דמוקרטיות במהפך: תוצאות הבחירות במערב משנות את העולם

תהפוכות דרמטיות בבחירות משנות בימים אלו את פניהן של ארצות הברית ובריטניה, ויש להניח שגם יסחפו את יתר יבשת אירופה ב-2017 ואת מקסיקו ב-2018. התוצאות ינועו בין טוב לרע, משום שיש הבדלים גדולים מאוד בין מערכות הממשל השונות, המנהיגים השונים והיכולת שלהם לשנות כיוון.

הסיכון גובר לאור העובדה שהשינוי הפוליטי הזה מגיע בתקופה של חולשה כלכלית של ממשלות רבות. המגזר הפרטי נמנע מהשקעות ומייסוד עסקים חדשים בשל מדיניות מאקר גרועה. כתוצאה, הפרודוקטיביות נמוכה, וסיכויי הצמיחה עבור עסקים קטנים מזה, ומתקבולי מסים מזה, צנחו משמעותית. במקום לחולל שינוי, הממשלות נטו ללוות ולבזבז סכומים גדולים בלי להשיג הרבה תוצאות, חוץ מחוב לאומי גבוה מאוד כמובן.

בבריטניה יש מערכת פרלמנטרית שבה מפלגת הרוב יכולה לחולל שינויים מהירים יחסית. השמרנים שמרו על הרוב שלהם בפרלמנט, אבל המנהיגים החדשים שלהם יתמקדו בעיקר בהגירה וביציאה מהאיחוד האירופי, בזמן שעם רוב הקיצוצים המתוכננים במס החברות הם כנראה יחליטו לזרום כפי שהם, דבר שהטיפול בו הוא קריטי לצמיחה שם.

ארצות הברית עוברת שינוי פוליטי גדול אף יותר. העם הנחה את הממשלה לערוך מהפך מהיר ומוחלט של הסטאטוס קוו, נושא שכבר עמד במרכז טורים רבים. הדחיפות שבשינוי ברורה לאור תוצאות הבחירות. מר טראמפ הביע תרעומת עמוקה כלפי מפלגת השלטון על התוצאות העלובות שהיא מציגה במונחים של שגשוג, הערים הפנימיות (להבדיל מערי החוף), ביטחון וחירות והוא גם תלה בממשלה אחריות גדולה לכך שהמערכת מוטה. זו, לפיו, מחלחלת לתוך ארה"ב לפי אינטרסים מסוימים והעדפות מסוימות, במיוחד במדינות הכחולות ובוושינגטון.

רבים מהשיפורים שמציע הנשיא הנבחר במדיניות שלו צפויים להתגשם במהרה. לחלקם ייקח יותר זמן ממה שייקח להם בבריטניה, משום שבתי הנבחרים משחקים תפקיד חוקתי מרכזי. אם הם יסייעו לשינוי המדיניות, הם יעמדו מול בחירות אמצע הכהונה בשנת 2018 שיעודדו אותם להתקדם בעבודתם מול הממשל החדש.

העמים בוחרים והעולם משתנה | צילום: Fotolia

הבחירות ההולכות ומתקרבות ביבשת אירופה עשויות להיות גם הן לחדור עמוק יחסית, מבחינת המדיניות המוצעת, כשיש לזכור גם ששם מספר מדינות רב משתמש באותו מטבע, האירו. תוצאות ההצבעה האחרונה באיטליה יכולה לעורר תנועה של יציאה מהאיחוד. אם זה יקרה, התנאים הכלכליים החלשים גם כך באיטליה יחריפו ככל הנראה לכדי משבר כלכלי. במהותן הבחירות הן לא בדיוק על עתיד האיחוד, כמו שהן על שנים של ממשל חלש, כלכלה נרפית וכניעת הריבונות לגלובליזציה – כל הנושאים שהיוו הרקע גם לבחירות בארצות הברית ובבריטניה.

הדמוקרטיות שנמצאות בעיצומו של מהפך ניצבות מול שני אתגרים: יישום מהיר של שינוי סוחף אך הגיוני, שייטיב עם החברה כולה, ומיסוד מערכת טובה יותר, כך שממשלי ומנהיגי העתיד ירוסנו על ידי החוק ולא יוכלו לצבור יותר מדי עוצמה.

מטרותיה של ממשלת ארצות הברית ברורות: לחזק את השלום באמצעות כוח; לאכוף חוק; להגן על הגבולות; לבנות מחדש את ערי הפנים באמצעות חינוך ויצירת מקומות עבודה; להנמיך את שיעורי המס כדי לעודד השקעות, יצרנות ושכר גבוה יותר; שיפור תשתיות; לשאוף לצמיחה של 4% ותוספת של 25 מיליון מקומות עבודה; לחזק את אמינות הדולר; להנמיך את הגידול בחוב הלאומי באמצעות הוצאות ממשלתיות ומדיניות מס טובות יותר; ליצור יחסי מסחר טובים יותר שישפרו את מצבם של העובדים האמריקאים; לספק בחירה בין בתי ספר לאזרחים; לחולל רפורמה בבזבזנות והנכשלות של חלק ממערכת החינוך; לעצור את המשילות הגלובאלית; לשפר את היחס לווטראנים; להפוך את האובמה-קייר על פיה וליצור מסלול מועיל יותר עבור ביטוחי הבריאות.

כל מטרה היא בעלת השגה, אך מסובכת, במיוחד היות שהבוחרים גם דרשו מהפך גדול במערכת הנוכחית שייצור תוצאות טובות יותר למשך עשורים. בטור שפרסמתי בשנת 2012 ("חוקה שנשחקה") תיארתי את האובדן ההדרגתי של איזונים ובלמים חוקתיים בארצות הברית. תקרת החוב לא שולטת על ההוצאה ולא על החוב. תהליך קביעת התקציב הפדרלי לא מקצה כספים בצורה יעילה. סוכנויות ותוכניות ממשלתיות כמעט לעולם לא נסגרות, במנותק מביצועיהן הגרועים. הבנק המרכזי צבר כוח כל כך רב עד שהוא בעליהם של 4.2 טריליון דולר מהחוב הממשלתי, עליהם הוא החליט בעצמו, הוא משלם לבנקים מיליארדי דולרים עם ריבית ללא כל פיקוח ואף השתלט על חלקים גדולים מאוד במערכת הבנקאית של ארצות הברית.

כל מערכות הבחירות הללו מצביעות על שינוי מאסיבי שמתחולל בכיווני המדיניות ברחבי העולם. שיפורים מבניים יצטרכו להגיע במהרה כדי להגביר את הצמיחה. עבור כמה מדינות הסטגנציה כנראה כבר עמוקה מדי מכדי שניתן יהיה להפוך אותה על פיה – יכול להיות שהתהפוכות הפוליטיות הגיעו מאוחר מדי. מדינות רבות אחרות צפויות לשגשג מאוד תחת הכיוונים החדשים שאליהם הן צועדות.