Forbes Israel Logo
ייצר עבור עצמו כמה מכונות לעיבוד פימו שעדיין משמשות אותו עד היום. יגאל נתני | צילום: יגאל ברקת
ייצר עבור עצמו כמה מכונות לעיבוד פימו שעדיין משמשות אותו עד היום. יגאל נתני | צילום: יגאל ברקת

המקצועות שנעלמים מהעולם: האומן שהמציא את מכונות הפימו

יגאל נתני תמיד הוקסם ממכונות המפעלים בנווה צדק. כשגדל, הוא עבד כאמן נחושת ולבסוף גילה את הפימו. "אצלי אומנות משתלבת תמיד עם טכנולוגיה, אני חי כל החיים שלי בסוג של פיצול אישיות"
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

יגאל נתני עבד במשך שנים כאמן נחושת. אבל תמיד חיפש דרך להתקדם, וכך ובסוף שנות השמונים הוא נתקל בבחורה שעושה בובות קטנות מפימו, ביריד בירושלים.

"כל כך התלהבתי ובגלל שהייתי אז סטודנט להנדסת מכונות אמרתי לה שמעי, אני כמעט מהנדס. אני יכול לבנות לך איזו מכונה שתרצי, רק למדי אותי. בניתי לה כמה מכונות לעיבוד פימו, למשל מכונה שעושה חוטים ומכונה שמרדדת את החומר. היא הכניסה אותי לעניינים ולימדה אותי איך לעבוד עם פימו".

יגאל גדל בשכונת נווה צדק. בשכונה היו הרבה מפעלים ומגיל קטן מאוד הם סיקרנו אותו. כבר בגיל חמש היה נכנס לבד למפעל ובוהה מהופנט במכונות ובעובדים. לסבא שלו היה מפעל למרצפות, בחופשים עבד שם. הסקרנות והידיים הטובות הביאו את יגאל כבר בתקופת הצבא לעסוק באומנות. אז החיבור בין אומנות והנדסה היה מאוד טבעי עבורו.

אחרי שסיים יגאל את הקשר עם אותה אומנית פימו הוא יצר עבור עצמו כמה מכונות לעיבוד פימו, שעדיין משמשות אותו עד היום. בנוסף בנה תנורים לשריפת קרמיקה ומכונות לרידוד של חומרים אחרים.

"ראיתי שבפימו יש הרבה ביקוש, בעיקר לבובות, ומאז אני מתמקד בעיקר בפימו". בובה של יגאל נתני | צילום: יגאל ברקת

אחרי אותו מפגש ראשוני עם הפימו, איך זה נהפך לעיסוק העיקרי שלך?

"עדיין עבדתי בעיקר כאומן נחושת עוד לפחות עשר שנים. ראיתי שבפימו יש הרבה ביקוש, בעיקר לבובות, ומאז אני מתמקד בעיקר בפימו. מכרתי בעיקר לחנויות מזכרות בירושלים וגם לסוחרים שמייצאים את הסחורה לחו"ל. היו שנים שהיה שוק היסטרי לדברים האלה, למשל מזוזות שאני מכין מפימו עם סמלים של קבוצות ספורט ואוניברסיטאות אמריקאיות והסטודנטים מ"תגלית" מתים על זה.

בעקבות הקורונה הביקוש ירד מאוד והחלטתי לשנות כיוון, בגלל שהסחורה עוברת דרך הרבה ידיים עד לצרכן הסופי ובגלל שהמחירים שלי גבוהים והסינים דחקו אותי החלטתי לעזוב את הסוחרים ולפתוח מקום בו אני מוכר את המוצרים שלי ישירות לצרכן.

עד עכשיו עבדתי לפי מה שהסוחרים ביקשו ממני לעשות, ועכשיו אני מתכוון לעשות רק את מה שאני רוצה לעשות. היו באים אלי אם מוצר שמישהו אחר כבר עשה ואומרים לי "תעשה לנו את אותו דבר, רק יותר יפה". כולם מעתיקים מכולם, רואים בחנויות אחרות מה הולך ורוצים את אותו הדבר. גם אותי העתיקו. אז עכשיו בקורונה, כשלא הייתה עבודה, היה לי שקט לעבוד פה לבד ולשפץ את המקום."

