דברים שרואים מכאן לא רואים משם? על מצבה הבלתי אפשרי של יוון

כבר במאי 2010 פורסם בסיקור ממוקד כי יתכן ויוון תהיה הסנונית הראשונה שתהווה מקרה תקדימי ליציאה של מדינה מגוש היורו. במאמר הוצעו אז שלוש אפשרויות: האחת, כניעה למציאות פוליטית שאינה מאפשרת רפורמות עמוקות והכרחיות. המשמעות היא קריסה כלכלית בסוף התהליך, וללא חילוץ נוסף. במציאות זו, אזרחי יוון ינצלו את הדרכונים שלהם כדי להציף את מדינות אירופה המבוססות יותר – מה שיעמיק עוד את הקריסה, הן במדינת האם והן במדינות היעד. החלופה השנייה היא ביצוע רפורמות "אמצע הדרך", קרי רפורמות חלקיות שיתקבלו בציבור ואשר יאפשרו אורך נשימה מסוים. המשמעות היא דחיית ההתמודדות עם הבעיה בעוד כמה שנים. החלופה השלישית היא טיפול שורש עמוק, ביצוע רפורמות מרחיקות לכת, שיאפשרו ליוון להילחם בבעיות הייסוד שמאפיינות את החברה שלה. כיאה לממשלה דמוקרטית בעלת יכולות מוגבלות המתנהגת בסביבה אי וודאית, יוון בחרה בדרך הביניים, אשר העניקה לה קצת זמן והובילה אותה למצבה הנוכחי, אך זמן זה הולך ונגמר.

עלייתו של ציפראס לשלטון על רקע מצבה הכלכלי הנוכחי של יוון, הכולל חוב של 175% מהתל"ג, מצמצם את מרחב הפתרונות האפשריים. ציפראס, אשר לא במקרה קרא לבנו ארנסטו, על שם המהפכן הקומוניסטי מארגנטינה צ'ה גווארה, עלה לשלטון בהתבסס על מצע מרקסיסטי הכולל הבטחות להעלאה של שכר המינימום ועצירה של הפרטות נכסי המדינה. ציפראס בוחר לאחד את העם בצורה פשוטה – מציאת אויב משוטף בדמות האיחוד האירופאי שכופה על יוון צעדי צנע.

ראש הממשלה החדש החליט לנהל משא ומתן עיקש מול האיחוד האירופאי, כאשר הוא הופך את האופציה ליציאה מהאיחוד האירופאי לאופציה ממשית, תוך כדי הימור שוועדת טרואיקה (הוועדה שאמונה על הטיפול במשבר החוב האירופאי) לא תאפשר את היציאה היוונית. הסיכויים שהאיחוד האירופאי יצליח לכפות במצב כזה רפורמות ליברליות על הממשלה היוונית הולכים וקטנים. עם זאת, נראה כי בחתימה האחרונה על הארכה של החוב ב 4 חודשים, ציפראס מנסה גם לאמת את תגובת העם היווני במקרה בו ינסה לחזור בו מהבטחותיו, ומנסה להשאיר על השולחן את האופציה של ביצוע רפורמות עמוקות וכואבות שיביאו להחלמתה ארוכת הטווח של יוון, אופציה שתהיה תלויה בעיקר ביכולת המנהיגות האישית שלו.

אלכסיס ציפרס | צילום: thinkstock

כעת, ניתן להגיד שהכדור במגרש של גרמניה, כאשר קיימות שתי אופציות עיקריות – הראשונה, מכילה בתוכה ויתור משמעותי של החוב היווני, החלטה המכילה בתוכה משמעויות מרחיקות לכת. האופציה השנייה הינה יציאה של יוון מגוש האירו.

הזווית הרוסית

בתקופה האחרונה אנחנו נתקלים בתופעה מעניינת. רוסיה מצליחה לקרוא ולהגיב למסמכים פנימיים של האיחוד האירופאי אפילו לפני שחלק משרי האיחוד אפילו מספיקים לראות אותם. יש המפילים את האחריות על יוון, ואף מכנים אותה "חמור טרויאני" בהקשר הזה.

לפוטין, בין אם תרם לעלייתו של ציפראס לשלטון ובין אם לאו, אינטרס מובהק בהתרחשויות האזוריות. הוא רואה במדינות כמו יוון זירת עימות מול המערב, והצלחה בהטיית יוון לכיוונה תשרת את האינטרס של רוסיה, כאשר אחת המוטיבציות העיקריות לכך הינה שימוש ביוון לחסום סנקציות עתידיות של האיחוד האירופי נגד רוסיה.

זאת ועוד, הים האגאי מכיל מצבורי נפט הנמצאים בסכסוך בין טורקיה ליוון, הכנסה של יוון תחת המטריה הרוסית (ממנה נהנית כבר טורקיה) תאפשר לרוסיה להתנהל כהגמון אזורי באותו האזור, ותאפשר לה השפעה רבה יותר על הסכסוך בין טורקיה ליוון, ועל מצבורי הנפט הנגזרים ממנו. ייתכן בהחלט שההחלטה של קפריסין לאשר לרוסיה להשתמש בנמלים ובשדות התעופה במדינה לשימושים צבאיים הינה אחד מביטויי מדיניות זאת. בצורה כזאת פוטין ינסה אולי להטות את הסכסוך לטובת טורקיה שאותה אינו יכול להרשות לעצמו לאבד כבת ברית.

כיצד פוטין מממש את האינטרסים שלו ביוון? הדרך העיקרית היא בעזרת אוליגרכים רוסים הנאמנים לקרמלין, המשקיעים את כספם וזמנם ביצירת קשרים בממשלה היוונית. בנוסף, מעבר לשני הביקורים במוסקבה שביצע ציפראס ב 2013, ולקשרי המסחר ההולכים וגוברים, פוטין החל לקרוץ לכיוון יוון בצורה בוטה יותר אמצעות רמיזות כאלו ואחרות להשקעות עתידיות, ובכך שביחד עם לי קיצ'יאנג, ראש ממשלת סין, הזמין את ציפראס לביקור ברוסיה ובסין. על פניו, הבטחות אלו לא עולות כרגע לרוסיה הרבה ביחס לפוטנציאל ההשפעה שלהן, ויתכן בהחלט שכמו במקרים האחרונים באיסלנד, קפריסין ופקיסטאן – הן יתגלו כמשענת קנה רצוץ.

פוטין. מנצל את המצב לטובתו | צילום: thinkstock

ציפראס מצדו משתמש במהלכים אלו לטובת המשא ומתן באיחוד האירופי והבהיר כבר כי בהינתן חוסר הסכמה לגבי עתידה של יוון באיחוד האירופאי, הוא רואה את הפנייה לרוסיה למימון כאופציה ממשית. לא מפתיע אם כך שציפראס הוא מהמתנגדים הבולטים לכל ניסיון של האיחוד האירופאי להטיל סנקציות על רוסיה בתגובה למשבר באוקראינה. נזכור כי הסנקציות של האיחוד האירופי נגד רוסיה דורשות אישור של כל 28 מדינות האיחוד, ולכן אי הסכמה של מדינה אחת יכולה לחסום את כל התהליך. חסימתם באמצעות הציר היווני מעידה אולי יותר מכל על אופי האינטרס הרוסי-ביוון.

הזווית הגרמנית

מול העמדה הניצית של ציפראס, לגרמניה מספר אפשרויות מצומצם. יכולת ההשפעה הישירה שלה על יוון אינה גבוהה. אך האם היא יכולה להשפיע ישירות על רוסיה? התשובה לכך מורכבת, שכן קיימת תלות כלכלית גבוהה בין המדינות. רוסיה מספקת 38% מתצרוכת הנפט ו-36% מתצרוכת הגז של גרמניה. לכן למרות ניסיונותיה של גרמניה לגוון את אספקת האנרגיה שלה, בטווח הזמן הקצר אין לה הרבה אפשרויות פעולה בנושא. נוסיף על זה את אתגריה של גרמניה הנובעים מאופוזיציה מבית, אשר מקשה עליה ליישם את מדיניותה באיחוד או להרחיב את הסנקציות, ונקבל כי מרחב התמרון הצטמצם עוד יותר.

למזלה של גרמניה, המשבר בקייב ב-2014 גרם לארה"ב להוביל רצף של סנקציות כנגד פוטין, סנקציות שנראה כי עובדות, נכון לנקודת הזמן הנוכחית. לכן ייתכן כי גרמניה אינה צריכה לעשות הרבה, חוץ מלחכות. אנחנו נמצאים במרוץ אל מול הזמן, מרוץ שיכריע את עתידה של יוון.

מה יגיע קודם? השפעות הסנקציות המערביות על רוסיה, שיגרמו לפוטין לשנות גישה, ובכך יסגרו את האופציה הרוסית ליוון וימנעו את פרישתה מגוש האירו, או אולי שעון החול המסמל את חדלות הפירעון של יוון, אשר יכריח את יוון לקבל החלטה, ואולי יגרום לה לפרוש מהגוש ולייצר מטבע עצמאי מחדש. כפי שזה נראה כרגע, ככל שעובר הזמן, הלחץ על האיחוד האירופאי הולך וגדל. וכמובן אל לנו לשכוח גם את הלחץ על ציפראס, שמנהיגותו ויכולתו לקבל החלטות גורליות הן אלו שיקבעו כעת את עתידה של יוון. כיצד הוא יעמוד בהבטחותיו? וכיצד הוא יתמודד עם ההבנה שדברים שרואים מכאן לא רואים משם?