רשימת Forbes 30Under30 מאגדת את מיטב הכישרונות, צעירות וצעירים – עד גיל 30 (כולל) – שהספיקו לרשום הישגים מרשימים בתחומם ולהוביל שינויים משמעותיים שהותירו חותם על החברה, במגוון תחומים – מהייטק, מדעים ויזמות עסקית, דרך תקשורת ומדיה, צבא וביטחון ועד פנאי, תרבות וספורט.

עם הכניסה לרשימה, חברי קהילת הצעירים נכנסים למועדון גלובלי ויוקרתי והופכים לחלק מקהילה צעירה, בינלאומית ודינאמית, שכוללת אלפי טאלנטים מרחבי העולם. חלק גדול מחברי המועדון, שחבריה מנהלים ביניהם קשרים נרחבים, כבר תופסים עמדות של כוח והשפעה בתחומים שונים ובמדינות רבות – והם מהווים כבר כיום את דור מנהיגי ומנהיגות העתיד.

מחזור 2024 של הצעירים המבטיחים הינו המחזור התשיעי של הפרויקט בישראל, כשחלק מבוגריו יהיו מועמדים לרשימה הגלובלית של Forbes Under 30. כבכל שנה, חשיפת רשימת הצעירים המבטיחים לוותה באירוע השקה אקסקלוסיבי לחברי קהילת ה-Under30. באירוע, שנערך באולם של פירמת עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, השתתפו נבחרי הרשימה הנוכחית, לצד עשרות בוגרי הרשימה משנים עברו.  

עבר, הווה, עתיד

את אירוע הערב החגיגי פתח איתי זהוראי, עורך התחקירים הראשי של פורבס ישראל ועורך הרשימה, אחריו עלה לברך את הנוכחים עו"ד גיל ווייט, שותף-מנהל בהרצוג פוקס נאמן. בהמשך נשאו דברים נציגי הבוגרים בהווה ובעבר – רז הרצברג, סמנכ"לית אסטרטגיית המוצר של WIZ, בוגרת מחזור 2022, ונתאי לדאני, איש תקשורת, דובר קיבוץ ניר עוז אשר נבחר לרשימה השנה.

הרצברג שיתפה בדבריה עד כמה היה חשוב לה להשתתף באירוע ולנצל את הבמה למען המטרה החשובה: ״החזרת כל החטופות והחטופים הביתה בהקדם״.

ביוזמתה של רז פורסמה בגיליון הצעירים של מגזין פורבס מודעה ובה נכתב "57 מתחת ל-30 מחכים לחזור הביתה" ולצד הכותרת רשימת שמותיהם של כל החטופים מתחת לגיל 30.

״בלתי נתפס עד כמה מסלול החיים של כל כך הרבה צעירות וצעירים, יפים, חכמים ומבטיחים, השתנה לחלוטין בששת החודשים האחרונים – ואיך עדיין עשרות מהם שורדים בסכנת חיים ממשית, שהולכת וגוברת מיום ליום. מדינת ישראל לא תוכל לשוב למסלול חיים רגיל בלי שכולם יחזרו הביתה…

״אתמול ציינו חצי שנה מאז אותה שבת באוקטובר. כשאני מסתכלת על החדר הזה אני מתמלאת בהשראה, כי השנה הוא מלא אפילו יותר מבדרך כלל במשרתי ציבור, מתנדבים ויזמים, שהקדישו את עצמם למשימות השיקום, התמיכה האזרחית, ההסברה והתרומה לקהילה. להרבה מהאנשים שכאן איתנו יש תרומה מכרעת ליכולת שלנו, כעם, להתרומם מהמשבר הזה״.

את דבריה חתמה בתודות לכל הצעירים שתרמו מעצמם והקריבו למען המדינה במהלך התקופה האחרונה: ״אתם ממלאים את כולנו בהשראה, והעשייה שלכם צריכה להמשיך ולהנחות כל אחד מאיתנו – גם ביום שאחרי״, סיכמה.

נציג רשימת 2024, נתאי לדאני, איש תקשורת ודובר קיבוץ ניר, סיפר באירוע שלפני המלחמה היה בפרויקט כתבות על המדינות המאושרות בעולם. "כמה ימים לפני 7 באוקטובר הגעתי לישראל, במטרה לכתוב את הכתבה האחרונה בפרויקט – זו על האושר הישראלי.

״כמה ימים אחרי שנחתתי התחילו אירועי השבת השחורה. ואני, שבאתי כדי לכתוב על אושר, שקעתי בעצב. כמה ימים אחרי 7 באוקטובר, קיבוץ ניר עוז, הקיבוץ שרבע מחבריו, 117 תינוקות, ילדים, נשים וגברים נחטפו או נרצחו, חיפש דובר. דמות מעולם התקשורת, שתוביל את המאבק להחזרת חטופי הקיבוץ, תנציח את חיי הנרצחים, ותספר לעולם על המחדל שקרה בקיבוץ הקטן בשבת השחורה״, סיפר, ״ידעתי שאת סיפור האושר הישראלי אני לא אוכל לספר. אך את הסיפור של קיבוץ ניר עוז, מחובתי לספר.

״אני מלווה את אנשי קיבוץ ניר עוז כבר חצי שנה, ומסייע להם לספר את הסיפור שלהם. יחד איתם, אני מנסה להפוך סיפור של כאב לסיפור של תקווה, עוזר להשמיע קול עבור מי שנמצאים בשבי וזעקתם לא יכולה להישמע, ובעיקר, מקשיב לקהילה שהיתה כל כך מאושרת, איבדה את סוד האושר שלה ומנסה בכל דרך למצוא אותו שוב״, תיאר לדאני.

״חבריי ואני נכנסים היום לרשימת 30 מתחת ל-30 של מגזין פורבס. אבל גם זוכרים, שיש בשבי עוד מאה שלושים ושלושה חטופים, שלושים ושישה מהם מהקהילה שהפכה עבורי לבית נוסף. מתוך כלל החטופים, שישים ושניים הם כמונו, מתחת לגיל 30 – ביניהם גם אריאל ביבס, כפיר ביבס, סשה טרופנוב, ארבל יהוד, מתן צנגאוקר ואריאל קוניו – החטופים הצעירים, המבטיחים, והכל כך חסרים של קיבוץ ניר עוז״.

״מרגש לראות שנותנים במה חשובה לכל הצעירים שאין לי ספק שיובילו את העתיד שלנו״, בירך עו"ד גיל ווייט, שותף-מנהל בהרצוג פוקס נאמן. ״לאחר האסון שחווינו כולנו, הצעירים בישראל הוכיחו שאפשר לסמוך עליהם גם אחרי 7 באוקטובר. גם בשדה הקרב, וגם בהתנדבות ובהירתמות בזירה האזרחית, תוך כדי המשך הפעילות המקצועית בתחומי הטכנולוגיה, היזמות והחדשנות״.

״בשיא היו אצלנו בהרצוג מעל ל-100 מילואימניקים ומילואימניקיות שגוייסו למלחמה״, תיאר השותף-מנהל, "ולכל אורך הדרך נתנו ואנו ממשיכים לתת את כל התמיכה האפשרית על מנת שיצליחו לבצע את המשימות המבצעיות הקרביות על הצד הטוב ביותר״.

את האירוע פתח איתי זהוראי, עורך הרשימה בברכות לשותפים לפרויקט: חברת הסייבר WIZ במשרדיה נערכו צילומי הגיליון, ופירמת עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, במשרדיהם התקיים האירוע המרכזי וחברת אקספרס VPN של טדי שגיא. זהוראי בירך בהמשך את  הצעירים הנרגשים שנבחרו לרשימה היוקרתית והדגיש כי עצם פרסום הרשימה בימי מלחמה אינו דבר מובן מאליו: ״בימים שלאחר השבת השחורה, ההלם והאבל הכבד, התלבטנו אם בכלל לקיים אירוע השנה – ואם בכלל ראוי וכדאי לפרסם את הרשימה בשנה של מלחמה כל כך קשה.

״בשבועות הראשונים של המלחמה נחשפנו לסיפורים מעוררי השראה של צעירים רבים, שסיפרו את הסיפור של דור הצעירים הנפלא שיש לנו בישראל. סיפורים מדהימים שהראו לנו בדיוק מהו האופי האמיתי של ׳דור הטיקטוק׳ לכאורה – והתגלה בשעתה הקשה של המדינה במלוא עוצמתו, עם רוח פנימית עצומה ונתיב חד וברור.

״אז הבנו שאין סיכוי שנוותר השנה – דווקא השנה – על הזכות לתת במה לסיפורים המדהימים האלו ולעוד סיפורים מעוררי השראה של דור המנהיגים הבא שלנו פה. אם היינו יכולים, היינו מכתירים את כל הדור הזה כ׳צעירים המבטיחים של ישראל׳. אין ראוי ממנו – ומבחינתנו אין לנו ספק שאתם השגרירים הכי ראויים שהדור הזה יכול לבקש״.

הפוסט דור המנהיגים: פורבס השיק את רשימת 30UNDER30 לשנת 2024 באירוע מיוחד הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

ארגוני הטרור פעלו בקרב אוכלוסייה אזרחית שהייתה חסינה מפגיעה, למרות שחלקים לא מבוטלים ממנה תמכו בפעילות הטרור. המטרות שצה"ל חיפש לא היו בסיסים, טורי שריון או שדות תעופה, אלא אנשים בודדים ומעבדות נפץ – מחט בערימת שחת. את המחט הזו – מחבל מתאבד או רקטה – קשה הרבה יותר למצוא מאשר את הטנק השועט אל עבר כוחותינו בעמק הבכא. זאת ועוד, ברוב המקרים פעלו ארגוני הטרור בכוונת מכוון ללא מרכז כובד בולט ולא החזיקו בנכסים אסטרטגיים נקודתיים שפגיעה בהם יכולה לפגוע בכשירות המבצעית של כלל הארגון. 

לצד האתגר המבצעי, התמודדה ישראל עם שחיקה בלגיטימציה הפוליטית למלחמות – גם בזירה הפנימית וגם בזירה הבינלאומית. כמעט כל עימות צבאי של ישראל מאז מלחמת יום כיפור נחשב כמלחמת ברירה. אפילו באינתיפאדה השנייה העקובה מדם, נדרשו שנה וחצי עם מאות פיגועים ונרצחים, עד שהרוב המוחלט של הציבור הישראלי השתכנע כי לא נותרה ברירה אלא לצאת לפעולה צבאית רחבה בעומק השטח הפלסטיני. ההסתייגות הגוברת מפעולות צבאיות התרחשה בד בבד עם תמורות חברתיות בשנות ה־80 וה־90 שהפכו את ישראל לחברה אינדיבידואליסטית וחומרית יותר. התוצאה של שני התהליכים הללו העלתה את הרגישות לאבידות בקרב חיילים לרמות לא הגיוניות, עד כדי פגיעה בכשירות הצבא, שהגיעה לשיא במלחמת לבנון השנייה ב־2006. 

אם נסתכל על המצב במונחים של בעיה ופתרון, הרי שהבעיה הייתה מורכבת מאוד – שילוב של אתגרים מבצעיים, מגבלות לגיטימציה ופחד מאבידות, שיצרו פער גדל והולך בין ההישג הנדרש מצבא – להשמיד את האויב ולספק ביטחון – לבין מה שהיה מסוגל להשיג. צה"ל הגדול והחזק נזרק לשדה הקרב פעם אחר פעם עם רשימת מגבלות שהלכה והתארכה, ונדרש לפגוע באויב חלש וקטן שראה בעצם הישרדותו ניצחון. 

עקרונות היסוד בתפיסת הביטחון של ישראל – הרתעה, התרעה והכרעה – אותגרו כולן במלחמה בארגוני הטרור. צה"ל התקשה לייצר הרתעה יעילה מול ארגון טרור שלא חשש להישרדותו, תפיסת ההתרעות המערכתיות לא הייתה רלוונטית להתמודדות עם מפגעים בודדים, ולהוציא את האינתיפאדה השנייה צה"ל לא הצליח (או לא קיבל פקודה) להכריע אף אויב לא־מדינתי בשלושה עשורים עמוסים בסבבי לחימה תכופים. במקום זאת, במערכת הפוליטית, ובעקבותיה גם במערכת הצבאית, התחזקה הרתיעה מלחימה. כל הממשלות כולן העדיפו להשקיע במיגון, בהכלת איומים צבאיים במקום חיסולם, ובהשתקת קולות שדחפו לפעולות התקפיות ולחריגה מהסטטוס־קוו. כך, בלי הכרזות גדולות, התחוללה מהפכה היסטורית בתפיסת הביטחון של ישראל: במקום הרתעה, התרעה והכרעה, קיבלנו הגנה, הכלה ובעיקר הדחקה. 

לחשוב מחדש על שדה הקרב 

על מנת להציג פתרון, נדרש צה"ל להמציא את עצמו מחדש במידה רבה – לשנות עקרונות לחימה מסורתיים ולפתח אמצעים טכנולוגיים ושיטות לחימה חדשות. ההתמודדות עם אויב שמשקיע מאמצים רבים בהסתתרות, הפכה את הלחימה למשחק של מחבואים – לא עוד קרבות בשטחים פתוחים עם שורות חיילי חי"ר או דיוויזיות משוריינות, אלא מאבק בין צה"ל, צבא המצויד במיטב הטכנולוגיה הצבאית, לבין מחבלים חמושים הפועלים מתחת לרדאר. בהתאם, ייעודן של שיטות הלחימה הישנות השתנה: אם בעבר נאסף מודיעין כדי לתמרן לשטח אויב, הרי שבעידן החדש מתמרנים כדי לאסוף מודיעין. אם בעבר הצבא היה מחסל אויב כדי לכבוש שטח, כיום כובשים שטח כדי להרוג את האויב המסתתר בו. אם בעבר היה ברור שכל מי שנמצא בשדה הקרב הוא אויב, כיום כל מי שנמצא נחשב בלתי מעורב, עד שמוכח אחרת. 

על מנת להתמודד עם האתגר, נדרש צה"ל לרכז מאמץ ולהפעיל מגוון יכולות מיחידות שונות – החל מפריסת מספר עצום של סנסורים אנושיים וממוכנים המספקים מודיעין מפורט ברזולוציה גבוהה ובזמן אמת, דרך מערכות פיקוד ושליטה שמייצרות תמונה של שדה הקרב ומעדכנות את בנק המטרות, ועד למערכות ניהול האש שמתעדפות את המטרות ומקצות את הכוח המתאים ביותר הזמין לתקיפה. התקיפה צריכה להיעשות בכלים  המתאימים ביותר על מנת לפגוע במהירות ובדיוק מקסימלי במטרה, שלעיתים נמצאת בתנועה בלב אזור מאוכלס בצפיפות. כל תקיפה כזו מייצרת גם נזק אגבי, ולכן נדרש גם אלמנט של חקר ביצועים על מנת לוודא שהנזק הזה נותר ברמות מקובלות. את כל הפעולות האלו נדרשת המערכת הצבאית האדירה לבצע מהר מאי־פעם, בטרם אותה מטרה, דוגמת מחבל או משאית עמוסת רקטות, תיעלם מן הכוונות. רמות הביצוע והדיוק שהצבא נדרש לעמוד בהן היו דמיוניות לחלוטין לפני שני עשורים. 

התפתחות השילוביות 

שיטת הפעולה ממזגת שתי תפיסות פופולריות בלוחמה המערבית: לוחמה מבוססת רשת (warfare centric Network) שמתמקדת באיסוף ושיתוף מידע בין כלל הכוחות בזירה, ושילוביות (Jointness) ששמה דגש על שיתוף פעולה בין מגוון כוחות מחיילות שונים למקסום האפקטיביות. 

כל מי שעוקב אחרי תיאור הקרבות מרצועת עזה, בוודאי שמע פעמים רבות את הביטוי צק"ח, או צוות קרב חטיבתי. מדובר במבנה קרב המשלב יחידות שריון, חי"ר, הנדסה וכוחות מיוחדים, עם סיוע צמוד של כוחות אוויר – והכל תחת פיקוד של מפקדת חטיבה אחד. מבנה קרב זה מאפשר לכוחות להביא לידי ביטוי את היכולות של כל אחת מהיחידות – מריכוך מרחוק, מהאוויר או באמצעות ארטילריה, דרך פריצה קדימה עם טנקים, טיהור עם חי"ר ועד להשמדה מוחלטת עם הנדסה. שיתוף הפעולה הזה חוצה יחידות וחילות ומהווה גורם מרכזי באפקטיביות של התמרון הקרקעי ברצועה. ג'ון ספנסר, ראש החוג ללוחמה אורבנית באקדמיית ווסט פוינט, העריך בסוף ינואר כי קצב ההתקדמות של צה"ל מעל ומתחת לקרקע מהיר מאוד בהשוואה היסטורית, והושג עם כמות נפגעים נמוכה יחסית. כל זאת, על אף שהאתגר הניצב בפני צה"ל הוא חסר תקדים בהיסטוריה הצבאית המודרנית. 

יכולות השילוביות של צה"ל התפתחו בהדרגה בדור האחרון. שיתוף הפעולה בין כוחות קרקע לכלי טיס, שהיום נראה לנו מובן מאליו, הוא תולדה של יכולות שנבנו וניסיון שנצבר מאז האינתיפאדה השנייה. הניצנים הראשונים לשילוביות נרשמו במהלך האינתיפאדה בשיתוף פעולה בין כוחות הקרקע למסוקי הקרב של חיל האוויר, שסיפקו מודיעין ואש לחיפוי. במהלך "חומת מגן", רדפו הכוחות יחד אחר מבוקשים בהצלחה בלתי מבוטלת. כפועל יוצא מכך, סך התחמושת שנורתה על ידי מסוקי התקיפה של חיל האוויר בחומת מגן הייתה הגבוהה ביותר שירו המסק"רים של צה"ל אי־פעם בעימות בודד עד אז. 

אחת היכולות החדשניות שמאפשרת את השילוביות המתקדמת, נרשמה בתחום מערכות השליטה והבקרה הודות לשורה של התקדמויות טכנולוגיות: מחשבים הפכו ניידים, קלים וזולים, ממשקי המחשב הפכו פשוטים יותר לתפעול, התקשורת יציבה יותר וכוח העיבוד הכפיל עצמו מדי שנה. ב־20 השנה האחרונות הוצגו בצה"ל מגוון גדול של מערכות חדשות המשמשות את מערכות הפיקוד השונות, מהמטכ"ל ועד לדרג הטקטי בשטח, ומספקות מענה לתפעול היחידות, הפעלת כוח אש, איסוף מודיעין וניהול הלוגיסטיקה הנדרשת לתפעול המערך כולו. עשרות מערכות שונות הוצגו מאז האינתיפאדה, חלקן מותרות בפרסום ומרביתן לא. 

הפרויקט המרכזי בלב המהפכה של זרוע היבשה מכונה "צי"ד" (צבא יבשה דיגיטלי), שהושקעו בו עד היום, על פי ההערכות, כ־20 מיליארד שקל. העבודה על צי"ד החלה ב־2001, ומטרתה קבלת נתונים מוצפנים מכל יחידות הקרקע, מקורות המודיעין והכטב"מים המפטרלים כדי ליצור תמונה מלאה ולספק לכוחות הטקטיים מבט מפורט בזמן אמת של שדה הקרב. כל כוח בגזרה – משומר בעמדה, דרך מפקד כיתה ועד למפקד טנק – יכול לראות במסך את זירת הלחימה, עם ניתוח תוואי השטח מולו, כולל הצגה של שטחים שולטים ונשלטים, תצוגה בזמן אמת של תנועת כוחות ידידותיים ואויבים ולצידם התראות מודיעין בזמן אמת. תקשורת דו־כיוונית מאפשרת לכל כוח לעדכן את כולם לגבי תנועת האויב, או למפקד המסגרת לחלק מטרות. כל מי שתמרן בשטח אויב ונחשף למערכת הכיר מיד בערכה.  

במהלך מלחמת לבנון השנייה הייתה מערכת צי"ד זמינה רק בחלק מהטנקים והנגמ"שים החדשים ביותר. קצינים בכירים קיבלו מכשירי כף יד שחוברו למערכת. חלק גדול מהכוחות קיבלו אותה רק בשלבים המאוחרים של המלחמה ולא היו מתורגלים בשימוש בה. רבים נותרו מתוסכלים מהמערכת, תוצאה של חוויית משתמש איטית, מחסור בידע והיעדר אימונים.  

בעוד שההשפעה הישירה של צי"ד על דרגי השטח הייתה מוגבלת, ההשפעה על דרג הפיקוד הטקטי הבכיר, ובמיוחד על מפקדי החטיבות, הייתה משמעותית, ולא לחיוב – רבים מהמפקדים העדיפו להישאר בחדרי שליטה ובקרה מאחור, במקום להוביל את חייליהם בשדה קרב. המח"טים נאלצו לבחור בין הובלת חייליהם בשדה קרב, תוך הסתפקות ביכולות שליטה ובקרה מסורתיות ומוגבלות, לבין הישארות מאחור וקבלת גישה למערכות מתקדמות הרבה יותר שיכלו, בתיאוריה, לשמש אותם לקבלת החלטות מושכלת יותר. במבחן התוצאה, הפיקוד מאחור גרם הרבה יותר נזק מתועלת בכל האמור לניהול הקרב וללחימה לצד החיילים. זה היה שינוי דרמטי מהאתוס המסורתי של צה"ל לפיו המפקד תמיד מוביל את חייליו בקרב, ו"מפקדי הפלזמה" זכו לביקורת רבה לאחר המלחמה.  

משילוביות לרב־ממדיות 

בתקופת המבצעים שלאחר מלחמת לבנון השנייה פותחו ונקלטו בהדרגה גרסאות חדשות של המערכות השונות שהרכיבו את צי"ד. הכוחות צברו ניסיון והאפקטיביות גדלה. המבחן הגיע ב"צוק איתן". להבדיל מ"עופרת יצוקה", אז מרבית המערכות הטכנולוגיות החדשות היו עדיין בתחילת תהליך הקליטה, עד 2014 המערכות החדשות כבר אומצו ברחבי הצבא והגבירו באופן דרמטי את יעילות כוחות היבשה. כך, למשל, בחטיבה 401, שהייתה חטיבת השריון הראשונה שצוידה כולה עם צי"ד ומערכת "מעיל רוח" להגנה אקטיבית מטילי נ"ט, היה לכל איש צוות בטנק מסך אישי. המידע על המסך איפשר לכל חייל לדעת את מיקומו ואת מיקומם של הכוחות הידידותיים והעוינים בגזרתם, לצד מודיעין בזמן אמת ופקודות עדכניות. 

האלוף סער צור, מפקד הגיס הצפוני ומפקד מערך התמרון, היה במהלך צוק איתן מח"ט חטיבה 401. לאחר המבצע הוא היה מלא שבחים לצי"ד: "כמח"ט אני יודע בכל רגע נתון איפה כל טנק נמצא, לאן מכוון התותח שלו, לאן הוא נוסע. השו"ב, שליטה ובקרה, מושלמת. הזירה כולה פרוסה לעיני המפקד, הטען, התותחן – כל אחד במסך שלו. התותחן צריך 'לדקור' מטרה ממוספרת, זה מספיק כדי שהתותח יכוון את עצמו עליה, ימדוד טווח, אוטומטי – הכל תוך שניות. למעלה מ־90% פגז ראשון במטרה… הסיפור של ירי וזיהוי מטרות של פעם נגמר. כבר אין בזה צורך. הכל מזוהה, הכל ברור לכולם, גם לא צריך לעלות לעמדת תצפית כדי לתצפת. הכל מתוצפת מראש, מותקן לתוך המערכת". הטנקים של 401 פעלו בשילוב עם כוחות חי"ר והנדסה, וחיסלו על פי ההערכות 120 מחבלים לפחות בצוק איתן. 

גם מערכת משואה שנמצאת ביחידות השדה ומציגה את הנתונים ממרכז הפיקוד והשליטה של צי"ד, הלכה והתקדמה עם השנים. כל גרסה חדשה הציגה שיפור בממשק וביכולת התקשורת, ובעיקר בכמות המידע שהמערכת אוספת ממערכות אחרות. אולי השינוי המרכזי בין הגרסאות הוא בהנגשת המערכות, שהתרחבו בהדרגה מרמת מפקד החטיבה בתחילת הדרך ועד לרמת מפקד המחלקה כיום. שדרוג היכולות והרחבת השימוש הם מהגורמים המרכזיים המאפשרים לדרגים שונים מיחידות שונות לתקשר ולשתף פעולה תחת אש. 

הדיון על הצורך בשילוביות נגמר כבר אחרי צוק איתן. הרמטכ"ל גדי אייזנקוט ולאחריו אביב כוכבי, הקצו משאבים רבים בתוכניות הרב־שנתיות לשיפור יכולות התמרון, תוך דגש על יכולות פיקוד ושליטה מתקדמות ושילוב יכולות מיחידות שונות. במקום אימונים ושיתוף פעולה מבצעי מזדמן, החלו בצה"ל לבסס שיתוף פעולה על בסיס קבוע, וכך במקום השילוביות נולד מונח חדש – רב ממדיות. כוכבי הציג את עקרונות תוכניתו בנאום פומבי ב־2021: "כל המושגים הצבאיים המסורתיים של צה"ל עדיין תקפים… עם זאת, מכיוון שהאויב ביזר את עצמו בצורה כה נרחבת ומחזיק רקטות שניתן לירות על העורף, עלינו לחשוף, לתקוף ולהשמיד אותו באופן נרחב. כיצד ניתן להפוך מאמץ כה נרחב ליעיל יותר? על ידי אימוץ טכנולוגיות מתקדמות וטקטיקות לחימה חדשות… הרבה יותר מודיעין לכל הכוחות בזמן אמת, הרבה יותר אמצעי לחימה, הרבה יותר יכולות ליחידות הלוחמות ותהליכים משופרים המונעים על ידי דיגיטל ומערכות IT לסגירת מעגלי ירי בצורה יעילה יותר… אנו בעיצומה של טרנספורמציה דיגיטלית… שמחברת את כולם לכולם…". 

יחידת הרפאים 

כדי לקדם את התפיסה הרב־ממדית, הקים צה"ל מספר יחידות חדשות. אוגדה 99 הוקמה ככוח תקיפה מתמרן מהיר המתמחה בלוחמה בשטח בנוי. האוגדה מורכבת משתי חטיבות חי"ר, חטיבת שריון אחת וחטיבת קומנדו אחת שכולן הוקצו מחדש מחטיבות קיימות. עוד סופחה לאוגדה יחידה חדשה המכונה היחידה הרב־ממדית, או "יחידת הרפאים". זוהי יחידת קומנדו חדשה המאוישת על ידי קצינים מחיל האוויר, מודיעין, עוקץ, יהל"ם, תותחנים, שריון וחי"ר. היחידה אמורה להיות מודל לכל הצבא לשיטות לחימה חדשות והיא מצוידת בטכנולוגיות מתקדמות, ובהן אמצעי תצפית, רחפנים תוקפים ורובוטים. 