במפעל של יגאל נתני | צילום: יגאל ברקת

אני מכירה את הפימו כחומר שהייתי משחקת בו כילדה אבל אילו עוד שימושים יש לחומר הזה?

"גננות וילדים משתמשים בפימו כי הוא דמוי פלסטלינה, אבל בניגוד לפלסטלינה אפשר לקבע את המצב שלו ולהפוך את היצירה המוגמרת לדבר נוקשה ומקובע. בעיקרו הפימו הוא חומר למודלים, שמהם אפשר ליצור תבנית יציקה לעבודות בשלל חומרים אחרים כמו ברונזה, כסף או קרמיקה.

הפימו פשוט חומר נהדר לעיצוב. זה חומר לצורכי אומנות בלבד, לא עושים בו שימוש תעשייתיים או אחרים. וגם אני עושה בו שימוש לצד חומרים אחרים, למשל אני בונה מודלים מפימו כדי ליצור כלים מברונזה, או שאני משלב את הפימו עם חומרים אחרים כמו עץ או מזק, אני משתמש בו גם לעיטורים על כלי קרמיקה. ובכלל, פימו הוא חומר שכמעט תמיד בא בשילוב עם חומר אחר ולא כחומר יחיד במוצר. את המזוזות שלי, למשל, אני בונה על בסיס מבחנת זכוכית".

אז מה זה בעצם פימו?

הבסיס לחומר הוא PVC, שהוא סוג של פלסטיק המתקשה בטמפרטורה של 180 מעלות ובתעשייה עושים בו שימוש נרחב. כאשר מוסיפים לו אבקת זכוכית ופיגמנטים הוא לא מתקשה והופך לסוג של פלסטלינה – חצי קשה, חצי רך כזה. כל חומר נוזלי שמוסיפים לו אבקה מקבל את המרקם הזה. בגלל זה גם בצק וגם עיסת סוכר דומים גם הם לפלסטלינה. השם הרשמי, אגב, הוא חימר פולימרי.

במפעל של יגאל נתני | צילום: יגאל ברקת

השם המסחרי – פימו – הוא על שם הבת של ממציאת החומר ששמה היה פיפי. בעלה היה בעלים של מפעל לכפתורים בגרמניה בשנות החמישים. הכפתורים יוצרו מ-PVC. הילדה פיפי שיחקה הרבה עם פלסטלינה ואז אמא שלה חשבה "למה לא לקחת את החומר מהמפעל ולעשות ממנו פלסטלינה?" היא הוסיפה אבקת זכוכית וראתה כי טוב, וכך בא החימר הפולימרי לעולם. היא הוציאה על החומר פטנט שתוקפו פג בראשית שנות האלפיים.

"הפימו הוא חומר עם חיי מדף קצרים והוא מתקשה מהר, בגלל המבנה הפולימרי שלו, שהוא לא כל כך יציב. יש כל מני טריקים איך לחדש אותו, אבל היבואנים של החומר והסוחרים לא אוהבים להחזיק אצלם הרבה סחורה, בדיוק בגלל הבעיה הזאת. לכן גם אין ייבוא סדרתי של פימו לארץ, אלא רק ייבוא על ידי הזמנה אישית. אז יש לי יתרון שאני מייצר את הפימו שלי בעצמי באמצעות מכונה שייצרתי למטרה הזו. זה מאפשר לי גם לייצר פימו שאני מוכר לאמנים אחרים ואני היחיד שמייצר את החומר בארץ. קילו פימו אני מוכר ב-60 שקלים.

אתה משלב אומנות עם הנדסה. זה שילוב לא שגרתי אני תוהה..

"אצלי אומנות משתלבת תמיד עם טכנולוגיה, אני חי כל החיים שלי בסוג של פיצול אישיות".


הכותבת מיטל כץ בעלת מיזם הסיורים החברתי “בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם” – תיעוד בצילומים. צילום המיזם: יגאל ברקת

עבודות הסיקור ניתנת לאומנים ובעלי מלאכה חינם, ומתאפשרים הודות לכרטיסים שנרכשים לסיורי המיזם. הסבר והזמנת סיורים.

שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא