בנייה חסרת רחמים: על הקשר בין העיור המואץ בסין לשיטפונות הקשים

28 פרובינציות, אלפי מחוזות ומאות ערים בצפון ודרום המדינה מצאו את עצמם מוצפים. 60 מיליון איש הושפעו מהגשמים העזים, מעל לחצי מיליון אולצו לעזוב את בתיהם ו-300 מתו. מחוז ג'ינגשינג בפרובינציית הבאיי ראה כמות גשם גדולה יותר ביומיים, מאשר מה שהוא ראה בכל 2015, בעוד ששינגטאיי הסמוך חווה את ההצפות הקשות ביות בהיסטוריה שלו. בייג'ינג ו-ווהאן ניזוקו קשות במיוחד גם הן.

עד כה עלות הנזקים טיפסה ל-44.7 מיליארד דולר, במה שמדרג את השיטפון כאחד היקרים ביותר בהיסטוריה. מדובר בסכום עצום של כסף, אפילו עבור סין, וההשפעה של השיטפון הזה צפויה למחוק 0.2% מצמיחת התמ"ג ברבעון השלישי, לפי סקר של בלומברג.

כאשר מערכות הביוב של ערים רבות בסין הגיעו עד מעבר לגבול היכולת שלהן, והחלו לפלוט כמויות של מים לתוך הרחובות, רבים מפנים אשמה לקצב המסוכן של המדינה לעבר אורבניזציה.

סין בנתה ערים מהר יותר ובאופן נרחב יותר מאשר כל ציוויליזציה שהיא בהיסטוריה. במשך 35 שנה בקושי, המדינה בנתה מעל ל-450 ערים חדשות, עיירה 40 אלף קילומטר מרובעים של איזורים כפריים, בנתה מאות מיליוני בתים, סללה 19 אלף ק"מ של רשת רכבות מהירות, חפרה 26 מערכות רכבות תחתיות חדשות, ריצפה מעל ל-60 אלף ק"מ של כבישים מהירים והקימה קרוב למאה שדות תעופה חדשים.

50% מערי סין לא מתאימות לסטנדרטים הלאומיים של מניעת הצפות | צילום: fotolia

הדחיפה לעבר אורבניזציה גובתה על ידי תמריצים כלכליים ופוליטיים. בשיא תנופת הבנייה של סין, האורבניזציה הייתה אחראית ל-16 מתוך 25% התמ"ג הכולל, 33% מהנכסים הקבועים, 10% מהתעסוקה העירונית, 155 מההלוואות הבנקאיות, ותידלקה 40 תעשיות. עידוד הכלכלה המקומית והיענות למטרות האורבניזציה הלאומית היו גם מדדי ביצוע מרכזיים עבור קידום של פקידים בתוך הממשלה. לכן סין בנתה ובנתה, ורק כעת היא מתחילה להבין את ההשפעה המלאה של מה שהיא יצרה.

בתנופת הפיתוח הזו, ניהול מערכות מים – נהרות, נחלים ואגמים, כמו גם קרקעות – נחנקו תחת ההתרחבות הבלתי נגמרת של משטחי בטון ומרצפות. בווהאן, עיר שהוצפה כאמור השנה, 87 מהאגמים (שני שליש מכלל האגמים שלה) עברו שינוי או נהרסו בין השנים 1945 ל-2015. לפי קונג'יאן יו, דיקאן המכללה לארכיטקטורה ואדריכלות נוף באוניברסיטת פקינג, מזרח סין, אשר עברה עיור מואץ, איבדה מעל ל-50% מאיזורים בהם הקרקע לחה ב-30 השנה האחרונות, אשר הורידו בצורה דרסטית את היכולת לעמוד בשיטפונות.

השטחים העירוניים האלו שלמים אין יכולת לחדור אליהם, החליפו את המאפיינים הטבעיים בערים הסיניות בשיעור עצום – כך שהם מונעים ממי גשמים את היכולת למצוא את דרכם לאדמה מתחת, ובמקום זאת הם מנותבים למערכות של צינורות וביבים, אשר הופכים יותר ויותר לעמוסים מדי ובלתי מתאימים.

לפי משרד הדיור והפיתוח הכפרי-עירוני של סין, כ-50% מערי סין לא מתאימות לסטנדרטים הלאומיים של בטיחות ומניעת הצפות. לפי נתונים ממשלתיים שהוצגו על ידי Quartz, יכולת הניקוז של ווהאן היא 34.5 מ"מ לשעה ובשנגחאי היא 36 מ"מ לשעה, בעוד שבטוקיו וניו יורק היא 50 מ"מ לשעה. כאשר ערים מרחיבות את הגבולות שלהן מעל על הקרקע, מערכות ניקוז נאבקות להדביק את הפער – מה שמותיר את המדינה לא מוכנה עבור הגשמים העירוניים, שיש להם תוצאות הרסניות.

יו מסביר כי הסיבות למחסור במערכות ניקוז עירוניות מתאימות הן שילוב של מחסור בכבוד לטבע, תהליך העיור "חסר הרחמים", כוחות שוק ושחיתות – כספים שמוקצבים לתשתיות עירוניות כמו ניקוז, לעיתים לא מגיעים ליעדם.

הצפות בסין היו אחראיות ליותר מ-300 מיליארד דולר של נזקים בין השנים 2000-2014, קרוב לתמ"ג השנתי של מדינה כמו דרום אפריקה. אסון מזג האוויר היקר ביותר בסין היה השיטפונות ב-1998, אשר גרמו למותם של 4,100 איש ועלו כ-60 מיליארד דולר.