטופים. האם הם קוראים לשחרור את האזרחים הישראלים שנחטפו ומוחזקים בניגוד לחוקי המלחמה? קבוצות ויחידים רבים דרשו את שחרור כל אסירי חמאס, כולל רוצחים המוניים, תוך שהם שותקים או אף מצדיקים את מה שעשתה חמאס, כולל החטיפות.

ויש כמובן גם את השנאה המפורשת כלפי כל היהודים, בנוסף לכל הישראלים. סוזן סרנדון הייתה הבולטת ביותר בקרב הגזענים האלה, אך לא הקיצונית שבהם. היא רוצה את היהודים מפוחדים, בעוד אחרים קראו לרצוח אותם בגז. אחרים תקפו סטודנטים יהודים, השתיקו דוברים ציונים, והשתתפו בהפגנות אלימות. הם קוראים לישראל להיות נקייה מיהודים "מהנהר ועד הים", ולעולם כולו להיות "נקי" מיהודים. לא היו קריאות לפתרון של שתי מדינות. להיפך, כמעט כל המחאות דרשו לשים סוף לקיומה של מדינת ישראל.

השורה התחתונה היא שבלתי אפשרי להבין את השנאה האדירה כלפי ישראל מאז ה־7 באוקטובר מבלי להכיר בעובדה שישראל היא "היהודי בין העמים" – ולכן הפכה למוקד השנאה היהודית הנוכחית.

חלק מהצעירים התורמים לשנאה זו כנראה אינם מודעים להיסטוריה המכוערת של האנטישמיות, לה הם הפכו שותפים. זה לא תירוץ, אבל זה עשוי להסביר כיצד כל כך הרבה סטודנטים יהודים בורים, אינם יודעים דבר אודות המורכבות של הסכסוך במזרח התיכון, הפכו לאידיוטים שימושיים ומעורבים כעת בלהט אנטישמי שמפרץ מסביב לעולם. 

היסטורית, במקרים רבים עמדו סטודנטים בחזית התמיכה של אידיאולוגיות שנאה כמו הנאציזם, הקומוניזם, והאיסלאמיזם שהביאו את המולות לשלטון. חלקם התחרטו מאוחר יותר על השתתפותם במאבק למען המטרה, כאשר ערוותם נחשפה, אך המעורבות המוקדמת שלהם העניקה אמינות ולגיטימיות למשטרי אימים אלה. רבים מאותם צעירים פרוגרסיביים התומכים בחמאס היום עוצמים את עיניהם בכוונה בפני המציאות של ארגון טרור – בו הם תומכים – רוצח גם רוצח הומואים, פמיניסטיות, ואת מתנגדיהם, ודמם של קורבנות אלה על ידי אלה שתומכים בארגוני הטרור האלה. נראה שאותם פרוגרסיבים, הומואים, פמיניסטיות ואחרים, שמודעים לגזענותו ולאלימותו של חמאס, שונאים יהודים יותר משהם תומכים בקבוצות שאיתן הם מזדהים.

הגזענות במקרים רבים מתחילה ביהודים, אך רק לעיתים רחוקות היא מסתיימת שם. אלה שהיום מצטרפים לשנאה נגד יהודים וציונים עשויים בקרוב למצוא את עצמם קורבנות של אותה שנאה מתפשטת ממש.   

אלן דרשוביץ הוא עורך דין, משפטן וסופר יהודי אמריקני. לאחרונה יצא לאור ספרו "המלחמה נגד היהודים"

הפוסט בין אנטישמיות לאנטי־ציונות: אלן דרשוביץ בטור מיוחד לפורבס ישראל הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

האמת היא, ש"חרבות ברזל" הוא דוגמה מצויינת לשם שלא תפס, כלומר – שהתקשורת והציבור לא אימצו. הסיבה שזה הפך לצורך דחוף כל כך לטפל בו בעיתוי הזה בעיצומה של המלחמה, הם השמות שכן תפסו – "השבת השחורה" ו"שבעה באוקטובר", שניהם מתייחסים לטבח הנורא בעוטף ישראל המשקפים משבר אמון בין האזרחים למדינה.

זו הזדמנות מצויינת להסביר מתי נכון ובעיקר – מתי לא נכון לבצע מיתוג מחדש (Rebranding). מיתוג מחדש ומיצוב מחדש הם כלים חשובים בניהול משברים תקשורתיים, במיוחד כאשר חברות או ארגונים נתקלים במשבר תדמיתי. תהליך זה כולל שינויים משמעותיים באלמנטים כמו שם המותג, הלוגו, הזהות הוויזואלית, המסרים והאסטרטגיה הכוללת של המותג. מטרת המיתוג מחדש היא להעביר מסרים חדשים ולשנות את תפיסת הציבור כלפי המותג, במיוחד לאחר שהוא נפגע מפרשיות שליליות או קשיים.

מקדונלדס עשתה זאת' כשהתמודדה עם ביקורת קשה על בריאות המזון שהיא מוכרת, אבל דאגה ללוות את השינוי המיתוגי הצורני גם בהוספת אופציות בריאותיות לתפריט. אם שינוי מיתוגי בלוגו, בשם או בסיסמאות, אינו מלווה בשינוי עמוק יותר, בערכי החברה כפי שמשתקפים בסיפורה העדכני, באמנת שירות ושקיפות חדשה וכן בשיפור המוצרים או השירותים – התהליך עצמו – עלול להוביל את החברה או הארגון למשבר נוסף.

גם מדינות בעולם עשו מיתוג מחדש. אסטוניה לקחה את האות e והפכה אותה לערך לאומי כמדינה מובילה בשירותי הדיגיטל שלה: ממשל ובחירות דיגיטליים (E-Government), שירותים מלאים ברשת לכל האזרחים, חינוך דיגיטלי ומערכת בריאות מתוקשבת באופן מלא. כשהמיתוג מחדש מבוסס על תהליך אמיתי של שינוי, שמורגש על ידי קהל היעד, האזרחים במקרה הזה – הוא עובד. מנגד, הניסיון של בורמה למיתוג מחדש כמיאנמר שבא על רקע רפורמות שעברה, לא זכה להכרה על ידי מדינות רבות לאחר שנכזבו התקוות לדמוקרטיה, ואת השלטון תפס הרמטכ"ל בהפיכה צבאית.

אז איך עושים מיתוג מחדש נכון?

תהליך המיתוג מחדש מתחיל בדרך כלל בהערכה מעמיקה של המיצוב הנוכחי של המותג. זה כולל איסוף משוב מלקוחות, ניתוח נתונים והבנה של הדימוי הנוכחי של המותג בעיני הציבור. לאחר מכן, יש לזהות את קהל היעד הרלוונטי ולהגדיר מחדש את מיצוב המותג בהתאם למטרות החדשות. השלב הבא הוא פיתוח אסטרטגיה למיתוג מחדש, שכוללת שינויים בשם, לוגו, זהות ויזואלית ומסרים עיקריים. הקמפיינים החדשים והאסטרטגיה התקשורתית צריכים לשקף את המיתוג החדש ולשדר את המסרים החדשים.

מסטרקרד, למשל, הובילה תהליך מיתוג מחדש בשנת 2006 שבו התווסף עיגול לבן שלישי מעל שני העיגולים הצבעוניים המפורסמים בלוגו החברה. תהליך המיתוג מחדש נעשה תוך דיון בהנהלת החברה אך מבלי להקדיש תשומת לב לדעת הקהל. התוצאה היתה כישלון שאילץ את החברה לחזור ללוגו שני העיגולים, בניסיון לזכות מחדש בנאמנות הלקוחות.

למי לא כדאי לבצע מיתוג מחדש?

מיתוג מחדש ומיצוב מחדש הן אסטרטגיות חשובות בניהול משברים תקשורתיים, אך יש להתייחס אליהן בזהירות ולהבין מתי הם יעילים ומתי עלולים להזיק יותר מאשר להועיל. כך למשל, אם המשבר התדמיתי נגרם על ידי בעיות עמוקות יותר במוצר או בשירות, מיתוג מחדש עלול לא להספיק ואף להיתפס כלא אותנטי. במקרים כאלה, יש לטפל בשורש הבעיה לפני ניסיון לשפר את התדמית דרך מיתוג מחדש. מנגד, אם המותג כבר ידוע ומוכר בצורה חיובית, מיתוג מחדש עלול להיות מיותר ואף מזיק, שכן הוא יכול לבלבל את הצרכנים ולפגוע בנאמנות שנבנתה עם השנים.

בחזרה למלחמה שלנו, השמות שנקבעו מראש שהוועדה תבחן הם: מלחמת בראשית, מלחמת שמחת תורה ומלחמת משיב הרוח. למעט "שמחת תורה" שמקובל במידה מסויימת בציבור החרדי, קשה לראות את הציבור מתחבר לאחד השמות הללו, רק משום שהוועדה החליטה.

הכישלון של המיתוג מחדש של מלחמה שבראשיתה מחדל לאומי היסטורי, טמון בעיתוי ובמשבר האמון של הציבור שאותו אי אפשר לתקן בשינוי שם. הפתרון לשבעה באוקטובר טמון בתהליך בניית אמון מחדש של ממשלת ישראל מול אזרחיה ובעיקר אלה הגרים בעוטף ישראל ובסמוך לגבול הצפון. הניסיון לטפל במשבר אמון במיתוג מחדש שנתפס שטחי ולא אמיתי, נדון מראש לכישלון.

אבי מוסקל הוא עיתונאי ועורך חדשות לשעבר בערוצי הטלוויזיה, והיום בעל משרד לייעוץ אסטרטגי וניהול משברים מוסקל.מדיה

הפוסט להתחיל מבראשית? לפעמים מיתוג מחדש מייצר משבר ולא מחלץ ממנו הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

במהלך מושב הפתיחה של הכנס, אשר מנה 9,000 משתתפים, ביקשו המנחים מהנוכחים מישראל לעמוד לקול מחיאות הכפיים של הקהל. נציג קהילת הסטארטאפים, קובי בנדלק, הוזמן לשאת דברים וניכר היה שתרומת החדשנות הישראלית לתעשיית הביטוח העולמית נותרה במקום גבוה.

סטארטאפים מבטיחים

בכנס, היה ברור שהבינה המלאכותית היא הנושא המעסיק את כלל התעשייה, החל ממבטחים, מבטחי משנה, סוכנויות ביטוח וכלה בסטארטאפים. מדי 20 שנה מופיע גל טכנולוגי משבש, כזה המשנה את חיינו, ומייצר תעשיות שלמות. ללא ספק המשבש התורן הוא הבינה המלאכותית אשר הואצה על ידי למידת מכונה, ובשנה האחרונה – על ידי בינה מלאכותית יוצרת. בכירים בתעשיית הביטוח ומשקיעי הון סיכון בתחום נדרשים להחליט האם זהו הדבר הבא או סוג של אופנה חולפת.

תעשיית הביטוח העולמית גובה שבעה טריליון דולר בפרמיות שנתיות. כולנו לקוחותיה. עסקים קטנים, חברות גדולות וצרכנים פרטיים. זוהי תעשייה המתמקדת בניהול סיכונים, וככל שמרחב הסיכונים של מציאות חיינו משתנה, כך גם נוצרות הזדמנויות לחידושים בתחום.

בנוסף לכך, זוהי תעשייה עשירה בתהליכים ביורוקרטים ומסורבלים, המהווים הזדמנות לאוטומציה ולשיפור חווית הלקוח. חברות ביטוח הבינו כבר לפני מספר שנים ששימוש בדאטא שווה כסף. לדוגמא, מבטחי חיים יצרו מודלים לחיזוי הסתברות לחלות במחלה כרונית, בהתבסס על רשומות רפואיות. בהתאם לכך הוצעו תוכניות טיפול מונע מתוך מטרה להאריך את חיי הלקוח ולשפר את איכות החיים שלו. בחיתום פוליסות מבנה למשל, ניתוח ממוחשב של צילומי לוויין חוזה את הסיכויים של מבנים לשרוד אסון טבע כמו הוריקן או שיטפון.

בחזית הסטארטאפים, לפי בנק ההשקעות FT Partners, הושקעו בשנת 2023 חמישה מיליארד דולר על ידי משקיעי הון סיכון בסטארטאפים בתחום, וזאת למרות שמדד חברות האינשורטק הציבוריות ירד מ-200 נקודות בינואר 2021 ל-70 נקודות בספטמבר 2023.

במסגרת הכנס הוצגה רשימת ה-Forward50, הסטארטאפים המבטיחים בתחום, ביניהם Digital Owl הישראלית שמבצעת סריקה אוטומטית של רשומות רפואיות ומנגישה את המידע לחברות הביטוח תוך שעתיים במקום מספר ימים. חברות אלה, שברובן נוסדו ב-5 שנים האחרונות, זוכות לאמון משקיעים למרות העובדה שגל קודם של חברות סטארטאפ שהונפקו בשנים 2021-2020 הציג תשואות שליליות.

בוט בשירות מסלק תביעות

בשנה האחרונה התפשטה הבינה המלאכותית היוצרת כאש בשדה קוצים. היא שונה מבינה מלאכותית אחרת, בכך שהיא יוצרת תוכן המבוסס על מידע קיים. היא מבוססת על Large Language Models המצטיינים בסיכום ותמצות של מידע וחיפושים סמנטיים. בעולם הביטוח, דוגמא נפוצה היא שימוש בבוט בנוסח Chat GPT. דמיינו לעצמכם מסלק תביעות בחברת ביטוח המקבל הודעת תביעה מלקוח. עליו לקרוא את התביעה, להשוות אותה לפוליסה, לבחון את היסטוריית התביעות של הלקוח, ולהחליט אם התביעה מכוסה. במקום זאת, הוא יכול לנהל דיאלוג עם הבוט ולהקליד שאלה "האם התביעה מכוסה על ידי הפוליסה?". הבוט ישיב בהתאם ויעדכן את מסלק התביעות על סעיפים שאינם כלולים. מודל חיזוי יעריך את הסיכוי של התביעה להגיע לתביעה משפטית.

חברות ביטוח גדולות כמו Sompo, Allstate, AXA ו-State Farm עושות את צעדיהן הראשונים בהטמעת טכנולוגיית בינה מלאכותית יוצרת. דוגמאות ליישומים שיכולים לשנות את חוויית הלקוח כוללות הפקת פוליסה תוך דקות, יצירת מוצרי ביטוח אישיים, זיהוי הונאות וטיפול בתביעות תוך מספר שעות או דקות. גל הבינה מלאכותית יכול לשנות את הצורה בה חברות ביטוח עושות עסקים. חברות הביטוח צריכות לנצל את ההזדמנות כדי להתייעל, להעריך סיכונים בצורה טובה יותר ולספק שירות טוב יותר ללקוחותיהם.

הכותב הוא מנכ"ל מרכז החדשנות של ענקית הביטוח היפנית סומפו בישראל

הפוסט הבינה המלאכותית כובשת את תעשיית הביטוח הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

איחוד החזיתות הוא התוכנית האסטרטגית שהגה מפקד כוח אל קודס לשעבר קאסם סולימאני, שחוסל על ידי האמריקאים בינואר 2020. סולימאני, שבמסגרת תפקידו אחראי על פעילות משמרות המהפכה מחוץ לאיראן, היה לאחד האנשים הנערצים באיראן, מי שהקים עשרות מיליציות חמושות ברחבי המזרח התיכון.

תוכנית איחוד החזיתות היתה אמורה ליצור מצב שישראל מוקפת בטבעת אש – מותקפת בכמעט 360 מעלות בירי רקטות ובכוחות פלישה – בדרך להכנעתה. סולימאני חלם על ירי מסוריה על ידי משמרות המהפכה, ירי מלבנון על ידי החיזבאללה, ירי מעזה ומיו"ש של החמאס והג'יאהד האסאלמי, ירי מתימן של החות'ים ואף מעיראק במזרח, יחד עם התקוממות של ערביי ישראל. חיסולו בתחילת 2020, והתרחשויות בהמשך, כמו מגיפת הקורונה שהתפרצה חודשיים לאחר מכן, היוו מכשול בדרך לביצוע, בעוד יורשו של סולימאני איסמעיל קאאני מנסה להיכנס לנעליו הגדולות.

אירועי שומר החומות במאי 2021 העירו את האופציה הג'יאהדית. בערי ישראל המעורבות התבצעו מעשי לינץ' נגד יהודים, הרס רכוש ואווירה כללית מאיימת. ישראל נתפסה כלא מוכנה לתסריט של מרד ערבי, קל וחומר במקרה שייעשה שימוש בנשק חם. בטהרן הבינו שניתן לבנות חזית ערבית פנימית ולהפנותה כלפי ישראל ביום פקודה. כמה חודשים לאחר מכן חל מפנה חשוב מבחינת האיראנים, אירועים שישפיעו על כל המערכת הגלובלית. בפברואר 2022 החלה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. במקביל התנהלו שיחות הגרעין בווינה, במטרה להחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין של אובמה. השיחות התפוצצו במהרה על רקע סירוב האמריקאים להוצאת משמרות המהפכה מחוץ לרשימת ארגוני הטרור האמריקאית.

רוסיה ואיראן החלו להפיק מסקנות ולקחים. הרוסים החלו לגייס כל חייל שרק יכלו ברוסיה עצמה, ואף העבירו חיילים מזירות לחימה אחרות לזירה האוקראינית. בכך צומצמה נוכחות הרוסים בסוריה למשל, דבר שהיווה הזדמנות לאיראנים להזרים פנימה כוחות. שתי המדינות מצאו עצמן אחיות לצרה. שתיהן היו תחת שלטון סנקציות בינלאומי נוקשה, וביחד מצאו דרך לקיים מסחר וכלכלה תחת הסנקציות המערביות. בנוסף מכרה איראן לרוסיה אלפי כטב"מים זולים ויעילים למלחמה באוקראינה והרוסים יכלו לספק מקלט אפשרי בסוריה עבור האיראנים ממטוסי חיל האוויר הישראלי – בסיסים רוסיים שישראל לא תעז לתקוף.

במילים אחרות, איראן יכלה מעתה להשתלט ללא הפרעה על סוריה, להבריח נשק מדויק ומתקדם לבסיסים הרוסיים בלי שישראל תוכל לפגוע בהם. האיראנים ראו גם במחלוקת הפוליטית הפנימית בישראל כבעלת פוטנציאל לפלג ולהחליש את ישראל בזירה הפנימית. תוכנית איחוד החזיתות הותנעה מחדש. הברית הרוסית־איראנית גם אפשרה לאיראנים לעקוף חלק מהסנקציות. ההתקרבות בין המדינות, שגם לפני כן ניהלו מערכת יחסים קרובה העמיקה את תהליך שקיעתו של העולם במלחמה בין גושית, מלחמה קרה שנייה.

משבר האנרגיה

המלחמה באוקראינה הביאה לזינוק במחירי האנרגיה בעולם, כתוצאה ישירה מהסנקציות על אספקת גז רוסי. האמריקאים הבינו שאם לא תימצא אלטרנטיבה לתלות האירופית בגז ובנפט הרוסי, החזית המערבית נגד הרוסים תישבר.

