בראש הקידמה: כיצד אחראי הטכניון להפיכת ישראל לאומת הסטארט-אפ?

פרופסור פרץ לביא הוא נשיא הטכניון מאז 2008, ובמסגרת תפקידו הוא מעסיק סגל הוראה שמורכב ממומחים בתחומים שונים, ומעודד פרופסורים וסטודנטים להיות מעורבים בפתיחת עסקים. בתהליך זה הוא תומך במוניטין של האוניברסיטה כבית חם לעסקים חדשים.

לביא מסביר כיצד הפך המוסד לחממה ליזמות, "הגעתי למסקנה שאוניברסיטה ברמה עולמית, אשר משחקת תפקיד כל כך חשוב בכלכלה של הסביבה שלה או של המדינה שלה, חייבת לכלול שלושה מרכיבים: סטודנטים מצוינים, סגל הוראה מעולה ומרכיב שנשמע ברור מאליו – הכרזה על שליחות". הוא מוסיף כי היא חייבת להיות חלק מהדי.אן.איי. של האוניברסיטה, ומדגים כיצד היא עזרה בעבר לשנות את הכלכלה הישראלית. "קודם כל, הטכניון נוסד בתחילת המאה ה-20 כדי לאפשר ליהודים לקבל השכלה בהנדסה". כאשר נוסד הטכניון ב-1905, ליהודים באירופה לא הייתה להם אפשרות כזו. "ואז, בית הספר נפתח ב-1924 לאחר מלחמת העולם הראשונה. כשהמדינה נוסדה, ראש הממשלה דוד בן גוריון החליט כי הטכניון יהיה אחד המוסדות היותר חשובים עבור עתידה של המדינה החדשה. הוא בחר אתר בפסגת הר הכרמל, והוא גם החליט איזו פקולטה תיפתח ראשונה: הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה". כבר ב-1954 הוא ידע כמה המקצוע הזה חשוב, ובאותה שנה גם נוסדה התעשייה האווירית של ישראל, שכיום היא אחת משלוש התעשיות הכי גדולות בארץ וכל אחד מ-5,000 המהנדסים בה למד בטכניון.

דוגמא נוספת הוא מביא מ-1969, בה מעטים ידעו לאיית מיקרו-אלקטרוניקה ובכל זאת נפתח מכון כזה בטכניון. המכון היווה פיתרון לאמברגו על ישראל מצד צ'רלס דה גול לאחר מלחמת ששת הימים, שלא איפשר לה לייבא חלקי אלקטרוניקה.

לביא מציין כי סטודנטים שלמדו באווירה כזו, ידעו שהם יסיימו את הטכניון וגם הם יצאו ממנו עם משימה של שליחות. לכן, אם משלבים ביחד את כל שלושת המרכיבים, הדבר משרת מטרות גדולות יותר: "את האנושיות, את המדינה וכו'. אני חושב שיש תוצאה כמו שינוי הכלכלה ושינוי הסביבה".

פרופ' פרץ לביא. מאמין כי הסביבה המתאגרת בה חיים הישראלים – הופכת אותם ליזמים | צילום: יואב בכר, ויקיפדיה

לביא למד תואר שני בארה"ב ואף פתח מרכז לרפואת שינה בהרווארד. לא מן הנמנע להשוות בין ארה"ב לישראל – שתיהן מדינות של מהגרים מכל העולם. יש משהו במעבר למדינה אחרת כאשר העתיד לא ברור, שהוא גם יסוד מהותי ביזמות. לכן, אפשר להאמין כי יש משהו יזמי בד.נ.א. של האמריקאים, וכך גם אצל הישראלים. לביא מסכים, אבל חושב שיש עוד רובד לכך בארץ. "הנחיצות היא אם ההמצאות בגלל המקום שאנחנו נמצאים בו והשכנים שסובבים אותנו". לכן, אם מוסיפים את ההגירה "לעובדה שאנחנו צריכים ללכת על הבהונות שלנו, תוך כבוד ליכולת ההמצאה שלנו, אז תקבל סטודנטים, מרצים ואוניברסיטאות שיש להם מניעים רבים".

לביא מטיל ספק באפשרות של לימוד יזמות או הפיכת מישהו ליזם, אם האש הזו אינה בוערת בו בפנים, "או שיש לך את זה או שלא". יכולות היזמות וההמצאה מושפעות מכמה גורמים: מהי ההשכלה של הסטודנט או היזם, היכולת לקחת סיכון והיכולת להתאושש מכישלון. הוא מזכיר כי רק סטארט-אפ אחד מבין עשרה זוכה להצלחה. חלק מהיזמים מצליחים רק בניסיון השביעי או השמיני שלהם, לכן חייבים להיות סבלניים כלפי כישלונות. גורם נוסף הוא הצורך להגיע להישגים. "אלו מאפיינים אנשים שצריכים לחיות בסביבה שמאתגרת אותם באופן תמידי. מה שאפשר לעשות כדי לכוון אותם או כדי להפוך אותם ליזמים טובים יותר, הוא לתת להם כלים מסוימים. אפשר לספק להם מודלים לחיקוי, וזה מה שאנחנו עושים בטכניון, אפשר לספק להם מידע בסיסי שיעזור להם לבנות את התכנית העסקית שלהם, כיצד להציג את הרעיונות שלהם וכו'. לכן זוהי ערבוביה של כמה כלים בסיסיים שאפשר לספק להם, ואני מאמין כי האישיות וההיסטוריה של אדם, הן אלו שהופכות אותו ליזם".

דוגמה לאחד מהמודלים לחיקוי הוא פרופסור דן שכטמן, שזכה בפרס נובל לכימיה ב-2011. גם לביא עצמו מעביר כבר 17 שנה מהמידע והניסיון שצבר לסטודנטים אשר "ממלאים את האולם עם העיניים הנוצצות שלהם" ובולעים כל מילה שהמודלים אומרים. הוא מאמין כי המודלים לחיקוי, שמציגים גם את ההצלחות וגם את הכישלונות, יספקו לסטודנטים רעיון מסוים לגבי מהי יזמות וכיצד היא נעשית. מלבד זאת, בטכניון יש כמה תכניות, "טכניון לחיים", בהן מודלים לחיקוי כאלו לוקחים על עצמם קבוצה של סטודנטים שמפתחים רעיון עסקי או שיש להם רעיון ראשוני.

פרופ' פרץ לביא עם פרופ' דן שכטמן, זוכה פרס נובל לכימיה | צילום: ויקיפדיה

שתי גישות חשובות שמציגה תכנית הלימודים בטכניון הן למידה תוך כדי עשייה, ושילוב של דיסציפלינות שבאופן מסורתי הופרדו אחת מהשנייה. "הטכניון לימד אותנו לחשוב ולפתור בעיות", ענו לו בוגרים שפגש עשר שנים לאחר שסיימו, בתשובה לשאלתו – מה היה הדבר הכי חשוב שקיבלו מהטכניון. הוא מדגיש כי המוסד דורש עצמאות רבה, וכי גישור בין תחומים חשוב מאין כמוהו כיום. זאת בניגוד לעבר, בו מישהו היה יכול להיות מומחה בתחום שלו בלבד. "בעתיד לא תוכל להתמודד עם רפואה בלי הידע של ביג דאטה".

מלבד העשייה הרבה שלו בטכניון, לביא גם משתף פעולה עם אוניברסיטת קורנל ופועל עימה להקמת קמפוס ברוזוולט איילנד בניו יורק, JTCI. הם פנו עם הרעיון לראש העיר בלומברג, שהודה כי הוא מקנא בסיליקון וואלי, והוא רוצה להפוך את ניו יורק לבירת הטכנולוגיה של העולם. לאחר מכשולים שונים כמו התמודדות מול אוניברסיטאות רבות והעובדה שהטכניון היא אוניברסיטה שמופעלת מטעם המדינה, נוצר החיבור עם קורנל. בקמפוס החדש יהיו מרכז מדיה שיתחבר לחוזק התעשייתי של העיר, מרכז שמוקדש להפיכת החיים לבריאים יותר ומרכז נוסף לסביבת הבנייה. שני הדברים שמקשרים בין שלושתם הם הביג דאטה וטכנולוגיית המידע. בניית הקמפוס, שקיבל בינתיים גם עזרה מגוגל, תסתיים ב-2017, והשפעתו על מדינת ניו יורק כבר נראית – אחד מהבכירים בה ציין כי בשנים האחרונות חלה עלייה במספר המועסקים והחברות בהייטק.

