ביום שבו חופי ישראל יהפכו למרק של נפט

אחרי שיסתיימו הטקסים ושיחות ההיכרות, מומלץ לשר האנרגיה הנכנס, סילבן שלום, ולעמיתו החדש במשרד להגנת הסביבה, עמיר פרץ, להקדיש כמה דקות לקריאת מסמך שאולי לא יסייע להם לישון בלילה – אבל בהחלט יעזור להם להבין את כובד האחריות המונחת על כתפיהם.

מדובר במסמך שמפרסמת השבוע התוכנית למשפט וסביבה בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת תל אביב. המחברים, עו"ד תמרה לב-לוטנר וד"ר דוד שור, בדקו את המערכת החוקית והמשפטית העוטפת את תעשיית קידוחי הגז והנפט הרוחשת בימים אלה בים הישראלי. את המסקנות ניתן לתמצת בשתי מילים מדאיגות: אנחנו חשופים. החוק הישראלי לא מספק הגנה ראויה למדינה, לציבור, לים ולחופים, מפני מקרה של תאונת דליפה וזיהום חמור בנוסח אסון מפרץ מכסיקו. המדינה עלולה למצוא את עצמה מתמודדת עם נזקים בהיקף כספי דמיוני, מבלי שיהיה לה ממי לתבוע פיצוי. זה כמובן ניתן לשינוי – אבל בשביל זה צריך לעדכן את ספר החוקים. מוטב לעשות את זה לפני האסון – ולא אחריו, בשלב ועדות החקירה וחיפוש האשמים.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

התמונה החוקית המצטיירת – רשת שעשוייה בעיקר מחורים – מצטרפת לתמונה הכללית המטרידה לגבי המתרחש בים. הים הפך לאחד המשאבים המרכזיים עליהם נשענת הכלכלה ולמעשה החיים בישראל בעתיד הנראה לעין: מהים יגיעו רוב מי השתייה שלנו, מהים תגיע האנרגיה, וכמובן ישנם השימושים המסורתיים יותר של החופים, שגם להם ערך כלכלי אדיר – תיירות, נופש ופנאי. קשה לדמיין את המשק הישראלי בעשורים הקרובים בלי ניצול מאסיבי של משאבי הים. אין מנוס מלהשתמש בים – אבל אבוי לנו אם לא נעשה את זה נכון.

החופים בישראל אינם מוגנים מדליפה שכזו | צילום: רויטרס

הים הוא ברייה רגישה, הניסיון לגביו מועט יחסית ולמדע יש עדיין יותר שאלות מתשובות ביחס למתרחש במעמקיו. למרות זאת, מדינת ישראל פועלת בים על פי הכלל "נעשה ונבדוק". קודם נדהר למעמקים ונקדם את האינטרסים הכלכליים והמשקיים, ורק אחר כך – אחרי שהסוסים נעלמו מזמן מהאורווה – נבדוק את ההשלכות ונשקול לסגור את השערים.

כך, למשל, הפכה ישראל למעצמת התפלה תוך הקמת שורה של מתקנים גדולים על החוף, מבלי שנחקרו השלכות ההתפלה על הסביבה הימית; וכך החליטה הממשלה להיענות לדרישות המשרד להגנת הסביבה ולהקצות 22 מיליון שקל להצטיידות בספינות וכוח אדם לפיקוח על קידוחי הגז והנפט, רק הרבה אחרי שהאסדות הפכו לעובדה בשטח. באווירה הזו, מה הפלא ששר האנרגיה היוצא, עוזי לנדאו, נאלץ להוציא השבוע מכתב התראה לבעלות השליטה במאגר "תמר", בו נזף בהן על ההסכמים המתרקמים ליצוא הגז לרוסיה – עוד לפני שהובטחה מכסת הגז הנחוצה למשק הישראלי ובטרם הממשלה דנה במסקנות ועדת צמח.

על פי המשפטנים מאוניברסיטת תל אביב, ההסתערות על האנרגיה הימית לא מגובה במערך החוקי והמשפטי הנחוץ. אחד הנתונים המעניינים שמוצג במסמך עוסק בהיקף תאונות הקידוח שבהן נשפכות לים כמויות של שמן ומזהמים אחרים. מתברר שעל פי נתוני הרשות האחראית על הקידוחים בארצות הברית, ב-25 השנים האחרונות התרחשה תאונה כזו בערך כל חודשיים(!); במפרץ מכסיקו לבדו, התרחשו בעשור שקדם לתאונה המפורסמת של BP לא פחות מ-948 פיצוצים ושריפות על אסדות קידוח בים, וב-15 השנים האחרונות אירעו 79 מקרים של אובדן שליטה על באר הקידוח.

צילום: רויטרס

כלומר: תאונות בקידוחים ימיים אינן דבר נדיר או חריג. וכדי שייגרם נזק עצום – אקולוגי, תיירותי, כלכלי – לקו החוף הישראלי, אין צורך באסון במימדים של מפרץ מכסיקו: הים התיכון הוא אמבטיה סגורה, משטר הזרמים בו משחק לרעתנו, וגם דליפות קטנות הרבה יותר עלולות להסתיים בכך שחופי תל אביב, נתניה וחיפה יהפכו למרק שחור וצמיג.

החדשות הרעות הן, כאמור, שמבחינה משפטית וחוקית ישראל לא ערוכה למצב כזה. "החוק הישראלי", קובע המסמך, "אינו קובע משטר אחריות ברור לנזקי הקידוחים: אין חוק או הסדר ייעודי המגדיר את האחריות לנזקים אלו; נזק לסביבה אינו מוגדר או מוכר ולכן צפוי להישאר ללא תיקון ופיצוי; אין הגדרה של נאמן למשאבי הטבע אשר יכול לתבוע בגין נזק לסביבה; משטר האחריות הכללי הוא בעיקרו משטר של רשלנות כך שנזקים רבים כלל אינם מחייבים את המזהמים באחריות".

השוואה לנעשה במדינות אחרות שבהן מתבצעת פעילות ערה של קידוחים ימיים – ארצות הברית, נורבגיה ובריטניה – מעלה ששם מוטלת אחריות חמורה וישירה על בעלי רשיון הקידוח לכל נזק שנגרם כתוצאה מתאונה אפשרית. זה גם נותן תמריץ לקודחים לעשות הכל ולא לחסוך במאמץ ובהשקעות הכספיות הנדרשות כדי לצמצם את הסיכוי לתאונה. מעבר לעדכון של החוק, המחברים מציעים שכתנאי לפעילות של קידוחים בים הישראלי יצטרכו היזמים לרכוש ביטוח אחריות ולהוכיח יכולות כספיות לעמוד בתשלום כנגד נזקים עתידיים. מכיוון שהסטטיסטיקות העולמיות מלמדות שתקלה בסדר גודל כזה או אחר היא רק עניין של זמן, מוטב למהר ולהתאים את המצב החוקי לרמת הסיכון. לשרים החדשים כדאי לזכור: אם במקרה של תאונה החברות הקודחות לא יחוייבו לשלם את המחיר, המחיר הציבורי ייגבה ממי שאחראים לכך.

[email protected]

טורים נוספים של הכותב:

מדוע חוששים העיתונאים מ"שר האוצר לפיד"?

לסגור את המשרד להגנת הסביבה? נו, באמת

לא לפחד: אפשר לעמוד מול חברות הענק – וגם לנצח