ביולי 2022 הגיע נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לסעודיה כדי לשכנע את יורש העצר להגביר את שאיבת הנפט בכדי להוזילו. ביקור ביידן בא לאחר שהיה מבקר חריף של יורש העצר הסעודי, על רקע פרשת רצח העיתונאי חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול, בהוראת מוחמד בן סלמן. היחסים מאז בין ארה"ב לסעודיה התקררו מאד, ועתה ניתנה לבן סלמן הזדמנות לנקום. כשנחת בג'דה גילה הנשיא שאת פניו מקבל רק המושל המקומי, דרג זוטר יחסית, מהלך משפיל ומכוון. לאורך הביקור ניסה ביידן להקסים את מארחו אך זה לא נענה לחיזוריו ובעיקר לא לבקשתו לסייע בהוזלת הנפט. מחיר החבית ירד מעט, אך נותר בשנה האחרונה בטווח של 72־85 דולר, לעומת 20־30 דולר בתקופת הקורונה וכ־65 דולר ערב המשבר הרוסי־אוקראיני. הסעודים קיוו לאתחל את יחסיהם עם וושינגטון, אך נותרו חשדנים בהמתינם לצעדים של ממש. הנוכחות האמריקאית במזרח התיכון נותרה דלילה, כמה חודשים קודם לכן עוד ניסו האמריקאים לבחון חזרה להסכם הגרעין, וכעת הקשב שלהם היה באוקראינה ובמצר טאיוון.

בסוף אוקטובר 2022 חתמה ישראל על הסכם עם נשיא לבנון מישל עאון על הסדרת גבול ימי בין המדינות, שיפתור גם את חלוקת אזורי חיפוש הגז בים התיכון שהיו במחלוקת בין ישראל ללבנון. עבור מדינות המפרץ ובראשן הסעודים אירוע זה הדליק נורה אדומה נוספת. ההסכם נתפס ככזה שנעשה בין ארה"ב לאיראן. האמריקאים שימשו כמתווכים, וללא ההסכמה האיראנית, לא היה מעז נשיא לבנון, בן בריתו של חיזבאללה, לחתום. במעמד החתימה אף הוקלט ראש הממשלה יאיר לפיד לוחש באוזנו של המתווך הישראלי־אמריקאי עמוס הוכשטיין "יסלחו לך על שהרסת את היחסים עם סעודיה".

התיווך הסיני

כמה שבועות לאחר מכן, בתחילת דצמבר, הגיע נשיא סין שי ג'ינפינג לביקור בסעודיה. בניגוד לביידן התקבל הנשיא הסיני בכבוד מלכים. עסקאות בעשרות מיליארדים נחתמו בין המדינות. אולם בשולי הביקור הייתה ליורש העצר הסעודי בקשה מיוחדת מהנשיא הסיני: תיווך בינם לבין איראן, אחרי שהשיחות בין המדינות שהתנהלו בהפסקות בשנה וחצי שקדמה לביקור הסיני, לא הניבו דבר.

שי זיהה מיד הזדמנות לחזק את מעמד ארצו באזור ולנגוס בהשפעה האמריקאית. שלושה חודשים לאחר מכן, במרץ 2023, נחתם הסכם בתיווך סיני, שבבסיסו הפסקת הלחימה בתימן, וניסיון לפתור סכסוכים בין שתי המדינות בזירות שונות במזרח התיכון.

ההסכם קידם גם את תוכניות איחוד החזיתות. כעת היתה תימן החות'ית משוחררת מהמלחמה בסעודים ויכולה לשמש כבסיס להתקפה על ישראל. מעגל נוסף נסגר. במקביל העלתה איראן הילוך בכל הנוגע לתגבור הכוחות בסוריה. רעידת האדמה בפברואר 2023 שימשה כמסווה אפקטיבי להזרמת כוחות לתוך המדינה, במסווה של שיירות הומניטריות.

זירה נוספת שהתפתחה עבור האיראנים היא בעיראק. במאבק הפנימי בין תומכי איראן בעיראק למתנגדיה, שהביא לקיפאון פוליטי ולחוסר יכולת למנות ממשלה ונשיא, הצליחו הפרו איראנים לנצח ולבחור באנשיהם. המשמעות היא שיחידות השינוע העממיות, אל חשד אל שעבי, הפכו למיליציה החזקה ביותר מאז, עם קרוב לרבע מיליון חיילים ומימון ממשלתי עיראקי במיליארדי דולרים. המיליציה, שהוקמה ב־2014 על ידי סולימאני כדי להילחם בדאעש, הפכה למעין משמר הרפובליקה למשטר השיעי הפרו־איראני בעיראק, והיא אמורה היתה להצטרף למלחמה בישראל, דרך סוריה או אפילו תוך פלישה לירדן. בשל ההתערבות האמריקאית באזור היא כרגע פוגעת במטרות אמריקאיות.

איראן התקדמה לקראת מתקפה רב זירתית על ישראל. במבצעים שביצעה ישראל בעזה ובג'נין נגד הג'יאהד האסלאמי חמאס לא התערב. בישראל פרשו זאת בכך שהוא מורתע, בדיעבד התברר שהסיבה שונה לחלוטין.
אולם חמאס, שהתאמן לפי הדיווחים כשנה וחצי, כלומר מאז החלה ההתקרבות בין רוסיה לאיראן, החליט לא לחכות להבשלת התוכנית האיראנית, ובחר לצאת למלחמה בישראל לבד. רבות האינדיקציות לכך שהוא יצא בטרם איראן סברה שהגיעה העת. ראשית, החיזבאללה לא הצטרף ללחימה ביום הראשון, שבו ישראל נתפסה לא מוכנה ובלאו הכי לא היתה מסוגלת למנוע פלישה נוספת אליה מגבול הצפון. שנית, למרות איומיו על כך שיצטרף ללחימה מלאה אם ישראל תיכנס קרקעית לעזה, נותר החיזבאללה לנהל חילופי אש מוגבלים עם צה"ל, נכון לכתיבת שורות אלה. שיירות תגבור בהולות שזורמות לסוריה מעידות על חוסר המוכנות האיראני לפתיחת חזית מסוריה. גם הירי הספורדי מתימן מעיד על ההפתעה של הציר האיראני מהעיתוי של חמאס. מדוע מיהר החמאס לפעול?

המלחמה הקרה השנייה

המלחמה הקרה השנייה היא תיאוריה המחלקת את העולם לשני גושים עיקריים הנבדלים באופי שונה של המשטר שלהם. האחד, גוש המדינות הדמוקרטיות, ובו חברות ארה"ב, האיחוד האירופי, בריטניה, הודו וכמובן ישראל. מולו מתייצב הגוש הריכוזי, גוש מדינות בעלות משטר סמכותני, כמו סין, רוסיה, צפון קוריאה ואיראן.
שורש החלוקה הגושית נעוץ בשנים שלאחר קריסת ברה"מ ומאמצי המערב להפיץ את הדמוקרטיה בעולם. מדינות רבות אימצו משטר דמוקרטי או לפחות גישה פרו־מערבית וזכו להצטרף למסגרות שהקים המערב, ובראשן נאט"ו והאיחוד האירופי. אולם מדינות רבות חשו באיום על תרבותן עם חדירת המערב וערכיו, ולכן התייצבו כגוש נגדי. בשלושת העשורים שחלפו מקריסת הגוש הקומוניסטי, הצטמצמו הפערים בין הגושים, כאשר המערב חווה משברים כלכליים וצמיחה נמוכה ואילו מדינות ריכוזיות, ובראשן סין, נהנות מצמיחה מהירה וסגירת פערים.

שורשי המלחמה הקרה בתחילת המילניום, עת החלה רוסיה להשתקם מהמשבר הכלכלי של שנות ה־90, סין נהנתה מצמיחה דו ספרתית מדי שנה, והחל מתחילת המלחמה בעיראק והזינוק במחיר הנפט, גם צמיחה אדירה בקרב יצרניות הנפט על חשבון הצרכניות במערב.

נקודת המפנה אולי החשובה ביותר אירעה עם פלישת רוסיה לאוקראינה. במערב הופנם שרוסיה וסין מהוות איום גובר על הגוש הדמוקרטי, והבנה זו הביאה לשינויים דרמטיים בסוגיות יסוד רבות בכל מדינה. שבדיה ופינלנד מנסות להתקבל לנאט"ו אחרי שנים של שמירה על ניטרליות; גרמניה מזרימה סכומי עתק להתעצמות צבאית לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה; שוויץ הצטרפה לסנקציות על רוסיה, שינוי היסטורי דרמטי מהקו הניטרלי שבו נקטה מאות שנים; ובמקביל הזרים המערב כמויות גדולות של נשק ומימון לאוקראינים במטרה לבלום את הרוסים.

ההבנה הרוסית על הסתבכות בלחימה דחפה אותם להידוק הקשר עם איראן, מדינה מצורעת נוספת, במקביל כמובן לחיזוק הקשרים עם הסינים, הצפון קוריאנים ומדינות ריכוזיות נוספות. הרוסים זועמים על האופן בו מממנת ארה"ב את אוקראינה ובכך מכה בהם באמצעות פרוקסי – ומחפשים להשיב לאמריקנים באותה המטבע.

אולם רוסיה היא היריבה המשנית בראייה האמריקאית, המלכה במשחק השחמט אם תרצו. המלך הוא סין, המאיימת להפוך לכלכלה הגדולה בעולם ולמי ששולטת בנתיבי הסחר החשובים ביותר ובכל שרשרת האספקה. תוכנית הדגל של נשיא סין שי ג'ינפינג היא יוזמת החגורה והדרך, או בשמה העממי "דרך המשי המודרנית".

הרעיון הוא נתיבי סחר יבשתיים וימיים המבוססים על תשתית סופר מודרנית של רכבות, כבישים, תחנות כוח ונמלי ים, המקצרים את זמני האספקה והופכים אותם לבטוחים יותר. הסינים משקיעים לאורך הפרויקט מאות מיליארדי דולרים במימון ישיר וכן במתן הלוואות הכובלות את המדינות הנוטלות אותן לסין – הלוואות שלא יוכלו לשלם וייאלצו להעניק לסין את הבעלות על חלק מהפרויקטים הנבנים. 154 מדינות משתתפות בפרויקט, והן מייצגות יותר משלושה רבעים מאוכלוסיית העולם ומעל מחצית מהתוצר העולמי. בפרויקט כבר הושקעו כטריליון דולר שהביאו לשינוי דרמטי בתשתיות העולמיות, וככל שהתקדם איים הפרויקט להפוך את סין למעצמה הכלכלית הגדולה ביותר.

שני תהליכים מחלישים את הפרויקט. האחד, מדינות וגופים רבים במערב שהשקיעו בו מושכים מהשקעותיהם מאחר שסין בונה תשתיות בצורה לא "ירוקה", ומותירים את הנטל הכלכלי בידי הסינים, שכבר שוקלים מעבר לתשתיות ירוקות יותר.

התהליך השני מחזיר אותנו למעשה לאירועים שקדמו לטבח ביישובי העוטף. דרך המשי המודרנית, לצד החדירה הסינית לתוך המזרח התיכון כפי שהובן בחתימת ההסכם בין סעודיה לאיראן בתיווך סין, הבהירו לממשל ביידן שעליהם להציג פרויקט מתחרה כדי להישאר במשחק.

ב־9 בספטמבר, ארבעה שבועות לפני הטבח, השיקה ארה"ב את היוזמה שלה בוועידת ג'י 20 – "המסדרון הכלכלי", שיחבר את הודו למפרץ הפרסי ומשם לנמלי הים של ישראל תוך שהוא עוקף 3 מקומות אסטרטגיים ובעייתיים – מיצרי הורמוז החולשים על תנועת המכליות מהמפרץ הפרסי ומצויים תחת דומיננטיות איראנית; באב אל מנדב, שער הכניסה לים האדום מהאוקיאנוס ההודי הנמצא תחת דומיננטיות חות'ית; ותעלת סואץ הנשלטת על ידי מצרים, מייקרת את תהליך השינוע ומאטה אותו.

אולם כדי להניח תשתית לרכבת מהירה שתחבר את הודו לנמלי ישראל דרך סעודיה, יש צורך בנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. האמריקאים כמובן הבינו זאת והחלו לקדם את זה תוך נכונות לשלם על כך – סעודיה מעוניינת בתמורה בברית הגנה עם ארה"ב, בגרעין אזרחי ועוד. הפרויקט הזה מתכתב עם החלום של מוחמד בן סלמן להפוך את סעודיה למדינה מודרנית ובעלת מקורות הכנסה מגוונים ולא רק נפט. גם סעודיה, המתנהלת בזהירות יתרה, העבירה את כל המסרים האפשריים שהיא מעוניינת בכך בעצמה. השקת המסדרון הכלכלי הבהירה שרעיון הנורמליזציה שריר וקיים ואף מתקדם במהירות, זאת לאחר שכזכור בסוף 2022 נראה היה שסעודיה אינה מעוניינת בנורמליזציה, אחרי שזעמה על ההתנהלות האמריקאית והישראלית.

עבור החמאס, והפלסטינים בכלל, מדובר בקטסטרופה. סעודיה היא המדינה הערבית האחרונה שיש לה מנוף לחץ על ישראל. הסעודים הם אלו שהביאו את היוזמה הסעודית שבבסיסה מתן זכות שיבה לפלסטינים, ירושלים עיר בירה ופינוי כל ההתנחלויות בתמורה לנורמליזציה עם העולם המוסלמי. הסכמי אברהם, האיום האיראני וכעת המסדרון הכלכלי הפכו את החברות עם ישראל לנכס.

עתה הבינו בחמאס שאם תהיה נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שכמובן תביא להפשרה עם מדינות אחרות, החלום הפלסטיני לקבל שטח דרך דיפלומטיה ייעלם לחלוטין, כמו גם סיוע כלכלי וכיו"ב.

וכך נפתח תהליך שבו המתווכים האמריקאים מדלגים בין ישראל לסעודיה, מקדמים את ההסכם והפלסטינים מביטים בעיניים כלות אחר אובדן החלום שלהם. נוסיף לכך שביידן ראה ביוזמה הזאת חיזוק לקמפיין הבחירות שלו, ולכן היה צפוי להטיל את כל כובד משקלו להצלחת המהלך. ב־27 בספטמבר הגיע השגריר הסעודי בירדן כדי להגיש כתב אמנה כשגריר לא תושב ברשות הפלסטינית. מהלך זה לכאורה היה אמור לפייס את הפלסטינים, אך נתפס כעוד צעד של נורמליזציה בעיניהם מאחר שהביקור לא יכול היה להתקיים ללא הסכמה ישראלית, אירוע בלתי נתפס בעבר.

האם החמאס הקדימו את ההתקפה כדי למנוע את הנורמליזציה? האם העריכו שבשעת לחימה יצטרף הציר האיראני לקרבות בעוד שהסעודים יבקשו להרחיק עצמם מישראל? הבחירה בשמחת תורה עשויה להצביע על הדחיפות של החמאס לבצע את הטבח במועד שבו הוא בוצע. נראה כי הבחירה בחג הייתה מכוונת מתוך הנחה שישראל תופתע יותר אם זה יתרחש בחג, בדומה ליום הכיפורים 1973 או פסח 2002. אלמלא היה נערך הפיגוע ביום זה, היו צריכים לדחות אותו בחצי שנה.

תגובת המערב

האפקט של הטבח המחריד הביא לליכוד חברתי בישראל. אבל יתרה מכך, הוא הביא מדינות מערביות לשנות תפיסה ולרצות לפעול לצד ישראל נגד הטרור החמאסי.

ההבנה כיום במערב היא שאנחנו עמוק בתוך מלחמה קרה עם מדינות דיקטטוריות, ושיש לעמוד לצדה של ישראל כמי שמייצגת את הגוש הדמוקרטי במלחמה הזאת. במשך זמן רב, מרגע שהושבעה הממשלה הנוכחית בימים האחרונים של 2022, סירב נשיא ארה"ב לפגוש את ראש הממשלה נתניהו. רק ב־20 בספטמבר, 11 ימים אחרי השקת המסדרון הכלכלי, נפגשו ביידן ונתניהו. ההזדקקות לישראל כדי לבנות נתיב מסחרי מתחרה לסין הכריעה. אולם לאחר תחילת המתקפה החמאסית ביידן שינה לחלוטין את היחס לנתניהו. הוא הגיע לביקור בישראל, דיבר עם משפחות שכולות ונאם נאום מרגש. עוד קודם לכן התייצב לצד ישראל והצהיר שאם חיזבאללה יצטרף ללחימה אז גם ארה"ב תילחם.

המלחמה של ישראל והמערב בטרור האסלאמי בעזה ובגבול הצפון, היא חלק מהמלחמה העולמית באיראן בפרט, ובגוש הריכוזי בכלל. מדינות העולם נחלקות לאט לאט לפי הקווים הברורים של המלחמה הקרה, קרי, מדינות דמוקרטיות לצד ישראל ומדינות ריכוזיות מנתקות מגע ואף יחסים דיפלומטים במספר מקרים.
ישראל צריכה לזכור את המסגרת של המשחק הגדול. המאבק האמריקאי בסין וברוסיה, לפיו מתקבלות ההחלטות בוושינגטון, ייצרו בבוא העת לחץ על ישראל אם ישרת הדבר את האמריקאים.

המלחמה הנוכחית שמנהלת ישראל ועשויה להתפשט לחזיתות נוספות, מתנגשת בשנת הבחירות בארה"ב. כרגע נראה שהמגמה היא למהפך פוליטי בוושינגטון לטובת הרפובליקנים, התומכים באופן נלהב בלחימה הישראלית. לתוצאות הבחירות תהיה השפעה דרמטית על מהלכים צבאיים ומדיניים בהם תנקוט ישראל בעתיד הנראה לעין. ישראל תצטרך לחשב מחדש את יחסיה עם שורה ארוכה של מדינות, ובהן רוסיה וטורקיה, בעודה מהדקת יחסים עם מדינות מערביות, שברובן צפויות לשנות את גישתן הביקורתית כלפיה. והפלסטינים? הם מגלים מדי יום שהמאבק שלהם, שהסעיר רבים בעולם במשך כמה דורות, כבר לא רלוונטי למשחק הגדול.

הפוסט עוטף עולם: כך טירפד החמאס את הסדר העולמי החדש הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

בתקשורת כינו את ההפגנות הללו ״מחאות״. זהו שקר: ישראל עוד לא הספיקה להדוף את המחבלים, קל וחומר לבצע פעולות תגמול – כך שלא היה דבר למחות נגדו. לא, אותן התקהלויות דוחות של אקטיביסטים מוסלמים ושחורים קנאים, פרוגרסיבים קיצוניים ומחרחרי ריב מקצועיים היו לא פחות ממסיבות רחוב. הן היו חגיגות הלל לפלצות.

בעיני הישראלים, היהודים ובני בריתנו הרבים בעולם, זו היתה צריכה להיות הסרת המסיכה האחרונה מעל פניהם של האספסוף הקורא ל"שחרור פלסטין מהים אל הירדן״. כעת ברור כשמש שהם אינם שואפים לראות קידמה או חירות לפלסטינים. הם שואפים אך ורק לראות את קיצה של מדינת היהודים האחת והיחידה. מהמרחק הנוח של המשרות עם הקביעות שלהם במכללות, בעמותות או במיזמים פוליטיים שונים – הם לא מתרגשים מטבח ישראלים למען אותה מטרה.

