אי המטמון: על מקלט המס החדש שצמח ממש מתחת לאפה של ארה"ב

האי הקאריבי זכה לפרסום בזכות חופיו הלבנים, עצי הדקל הפזורים על החוף, הרום אשר נמזג כמו מים וכעת – גם בזכות שיעור מס בגובה 0% עבור רווחי הון, אשר נדרשים לשלם אנשים אשר בוחרים לנהל את חשבונותיהם במערכת הפיננסית של הממשלה המקומית. "לשלם", כאמור, אינה בחירת המילים המוצלחת ביותר במקרה הזה.

האי כולו מעט גדול יותר משטחה של מדינת קונטיקט, אך משופע בהרבה יותר עצי דקל וחול ים. הבדל משמעותי נוסף אליו תיחשפו כמעט מייד הוא אחוז המובטלים – אשר גבוה פי 2 מארה"ב. גם השכר החציוני נמוך בהרבה מאשר בארה"ב, וכעת החליטו בממשלה הפורטו ריקנית לנסות ולטפל בבעיות הכלכליות באמצעות משיכת בעלי הון לאי. ואיך מושכים בעלי הון? באמצעות מקלט מס, כמובן.

הדבר המפתיע בכל המהלך היא עצם היותו חוקי למהדרין. פורטו ריקו מוגדרת כמדינה "מאוחדת" עם ארה"ב: פירוש הדבר שהיא אינה נמנית על המדינות הפדראליות המוכרות אלא שומרת על עצמאות מדינית, ויש לה את הסמכות לקבוע החלטות באשר למדיניות הפנים שלה, גם אם הדבר עומד בניגוד מוחלט לאינטרס של ארה"ב. גם על פי החוק האמריקאי, בעלי חשבונות המנוהלים בפורטו ריקו אינם נדרשים לשלם מיסים לקופת המדינה האמריקאית – אלא לקופת הממשל הפורטו ריקני, אשר מוסמך לקבוע איזה שיעור מס ברצונו לדרוש. כן, אפילו מס אפסי.

אי מקלט. חופי פורטו ריקו | צילום: thinkstockphotos

"לפי חוקי המס בארה"ב אני יכול לחיות על המאדים, אבל עדיין אדרש לשלם מיסים אינטר-גלקטיים לממשל האמריקאי. אבל זה לא המצב אם אני יושב על אי קטן בים הקאריבי. זה תחום אפור, ואף אחד לא מתעסק בו", הסביר אחד ממנהלי קרנות ההשקעות המוכרות בארה"ב.

וכך, בשנת 2012 חוקק הפרלמנט בפורטו ריקו שני חוקים במטרה ברורה: למשוך את עשירי ארה"ב ולשכנע אותם לנהל את חשבונותיהם (ואת חייהם) על האי. על פי חוקים אלה קרנות גידור והשקעות, קרנות משפחתיות, חברות ייעוץ ואפילו מפתחי תוכנה ומתכנתים רשאים להגיש בקשה לניהול חשבונותיהם על האי (בתנאי שהם אזרחי ארה"ב). אם בקשתם מתקבלת הם רשאים להעתיק את כספם מהבנקים האמריקאים, עבור עמלה חד פעמית בגובה 4% בלבד. עד כה אישרו השלטונות את בקשותיהם של 346 חברות ועסקים שונים, ובמהלך השנה הקרובה צפויים לקבל את האישור כ-400 חברות נוספות.

החוק השני (והמשמעותי יותר) מאפשר לאזרחים חדשים של פורטו ריקו לשלם 0% מס על כל רווח הון אשר ירשמו לאחר הפיכתם לאזרחים. כך, מאות "מבקשי מקלטי מס" נמלטים מארה"ב אל עבר חופיו הלבנים של האי הקאריבי. בשנה החולפת אושרו בקשותיהם של 509 אזרחים חדשים לקבלת ההטבה, ובממשל צופים כי 600 בקשות נוספות יאושרו במהלך השנה.

אך האם אכן משתלם לאותם "מבקשי מקלט" להעביר את כספם מהבנקים האמריקאים לאלו הפורטו ריקנים? לפחות מבחינה כלכלית, כנראה שבהחלט כן. בשנה החולפת האמיר שיעור המס אשר נדרשו לשלם עשירי ארה"ב על רווחי ההון שלהם, כשבניו יורק עמד שיעור המס על 52.3%, ובקליפורניה על 52.6%.

ומה נדרשים אותם עשירים לעשות כדי לזכות באותה אזרחות מבוקשת? על פי החוק בפורטו ריקו, כל מבקש אזרחות חדש נדרש לשהות על האי לכל הפחות 183 ימים בשנה. בנוסף, המבקש חייב להחזיק בכתובת פעילה, להוציא רישיון נהיגה מקומי ולרשום את כל עסקיו ובני משפחתו באי גם כן.

האפשרות הזו נראית קוסמת במיוחד עבור מיליונרים (ומיליארדרים) אמריקאים אשר החליטו לצאת לפנסיה, ויכולים להרשות לעצמם להעביר 183 ימים בשנה כשהם שוכבים על חול לבן ושותים קוקטייל מפנק (כנראה על בסיס רום). הם, כמובן, מרוויחים עשרות (ולפעמים אף מאות) מיליוני דולרים בזכות שיעור המס האפסי, בעוד הכלכלה המקומית מרוויחה מהכסף אשר הם מזרימים למשק הקטן – כשהם משתמשים בכספם בכדי לממן את איכות החיים לה הם רגילים גם באי. המפסידה היחידה היא קופת המדינה האמריקאית, אשר אנשיה ימשיכו לרדוף אחר מקלטי מס בצדו השני של העולם – במקום לטפל במקלט מפנק במיוחד, ממש מתחת לאפם.