המתקפה הרצחנית ב־7 באוקטובר גבתה מחיר גם מהיחידה הרב־ממדית – בקרב ברעים נהרגו מפקד היחידה, אל"ם רועי לוי, וסרן יותם בן בסט, מפקד פלגת ההכשרות ביחידה. בבארי נהרג קצין תקשוב ביחידה, סגן יונתן גוטין, ולוחם נוסף – סמ"ר איתי נחמיאס, שהתגורר בעוטף, נהרג סמוך לביתו. לאחרונה הותר לפרסום כי למרות האבידות, היחידה נלחמת ומבצעת טבילת אש ראשונה מאז הקמתה בעומק השטח בעזה כחלק מהתמרון הקרקעי. ביחידה משתמשים ביכולות מגוונות על מנת לחשוף את האויב ולתקוף אותו גם באופן חזיתי וגם בתקיפות אוויריות מטווחים קרובים. מרבית הטכנולוגיות שהיחידה עושה בהן שימוש מסווגות עדיין. בין אלו שהותרו לפרסום רק בשנה שעברה ניתן להזכיר את ה"קרנף" – רחפן המאפשר ירי מדויק מהאוויר של רימונים, מה שמספק יכולת קריטית בלחימה בשטח בנוי.  

עוד הותר לפרסום, כי היחידה עושה שימוש בפצצת המרגמה החדשה "עוקץ פלדה" שפותחה על ידי אלביט. כל מי שירה בשירות שלו פצצת מרגמה זוכר בוודאי כי מדובר באמצעי פרימיטיבי עם יכולת דיוק מוגבלת במקרה הטוב. לא עוד. עוקץ פלדה היא פצצת מרגמה מדויקת המסוגלת גם לנווט למטרה באמצעות קורדינטות GPS וגם באמצעות התבייתות על קרן לייזר. הפצמ"ר החדש נכנס לשימוש לראשונה במלחמה הנוכחית, במסגרת פעילות היחידה הרב־ממדית וגם בפעילות של יחידת מגלן. 

ככל שהתמרון מעמיק מתפרסמות עוד ועוד ידיעות על אמצעי לחימה חדשים ושיטות פעולה שהכוחות מפתחים בשטח על מנת להתמודד עם התקפות הפתע בשטח הבנוי, ובפרט עם איום המנהרות – החל בפצצות חודרות בונקרים שמטילים מטוסי קרב, דרך רחפנים מתאבדים ורחפני תקיפה שפועלים במגדלים ובמנהרות, טילי נ"ט חדשים ועוצמתיים, ועד לכוונות "פגיון" לרובי סער – כוונת חכמה המשלבת מערכת בקרת אש עם בינה מלאכותית ועיבוד תמונה כדי לאפשר מעקב אפילו אחר מטרות נעות דוגמת רחפנים. חודש לתוך התמרון ידעו בצה"ל לספר כי ירי עם הכוונת מדויק יותר ב־350% בהשוואה לכל כוונת אופטית אחרת. כל האמצעים הללו תורמים להעצמת האפקטיביות של הפעילות ההתקפית גם תחת המגבלות שתוארו לעיל. 

ה־7 באוקטובר הוכיח כי תפיסת ההגנה של צה"ל היתה כישלון חרוץ בממדים היסטוריים, והיא בוודאי תעבור ריוויזיה עמוקה לאחר המלחמה. תפיסת ההתקפה החדשה ועקרון השילוביות, לעומת זאת, הוכיחו את עצמם כאפקטיביים מאוד. סביר להניח כי הזינוק הצפוי בתקציב הביטחון ישמש להתעצמות נוספת ולהגדלת מספר האמצעים והיחידות שיפעלו כפי שפועלות האוגדות המתמרנות בעזה, כדי לאפשר מלחמה במספר זירות במקביל, לחזק את ההרתעה וכו'. אם וכאשר נגיע לכך, ישקם צה"ל את יכולתו להכריע את האויב, כל אויב – אם רק הדרג המדיני יורה לו לעשות כן. 

הפוסט מלחמת השילוביות הראשונה: כך צה"ל המציא את עצמו מחדש ב"חרבות ברזל"  הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

אחד הסטארטאפים הישראלים המעניינים דווקא בתחום ״המסורתי״ של שוק פרסומות הוידאו – ענף אדיר המגלגל מאות מיליארדי דולרים בשנה – הוא אליסון (Alison.AI), המפתח פלטפורמת בינה מלאכותית לניתוח ויצירת תוכן וקריאייטיב. "הטכנולוגיה שפתחנו בחברה מבצעת את כל התהליך האסטרטגי לגיבוש בריף לפרסומת מותאמת לצרכי המותג, ומייצרת את סרטון הפרסומת באורך המלא, ע"פ הבריף שיצר״, מסביר אסף ינאי, המנכ״ל והמייסד-שותף של החברה. ״זו בשורה משמעותית למפרסמים, שנותנת בעצם מענה לבעיות הכי גדולות של תעשיית הפרסום והשיווק: בזבוז כסף וזמן על מבדקים מיותרים ועלויות הפקה גבוהות״, הוא מתאר.

מייסדי אליסון טוענים, למעשה, כי התוכנה חוסכת למפרסמים את ״הניחושים״ ו״תחושות הבטן״. באמצעות 15 מנועי AI מתקדמים הטכנולוגיה שפותחה בסטארט אפ ה-AI מפרקת קטעי וידאו לאלפי אלמנטים של ויז'ואל, סאונד, טקסט, קונספט וטון ומבצעת חקר שוק ומתחרים באותו האופן. ״וידיאו בן 30 שניות מפולח לאלפי מאפיינים טכניים שמתורגמים לדאטה, למציאת קורלציה בין האלמנטים והביצועים שלו ושל המתחרים,  עד ליצירת  סרטון הפרסומת הבא, שיניב את התוצאות הטובות ביותר, בלי צורך בניחושים וטסטים״, מסביר ינאי. ״המוצר שלנו מקדם את המפרסמים ואת משרדי הפרסום לעידן ה- AI הג'נרטיבי, והמשימה שלנו היא להתאים את הקריאטיביות האנושית לעידן החדש – לספק למפרסמים ולאנשי תוכן תוצרים איכותיים מבוססי דאטה בזמן אמת, שידייקו את העבודה שלהם, ימקסמו את הרווחים וייעלו את התהליכים העסקיים והשיווקיים שלהם – עד ליצירת הקמפיין המדויק״.

שוק פרסומות הווידיאו על-פי חברת המחקר סטטיסטה מוערך כיום בכ-270 מיליארד דולר, עם תשעה מיליון מפרסמים שמייצרים כ-540 מיליון סרטוני וידיאו בכל שנה. על פי התחזיות הנוכחיות השוק הזה צפוי לצמוח בעוד כ- 38% עד לשנת 2027. ״אנו יכולים לראות את הביקוש בפועל עם לקוחות ענק, מפרסמים בכל ענפי המשק שמאמצים את הטכנולוגיה שלנו במטרה לחסוך בעלויות ולמקסם את הרווחים מהקמפיינים שלהם", מעיד ינאי המנכ״ל.

לאחרונה הכריזו בחברה על השקת מוצר AI חדש, המייצר סרטוני פרסומות באורך מלא, מבוססי דאטה של המפרסם ושל מחקרי שוק ומתחרים. הגרסה החדשה של "הבריף החכם" של החברה מבוססת כלי בינה מלאכותית ובעזרת אלגוריתם ייחודי יודעת לייצר את הסרטון הוויראלי הבא, תוך מקסום החשיפות, מעורבות הגולשים והרווחים – ושימוש בתקציב מינימלי. הפלטפורמה של אליסון תאפשר כעת למפרסמים לייצר סרטון פרסומת מקצה לקצה – החל מניתוח והפקת תובנות מדאטה של קמפיינים, גיבוש בריף מפורט כולל סטוריבורד, קופי ,תסריט ופסקול- ועד ליצירת סרטון הפרסומת השלם באורך מלא. ״הטכנולוגיה החדשה הושקה בשבועות האחרונים ונמצאת כבר בשימוש של לקוחותינו״, מעדכן ינאי. ״אנחנו נמצאים בשלבי פיתוח מתקדמים של עוד סדרת מוצרים משלימים שיושקו במהלך שנת 2024״.

סטארט אפ ה-AI, שנוסד ב-2021 על ידי אסף ינאי (מנכ"ל) וקובי ברקוביץ, (סמנכ"ל הטכנולוגיה), השלים תוך שנה מהקמתו סבב גיוס פרה-סיד בהיקף של 5.1 מיליון דולר. גיוס אשר ממוקד בהמשך הפיתוח הטכנולוגי וצמיחת החברה. את סבב הגיוס הובילו הקרנות: Crescendo Venture Partners, Cardumen Capital ,Yellowhead. לדברי ינאי, בטכנולוגיה שפיתחו בחברה כבר משתמשים תאגידי ענק ברחבי העולם, ביניהם: Google, Meta (Facebook) ,Tik-Tok, Ferrero ו- LG. ״הבינה המלאכותית מחוללת מהפכה גם בעולמות הפרסום והשיווק – ואליסון נמצאת בחזית השינוי״, מסכם המנכ״ל-מייסד של הסטארט-אפ. ״הטכנולוגיה שלנו תשנה מהיסוד את כל תעשיית המרקטינג והווידיאו. אני בטוח בצורך הזה, מדובר בנתח שוק עצום עם מאות אלפי לקוחות פוטנציאליים – ולשם אנחנו מכוונים".

הפוסט פרסום חכם: הכירו את סטארט-אפ הבינה מלאכותית שחוסך למפרסמים זמן וכסף הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

Team8 מקימה סטארט-אפים ומשקיעה בחברות טכנולוגיה בעולמות הסייבר, דאטה, פינטק, בריאות דיגיטלית, ומפעילה מודל ייחודי להקמת חברות – במסגרתו היא חוברת ליזמים מובילים, חוקרת ומאתרת יחד איתם הזדמנויות גדולות בשוק, ובהמשך לכך מפתחת לצידם את הרעיונות להקמת חברות טכנולוגיות חדשניות. השותפים החדשים יהיו אחראים לפיתוח  אסטרטגי בתחומים שתחת ניהולם – שיווק ומחקר, על שלל התהליכים בשלבי הקמת החברות וליווי שלהן. זאת בהתבסס על הניסיון, הידע וההיכרות המעמיקה של שניהם בשוק ההייטק בישראל ומחוצה לו.

מותג גלובלי

אסף אזולאי מונה לשותף ו-CMO – Chief Marketing Officer. במסגרת תפקידו הוא אחראי לליווי אסטרטגיית השיווק של חברות הפורטפוליו של Team8 ומרכז המצוינות בנושאי שיווק המלווה את החברות, לצד ניהול האסטרטגיה השיווקית של הקבוצה עצמה והקרנות שלה. אזולאי הצטרף ל-Team8 לפני כשנה וחצי, במהלכן קידם את הקבוצה כמותג גלובלי מוביל לצד הובלת פרויקטים אסטרטגיים בארץ ובחו"ל כדוגמת קהילות ה-CISO Village, ה-Founders Village, ושיתופי פעולה בתחומי פינטק ודאטה עם גופים בינלאומיים. הוא מלווה את חברות הפורטפוליו של הקבוצה החל משלבי הקמתן ועד הצמיחה כולל את Talon ו-Dig, שנרכשו לאחרונה בכמיליארד דולר.

אזולאי בעל ניסיון רחב בתחומי השיווק והאסטרטגיה. בעבר שימש כסמנכ"ל שיווק של בנק הפועלים יותר מ-5 שנים, ולפני כן שימש כמנכ"ל BBDO IM שהינה חברת הייעוץ האסטרטגי הגלובלית מקבוצת גיתם BBDO.

דרור גרוף מונה לשותף ומנהל תחום המחקר בזרוע הבריאות הדיגיטלית. במסגרת תפקידו יהיה אחראי להרחבת ההשקעה ובניית חברות בתחום. גרוף הצטרף ל-Team8 ב-2021 כמוביל ה-Ideation בזרוע הבריאות הדיגיטלית. גרוף יזם בעל 20 שנות ניסיון בתחומי אבטחת הסייבר והדאטה, וכן בתחומי המחקר והפיתוח. בעבר היה חלק מהצוות המייסד וסמנכ״ל מחקר ב-Noogata, פלטפורמת AI בתחום ה-eCommerce וחברת פורטפוליו של Team8. הוא ייסד פתרון אבטחה בתחומי ה-Big Data ב-Matrix והוביל את מרכז המצוינות הגלובלי של החברה. גרוף בוגר התוכנית לפיתוח מנהיגות בבית הספר לעסקים של הרווארד.

יובל שחר, יו״ר ושותף-מנהל, Team8, אמר בעקבות ההכרזה על המינויים, כי "המודל הייחודי של Team8 לבנייה והשקעה בחברות וליווי שלהן בשוק הגלובלי, מצריך את אנשי ה-Go to Market הכי טובים שיש, לצד אנשי אסטרטגיה, מחקר ופיתוח לזיהוי הזדמנויות, רעיונאות וולידציה לחברות חדשות. שני השותפים החדשים יקחו חלק חשוב בבניית עתידה של Team8 והעצמת חברות הפורטפוליו שלנו. קידומם של אסף ודרור כחלק מהנהלת הקבוצה, לאחר הישגיהם בתחומם, הוא מהלך טבעי עבורנו, ואני מברך על כך".