הם אויבינו

האנשים האלה אינם המבקרים שלנו. הם אויבינו. הם נותני החסות האידיאולוגית במדינות המערב לאלה שמוכנים לעשות הכל כדי לנשל אותנו מהמזרח התיכון. ולפיכך, הם צריכים להיות כמתים בעינינו.  

משול הדבר להורים יהודים היושבים שבעה באופן סימבולי, על בן משפחה שהביא חרפה שלא ניתן להינקות ממנה, כאומרים: "You are dead to me”.

אנחנו כבר לא צריכים להתייחס אליהם. יותר מכך – עלינו להוקיע אותם ולבייש אותם באופן פומבי, למנוע מהם תעסוקה ומשרות ציבוריות, לחדול מלממן את המיזמים והקמפוסים שלהם. קל יהיה לעשות את כל זה, ומתבקש, כי מה שמוטל על המאזניים במלחמת ההישרדות של ישראל כעת נהיר לכולם.

אם אתם מגנים את החמאס, ואז שמים ״אבל״ ומגנים את ישראל – אתם כמתים בעינינו.

אם אתם מתרעמים על השיטות שבהן ישראל משיבה מלחמה, מבלי שאי פעם התעניינתם במערכות המדממות בהרבה שנוהלו בשמותיכם, מאפגניסטן ועיראק ועד לסומליה – אתם כמתים בעינינו.

"אנו הישראלים, אנו היהודים, אוהבים את החיים. ונמאס לנו מלספור את מתינו באיפוק. נתנו כל כך הרבה לעולם, כל כך הרבה לדורי דורות של ציוויליזציה – הגיע הזמן שהעולם יחזיר מידה כנגד מידה"

---

אם אתם מתפלפלים לגבי מספרם המדויק של התינוקות שראשיהם נערפו או מספר הנשים שגופן חולל בפוגרום של השביעי באוקטובר – אתם כמתים בעינינו.

אם אתם מתקוממים מכרוזים על ילדים ישראלים חטופים יותר מאשר על העובדה שנחטפו, תוך ביצוע פשע מובהק נגד האנושות – אתם כמתים בעינינו.

אם אתם רודפים את יהודי הגולה כחלק מהעמדת הפנים שאתם מגנים “רק” את מדיניות ישראל – אתם כמתים בעינינו.

אם אתם עומדים על כך שישראל תחתור לפשרה מול החמאס, רעיון שלא הייתם מעלים על דעתכם, כשדובר במלחמה שלחם המערב בנאצים, באל-קאעידה או בדאעש – אתם כמתים בעינינו.

אם אתם מסרבים להכיר בעובדה שישראל מסוגלת לשים קץ לאיומים על קיומה, אם רק היתה מפעילה את מלוא כוחה מול החמאס, החיזבאללה והמשטר האיראני, ונמנעת מכך בשל דאגתה ורצונה להימנע ככל הניתן מסבל אזרחי – אתם כמתים בעינינו.

היו הגונים

אנו הישראלים, אנו היהודים, אוהבים את החיים. ונמאס לנו מלספור את מתינו באיפוק. נתנו כל כך הרבה לעולם, כל כך הרבה לדורי דורות של ציוויליזציה – הגיע הזמן שהעולם יחזיר מידה כנגד מידה. 

אל תהיו כמתים בעינינו. היו הגונים. הפגינו בהירות מוסרית ואינטלקטואלית. היו אמיצים.

לא נסלח לאויבינו בעזה או בכל מקום אחר. גם אתם לא הייתם סולחים.

ולא נשכח את הרבים שעומדים לצידנו, בהבנה שמאבקינו הוא גם מאבקם.

הפוסט כְּמֵתִים בְּעֵינֵינוּ: מרים אדלסון בטור מיוחד לפורבס הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

כנס Web Summit, שהתחיל את דרכו לפני כ-15 שנים, עבר דרך מעניינת עם ההייטק הישראלי. כמי שהשתתף בכנס שנים רבות כיזם וכמשקיע, נוכחתי לדעת כמה חשוב הכנס לחשיפת טכנולוגיות ולחיבור בין יזמים, אנשי תעשיית ההון סיכון ומשקיעים מכל העולם. כמו כן, בעקיפין הכנס חיזק מאוד את הקשרים בין ישראל לאירלנד באמצעות שלל יוזמות לא ממשלתיות, ערוץ שהצליח בהרבה לעומת היחסים הדיפלומטיים הישירים.

גם ההייטק הישראלי התפתח והתעצם מאוד ב-15 השנים האחרונות, וחברות ומנכ"לים בכירים בו הפכו לחלק מחוד החנית של תעשיית ההייטק העולמית. דוברים ישראלים בכירים נאמו בו מדי שנה, וכך היה אמור להיות גם בכנס הקרוב. כל זה כמובן ירד לטמיון עם ההתבטאויות של קודמך בתפקיד.

רבים וטובים בתעשיית ההייטק הישראלית והעולמית, אתם דיברתי, מידרו עצמם מהכנס הנוכחי עקב אותן התבטאויות. בין הקורבנות במתקפה הרצחנית נמצאים עובדי הייטק רבים, והיה מרגש לראות את תמיכת חברות ההייטק הגלובליות והמקומיות בעובדיהן, ובסטארטאפים המקומיים.

עם כניסתך לתפקיד מנכ"לית הכנס, קת'רין מאהר, ביכולתך לשנות את המומנטום השלילי הנוכחי שנקשר בשמו של הכנס – ויפה שעה אחת קודם.

קת'רין, יש לך הזדמנות לפתוח דף חדש עם ההייטק הישראלי ולשקם את היחסים בין ההייטק העולמי לכנס, שהוא ללא ספק מוסד מהחשובים בתעשייה. אך כל כנס, גם Web Summit – לא יכול להתקיים בלי הרוח החיה המפעמת בו – היזמים, אנשי ההון סיכון והבכירים שמניעים את התעשייה הזאת קדימה.

אמירה מוסרית

אני פונה אלייך בבקשה והצעה לקיים את הכנס הבא שלכם בישראל. לא כאמירה פוליטית או התערבות בסכסוך, אלא כאמירה מוסרית והומנית נכונה. באיזה עולם אנו רוצים לחיות? בעולם של צמצום זכויות אדם ונשים, חירויות מוגבלות, עולם בו קשישים נחטפים, ראשים של תינוקות נערפים בדם קר ובכוונה תחילה ונשים נאנסות ונרמסות? בעולם של חדשנות וקידמה או נסיגה לאחור, בערות ופונדמנטליזם? הבחירה פשוטה, והיא צריכה להעשות, כיום יותר מתמיד. שתיקה או התעלמות משמעותה תמיכה ברוע, וכל העולם החופשי יסבול ממנה בשנים הקרובות.

קיום הכנס בישראל נכון מוסרית, אבל לא פחות מכך מקצועית. יותר מהכל, אנחנו גאים בטכנולוגיה פורצת הדרך שיוצאת מכאן לעולם ובאחד ממרכזי החדשנות החשובים והגדולים בעולם. לכן, אני קורא לך בשמי ובשם עמיתי מהתעשייה לקיים את הכנס הבא בישראל, בבית הגידול של הטכנולוגיות המובילות בעולם בתחומי הסייבר, האוטומוטיב, הפינטק, הקליימטק ועוד רבים וטובים.

מורן צ'מסי הוא שותף מנהל בקרן Amplefields Investments

הפוסט מכתב פתוח למנכ"לית הנכנסת: את כנס Web Summit הבא צריך לקיים בישראל הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

39 שיחות שלא נענו. זה מה שהופיע לי על צג הטלפון בבוקר של יום שבת ה-7 באוקטובר. חששתי לפתוח את הטלפון, כי היה לי ברור שמשהו רע קרה. באותם רגעים עוד לא הבנתי עד כמה. במשך חמש השעות הבאות ישבתי דבוק למסך, נחשף לחלקי פאזל לא ברור ומנסה להבין את התמונה הגדולה יחד עם כל המדינה.

יומיים לתוך המלחמה אני מבין, שאני בהתקף חרדה. אצלי בבית ישנים חברים שאין להם ממ"ד. הרחובות סגורים, אבל הטלוויזיה פתוחה, היחידה שעובדת שעות נוספות. הרבה חוסר ודאות ובכל שעה שעוברת מתגלה סיפור חדש. זוועה אחרת, עוד חטוף, עוד חטופה, יש תינוקות, אזרחים ותיקים והרבה דם. בזמן רגיל כל אחד מהסיפורים האלה היה מעסיק אותנו חודשים. אבל אין מספיק זמן ואין מספיק יכולת, אז הכל קורה נורא מהר, ומרגיש נורא לאט.

המציאות נראית פתאום כמו גלילה ארוכה בפיד בלהות שלא נגמר. ופתאום אני מוצא את עצמי נתקע על פוסט אחד, של חבר טוב שלי. אני סורק את הפוסט בזהירות ורואה תמונה של אחיו הקטן, בצירוף המילה "נעדר", ואני מבין שהטרגדיה הלאומית הופכת לאישית. השבעה באוקטובר הולך לגעת בכולנו.

אזרחים טובים

ביום שאחרי ניסיתי להבין מה אפשר לעשות. הרגשתי שאני חייב לתעל את החרדה לעשייה. עשרות מיזמים החלו לפעול, תחושה של התעוררות אזרחית חזקה ומרגשת שטפה באור את הרשתות החברתיות. הייתה עשייה רבה בחברה בה אני עובד עבור תושבי הדרום, כשברקע הודעתו של מנכ"ל מיקרוסופט שהחברה עומדת לצידה של ישראל.