לביא מדבר גם על המתח במסדרונות הטכניון, בין אלו שמעוניינים בצבירת ידע, לבין אלו שמתקדמים צעד אחד קדימה, כמוהו, ורוצים להשתמש בידע הזה כדי לשפר את החיים האנושיים. הוא מאמין כי זה מתח בריא, וכי צריך לעודד את שתי הקבוצות. לכן, כשהפך לנשיא הטכניון, הוא הקים קרן שמממנת מחקרים. לאחר מכן ייסד קרן שמסייעת במימון השלב השני והשלישי של עסקים, כדי לספק ביטחון למשקיעים חיצוניים וכדי להבטיח את זכויות הטכניון בחברות החדשות. "אני רואה את התוצאות: בשש השנים האחרונות, חברות שפותחו באמצעות הטכניון גייסו 271 מיליון דולר, ובין 6 ל-13 חברות בכל שנה, ממשיכות על בסיס הטכנולוגיות של הטכניון". הוא מאמין כי בעתיד זה יהווה מקור הכנסה עבור הטכניון, משום שהרווחים מתחלקים שווה בין המוסד לבין מקים החברה.
חברות שנולדו כתוצאה מתכניות כאלו הן מזור, שמייצרת רובוטיקה לניתוחי גב, ו-We Walk, חברה שמאפשרת למשותקי גפיים ללכת.

הטכניון כיום. רבע מבוגריו פתחו עסקים | צילום: ויקיפדיה

לביא הוא מומחה בתחום הפתולוגיה של השינה, ומסביר על הקשר בינה לבין יזמות ויצירתיות. במחקרים שביצע במהלך שנות ה-80 וה-90, הוא הראה כי שינה היא לא מצב ליניארי, אלא לפעמים אנשים ערניים יותר או פחות. בשעות הערב למשל, יש פרק זמן שהוא קרא לו "הזמן האסור לשינה", שהוא הזמן הטוב ביותר לעבודה יצירתית שדורשת ריכוז, ממש לפני שנפתח "שער השינה" (זמן בו הישנוניות גדלה באופן חד). הזמן האסור משתנה אצל אנשי הערב ואנשי הבוקר, ומחקריו של לביא סתרו את הקונספט שהיה מקובל עד אז – ככל שאנשים ערים יותר, הם נעשים ישנוניים יותר. הרעיון של לביא קיבל עם הזמן שם חדש, והשפיע רבות על עיצוב יום העבודה, הטיפול בבעיות שינה ועוד. לביא משתדל ליישם את ממצאי מחקריו גם על עצמו, למרות שכנשיא הטכניון הלילות שלו ארוכים במיוחד.

לסיום, הוא מספר על שני טרנדים שיהיו לדעתו בשנים הקרובות. הראשון הוא היכולת להשתמש בטכנולוגיה כדי לנטר פונקציות שונות בגוף. "כיום יש כמה קבוצות בטכניון שעובדות על חיישנים זולים, כדי לגלות מלריה ושחפת דרך ננוטכנולוגיה". לביא עצמו היה מעורבות בחברות שעסקו בגילוי של טרשת העורקים דרך טכנולוגיות לא פולשניות, שמאפשרות לבצע אבחון תוך 10 דקות. הוא מספר בהתלהבות כי אלו חדשות מבטיחות מאוד עבור העתיד של ריפוי מחלות כאלו, ועבודה כזו נעשית באוניברסיטאות ובתעשיות רבות, למשל בפיתוח שעוני יד שמנטרים את פונקציות הגוף.

הטרנד השני הוא היכולת של אנשים שמדברים בשפות שונות לתקשר, תוך שימוש בתרגום אוטומטי. "זה ישנה את הדרך בה אנחנו מעודדים את הגלובליזציה, בצורה שאנחנו לא יכולים אפילו להבין". לדוגמא הוא מספר על MOOCs – קורסים ברשת שפתוחים להמונים. לטכניון יש קורס כזה בננוטכנולוגיה בשתי שפות. קורס אחד באנגלית, שרשומים אליו כ-33 אלף אנשים, והשני בערבית עם 8,800 אלף נרשמים, שניהם בפלטפורמת קורסרה. "אני מאמין כי היכולת להתגבר על מחסום השפה דרך טכנולוגיה הוא אחד הטרנדים המרגשים ביותר עבור העתיד".