הפוסט שותפים חדשים ב-Team8: אסף אזולאי יוביל את השיווק ודרור גרוף את הבריאות הדיגיטלית הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

שמונה שנים מאוחר יותר, עם שווי שוק של 8.2 מיליארד דולר ו־8 מיליון הורדות של האפליקציה לגרסת ה־iOS – ההימור של אייל הוכח כמוצלח במיוחד. וזה בהחלט לא היה 'ההימור' היחיד. השקעות מוקדמות של אייל, העומד בראש קרן ההון סיכון ׳אנטרי קפיטל׳, בענקית הפינטק ׳Stripe׳, באתר המסחר האלקטרוני הקוריאני ׳Coupang׳ או בסטארטאפ הספרדי למשלוחי מזון ׳Glovo׳ – הניבו גם הן תשואות יפות. השקעות מוצלחות מעין אלו הביאו את המשקיע הישראלי המחונן לכבוש את המקום הראשון ברשימת ׳The Midas List Europe', הדירוג המוביל של Forbes למשקיעי הון סיכון באירופה, ישראל והמזה"ת.

עתה, כשהוא בפסגה, אפשר ביתר קלות לשרטט את המסלול שלו לשם, שהיה עקבי מאוד לאורך השנים. כמעט ליניארי. אייל טיפס בהדרגה במעלה רשימות מידאס אירופה והעולמית עד לקודקוד הפירמידה. זה קרה בעיקר הודות לאסטרטגיית ההשקעות המיוחדת שלו, אקלקטית ואנרגטית, אשר השקיעה בכישרונות מישראל בשלב הסיד, אך גם ידעה לכתוב צ'קים לסטארטאפים בשלב הגדילה – מסן פרנסיסקו ועד סיאול. ״אבי הוא אחד הציידים הכי טובים בביזנס״, אומר הארי סטבינגס, מייסד קרן הון הסיכון הלונדונית 20VC, שקרנותיו בהווה ובעבר זכו להשקעות של אייל. ״הוא פשוט חוטף עסקאות מעולות״.

אייל הוא אחד מארבעה משקיעים ישראלים, שהגיעו לצמרת רשימת מידאס אירופה השנה וכוללת את 25 המשקיעים הטובים ביותר באזור. מלבדו נבחרו  שלושה ישראלים נוספים: גילי רענן מ־Cyberstarts, מיכאל אייזנברג מ־Aleph וגיל דבנר מ־Angular Capital. גם לורל בודן, שותפה בכירה ב־83North, גריילוק ישראל לשעבר, המחזיקה יותר ממחצית מכוח האדם בתל אביב – נבחרה לרשימה היוקרתית

ההישג המרשים, שרושמים המשקיעים הישראלים, מגיע דווקא באחת השנים הקשות שידעה אומת הסטארטאפ. עוד לפני המלחמה ומתקפת הטרור הרצחנית של ה־7 באוקטובר, רבים מראשי ההיי־טק הישראלי – מייסדים, משקיעים ומנהלים – היו שקועים עד צוואר במאבק נגד הרפורמה המשפטית.

לא מעט עובדים ב׳אנטרי קפיטל׳ גויסו למילואים, שותפים לעבודה נהרגו או נפצעו, ואייל – כמו רבים ממשקיעי הון סיכון ויזמים ישראלים – התגייס גם הוא למאמץ המלחמתי: תיאם מתנדבים, איתר בתים למפונים וארגן סיוע לנפגעים. "אני תומך גדול בשלום אבל לא יכול להיות שלום בלי ביטחון", הוא מדגיש.

כמו באסטרטגיית ההשקעה שלו – אייל תמיד דואג להרים מבט ולצפות לטווח הרחוק. הוא תומך, כמו רבים בישראל, בהסכמי אברהם ובהרחבת מעגל השלום ונירמול היחסים עם מדינות ערביות נוספות באזור. קרן עושר מאבו דאבי משקיעה באנטרי קפיטל, אשר תמכה בסטארטאפים הפועלים באיחוד האמירויות. "ראינו אנשים טובים שרצו לבנות", מתאר אייל.

המעבר לדרבן

אף שנולד בישראל, כאשר היה בן שש, עבר עם משפחתו  לדרבן, דרום אפריקה. שם פגש אייל לראשונה את מרטין מושל, שהפך לימים להיות שותפו באנטרי קפיטל, ולאחר מכן תמך בחברה שהפכה לענקית ההימורים המקוונים סופר גרופ (Super Group), הרשומה למסחר בבורסה של ניו יורק. במהלך לימודיו בקולג' ביוהנסבורג, השתמש בכספי המלגה כדי להקים את העסק הראשון שלו – פיתוח תוכנה ותשתית רשתות – שנמכר לאחר תשע שנים בשמונה מיליון דולר לחברה הנסחרת בבורסת לונדון. בעשור הבא הקים וניהל עוד תשעה עסקים – מדרום אפריקה דרך סן פרנסיסקו ועד לונדון.

הוא חידש את קשריו עם חברו לספסל הלימודים בדיוק כאשר מושל ביצע את ההשקעה כאנג'ל בסטארטאפ ה־10 שלו. לאחר שהחברה נרכשה ב־19 מיליון דולר על ידי חברת טכנולוגיה הודית ב־2009, החליטו שני השותפים להפוך את השותפות לרשמית תחת השם – Entrée Capital.

ההון הראשוני לקרן הגיע מהונם האישי של השותפים – מהאקזיטים המוצלחים של אייל ומההשקעות של מושל. כיום מחזיק מושל 46% בפלטפורמת ההימורים אונליין Betway, הנסחרת בבורסת ניו יורק לפי שווי של כ־880 מיליון דולר. מושל, שלפי דיווחים הוא כיום התורם הגדול ביותר בפוליטיקה הדרום אפריקנית, נוהג לשמור על פרופיל נמוך, אך מעורב מאוד באנטרי. "אני לא מקבל החלטות על השקעה מבלי לשוחח עמו קודם. אנו מתייעצים בכל דבר״, מצביע אייל על הקשר ההדוק בין שני החברים־שותפים.

כדי ללמוד כיצד מתנהלים בעולם הון הסיכון רכשו השניים מניות בקרנות הון סיכון מובילות כמו Founder Collective, Iconiq ו־Stride VC. ״אין בית ספר להון סיכון״, הוא פוסק, ״אז השקענו בכמה קרנות ולמדנו מהן״. הקשרים שהם פיתחו בהשקעות הללו עזרו להם לזכות במקומות טובים בסיבובי השקעה מוצלחים כמו בסבבי הגיוס של Stripe (C) ושל Coupang (E) – כמה מהעסקאות המובילות של אנטרי.

״אבי הגיע לפגישות השנתיות שלנו כמו כל משקיע אחר, אבל ההבדל היה שאבי השקיע מאמצים כדי להכיר את היזמים״, מעיד דיוויד פרנקל, שותף מנהל ב־Founder Collective, שגם השקיע ב־Coupang. ״כל אחד מהמשקיעים היה יכול לעשות זאת, אבל אבי פשוט עבד קשה יותר״.

אנטרי קפיטל, ששמה מתכתב עם תשוקתו של אייל לבישול, זכתה בכמה הצלחות ״מקומיות״ כמו ההשקעה המאוד מוקדמת שלה ב־Monday.com. החברה הישראלית, שהונפקה בבורסת ניו־יורק לפי שווי של שבעה מיליארד דולר ביוני 2021, התקשתה בהתחלה למצוא את מקומה. ללא חילוץ מאנטרי קפיטל, היא הייתה נגמרת ללא כסף. "האמון הזה היה קריטי באותה עת", מספר השותף־מייסד זינמן.

מעבר להצלחה הענקית עם מאנדיי, ועסקאות ענק כמו Stripe ו־Coupang, צבר אייל סדרה של השקעות מוצלחות ״צנועות יותר״, כמו למשל מכירת הסטארט־אפ הסביבתי Breezometer בכ־200 מיליון דולר לגוגל בשנה שעברה, או הנפקה של 420 מיליון דולר של חברת הפינטק האוסטרלית Prospa (שנוסד על ידי בן דודו של מושל).

משקיעים ומייסדים שעבדו עם אייל מרעיפים תשבחות על חדות השקעותיו, ניסיונו היזמי (”שני כישלונות עגומים“ ושמונה אקזיטים לדבריו) – ונכונותו לקצץ בדמי הניהול. ״לצערי, מספר משקיעים גדולים הפכו לשמנים, והם חיים מדמי הניהול. התפיסה שלנו היא שאנחנו לא צריכים את דמי הניהול״, הוא מבהיר. זה נכון גם לגבי הוצאת כסף, אפילו מהשקעות מפתח כמו Stripe. ״אחד העקרונות שלנו הוא שכשההערכות השווי הופכות למנופחות, צריך למכור שליש״.

Monday.com היא חריגה לכלל זה. בניגוד למשקיע סיד רגיל, אייל השקיע בכל סבב, לכל אורך הדרך עד להנפקה. הוא יושב בדירקטוריון החברה ועדיין מחזיק במניות בשמו (אנטרי מכרה חלק מהמניות לפני ההנפקה). ״אבי הוא ה־VC הכי מוזר באופן שבו הוא משקיע״, מעיד המייסד-שותף של מאנדיי, ערן  זינמן. ״קרנות מסורתיות יותר משקיעות רק בסבבי סיד או בסבבים מאוחרים, אבל מבנה ההשקעה של אבי גמיש יותר… הוא קובע את הכללים ולכן זה קל יותר״.

הישראלי הראשון בפסגה

ההישג של אייל, שדורג השנה לראשונה במקום הראשון, והיה לישראלי הראשון שכובש את הפסגה של הרשימה היוקרתית, הופך לחריג עוד יותר כשמתחשבים בנסיבות. זה קורה דווקא השנה, באחת השנים הקשות והמאתגרות שחווה ההיי־טק הישראלי בעשורים האחרונים. ״ישראל, וגם אנחנו בקרן שלנו, מושפעים מהמצב כמו כל חברה אחרת״, מתאר אייל בראיון מיוחד לפורבס ישראל.

ההערכות עליהן הוא מדבר מתכתבות היטב גם עם נתונים שפורסמו לאחרונה על ידי פירמת ראיית החשבון והייעוץPwC Israel, המצביעים על ירידה חדה השנה הן בהיקף הכספי של עסקאות M&A (מיזוגים ורכישות) של חברות ישראליות והן בהשקעות הזרים בישראל אשר רושמות שפל של תשע שנים. על פי מסקנות הדו״ח, הפגיעה בשוק הישראלי גבוהה ביחס למגמה העולמית – וזו מיוחסת בעיקר לחוסר הוודאות הפוליטית והחברתית בישראל, לרפורמה המשפטית ולמחאות רחבות ההיקף.

״אם לא נתעשת, אני חושב שאנחנו נמשיך לפגר מאחור״, מתייחס אבי אייל לממצאים. ״השוק העולמי יתקדם ויצא מהמצב הכלכלי המסובך, וכל עוד לא נהיה מאוחדים בתור עם ונפתור את הבעיות הפנימיות שלנו, לא נצליח לצאת מהטלטלה הזאת״.

״מובן שחברות הייטק ישראליות מושפעות מכך, במיוחד חברות קטנות בשלבים מוקדמים שהמנהלים והיזמים שלהן נמצאים במילואים. העובדה שמנהלים רבים נעדרים מהחברות זו בעיה מורכבת שלא ניתן לפתור בקלות. במצב כזה, לא משנה כמה הטבות ומענקים תספק ממשלת ישראל. אותם אנשים צריכים לחזור לעבודה ולנהל את החברות שלהם. לכן אחד הדברים שישפיעו על ההייטק הישראלי יהיה כמה מהר ננצח במלחמה הזאת. כשנוכל להכריז שניצחנו, היזמים והמנהלים יוכלו לחזור לחברות, לשקם אותן מנזקי המלחמה ולהיות גורם משמעותי במנוע הכלכלי של התעשייה הישראלית״.

מנקודת המבט שלך, כמשקיע גלובלי ומקומי, איך אתה רואה את מצב ההייטק הישראלי כיום?

״הביצועים של ההייטק הישראלי ירדו במקביל למה שקרה בעולם. בעקבות המחאה השוק המקומי איבד את הפוקוס, וזה התגבר בעקבות המלחמה. אם השוק העולמי ירד ב־40% בשנה האחרונה, כאן צריך להוסיף לפחות 10%־15% בגלל השפעות המחאה והמלחמה.

"הסיבה העיקרית לכך היא תפוקה נמוכה יותר של ההייטק בישראל לעומת מה שהיה בעבר. אנשים עבדו פחות שעות בעקבות המחאה, ואחר כך עוד פחות בגלל המלחמה. הזמן שהם יכלו לשמור על קצב העבודה הגבוה והמדהים – אחת מנקודות החוזק המשמעותיות של ההייטק הישראלי בעולם – ירד. איבדנו את היתרון הזה, את האינטנסיביות, את האגרסיביות, את קצב העבודה הגבוה. כל זה ירד כי הלך לדברים אחרים – המחאה והמלחמה״.

ומה הכביד יותר? המחאה או המלחמה?

״המלחמה וההתגייסות הכבידו יותר על השוק, לדעתי. קצב העבודה בזמן המלחמה ירד בשיעור גבוה יותר בגלל גיוס המילואים וההתגייסות האזרחית הגדולה. לא ראיתי באופן חריג מקרים, שמשקיעים משכו השקעות פה בגלל המלחמה. יש ירידה בביקורי משקיעים בישראל בגלל המצב, ויש קרנות שדחו ביקורים פה – אבל זה זמני. זה כבר עכשיו מתחיל להשתנות.

"השבוע הגיעה קבוצה של 50 משקיעים אמריקאים לחפש השקעות. הם באים. קרנות שתכננו לבקר פה באוקטובר וביטלו, כבר מתכננות בתחילת השנה להגיע לישראל. כולם מבינים שלאט לאט חוזרים לשגרה. יש אווירה של חזרה לעסקים. בקרן שלנו למשל, בחודשיים האחרונים, מכרנו שתי חברות ישראליות לחברות בינלאומיות והשלמנו 3־4 גיוסים. כולם מקרנות בחו״ל. לא היה לנו אף לא מקרה אחד שמישהו אמר לנו שהוא רוצה לחכות או שהוא רוצה לבטל עסקה״.

ובכל זאת, המלחמה הרי הציתה גל של אנטישמיות, התקפות וקריאות לחרמות נגד יהודים וישראלים בכל העולם. בתור ישראלי־יהודי ומשקיע גלובלי שנמצא גם פה וגם שם, הרגשת שינוי בסנטימנט כלפיך בעקבות המלחמה?

״מצד המשקיעים באירופה ובארה״ב – הכל כרגיל. יתרה מכך. בכל שיחה שלי איתם הם דואגים לשאול לשלומי ולשלום הקרובים אלי. מצד שני יש בהחלט שינוי בסנטימנט מצד משקיעים ממדינות המפרץ. ההתקשרות איתם ירדה באופן מעשי כמעט לאפס. הורידו את הקצב לחלוטין. עד כדי כך שהם אפילו לא מתקשרים כדי לבדוק מה קורה עם הקרנות והחברות שהשקיעו בהן״.

אתה חושב שהמצב יחזור לקדמותו?

״אין לי ספק. ההדממה הזו הכרחית, והיא זמנית. אני אישית מקווה שיהיה שלום עם כל מדינות המפרץ, והעסקים יחזרו להיות בדיוק כמו שהיה לפני המלחמה. בסופו של דבר גם אנחנו וגם הם מאמינים בשלום ורוצים שלום. יודעים גם ששלום זה ביזנס. זה הולך ביחד״.

הפוליטיקאים לא לוקחים אחריות

שבועות ספורים לפני המלחמה אמרת שבתור מי שגדל בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד אתה רואה קווי דמיון לישראל של ימינו. אתה עדיין רואה את אותו דמיון או שמשהו בכל זאת השתנה מאז השבעה באוקטובר?

״ישראל היא לא מדינת אפרטהייד וגם לא תהיה מדינת אפרטהייד. השאלה היא מה אנחנו מוכנים לעשות בתור מדינה כדי להביא לסוף הפילוג בעם. איזו מדינה אנחנו רוצים להיות. אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו בתור אומה שכוללת מגוון שלם של אנשים, מכל המינים וכל הסוגים, דרוזים, ערבים, יהודים, נוצרים, מוסלמים – ולמצוא את המאחד והמשותף.

"בשביל זה אנחנו צריכים מנהיגים אמיתיים שיובילו אותנו – וכרגע אין לנו אף מנהיג כזה במדינה. ממש לא ברור לי מי ה׳מנדלה׳ או ה׳דה־קלרק׳ שלנו. מי המנהיג שיכול לאחד ולהוביל אותנו. זה מה שחשוב. ולא רק להוביל, אלא לאחד ולהוביל. אחרת נגיע לאותו מצב כמו שהיה בדרום אפריקה. מדינה מפולגת ומבודדת, שהעולם לא רצה קשר איתה״.

ראינו גילויי אחדות והתחלה של תהליך איחוי הקרעים בעם.

״רוב העם באמת התאחד למען המטרה הכללית. הצבא התאחד. חלק גדול מהאוכלוסייה התאחד בתמיכה בצבא ובמפונים. אבל האם אנחנו התאחדנו בתור עם? אני לא חושב. הפוליטיקאים שלנו לא מסוגלים אפילו לקחת אחריות על מה שקרה. עד שהם לא יגלו אחריות ויפסיקו לפלג, זה גם לא יקרה״.

אז מה צפוי לנו בהמשך. אתה אופטימי יותר או פסימי יותר לקראת 2024?

״למרות כל הדברים, תמיד הייתי אופטימי. אנשים פה בסוף רוצים לחיות ביחד. להצליח ביחד. לעשות טוב מסביבם. זו הנטייה החשובה. העם הישראלי הרי רוצה לעשות טוב. בהיבט העסקי אני גם אופטימי, למרות שזה ייקח עוד שנה לפחות עד שנראה התאוששות. יהיו חברות שייגמר להן הכסף, שלא יצליחו לגייס, אבל לדעתי עד סוף השנה נראה את שינוי המגמה, ומומנטום הצמיחה יתפוס תאוצה״.

הפוסט אופטימי בצמרת: משקיע ההייטק המוביל באירופה חושב שלמרות משבר המנהיגות יהיה כאן טוב הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

מייד עם פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר עברה חברת רפאל – המפתחת מערכות לחימה מתקדמות – לעבוד מסביב לשעון, כדי לספק לצה"ל ולמערכת הביטחון את כל האמצעים הדרושים למלחמה. זאת בזמן שכ־20% מעובדי החברה מגוייסים בצו 8 (כ־1,700 עובדים ועובדות מתוך 8,500 עובדי רפאל).

אילו שיפורים ושדרוגים עברה כיפת ברזל מאז נפרסו הסוללות הראשונות?
"מערכת כיפת ברזל, ככל מערכות ההגנה האווירית שלנו, נבנתה בארכיטקטורה פתוחה, צופה פני עתיד. כיום נותנת המערכת גם מענה ימי, עם פיתוח כיפה ימית המוצבת על ספינות סער 6 וכיפת ברזל מודולרית – I-DOME – היושבת על משאית, ומאפשרת הפעלה, ובעיקר ניידות ופריסה מהירה בכל מקום בו היא נדרשת. יש מערכות שמתיישנות והופכות לא רלוונטיות – כיפת ברזל לא תהיה כזו".

כלכלת החימושים

12 שנה אחרי פריסת כיפת ברזל, היום כל המערכת הרב-שכבתית בפעולה, עם מגוון מערכות שונות. איך תיראה המערכת הרב־שכבתית של ישראל בעוד 12 שנה?

"רפאל היא בית יוצר למערכות הגנה אווירית, הממוקדת בפיתוח וייצור הדור הבא של המערכות והמיירטים כנגד איומים לטווחים שונים ובטכנולוגיות שונות – בהן כיפת ברזל, קלע דוד, מיירט הלייזר רב העוצמה מגן אור, וכן מענה לאיום ההיפרסוני. בכל שכבות ההגנה של ישראל רפאל נוכחת עם אמצעים שונים, על חלקם ניתן לדבר ועל חלקם לא.

"עוד לפני המלחמה, מאחורי כיפת ברזל היו כבר יותר מ־5,000 יירוטים מוצלחים. אלה מספרים חסרי תקדים, יותר מכל מערכות ההגנה האוויריות בעולם גם יחד. מערכת קלע דוד, שלפני כחצי שנה, במבצע "מגן וחץ", ביצעה את יירוטיה הראשונים, לוקחת חלק משמעותי בהגנה על שמי המדינה, עם נתוני הצלחה מצויינים".

האם הכניסה של מערכת הלייזר מגן אור תשפר במידה מוגבלת בלבד את יכולות היירוט, בעיקר לטווחים הקצרים, או שאנחנו לקראת מהפכה גדולה יותר?

"מערכת מגן אור ליירוט טילים ורקטות באמצעות לייזר רב עוצמה נמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים. יכולותיה הודגמו לראשונה לפני כשנה וחצי, אבל היא עדיין אינה בשלה מבצעית. לכשתופעל מבצעית תהיה המערכת מהפכנית ופורצת דרך. המערכת תשולב במערך ההגנה האווירית, לצד כיפת ברזל, תוך מיצוי אופטימלי של יכולות כל אחת מהמערכות. נשק אנרגיה הינו גורם משמעותי בכלכלת החימושים, והשימוש בו יהיה זול באופן משמעותי ביחס לכל אמצעי הגנה אחר. המערכת מתוכננת לפריסה מבצעית ב־2025".

ביוני הציגה רפאל את מערכת "קלע חד" – מה היא יודעת לעשות שמערכות כמו חץ 3 לא יודעות – וכמה אנחנו רחוקים מהפיכת המערכת למבצעית?

"חץ 3 הוא הנדבך העליון במערכת ההגנה הרב שכבתית, ומיועד ליירוט איומים בליסטיים ארוכי טווח מחוץ לאטמוספירה. האיום ההיפרסוני איננו חוץ אטמוספרי, ונדרש לו פתרון ייעודי. מערכת קלע חד – Sky Sonic כוללת מיירט הגנתי, בעל יכולת תמרון מתקדמת במהירויות־על לעבר המטרה ונועדה להתמודד כנגד טילים היפרסוניים.

"טילים היפרסוניים הם משפחת איומים חדשה, הכוללת גולשים ושייטים (Glider and Cruiser) אטמוספריים היפרסוניים הנעים במהירות של פי חמישה ויותר ממהירות הקול. הם מדויקים מאוד ובעלי כושר תמרון גבוה. בניגוד לטילים בליסטיים, הטילים ההיפרסונים יכולים לשנות מסלול במהלך הטיסה, כך שמעבר לאתגר מהירות האיום, המענה נדרש להתמודד גם עם אתגר התמרון, הגילוי והמרדף אחר האיום.

"האתגרים באיום היפרסוני הם רבים ומורכבים: אתגרי גילוי ועקיבה המחייבים מערכת סנסורים מסונכרנים לגילוי האיום ומעקב אחר מיקומו במהלך המעוף; אתגר פרדיקציית המסלול – נדרש מיירט מהיר המגיע למטרה בזמנים קצרים כדי לצמצם את אי־ודאות שמתפתחת לגבי מיקום המטרה; אתגר המרדף – מיירט הבונה מסלול טיסה גמיש לאיום ההיפרסוני, שטס במהירות גבוהה במסלול שאינו בליסטי.

מערכת יחידה בעולם

האויב מציג מגוון איומים חדש שמאתגר את כוחות הקרקע של צה"ל – נ"ט עם משגר דו־קני שפותח כמענה ישיר למעיל רוח, רחפנים מטילי חימוש ומטענים המוצמדים פיזית לרק"מ. אילו פתרונות יש לרפאל בתחום?

"בסוף העשור הקודם בחר מגזין פורבס את 12 המערכות הטכנולוגיות המבטיחות שישנו את פני המערכה בעשור הקרוב. הן כיפת ברזל והן מעיל רוח נכנסו לרשימה. כיפת ברזל עשתה מהפכה דרמטית בכל הקשור להגנה אווירית ואילו מעיל רוח, שפחות מוכר לציבור הרחב, פעילה מאוד בשדה הקרב ומביאה ערך משמעותי מציל חיים.

"מעיל רוח היא מערכת ההגנה האקטיבית לרק"ם המבצעית היחידה בעולם, המגינה על צוות הטנק על ידי זיהוי מדויק של איומים 360 מעלות מסביב לטנק. המערכת הוכחה פעמים רבות בשדה הקרב בישראל ובעולם. עוד לפני המלחמה היו למערכת יותר מ־7,300 יירוטים מוצלחים, 2 מיליון שעות פעילות והתאמה ל־16 פלטפורמות ברחבי העולם (ביניהן טנקי האברהמס, ברדלי, לאופרד, סטרייקר, צ'אלנג'ר ועוד). לקחים משדה הקרב נלמדים ונחקרים על בסיס יומי, ומהווים כר חשוב להמשך שיפור המערכת".

הפוסט "מערכת קלע דוד מציגה במלחמה נתוני הצלחה מצויינים" הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

ההרתעה הישראלית נפגעה, כי הנזק המצומצם עד אפסי שנגרם לישראל ממתקפת רקטות שיורטו, הובילו לתגובה רפה מצד ישראל. הלגיטימציה הבינלאומית נפגעה, כיוון שהנזק לצד הישראלי עורר שאלות על מידתיות התגובה. גם הלגיטימציה הפנימית בתוך ישראל לפעולה חריפה – בעיקר על רקע שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנחשד תמיד על ידי חצי עם כפועל ממניעים זרים – נפגעה, ככל שהתחזקה התחושה שאפשר לחיות תחת המעטפת של 'כיפת ברזל'.

לבסוף, ההצלחה המדהימה של המערכת פיתחה ציפיות בקרב הציבור, כי כל רקטה תיורט, ובהתאם יצרה תחושת אכזבה וכישלון עם כל פגיעה. הנתונים היבשים, לפיהם 95% הצלחה פירושם 5% רקטות שלא מיורטות, לא עוזרים לעמעם את תחושת הכישלון בישראל, בכל פעם שרקטה אקראית פוגעת בבית, ואת תחושת ההצלחה בצד השני.

סוגיות אלה העלו אפילו את הטענה, שאולי עדיף היה לישראל בלי 'כיפת ברזל', או לפחות בלי 'כיפת ברזל' כל כך מוצלחת. אף אחד כמובן לא מצפה שישראל תפסיק ליירט רקטות. אבל, על פי אותה טענה, אם אותן רקטות היו גורמות במהלך השנים לנזקים ממשיים בחיי אדם, היה הצבא נאלץ לפעול בנחישות גדולה יותר נגד ירי הרקטות, ואולי אף מונע את ההתעצמות החמאס הבלתי נתפסת בשנים האחרונות.

ההגנה הייתה ותהיה תמיד נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון של ישראל. עם זאת, פריצת המכשול סביב עזה ב־7 באוקטובר 2023, היוותה תזכורת נוספת לשתי אמיתות בסיסיות בתורת המלחמה: כל קו הגנה סופו להיפרץ – ומלחמות מנצחים בהתקפה, לא בהגנה.

הפוסט לא כל יירוט הוא ברכה: ההשלכות השליליות של סיפור ההצלחה הטכנולוגי הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

באוגוסט העדיפה גרמניה את מערכת 'חץ 3' במקום את מערכת ה־THAAD האמריקאית, בעסקה המוערכת ב־14 מיליארד שקלים – העסקה הביטחונית הגדולה בתולדות ישראל והמכירה הראשונה של המערכת למדינה זרה.

בנובמבר, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", נסגרה סופית עסקה עם פינלנד למכירת מערכת 'קלע דוד' בהיקף של 1.3 מיליארד שקלים.

'כיפת ברזל', המערכת הפופולארית ביותר, היא גם הסחורה החמה ביותר – כ־100 יחידות של המכ"ם המתקדם ומערכות השליטה והבקרה של 'כיפת ברזל' נמכרו לקנדה, הודו, דרום קוריאה, צ'כיה, הונגריה וסלובקיה.

מספר המדינות שרכשו סוללה ומיירטים קצרה משמעותית. ארה"ב הייתה הראשונה שרכשה מספר סוללות (שחלקן חזרו לישראל במהלך המלחמה, כחלק מחבילת הסיוע). אזרבייג'אן הכריזה לאחר ביקור נתניהו ב־2016 על רכישת סוללות של המערכת, ואוקראינה ביקשה מספר פעמים לרכוש את המערכת – ונדחתה.

לא מופרך להניח כי בסדר החדש שייווצר לאחר המלחמה הנוכחית, ועל רקע העוינות הגוברת מצד רוסיה, נראה בעתיד הלא רחוק סוללות 'כיפת ברזל' מגינות על שמי קייב.

הפוסט מערכות ההגנה האוויריות של ישראל: הסחורה הכי חמה בשוק הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

שגרירויות החדשנות

בין שגרירויות החדשנות של נמל אשדוד נמנים נמל ברצלונה, רשות הנמלים של ניו-יורק וניו ג'רזי, נמל טמפה, נמל ניו אורלינס, נמל סלוניקי וחברת הספנות מארסק.
בנוסף, חברת נמל אשדוד מציעה לסטארטאפים המשתתפים בתוכנית, אפשרות הצגה של הטכנולוגיה לרוכשים ומשקיעים פוטנציאליים, בהם גם שגרירויות החדשנות בנמלי העולם וארגונים גדולים נוספים ברחבי העולם. כמו כן, מעצם השתתפותן בתוכנית, החברות יהיו מועמדות להשקעה מטעם זרוע ההשקעות של נמל אשדוד.
"בתקופה זו, בה רואים את האקוסיסטם הישראלי נאבק, אנו בחברת נמל אשדוד מציעים ליווי ותמיכה לסטארטאפים הישראליים", אמר יו"ר דירקטוריון נמל אשדוד, שאול שניידר. "הזירה הגלובלית היא תחרותית והחממה הטכנולוגית של נמל אשדוד מאפשרת לסטארטאפים לקבל הזדמנות גם מעבר לים, במסגרת שיתופי פעולה עסקיים עם נמלים ברחבי העולם. החדשנות והטכנולוגיה מהווים מנוע צמיחה של נמל אשדוד, אשר לו חשיבות גדולה גם עבור המשק הישראלי וגם עבור מערכת הנמלים הבינלאומית. אנו מזמינים סטארטאפים נוספים להצטרף לאתגר שהצבנו בפנינו לקידום הטכנולוגיות בתחום הימי, בישראל ובעולם".
"לאורך השנים ליווינו בחממה הטכנולוגית של נמל אשדוד למעלה מ-90 סטארטאפים מעולים, ממגוון תחומים ביניהם: אופרציה ולוגיסטיקה, אבטחה, קיימות וסייבר", סיפר אלי בר יוסף, מנכ"ל בפועל נמל אשדוד: "אנו רואים את נמל אשדוד כחברה עסקית, אשר תחום החדשנות בה, הוא אחד ממנועי הצמיחה החשובים ומזמינים סטארטאפים נוספים להצטרף אלינו לעשייה זו."

הפוסט נמל אשדוד מציע לסטארטאפים ישראלים תוכנית חדשנות בנמלים הגדולים בעולם הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

שלושה חודשים לאחר מכן, ב־31 בדצמבר, ספגה לראשונה קריית שמונה מטח קטיושות ראשון ושלושה הרוגים ראשונים. העיירה הקטנה, שהפכה תוך שנים ספורות לעיר הצפונית בישראל, הייתה במשך מספר עשורים ליעד העיקרי לירי תלול־מסלול מלבנון. לכל אורך שנות ה־90 שוגרו כ־300 קטיושות ופצצות מרגמה לעבר העיר, שגרמו למותם של חמישה אזרחים וחייל אחד ול־167 פצועים.

סמנכ"לית המו"פ של רפאל, ד"ר יהודית הוכרמן־פרומר, בראיון מיוחד לפורבס על כל מה שמותר להגיד על הטכנולוגיה שמאחורי שכבות ההגנה האווירית של ישראל

מערכות ההגנה האוויריות של ישראל: הסחורה הכי חמה בשוק

לא כל יירוט הוא ברכה: ההשלכות השליליות של סיפור ההצלחה הטכנולוגי

עם השנים הלך והתרחב מגוון האיומים. אויבי ישראל הכירו בקושי לפרוץ את גבולות המדינה מצד אחד, ובקלות ובאפקטיביות הגבוהה של תקיפת העורף הישראלי באמצעות נשק תלול־מסלול מהצד השני. הרקטות הקטנות, הקלות והזולות הפכו לנשק המועדף על ארגוני הטרור שנלחמו בישראל. היה קל להבריח, להסתיר ולשגר אותן, והן היו זמינות לרכישה בכמויות גדולות.

איום משמעותי

הרקטות היו ברובן פרימיטיביות ולא מדויקות, אך במספרים גדולים הן הפכו לאיום משמעותי. במלחמת לבנון השנייה, עדיין בלי כיפת ברזל, שוגרו כ־4,200 רקטות לעבר ישראל. למרות שכמעט 80% מהן לא הצליחו לפגוע באזורים מיושבים, אותם 20% שפגעו גרמו למותם של 44 אזרחים באופן ישיר ועקיף, 12 חיילים, ולכ־2,000 פצועים. החיים בצפון ישראל, באופן חסר תקדים, נעצרו ליותר מחודש.

השיגור המתועד הראשון של רקטה מרצועת עזה התרחש ב־16 באפריל 2001, לכיוון שדרות. הייתה זו רקטת קרקע־קרקע קטנה ופשוטה עם חצי ק"ג חומר נפץ בלבד. יהודה בן ממן, קצין הביטחון של שדרות, העיד כי "זה נראה פרימיטיבי ולא מאיים בכלל… היינו בטוחים שזה חד פעמי". אלא שזה לא היה חד פעמי כלל. ההתקפות מעזה גדלו באופן אקספוננציאלי – בשנת 2001 שוגרו ארבע רקטות לשטח ישראל, ב־2003 שוגרו 155 רקטות וב־2006 – כמעט 2,000 רקטות בשנה. ב־7 באוקטובר 2023 נפתחה מלחמת 'חרבות ברזל' במטח אחד רציף של כ־3,000 רקטות.

לאורך השנים השקיעה ישראל מאמצים אדירים בהתמודדות עם האיום תלול־המסלול: כדי לסכל הברחות מהים, יצא חיל הים לשורה של מבצעים, ולפחות שלוש אוניות עמוסות נשק נתפסו בין 'עופרת יצוקה' ל'צוק איתן'. כדי לסכל הברחות מהקרקע פעל חיל האוויר, על פי פרסומים זרים, בסודן ובמקומות נוספים כדי לפגוע בשרשרת הייצור והאספקה של רקטות שנועדו לרצועת עזה. וכאשר ארגוני הטרור פנו לייצור עצמי או הצליחו בכל זאת להבריח רקטות מתוצרת חוץ לרצועה – יצא צה"ל לשורה של מבצעים בשטח הרצועה.

ממבצעים למלחמה כוללת

את המאמץ המבצעי ברצועת עזה ניתן לחלק לארבעה חלקים: ב־2004־2008, השנים שלפני 'עופרת יצוקה', יצא צה"ל למספר מבצעים קצרים ברצועה שלא הצליחו להביא לשינוי מהותי. בין דצמבר 2008 לאוגוסט 2014 יצא צה"ל לשלושה מבצעים גדולים – 'עופרת יצוקה', 'עמוד ענן' ו'צוק איתן'. אלה השיגו שקט יחסי זמני, אך לא מנעו מארגוני הטרור לשוב ולהתחמש. התקופה שבין 'צוק איתן' ב־2014 ל'מגן וחץ' ב־2023 התאפיינה בניסיונות למסד מנגנוני הסדרה מול ארגוני הטרור ברצועה. היא כללה ארבעה סבבי לחימה גדולים ומספר ימי לחימה מוגבלים שהלכו והתגברו בעצימותם.

לבסוף, באוקטובר 2023, פרצה מלחמת 'חרבות ברזל' שתשנה, יש לקוות, את המצב מן היסוד.

עד 'חרבות ברזל', צה"ל ניסה שוב ושוב לדכא את ירי הרקטות וליצור הרתעה מול חמאס וארגוני הטרור ברצועה, ונכשל בכך שוב ושוב. במציאות של אפשרויות הרתעה מוגבלות וחוסר רצון פוליטי לשוב ולכבוש את רצועת עזה, הדבר הטוב ביותר שישראל יכלה לעשות היה "לכסח את הדשא".  להנחית מדי פעם על הרצועה מכה צבאית משמעותית מספיק כדי לחזק את ההרתעה ולהשפיע על יכולתם ונכונותם של ארגוני הטרור לשוב ולתקוף את ישראל לפרק זמן הארוך ביותר האפשרי.

צה"ל והארגונים הפלשתיניים, בעיקר חמאס, מצאו עצמם במרוץ חימוש – ישראל שיפרה את איסוף המודיעין ואת דיוק הטילים, וחמאס נסוג עוד יותר לתוך האזורים המיושבים, והתחפר מתחתיהם. העזתים שיפרו את היכולות הרקטיות, וישראל שיפרה ללא הרף את היכולות ההגנתיות שלה עם "כיפת ברזל". פיתוחים מסוג זה הם שאפשרו לישראל לכסח את הדשא בכל פעם לאותו גובה ־ כלומר להשיג שקט לתקופות ארוכות, למרות האתגר ההולך וגובר. במילים אחרות – כיוון שארגוני הטרור הלכו והשתפרו, צה"ל נדרש להשתפר בעצמו כל העת על מנת להצליח לסיים מבצע לחימה בתוצאה דומה למבצע הקודם. אם לא היה משתפר, אפילו התוצאות המוגבלות שהצליח להשיג לא היו מובטחות.

מערכת ההגנה הרב שכבתית

לכל אורך שנות הלחימה בארגוני הטרור, ועל רקע חוסר היכולת להשמיד את האיום לחלוטין, הגדילה ישראל באופן דרמטי את מאמציה בתחום מערכות היירוט. את יכולות ההגנה האקטיבית מפני טילים, רקטות ושאר איומים אוויריים, מפתחת ישראל כבר שנים ארוכות.

 בתחילת שנות ה־80, הכריז נשיא ארה"ב, רונלד רייגן, על "יוזמת ההגנה האסטרטגית". זו הייתה תוכנית שאפתנית לפתח מטריית הגנה חדשה מטילים. יוזמי התוכנית הציעו רעיונות רדיקליים דוגמת יירוט טילים בליסטיים באמצעות לוויינים חמושים בלייזר עוצמתי או פיתוח מערכות הגנה קרקעיות חדשות. מבחינה אופרטיבית, נועדה התוכנית החדשה ליירט איום גרעיני סובייטי. מבחינה מעשית, המטרות המוצהרות של התוכנית היו בגדר מדע בדיוני, ובהתאם זכתה לכינוי "מלחמת הכוכבים". למערכת לא היתה באמת היתכנות טכנולוגית, אבל – ויש אומרים שזו היתה מטרת התוכנית מלכתחילה – היא הביאה את מנהיגי בריה"מ להכרה שלא יוכלו לנצח במרוץ החימוש את ארה"ב, והיתה בין הגורמים המחישים של סיום המלחמה הקרה.

מלחמת הכוכבים נעצרה בתקופת קלינטון, לאחר שבריה"מ קרסה, והמלחמה הקרה הסתיימה. אבל העבודה על כמה פיתוחים, שנולדו במסגרתה, נמשכה. ישראל נטלה חלק בפרויקט כבר בשלב מוקדם, על אף שירי טילים בין־יבשתיים ממוסקבה לא היו מדורגים גבוה בתרחישי האיום אליהם נערכו במערכת הביטחון. הידוק היחסים עם ארה"ב ופיתוח ידע קריטי להגנה מטילים קטנים יותר, מאידך,  בהחלט עוררו עניין בישראל. אלו קיבלו ביטוי בפיתוח משותף עם האמריקאים של מערכת היירוט "חץ".

ב־1991, כשישראל הותקפה על ידי עשרות סקאדים עיראקיים, הוצבה בישראל מערכת "הפטריוט" האמריקאית. הדור הראשון של מערכת יירוט זו לא הפגינה ביצועים מרשימים, בלשון המעטה, ורשמה רק 40% הצלחה לפי האומדן החיובי ביותר. מערכת ההנחיה של הפטריוט, שבמקור פותחה כמערכת נ"מ, לא הותאמה למהירות של הסקאדים, וברוב המקרים לא הצליחה לפגוע בטילים. במקרים אחרים, בהם כן הצליחו טילי הפטריוט לפגוע בסקאדים, הם לא הצליחו להשמידם. לאחר המלחמה, הואץ הפיתוח של מערכת "החץ". המערכת הצליחה לראשונה ליירט טיל במסגרת ניסוי ביוני 1994, והפכה מבצעית ב־1998.

הגנה מטווחים שונים

מערך ההגנה האווירית אמור להגן על ישראל מפני כל סוגי האיומים – מטיל בליסטי שמשוגר מאיראן או מתימן לישראל, מרחק של יותר מ־1,000 ק"מ, ועד רקטה המשוגרת מרצועת עזה לשדרות, מרחק של 2־3 ק"מ. תפיסת ההגנה האווירית של ישראל, שהלכה והתגבשה עם השנים, היא רב־שכבתית ומשלבת מגוון מערכות המותאמות לאיומים שונים, הנבדלים במהירות הטיסה שלהם, בזמן ודפוס המעוף שלהם, בגודלם ובמסה שלהם.

השכבה העליונה והרחוקה ביותר נועדה ליירט טילים בליסטים מחוץ לאטמוספירה, בגובה עשרות קילומטרים ובמרחק מאות קילומטרים מישראל. שכבה זו מבוססת כיום על מערכת חץ 3, שרשמה יירוט מבצעי ראשון במהלך מלחמת חרבות ברזל, כשיירטה בהצלחה טיל ששוגר על ידי החות'ים מתימן, מרחק של כ־1,600 ק"מ מאילת. מכל מערכות ההגנה, החץ 3 היא היחידה בה הטיל המיירט אמור לפגוע במדויק במטרה ־ ברזל בברזל ־ ולא רק ליצור פיצוץ בקרבת הטיל או הרקטה כדי להפיל אותם.

בשכבה השנייה נמצאת מערכת החץ 2, שאמורה להתמודד עם איומים בליסטיים המשוגרים מטווחים של מאות עד כ־1,500 ק"מ. ב־2017 רשמה מערכת זו הצלחה מבצעית ראשונה, כשיירטה טיל נ"מ מסוללת נ"מ S־200 סורית. החץ 2 גם הספיקה ליירט בהצלחה איומים מתימן במלחמת 'חרבות ברזל', ובתעשייה האווירית כבר עובדים על חץ 4, שאמור להתמודד עם איומים מהירים ומתמרנים יותר ועם ראשי קרב מתפצלים, ועשוי יהיה להחליף בשנים הקרובות את החץ 2.

בשכבה השלישית נמצאת מערכת "קלע דוד" (לשעבר "שרביט קסמים"), שנועדה להתמודד עם רקטות כבדות וארוכות טווח, 150־200 ק"מ, דוגמת אלו שבידי חיזבאללה וחמאס, ועם כטמ"מים (כלי טיס מאוייש מרחוק) וטילים בליסטיים בינוניים. המערכת רשמה הצלחה מבצעית ראשונה במאי 2023, כשיירטה רקטות שנורו לגוש דן במסגרת מבצע "מגן וחץ". בחודש הראשון של "חרבות ברזל", רשמה המערכת כ־60 יירוטים ב־100% הצלחה.

מתחתיה, בשכבת ההגנה הרביעית נמצאת המערכת המוכרת לכולנו – "כיפת ברזל". המערכת מיירטת רקטות לטווח קצר ובינוני בגובה נמוך. במקור נועדה המערכת לטפל באיומים מטווחים של 4 עד 70 ק"מ, אך טווח זה הורחב משמעותית. מאז הפכה מבצעית יירטה המערכת אלפי רקטות תוך שהיא מציגה שיפור מתמיד בשנים האחרונות ושומרת על שיעורי ירוט גבוהים באזור ה־%90־95%. ההצלחה המדהימה הפכה את כיפת ברזל למקור לגאווה לאומית ושם נרדף לאופן שבו טכנולוגיה יכולה לתת מענה דרמטי למה שנראה כבעיה בלתי פתירה.

לבסוף, בשכבה החמישית והתחתונה ביותר אמורות להיכנס לשימוש מערכות מבוססות לייזר לירוט האיומים הקטנים ביותר, מרקטות קצרות־טווח, דרך פצמ"רים ועד גלשני אוויר וכטמ"מים ולצידן מערכות שיבוש אלקטרוני להשתלטות על כטמ"מים.

לפי תפיסת ההגנה הרב־שכבתית, מערכות ההגנה משלימות האחת את השנייה כדי למקסם את סיכויי היירוט. כך, לדוגמה, אם 'החץ 3' תפספס טיל בליסטי מחוץ לאטמוספירה, עדיין יישאר מספיק זמן ל'חץ 2' לנסות וליירט אותו בתוך האטמוספירה. גם מערכת 'הפטריוט' נמצאת עדיין בשימוש, ומהווה גיבוי לחלק מהמערכות שהוזכרו, לצד יכולות ספציפיות ליירוט מטוסים – ביולי 2018 הפילה הפטריוט מטוס סוחוי 24 סורי שחדר לרמת הגולן.

הדור הבא: לייזרים וטילים היפרסוניים

התעשיות הביטחוניות משקיעות מאמצים רבים בפיתוח מערכות יירוט נוספות. ברפאל הכריזו ביוני האחרון על 'קלע חד', המערכת שאמורה להיות הראשונה ליירוט טילים היפרסוניים מתמרנים. נשק זה, בו הרוסים עשו שימוש לראשונה במלחמה באוקראינה, מתבסס על מערכות הנעה שמאיצות את הטיל למהירות של פי חמישה ויותר ממהירות הקול – הרבה יותר מהיר מהרקטות איתן מתמודדת 'כיפת ברזל' לדוגמה.

ההכרזה של רפאל הגיעה, במקרה או שלא, שבוע אחרי שהאיראנים הכריזו שהם מפתחים טיל היפרסוני ראשון, "שיהיה מסוגל לחמוק ממערכות נגד טילים של ארצות הברית והמשטר הציוני".

אבל עוד לפני שנזכה לראות את 'קלע חד' מיירט איומים היפרסוניים, נזכה קרוב לוודאי לראות את 'כיפת ברזל' מקבלת חיזוק מהפכני בדמות מיירטים מבוססי לייזר. יירוט מבוסס לייזר אמור להיות מדויק יותר, מהיר יותר ובעיקר זול הרבה יותר. מיירט 'טמיר' של 'כיפת ברזל', עולה כ־50 אלף דולר. יירוט בלייזר אמור לעלות שקלים בודדים בלבד. ללייזר גם לא תהיה בעיית מלאים, לעומת המלאי המוגבל של המיירטים מבוססי טילים.

'כיפת ברזל' צריכה לשקלל את מחיר הטיל המיירט ואת מלאי הטילים המוגבל, ולכן מנסה ליירט רק רקטות שמהוות איום על שטחים מיושבים ונכסים אסטרטגיים. היא מאתרת במהירות כל איום תלול־מסלול אך מסוגלת לחזות את מקום הפגיעה המשוער רק לאחר שהתייצב במסלולו. רק אז מתקבלת החלטה על שיגור מיירט, וחולפות עוד מספר שניות עד שרקטה מיורטת. בגלל הטווחים הקצרים, במרבית המקרים מבוצע היירוט בשטח ישראל, ואזעקות מופעלות גם בשטח האיום המשוער וגם בשטח היירוט הצפוי.

יירוט מבוסס לייזר, לעומת זאת, לא צריך לעשות חשבון לא למלאים ולא למחיר, לכן ינסה ליירט כל איום ברגע שיזוהה. הצלחה ביירוט תבטיח כי האיום יופל מעל שטח האויב ולא מעל שטח ישראל. תיאורטית, שיטת עבודה כזו עשויה לייתר את הצורך בהפעלת אזעקות בישראל.

מערכת הלייזר הראשונה, שאמורה להיכנס לשימוש היא 'מגן אור' של רפאל. מפתחי המערכת הכריזו על פריצת דרך טכנולוגית בשנה שעברה, ואמורים היו להתחיל ניסוי מבצעי ראשון בשנה הבאה. בשל המלחמה, הוקדם לוח הזמנים. במערכת הביטחון שומרים את הקלפים קרוב לחזה, אך נראה כי עובדים שם על פריסת המערכת וביצוע יירוטים עם לייזר כבר במלחמה הנוכחית.

לצד הפיתוח, עובדים במערכת הביטחון בחודשים האחרונים גם על הנמכת ציפיות מ'מגן אור' – המערכת תבוא בנוסף לכיפת ברזל, לא במקום. היא לא תעבוד בתנאי גשם וגם לא תהיה יעילה נגד רקטות וטילים כבדים הכוללים ברוב המקרים שכבות הגנה מחום שיגנו ככל הנראה גם מקרן לייזר.

 חשוב מכל – עדיין לא ברור כמה זמן יידרש לקרן לייזר, המחממת מטרה, להפיל אותה. התשובה תשפיע על כמות המטרות ש'מגן אור' תוכל להתמודד איתן במקביל. סוללה בודדת של 'כיפת ברזל' מסוגלת להתמודד עם עשרות מטרות במקביל הודות לשימוש במספר משגרים. האם גם מערכת מבוססת לייזר תוכל להתמודד עם עשרות רקטות? ועוד להספיק ליירט את כולן בשטח האויב?

בטווח הארוך יותר, מדברים במערכת הביטחון על מגוון מערכות מבוססות לייזר שתיפרסנה לא רק על הקרקע בשטח ישראל, אלא גם על כטמ"מים, שישוטטו מעל שטח האויב ויירטו כל מה שינסה להמריא. גם כוחות מתמרנים של צה"ל אמורים לכלול מערכות יירוט מבוססות לייזר בשלב מסוים. במילים אחרות – אנחנו לקראת מהפכה של ממש בתפיסת ההגנה של ישראל בעשורים הקרובים. לצד מערכת ההגנה הרב־שכבתית שכבר מהווה שכבת מגן מעל שטח ישראל, יופיעו עוד ועוד מערכות שיפרסו שכבות הגנה גם על כוחות מתמרנים ולצידן חומות וירטואליות בשמי שטח האויב שיירטו מגוון איומים זמן קצר לאחר שיגורם.

ולאחר שאמרנו את כל זאת, ולמרות ההישגים המרשימים של מערכות ההגנה הישראלית, כדאי להזכיר שישראל גם השקיעה מיליארדים בגדר הגנה משוכללת, בגיבוי מערכות זיהוי אלקטרוניות, שאמורות היו למנוע חדירת מחבלים מעזה. ב־7 באוקטובר השנה כמה שופלים הפילו את הגדר המשוכללת, אירוע שהוביל לטבח הגדול ביותר שידע העם היהודי מאז השואה. 

הפוסט מעזה דרך ביירות ועד טהרן: אלה כל המערכות שמְגֵנוֹת על שמי ישראל הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

על פי דוחות ביצועים, Gemini Ultra הציגה תוצאות טובות ועדכניות יותר ב-30 מתוך 32 המדדים האקדמיים הנפוצים בשימוש במחקר ופיתוח של מודל שפה גדול (LLM). בחודשים האחרונים נטען כי גוגל נותרה מאחור בקרב מול ChatGPT של OpenAI, הנחשב כפופולרי והחזק ביותר בתחום הבינה המלאכותית. גוגל טוענת כעת, כי הגירסה החדשה של ג'מיני הוכשרה לעבד סוגים שונים של מדיה כמו טקסט, תמונות, וידאו ואודיו.

אתר האינטרנט אינסיידר מדווח עוד כי הגירסה האחרונה של ג'מיני קיבלה ציון 90 בהבנת שפה מרובת משימות (MMLU) ובכך עברה את היכולות של מומחים אנושיים. שפה זו משתמשת בשילוב של 57 מקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה, היסטוריה, משפטים, רפואה ואתיקה לבדיקת ידע עולמי ויכולות לפתרון בעיות.

המערכת מבינה ניואנסים

המנוע החדש של גוגל, מבוסס ה-AI, מגיע בשלוש רמות – גירסת הדגל אולטרה, פרו ונאנו המיועד למכשירים ניידים. על פי דיווחים, החברה אומרת שהיא הופכת את Gemini Pro לזמינה ללקוחות ארגוניים באמצעות תוכנית ה-Vertex AI שלה, ולמפתחים ב-AI Studio. דיווחים מצביעים על כך שניתן לגשת לגרסת ה-Pro גם דרך Bard, הצ'אטבוט הפתוח של גוגל.

אלי קולינס, סמנכ"ל המוצר ב-DeepMind (היחידה שבונה בגוגל את פלטפורמת הבינה המלאכותית), אמר ל-TechCrunch, כי Gemini Ultra יכולה להבין "ניואנסים" בטקסט, בתמונות, באודיו ובקוד. קולינס סיפר, שחלק מהנתונים ששימשו לפיתוח האפליקציה היו ממקורות אינטרנט ציבוריים.

ככל שצצות יותר ויותר מערכות בינה מלאכותית והן זמינות לציבור הרחב, עולה גם שאלת זכויות היוצרים של מערכות אלה. במילים אחרות חומרי הגלם שבהם משתמשות מערכות אלה – ואין הכוונה לאנרגיה, חומרה או שבבים. ChatGPT ופלטפורמות בינה מלאכותיות אחרות משתמשות ביצירות של מיליוני אמנים, ממציאים, מורים וסופרים. מיקרוסופט, GitHub, OpenAI ו-Stability AI נתבעות כולן על ידי יוצרי תוכן, בטענה לשימוש לא הוגן ביצירות. סופרים מפורסמים, כמו ג'ון גרישם (הפירמה) וג'ורג' מרטין (משחקי הכס) נמנים עם קבוצה של 17 סופרים התובעים את Open AI על "גניבה המונית" של זכויות יוצרים.

לפי המשרד לזכויות יוצרים בארה"ב, החוק מתיר להשתמש בחלקים מוגבלים של יצירה, כולל ציטוטים, למטרות פרשנות, ביקורת, דיווח חדשותי ודיווחים אקדמיים. אולם הבעיה של Gemini, ChatGPT ופתרונות AI אחרים, היא להשיג "הרשאה" מהיוצרים האנושיים המקוריים, כיוון שהם יוצרים מוצר חדש. והמחברים והיוצרים המקוריים מאמנים למעשה את מערכות ה-AI ללא תמורה.

"רק לבעלים של זכויות יוצרים ביצירה יש את הזכות לאשר לגורם אחר ליצור גרסה חדשה של אותה יצירה", נכתב באתר זכויות יוצרים. "לפיכך, אינך יכול לקבל זכויות יוצרים על יצירה של אחר, לא משנה כמה תשנה אותה, אלא אם יש לך את הסכמת הבעלים המקוריים".

הפוסט קרב הענקים: מי טוב יותר – ג'מיני, ה-AI החדש של גוגל, או ChatGPT? הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.

יש הרואים בו את השלב האבולוציוני הבא של הטרור המודרני, השואף להגשים את אותן מטרות רק באמצעים אחרים, טכנולוגים, מתקדמים יותר – ובמידה לא מועטה אף הרסניים יותר. זהו טרור המתנהל במרחב אחר – האינטרנטי – ומשתמש בשלל פעולות סייבר התקפיות ללוחמת רשת, התקפות על מחשבים, רשתות ומידע המאוחסן בהם, במטרה להשיג את אותן מטרות טרוריסטיות: זריעת פחד ושימוש באמצעים מיליטנטיים ואלימים לקידום מטרות פוליטיות, דתיות או חברתיות.  

האיום הזה בהחלט איננו דבר חדש עבור דורון אמיר, מנכ״ל־מייסד של יוניקורן הסייבר CyTaka אשר מילא בעשורים האחרונים שורה של תפקידים בתחומי הסייבר ואבטחת המידע. אמיר מתאר מגוון עצום ומטריד במיוחד של פעולות התקפיות מצד האקרים פרטיים, ארגונים או מדינות בתוך מרחב הסייבר, שכבר היום מתרחשות על בסיס יום יומי. ״המטרות עשויות להיות מגוונות ומשתנות לפי היעד הספציפי״, הוא מסביר. ״גניבת מידע מסווג מאנשים פרטים או ארגונים לצורך ביצוע הונאות, פעולות מסחריות אסורות, שיבוש פעילות גניבות או דרישת תשלומי כופר, למשל״. 

התלות במרחב הדיגיטלי גדל 

זירה נוספת במרחב הזה כוללת את הקרב על התודעה. "בעולם כבר מזמן מתבססים על המדיה הדיגיטלית ככלי לצריכת המידע בסיסי ביותר, ומייחסים לרשתות החברתיות אמינות גבוהה יחסית גם לאור הזמינות והוויזואליה", אומר יגאל אונא, לשעבר ראש מערך הסייבר הלאומי וראש האגף בשב"כ. "בדיוק את זה מנסים לנצל גורמים עוינים – בשגרה ובעיקר בתקופה הזו וסביב המלחמה".  

אונא ,המשמש היום כחבר בוועדה המייעצת של CyTaka, מציין כי זו זירת לחימה לכל דבר. "גם בה עלינו להשיג ניצחון בקרב על התודעה ועל האמת" הוא אומר. "ניצחון שכזה אינו דבר מובן מאליו, במיוחד בשעה שנעשים נסיונות רבים לסלף את המציאות ולערער את התמיכה הנדרשת לישראל. מדינת ישראל היא מעצמה בתחום הסייבר – והגיע הזמן שנפעיל את העוצמה הזו גם אל מול מבקשי נפשנו ברשתות החברתיות". 

זהו איום אמיתי שהופך לאיום גדול ומוחשי יותר, במיוחד בשבועות האחרונים עם התעצמות המלחמה. במערך הסייבר הלאומי העריכו לאחרונה כי 15 קבוצות תקיפה שונות – מכוונות בעיקר מאיראן – יוזמות מדי יום אלפי מתקפות על ישראל. במקביל דיווחה ענקית הסייבר הישראלית, צ׳ק פוינט, על עלייה של 18% בהיקף מתקפות הסייבר על מטרות ישראליות, מתחילת המלחמה וזינוק של למעלה מ־50% במתקפות כנגד מטרות ממשלתיות וביטחוניות.  

צו 8 

לשם כך משתמשים התוקפים במגוון כלי תקיפה: סוסים טרויאניים, תוכנות רוגלה, וירוסים, זיוף כתובות IP וגם כתובות המוטמעות בכרטיסי רשת של מודמים ומחשבים. ״הכלים העומדים לרשות התוקפים הולכים ומשתכללים מדי שנה, בעוד התלות במרחב הסייבר הולכת וגוברת״, ממשיך אמיר לתאר את גודל האיום ומתריע מפני איום גדול נוסף – מתקפות סייבר בקנה מידה נרחב המוכוונות נגד מדינות, גופים מוניציפאליים או תאגידים גדולים. ״מתקפות בסדר גודל ועוצמה שכאלו עלולות לשבש, לשתק ולהביא להרס נרחב של תשתיות חיוניות, לגרום להרס פיזי ולנזקים כלכליים גדולים – אפילו לגרום לפגיעה ממשית בחיי אדם״, הוא מזהיר.  

עד לפני שפרצה המלחמה הקדיש דורון אמיר (47)  את עיקר זמנו לתחומים אחרים – פיתוח תחום הסייבר בארץ ובחו״ל וקידום הסכמי אברהם במדינות מוסלמיות. הוא עשה זאת בעיקר באמצעות מיזם הסייבר שהקים ואותו הוא מנהל ־ CyTaka – אשר פועל להעצמת יכולות הסייבר במדינות התומכות בישראל. אך כמו רבים וטובים אחרים, שנקראו לדגל בעקבות מתקפת הטרור של ה־7 באוקטובר, גם אמיר החליט, בהחלטה של רגע ובאופן עצמאי, לשים את כל העסק בצד ולהתגייס למען התמקדות במטרה חדשה – מלחמה בטרור הסייבר.  

״מרגע האירוע ובמהלך כל השבועות האחרונים אנו מגייסים את כל המשאבים והקשרים שיש לנו בישראל ובעולם״, הוא מספר, ״כולל אגב גם אנשי סייבר מוסלמים ממדינות שונות שהתגייסו לעזור ולהילחם יחד״. בחמ״ל מיוחד שהוקם ממש ב־7 באוקטובר החלו ׳הצוותים המיוחדים׳ לעבוד מסביב לשעון – החל מיירוט מידע קריטי ועד סיכול ממוקד של כל פעילות עוינת תומכת טרור שהצליחו לאתר. 

״הפלטפורמה הגלובלית בחברה שלנו קמה מלכתחילה במטרה לשתף מידע חיוני בתחום הסייבר ונועדה להילחם נגד מתקפות הכופרה והסייבר – ספציפית במרחב הסייבר האזרחי״, מסביר אמיר את הפעילות בימי שגרה. ״המלחמה הביאה את הצורך בשינוי מהיר. שילבנו את הפלטפורמה נגד טרור הסייבר – פגיעה בשכבת האמינות של המידע המגיע לתקשורת הבינלאומית וגורם להסטה ושנאה על ידי הפצת תכנים מזוייפים, לוחמה פסיכולוגית ושימוש בסייבר התקפי לסחיטת כספים המשמשים את ארגוני הטרור״. 

במילים אחרות, פעילות אזרחית הגנתית בימי שגרה עברה מהר לפעילות התקפית בימי מלחמה ופעילות תומכת סייבר אזרחי־הגנתי הפכה לפעילות תומכת סייבר התקפי. ״אנחנו למעשה מקשרים בין האקרים שיוזמים פעולות תקיפה או מבקשים להתנדב למשימות אנטי טרור״, מחדד אמיר. ״הקבוצות הללו כוללות האקרים מוכרים מאוד בעולם, ממדינות רבות, כולל מוסלמיות, שמגנות את הטרור ומתנגדות לו. בדיוק כמו לוחמי רשת שנלחמים למען הסביבה. 

לכולם ברור שלא מדובר פה במשהו פוליטי אלא במעשה אנושי ובסיסי. הרי לא צריך להיות ישראלי כדי שיהיה לך אינטרס בהשמדת החמאס ודאעש. צריך פשוט להיות בן אדם שמתנגד לטרור אכזרי״. 

ואיך זה מתרחש בפועל? איך ההאקרים פועלים התקפית נגד ׳פעילי טרור הסייבר׳? 

״יש מגוון פעולות התקפיות במרחב הזה. תקיפות כמו Hybrid Attack למשל, לגילוי סיסמאות של אתרים ופרופילים המפיצים מידע מסית ומעודד לטרור. הקמת אתרי Phishing המתחזים לפעילים תומכי טרור ומצליחים לאתר 'מחבלי סייבר', אשר לאחר אימות בווקטורים נוספים מאפשרים ביצוע ׳סיכול טכנולוגי ממוקד׳ נגדם.  

״המידע שאנו אוספים גם משמש אותנו לבצע Social Engineering – טכניקות מיוחדות שנועדו לתמרן משתמשים חשודים לשתף מידע או לבצע פעולות שמסגירות את הקשר שלהם לפעילות טרור סייבר. חלק מההצלחות שעוד נראה בקרוב הן כתוצאה מפעולת החדרת Rootkit למערכות תומכות טרור – כלומר תוכנות שמאפשרות לצוות המבצע לשדר פעילות בהרשאות גבוהות וללא מגבלות. אנו גם משתמשים בתוכנות AI מיוחדות המאפשרות לנו לזהות במהירות יחסית פרופילים מזויפים על ידי אלגוריתמים להשוואת תמונות, כולל השוואה למידע שמופץ עם תצלומי דיפ־פייק ותצלומים ערוכים שעולים לרשתות החברתיות״. 

מדבריו של אמיר, כמו גם מהלהט הבולט שבו הוא מתאר את מהלך העניינים, אפשר להתרשם בקלות כי בעיניו מדובר בשליחות. מתקפת הטרור של ה־7 באוקטובר החזירה אותו 22 שנים אחורה – לפיגוע התאומים של ה־11 בספטמבר. 

"הסייבר הישראלי הוא הטוב בעולם, אבל לצערנו, הוא לא מנע את מתקפת הטרור. נרצחו כ־1,200 ישראלים. בהשוואה לפיגוע בתאומים – ביחס לגודל האוכלוסיה – מדובר במונחים אמריקניים בכ־40,000 נרצחים. באופן יחסי אנחנו מתמודדים אם משהו גדול גם ביחס לארה"ב. אבל כרגע היעד החשוב ביותר הוא החזרת השבויים". 

בחזרה לעבר 

כעת אמיר משתמש ביכולות הסייבר שצבר לטובת המאמץ המלחמתי ״במסגרת החוק ומבלי להפר את הכללים״, חשוב לו להבהיר. ״אנחנו לא NSO, ואין לנו תוכנות ריגול אבל יש מספיק קבוצות של האקרים חופשיים שמבינים שהטרור לא רק חסר מוסר ורחמים הוא גם חסר דת ולאום״.  

כבר עתה ברור שעוד שנים רבות יעסקו בשורת המחדלים המודיעיניים שקדמו לאירועי טבח ה־7 באוקטובר. קהילת המודיעין אשר נכשלה כישלון חרוץ בקריאת המפה ובאיסוף מידע קריטי, ספגה פגיעה תדמיתית ומקצועית אנושה – אך עמה גם תדמיתה של ישראל כמעצמת סייבר עולמית.  

״הסייבר הישראלי הוא הסייבר הטוב בעולם, גם אם לצערנו הסייבר הזה לא מנע את מתקפת הטרור", הוא אומר. "למרות זאת הסייבר ההגנתי ערוך ומוכן עדיין כל העת להגנה – 24/7. אויבנו אורבים בפינה ורק מחכים שנעשה טעות. כולנו ראינו את התוצאות המחרידות המתרחשות, כשאין צבא שעומד מאחורי הגדר, אפילו ליום אחד, ואני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם בסייבר היום היו נעלמים אפילו לשעה אחת. לכן ברור שהסייבר הישראלי הוא עדיין החזק בעולם ומסיבה פשוטה – אין מדינה בעולם שסופגת התקפות סייבר כמו ישראל. לא באיכות ולא בכמות. מספר ההתקפות שאנחנו הודפים הוא מהגבוהים בעולם כולל מתקפות של מדינות וארגונים שתוקפים תשתיות ומערכות אסטרטגיות, ממש ללא הפסקה – וככל שמספר התקיפות גדל כך גם היכולת שלנו משתפרת״. 

הפוסט עולה להתקפה: מהפך הסייבר של דורון אמיר בעקבות ה-7 באוקטובר הופיע לראשונה ב-Forbes Israel.