עם הרוח הגבית הזו חיפשתי מקום שבו אצליח להביא לידי ביטוי את היכולות שלי כמעצב להשפעה משמעותית ככל שניתן. שמעתי שנפתח מטה של משפחות החטופים והנעדרים. בחיפוש מהיר מצאתי טופס הרשמה להתנדבות, מילאתי אותו מייד. אבל זו היתה הרשה מוזרה לשבת ולחכות שיחזרו אליי, אז פשוט נסעתי למטה החטופים והנעדרים.

המטה הוא התארגנות של אזרחים טובים, שפינו מזמנם, ומגיעים בכל בוקר במטרה אחת מרכזית – להחזיר את החטופים הביתה. חבורה של אנשים מקצועיים מתחומים שונים, שפשוט החליטו להתגייס כדי לשים את הנושא הזה על סדר היום הארצי והעולמי. המטה מפעיל צוותים, שאחראים לקשר מול המשפחות, צוותי דאטה שפועלים לאיסוף חומרים על החטופים, צוותי קריאייטיב, סושיאל מדיה ובעיקר עשרות אנשים שמייצרים אנרגיה אחת גדולה למען המטרה החשובה הזאת. לצד כל זאת, העבודה במטה מביאה איתה צדדים פחות נעימים, חשיפה למאות סיפורים, סרטונים, תמונות ועשרות חומרים שנותנים אגרוף בבטן. 

המלחמה הזאת נעה בין המרחב הווירטואלי לפיזי – בין מה שקורה בשטח למה שקורה ברשת. שתי זירות לחימה שהפכו לאחת. הרשתות החברתיות היו לכלי לחימה לא רק תודעתי, אלא גם טקטי. מחבלי החמאס תיעדו את הזוועות שביצעו ושיתפו מייד ברשת לכל העולם, כך משפחות הבינו בזמן אמת שיקיריהן נחטפו. צעירים מיישובי העוטף שיתפו בלייב את המיקומים שלהם, כדי שכוחות צבא יגיעו לחלץ אותם. אחרים העלו סטורי בקריאה לעזרה.

נתוני הפתיחה שלנו כמדינה במרחב ההסברתי ידועים לכולם – הפייק ניוז משתולל. ובתוך כל זה אלה רק חלק מהאתגרים בהם נתקלנו.

עם צוות ענק של אנשים מוכשרים התחלנו לייצר תכנים, שמביאים את הסיפור של האדם הפרטי למרכז. לייצר תכנים נטולי אלמנטים פוליטיים וללא סימנים לאומיים במטרה לגעת בכמה שיותר אנשים בעולם.

אין לנו ברירה

באחד הימים במטה, פגשתי ליד עמדת הקפה את מירב, אמא של רומי לשם-גונן. התלבטתי מה להגיד, כי מה אומרים לאמא שהבת לה מוחזקת בעזה. אמרתי לה שתהיה חזקה. מירב הניחה את כוס הקפה, נתנה לי חיבוק ואמרה: "התפקיד שלי כאן זה לחזק אתכם". קפאתי לרגע , בתוך כל הענן השחור הזה ואינסוף חוסר ודאות, דווקא המשפחות, שיקיריהן נחטפו מהן, מצליחות לפזר במטה תחושה של אופטימיות. היכולת שלהן לקום כל בוקר מחדש, לדבר עם מי שרק אפשר, לשתף, לאסוף חומרים ובתוך כל זה עוד לחייך, להגיד תודה לכל מי שמקיף אותן – כל אלה אינם מובנים מאליהם. שאלתי את מירב מאיפה הכוחות? והיא ענתה, שפשוט אין לה ברירה.

אז אין לנו, לכולנו, ברירה. אין לנו ברירה, אלא לעשות הכל כדי לדאוג שהם יחזרו. מאות החטופות והחטופים הם אזרחים ואזרחיות שנחטפו בזמן שישנו במיטה שלהם, צעירים שרקדו על רחבת הריקודים, ילדים שנחטפו בזמן שקמו לצפות בסדרות מצוירות של שבת בבוקר, משפחות שלמות שהתפרקו. זאת חובתנו המוסרית כמדינה, וזאת חובתנו כחברה.

בתפילה כנה ואמיתית לשחרורם המהיר של מאות החטופים שמוחזקים על ידי חמאס בעזה.

בן שנפר הוא בוגר Forbes 30Under30, מחזור 2021, ומעצב חווית משתמש בקבוצת MSAI, מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח 

הפוסט בתוך מטה משפחות החטופים והנעדרים// בן שנפר הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

ב-20 בינואר 2021 הפך ג'ו ביידן לנשיא ה-46 של ארה"ב. אחרי ארבע שנות טראמפ שערערו את מעמדה של ארה"ב בעולם והסתיימו בהסתערות על הקפיטול, לביידן היה מסר אחד ברור: "America is Back!". תוכנית העל של ביידן הייתה להמשיך את דוקטרינת אובמה, לשים את המלחמה העולמית בטרור מאחור ולהתמקד במזרח אסיה מול העוצמה הסינית הגוברת.

אלא שתוכניות לחוד ומעשים לחוד, והמציאות הכתה בביידן פעם אחר פעם. בקיץ 2021 הגיע המשבר הגדול הראשון, עם הנסיגה המהירה שלא לומר הבריחה האמריקאית מאפגניסטן. הנסיגה הגיעה לאחר הסכם שלום שנוי במחלוקת שחתם ממשל טראמפ עם הטאליבן, אך הביצוע בפועל והקריסה המהירה פגעו קשות בתדמית האמריקאית.

בתחילת 2022, הסתערה רוסיה על אוקראינה ופתחה במלחמה הגדולה ביותר שידעה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה. ארה"ב, ועמה כל מדינות אירופה, מצאו עצמן נשאבות אל תוך משבר ממושך ועקוב מדם שנראה בלתי פתיר. המלחמה באוקראינה, ביחד עם העלויות הכבדות של מגפת הקורונה, יצרו משבר כלכלי עולמי וקריסה דרמטית בוול סטריט.

2023 עשויה להיזכר כשנת מפתח בעידן ביידן ובמעמדה של ארה"ב בשנים הבאות. מצד אחד, האמריקאים ספגו שורה של מכות – סין ורוסיה הובילו מספר גדל והולך של מדינות להפסיק להשתמש בדולר האמריקאי כמטבע המוביל לסחר בינ"ל ועתודות מט"ח. זוהי אחת היוזמות המרכזיות של הבלוק הכלכלי BRICS שהשתיים מובילות. ב-1 בינואר 2024, תהפוכנה גם איראן, סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות ואתיופיה לחברות בבלוק, שצפוי לצרף חברות נוספות בשנים הקרובות. סין גם ניצלה את ההיעדרות האמריקאית מהאזור והפכה לשושבינה של ההתקרבות הדרמטית בין איראן לסעודיה.

גם בזירה הפנימית לא נהנה ממשל ביידן מהצלחה גדולה ונכשל בהתמודדות עם המשבר הכלכלי ועם משבר ההגירה הבלתי-חוקית ששוטפת את ארה"ב. ביידן, הנשיא המבוגר ביותר בתולדות ארה"ב שעתיד להתמודד לכהונה נוספת, נראה פעמים רבות מבולבל ולא מפוקס. שיעורי התמיכה בו נמצאו בירידה מתמדת וירדו בחלק מהסקרים בספטמבר 2023 אל מתחת ל-40% – שיעור תמיכה נמוך יותר מטראמפ ואובמה באותו שלב בנשיאותם.

מצד שני, לא הכל שחור מבחינת ביידן – מתחילת השנה הציג הממשל מספר יוזמות חדשות שהן בגדר הנחת יסודות לעתיד, דוגמת הסכם מסגרת חדשה לשיתוף פעולה עם מדינות אמריקה הלטינית, הסכם סחר עם טייוואן ששלח מסר ישיר לסין והסכם סחר חדש במרחב ההודו-אסיאתי. ארה"ב מנסה עוד מעידן אובמה לשדרג את קשרי הסחר שלה באזור כאלטרנטיבה לסין, והשנה סוף כל סוף נחתם ההסכם.

ב-9 בספטמבר, בפסגת מדינות ה-G20, הכריזה ארה"ב על מהלך משלים למסגרת הזו, שנוגע גם לישראל. במרכז המהלך הקמת נתיב סחר חדש מהודו לאיחוד האירופי, דרך איחוד האמירויות, סעודיה, ירדן וישראל. הלכה למעשה, מדובר על מערך של מסילות רכבת ונמלים שיאפשרו קיצור של נתיבי הסחר הקיימים. היוזמה היא תולדה של אינטרסים משותפים של כל המדינות החברות ושל הרצון האמריקאי-אירופי לבסס אלטרנטיבה לנתיבי הסחר הקיימים מסין דרך איראן, טורקיה ו/או רוסיה, אלטרנטיבה שעשויה לתת דחיפה לצמיחה של הודו ולנגוס בנתח הסיני בסחר העולמי. בקיצור, מדובר בעסקה שלכל המדינות החברות בה יש רק מה להרוויח, ולכל המתחרות שהוזכרו יש מה להפסיד.

היוזמה אמורה לא רק לחזק את המעמד האמריקאי שנמצא בשפל, אלא גם לתת את הדחיפה הנדרשת לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. להסכם כזה תהיה חשיבות אסטרטגית דרמטית – מבחינת ישראל זה יהיה ההסכם החשוב ביותר מאז הסכם השלום עם מצרים. מבחינת ארה"ב, ההסכם יכול לבסס ציר פרו-מערבי שיבטיח את האינטרסים האמריקאים באזור וידחק החוצה את סין ורוסיה.

ואז הגיע ה-7 באוקטובר

בכל תקופת המשבר הפוליטי בישראל, שמר ביידן על מרחק. אבל מיד עם פרוץ המלחמה הזדרז והתייצב לצד ישראל באופן חד משמעי וחסר תקדים – הוא שלח את קבוצת הקרב של נושאת המטוסים ג'רלד פורד, הגדולה והחדשה בצי האמריקאי, ולאחר מכן שלח קבוצת קרב נוספת וכוחות נוספים. הוא הכריז על תמיכה חד-משמעית בישראל בנאום הכי פרו-ישראלי אי פעם של נשיא אמריקאי, ואף קפץ לביקור בישראל בזמן המלחמה, אירוע תקדימי נוסף.

ביידן לא לבד בתמיכה לישראל, וסקרים שנערכים בארה"ב מציירים תמונה חיובית מבחינת ישראל. ביידן עצמו סובל משיעורי תמיכה נמוכים והתמיכה בו ירדה במעט בקרב האגף הרדיקלי והפרו-פלשתיני במפלגה הדמוקרטית, אך ישראל עצמה זוכה לתמיכה משמעותית בארה"ב בכל השכבות, למעט בקרב דמוקרטים צעירים. יוצא מהכלל ומדאיג זהו הדור הצעיר, שנוטה יותר לצד הפלשתיני ואף לתמיכה בחמאס. עוד רבות ידובר במתרחש באוניברסיטאות המובילות בארה"ב, שבמקרה או שלא רבות מהן נהנות מהשקעות קטאריות נדיבות.

השוואה בין סקרים שנערכו בחודשים טרום המלחמה לאלה שנערכו לאחר פריצתה, מצביעה על התחזקות ברורה בתמיכה בישראל בקרב רפובליקנים ועצמאיים וסטטוס-קוו ברמות התמיכה בקרב דמוקרטים. מרבית האמריקאים היו מעדיפים שהממשל יציג עמדה מאוזנת, אך שיעורם ירד מ-70% בחודש יוני ל-54% באוקטובר. נכון לסוף אוקטובר, שלושה מכל ארבעה אמריקאים שרוצים לראות את הבית הלבן מציג עמדה ברורה בנושא, מעוניינים שזו תהיה פרו-ישראלית. רבע מהרפובליקנים טוענים שהעמדה הנוכחית של ביידן תומכת יותר מדי בפלשתינים.

אין חולק על כך שהנשיא ביידן מרגיש קשר רגשי עמוק לישראל וכך גם מזכיר המדינה שלו, אנתוני בלינקן. גם בסנאט ובבית הנבחרים האמריקאי זכתה ישראל לתמיכה מכל האגפים, למעט האגף הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית. לצד זאת, להתערבות האמריקאית במלחמה של ישראל יש גם פוטנציאל לשפר באופן משמעותי את מעמדה של ארה"ב באזור ובעולם בכלל, ולתת לביידן, שנכנס בעוד חודשיים לשנת בחירות, את הדחיפה שהוא צריך כדי לזכות בכהונה שנייה.

המלחמה בעיניים של מעצמות העל

לארה"ב יש הרבה מאוד מה להרוויח מניצחון ישראלי גם מעבר לקשר המיוחד עם העם היהודי. באותה מידה, לארה"ב יש הרבה מאוד מה להפסיד אם חס וחלילה ישראל תפסיד. ניצחון ישראלי ברור מול חמאס ואולי גם מול ארגוני פרוקסי איראנים אחרים, ישקמו את ההרתעה הישראלית, ישאירו בחיים את הסכמי אברהם ואת הסיכוי לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. ניצחון לציר האיראני פירושו ערעור היציבות, חיזוק כל הגורמים הרדיקליים במרחב והעלאת הסיכון כלפי כל בנות בריתה של ארה"ב באזור וגם במקומות אחרים – ניצחון איראני ייתן גם רוח גבית ורעיונות חדשים לרוסיה באוקראינה.

בעידן שבו המאבקים בין המעצמות ברורים, קשה עד בלתי אפשרי למדינות באזורי סכסוך להישאר ניטרליות. לפיכך, בכל סכסוך יש לכל מעצמה אזורית ועולמית אינטרס לפעול כדי לשמור על בנות בריתה ולשכנע מדינות מתנדנדות להצטרף לגוש שלה. זו בדיוק הסיבה שהנשיא ביידן עמד על חשיבות הסיוע גם לישראל וגם לאוקראינה מול האויבים שמולן. כשארה"ב קופצת מיד להתייצב לצד ישראל, היא מדגימה לכל בנות בריתה בעולם – ולא פחות חשוב מכך לכל יריבותיה – שהיא לא תהסס לפעול כדי לשמור על האינטרסים שלה ועל בנות בריתה.

בהקשר הזה, זירת המזרח התיכון על כל מורכבותה היא אולי הזירה הנוחה ביותר לארה"ב להגיע להישגים משמעותיים – במלחמת רוסיה-אוקראינה ובכל סכסוך אפשרי במזרח אסיה דוגמת מהלך סיני מול טיוואן או הפיליפינים או התנגשות של צפון קוריאה עם דרום קוריאה או יפן, תמצא עצמה בת הברית של ארה"ב מתמודדת מול מעצמה גרעינית. מצב עניינים זה מנע עד היום התערבות ישירה של ארה"ב והוביל את וושינגטון לתמיכה עקיפה בלבד.

במזרח התיכון, לעומת זאת, רק למדינה אחת יש – על פי פרסומים זרים וכו' – נשק גרעיני, והיא בצד של ארה"ב. מצב עניינים זה מגדיל את מרחב התמרון של ארה"ב ויכול לאפשר לה להגדיל את הלחץ ואף לפעול ישירות נגד האויב המרכזי בזירה – איראן. פגיעה ביכולות האיראניות יכולה להפחית את הלחץ גם בזירה האוקראינית, שם הרוסים עושים שימוש נרחב בכטב"מים איראנים. אין פירוש הדבר כי פניהם של האמריקאים למלחמה, אך הם נוקטים בכל הפעולות כדי להיות מוכנים לאפשרות הזו. אם וכאשר הסבירות להתנגשות תעלה, תעלה גם הסבירות כי הרוסים יבצעו מהלכים משלהם או יאיימו בכאלו כדי לגרום לאמריקאים לחשוב פעמיים. למשל, באספקת מערכות נ"מ מתקדמות שלא מכרו עד היום לאיראנים.

סין, להבדיל, נמצאת בצומת דרכים. מבחינת האינטרסים הישירים שלה, היא חייבת לשמור על איראן ורוסיה. תקיעת היוזמות האמריקאית במרחב, דוגמת נתיב הסחר המתחרה לסין שיעבור מהודו לאירופה דרך סעודיה וישראל, ישרת את האינטרסים שלה. סין מפגינה אסרטיביות גוברת והולכת במדיניות החוץ שלה, אך היא נמנעה עד היום מהתערבות ישירה. צעד כזה יהווה קו פרשת מים במדיניות החוץ הסינית, שהייתה אטרקטיבית למדינות רבות דווקא משום שהקפידה שלא להתערב בעניינים של אחרים.

מכל האמירות של הנשיא ביידן מאז פרוץ המלחמה, אולי המעניינת ביותר הייתה זו שאמר כמעט כבדרך אגב בשיחה עם נשיא צ'ילה, גבריאל בוריץ': "מגיע זמן, כל 6-8 דורות, שהעולם משתנה בזמן קצר מאוד, ואני חושב שמה שיקרה בשנתיים-שלוש הקרובות יקבע איך ייראה העולם בחמישה-שישה עשורים הקרובים". בהתייצבות החד-משמעית לצד ישראל ואוקראינה מבקש ביידן לוודא כי גם בעשורים הבאים, ועל אף התחרות הגוברת, תישאר ארה"ב כאומה ההגמונית ששומרת על הדמוקרטיות בעולם.

הפוסט המלחמה של ביידן: איך להבטיח את ההגמוניה האמריקנית הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

כאן, הילדים אינם מביטים מהצד; הם עצם התגלמות המלחמה בנפשם ובגופם. אירועי השבת הגורלית ההיא גרמו לילדים סבל נפשע וחסר תקדים. המספרים בלתי נתפסים: 32 ילדים, כולל תינוקות, פעוטות ונערות צעירות, נמצאים כבר 25 ימים בשבי, כשחייהם תלויים על הכף.

מעבר לילדים החטופים, הפיגוע הזה הותיר 20 ילדים מתחת לגיל 18 ללא שני הורים, כולל גם ילדים שהוריהם מוגדרים כחטופים או נעדרים. 96 ילדים נוספים התייתמו מהורה אחד. 18 צעירים נוספים בגילאי 18-25 איבדו את שני הוריהם במתקפה. שום תקדים בעולם לא משתווה למעשה הנתעב הזה שהכה בילדים, נוער וצעירים.

בשנים האחרונות עסקתי במאמצים בינלאומיים למען הדורות הבאים, כמייצגת קולם במועצות ופורומים  גלובליים, השואפים לצפות את האתגרים של המחר ולהכין את העולם בעבור הצעירים הללו ובעבור מי שאף טרם נולדו. הניצול האכזרי של המשאב יקר הערך הזה – הילדים שלנו – מתעלה על פשע נגד האנושות. פגיעה בילדים גורמת לפצע עמוק ומתמשך בנפשם – ובעתיד עצמו. חוויה נוראה כל כך, בה ילד הינו עד לרצח הוריו, לא מנפצת רק את עולמו הפרטי, אלא שוחקת בו באכזריות את האמונה באנושות. האירועים האחרונים חרטו (שוב) טראומה דורית על ליבנו שלנו אבל בעיקר על ליבם של צעירי ישראל, צעירי העולם הערבי והעולם בכלל, כאב שנועד לרדוף את הדורות הבאים.

בשבועות האחרונים – ביוזמת עובד יחזקאל (מזכיר הממשלה לשעבר) ואיתן סטיבה – פעלנו ללא לאות עבור הילדים הללו. לצד גיוס משאבים משמעותיים וסיוע כלכלי דחוף, יצאנו להפציר בעולם שלא לעמוד בחיבוק ידיים אלא להצטרף אלינו בדרישה לשחרור מיידי של הילדים החטופים. נפגשנו עם מקבלי ההחלטות ברחבי העולם וקראנו להם לראות בילדים החטופים מקרה הומניטרי מיוחד. דמויות וארגונים בולטים מהחברה הישראלית התגייסו למטרה זו, ושיתפו פעולה ללא לאות עם הקהילה הבינלאומית.

בשבוע שעבר הפגשנו את נציגי ההורים עם שגריר קטאר בוושינגטון ויצאנו לסדרת מפגשים עם סנאטורים, חברי קונגרס וארגונים בינלאומיים. היוזמה הובילה בין השאר לעצומה חסרת תקדים שהוגשה לאו"ם, חתומה על ידי יותר מ-80 חתני פרס נובל, הדורשת את שחרורם המיידי של הילדים הללו. היא גם קידמה הצהרות של בכירים מהמגזרי הפרטי והציבורי ביניהם שגרירים וראשי מדינות, ופעלה למול תקשורת בינלאומית בהסברה והעלאת המודעות לילדים.  

"הבטחתם לקיים הבטחות", נאמר באותו שיר, ואנחנו מבטיחים: החזרת הילדים החטופים היא משימתנו – ולא נשקוט עד שתושלם. זו הבטחה לנפשות התמימות הללו, אך זו גם דרישה ברורה לקיום החוזה-ההבטחה האנושית הפשוטה ביותר לכל ילד וילדה בעולם שלנו להישאר פשוט ילדים.

הפוסט המשימה: החזרת הילדים החטופים// ים עתיר הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

הקשיים של חוד החנית

רבות דובר על היותו של ענף ההייטק קטר הצמיחה של המשק הישראלי. לפי דו"ח האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות ודלויט מתחילת 2023, ההייטק תורם לכלכלה בהיותו אחראי לכ-54% מהיצוא, כ-12% מהתעסוקה ו-240 מיליארדי שקלים מהתוצר.

כעת גם חוד החנית של הכלכלה המקומית חשוף לקשיים רבים עקב המצב הבטחוני וההאטה בפעילות הכלכלית. הענף מתמודד עם אתגרים ייחודיים עקב המלחמה. אלה כוללים את גיוסם של עובדים רבים למילואים, הורדת נפח הפעילות והפניית משאבים למיזמי סיוע והתנדבות, ובנוסף הרתיעה הטבעית בקרב משקיעים מחו"ל מהשקעה באזורי קרבות, הסובלים מחוסר ודאות גבוה. קיים סיכון ממשי להאטה בקצב הזרמת המזומנים מחו״ל ע״י משקיעי הון-סיכון וכן להשקעה נוספת של חברות הענק באתרי המחקר והפיתוח הישראליים.

בעוד המחסור בכוח אדם בימים אלה יתאזן מיד בתום המלחמה, הזעזוע בתפיסה של העולם את המשק הישראלי עלול להישאר זמן רב יותר. לכן, במידה רבה, אתגר ההשקעות הזרות הוא המשמעותי מכולם. לצד הזדהות ברורה ומלאה עם ישראל, קרנות הון-סיכון בחו"ל וענקיות הטכנולוגיה, יחד עם משקיעים פרטיים ומוסדיים מעבר לים, בוחנים כעת את תעשיית ההייטק הישראלית בהתאם ליכולתה להוכיח המשכיות עסקית בזמן המלחמה.

במילים אחרות, הסטארט-אפים וחברות הטכנולוגיה שלנו נדרשים להוכיח למשקיעים הזרים, כי הם נכונים למשבר ומסוגלים להוסיף ולתפקד באופן מיטבי, תוך שהעסק ממשיך לפעול, לפתח, לייצר, לשווק, ולמכור – גם במצב חירום. עבור המשקיעים, המלחמה היא על כן סוג של מקרה קיצון, המאפשר להם למדוד את העמידות של חברות הפורטפוליו שלהם ושל ההייטק המקומי כולו בפני זעזועים ומשברים.

החדשות הטובות, ויש מעט כאלה בימים הקשים הללו, הן שלהייטק הישראלי יש את כל הנתונים להצליח ולהוכיח למשקיעים ולעולם, כי הוא חזק ומסוגל לעמוד במשבר. למעשה, כבר כעת מוכיחות חברות רבות כי פניהן להמשך העשייה. הניסיון שצברנו בחברת למינר מאז פרוץ המלחמה, והמגמות שאנחנו מזהים בקרב הקולגות והעסקים שסביבנו, מצביעים על מספר דרכים לעשות זאת.

בראש ובראשונה, נדרשת החלטה אסטרטגית להמשיך ולעבוד. גם מצד המעסיק, אך בעיקר מצד העובדים שלא גויסו למילואים. במקרה שלנו, בלמינר, הצוות בחר להמשיך ולעבוד כמה שאפשר תוך הבנה, שכל עובד מתמודד עם זה אחרת. זאת אינה החלטה קלה. תחושות של עצב, כאב, וכעס מציפות את כולנו נוכח האירועים, והנטייה הטבעית היא להתחבר לחדשות ולהתעסק בעיקר במלחמה. בכל רגע שבו אנו ממשיכים בשגרה עוקצת אותנו תחושת אשמת הניצולים. כיצד אנחנו יכולים להמשיך ולעבוד כרגיל כאשר יש יותר מ-220 חטופות וחטופים בעזה? כאשר מאות אלפי ישראלים נאלצו לפנות את בתיהם?

עם זאת, החלטה אסטרטגית זאת היא קריטית במיוחד ליציבות העסק וליכולתו לצלוח ואף לצמוח ביום שאחרי. העבודה עם הלקוחות שלנו, אשר מרביתם נמצאים בחו"ל, לימדה אותנו על החשיבות שבתחזוקה ובהמשכיות של מערכי התמיכה, השיווק והמכירות, הפעילים בעיקר מול הלקוחות בארה״ב ובאירופה.

למדנו גם על הערך שבמתן גיבוי לעובדים המגויסים למילואים ובעידוד העובדים שנשארו בעורף. כך, עובדים רבים לקחו על עצמם לבצע משימות קריטיות על מנת לתמוך בעובדים שיצאו למילואים. גמישות והכלה של צרכי העובדים הינם תנאי לכך.

בתקופה שבה רובנו מתקשים לעבוד כרגיל, ראינו כי העובדים נוטים לתת יותר מעצמם ככל שהחברה מפגינה יותר הכלה ואמפתיה, ובעיקר מאפשרת גמישות מלאה בעבודה. בימים אלה חלק מעובדי למינר עובדים מרחוק ואחרים בוחרים את מתכונת העבודה המתאימה ביותר עבורם מבחינת המקום, השעות, הימים והיקף העבודה. עובדים רבים מתנדבים לסייע למפוני העוטף ולחיילים – כל עובד לפי יכולתו – והדבר תורם אף הוא ללכידות ולמוטיבציה.

רכיב נוסף בבניית המשכיות עסקית נוגע לזיהוי הצרכים בשוק סביב המשבר, והיערכות מבעוד מועד למענה לכך. במקרה של ענף הסייבר, שבו אנחנו פועלים, המשמעות היא כי המלחמה צפויה להגביר את הצורך בפתרונות מתקדמים לעולם, שיהיה מורכב ומאתגר עוד יותר מבחינה בטחונית. הזמן להיערך לכך, כדי שהחברה תדע לספק תשובות ברגע האמת, הוא עכשיו – על כל המורכבות התפעולית הכרוכה בכך. וזה לא רק בסייבר. חברות הייטק רבות בישראל מוכיחות בימים אלה כי הן ערוכות לספק את המוצרים והשירותים הנדרשים מהם, ובאיכות הגבוהה ביותר, בעקבות המלחמה.

מיזם חובק עולם

לבסוף, חשוב לעמוד בקשר ישיר עם המשקיעים בחו"ל ולקיים איתם תקשורת פתוחה ורציפה. בלמינר, זכינו שחברת האם שלנו רובריק, נרתמה מהרגע הראשון והפגינה תמיכה עצומה, סולידריות והבנה למצב, כולל לאילוצים הנובעים מגיוס עובדים למילואים.

רובריק אף השיקה מיזם שאפשר לעובדיה ברחבי העולם לתרום לארגון "איחוד הצלה", תוך שהיא משווה ותורמת דולר על כל דולר שתרמו העובדים. בנוסף, פתחה רובריק לעובדי למינר ולבני משפחותיהם תוכנית Mental Health לתמיכה רגשית ונפשית בתקופה המורכבת שאנו עוברים ולליווי גם בהמשך במידת הצורך.

המשכיות עסקית היא קריטית על מנת שהעולם ימשיך להאמין ולהשקיע באומת הסטארט-אפ הישראלית. ההייטק הישראלי עבר משברים רבים, בין אם בעקבות מבצעים צבאיים, או משברים כלכליים גלובליים. התעשייה שלנו הוכיחה בעבר, כי היא חזקה מספיק כדי לשרוד את המשברים ולגדול מהם, וכך יהיה גם הפעם.

עמית שקד ואורן אברהם הם בוגרי Forbes 30Under30   לשנת 2022, מייסדי למינר ומשמשים כמנכ"ל החברה וכסמנכ"ל הטכנולוגיות (בהתאמה)

הפוסט מוכרחים להמשיך לעבוד// עמית שקד ואורן אברהם הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.