דרוש: דור חדש של חלוצים

להיות חקלאי ישראלי זה לחיות עם זהות כפולה. בעולם הגדול זה להיות כוכב. ליהנות ממוניטין בינלאומי של חלוץ, חדשן, כמעט סטארט-אפיסט. ליהנות מהילה של מי שמצליח לעשות את הכמעט בלתי אפשרי בתנאים הקשים ביותר. להיות מושא להערצה של מיליוני חקלאים בכל העולם.

אפילו בכפרים נידחים באפריקה ובהודו עיניהם של חקלאים מנצנצות, כשאני מספר שאני מישראל. פעם, כשעבדתי באזור צחיח במערב הודו, התפשטה שם אפילו שמועה שהבאתי מישראל זרעי חיטה שמסוגלים לצמוח ללא טיפה אחת של מים… זה אולי משעשע, אבל זה משקף מוניטין אמיתי ובעל ערך.

בארץ, לעומת זאת, המציאות קשה. חקלאי ישראלי צריך להתמודד עם תחרות לא פשוטה, וזה תמיד כואב לשמוע על חקלאים שנאלצים להשליך את התוצרת שלהם, כי כבר לא כדאי אפילו למכור אותה. אין למקצוע הזה אותה ההילה שהיתה לו פעם בחברה, ושיעורי חקלאות בבתי הספר כבר עברו מן העולם.

לאן פני החקלאות הישראלית? | צילום: Fotolia

הוויכוח על החקלאות הישראלית ניטש כאן בדרך כלל בין השקפת עולם כלכלית, הדוגלת בשוק חופשי ויעיל, לבין השקפת עולם שמתמקדת בנכסים ובשירותים שאינם מבוססי שוק. מנקודת המבט הכלכלית (הסטנדרטית), הגנה על החקלאים המקומיים מעוותת את השוק ומעלה את מחירי התוצרת באופן מלאכותי.

לפי השקפה זו, חקלאים שלא מצליחים להתמודד עם התחרות הבינלאומית, אין הצדקה לקיומם. ההשקפה המנוגדת גורסת שאין לאמוד את ערך החקלאות המקומית רק על סמך שווי התוצרת שהיא מייצרת. הערך האמיתי של החקלאות, על פי תפיסה זו, גבוה הרבה יותר, וכולל גם את השטחים הפתוחים, היתרונות הביטחוניים של ההתיישבות באזורי ספר וגבול והביטחון התזונתי הלאומי. 

אחד הדברים המיוחדים ביותר בחקלאים שלנו זה שהם שותפים פעילים, זה עשרות שנים, בתהליך המחקר והפיתוח החקלאי. התהליך הזה כבר הניב פיתוחים וטכנולוגיות שהיכו הדים רבים בעולם, החל בהשקיה בטפטפות ועד ניהול רפתות יעיל. רבים מהחידושים האלה נוסו לראשונה בשדותיהם של חקלאי ישראל, שהיו מוכנים לשמש כשפני ניסיון ואפילו לעזור לאגרונומים לשפר את החידושים שלהם.

גישה יזמית כזו עומדת בניגוד בולט לשמרנות, שהיא אחד מסימני ההיכר של רוב חקלאי העולם, ומעידה על כך שה"סטארט-אפ ניישן" לא נולדה בתחום ההייטק. השותפות המיוחדת בין חקלאים למערכת הדרכה ממשלתית מפוארת ולחברות פרטיות היא כנראה אחד מסודות ההצלחה והשגשוג של החקלאות שלנו. האם דעיכה של חקלאי ישראל תגרום להיחלשותה של מערכת המחקר והפיתוח החקלאי שלנו?

אם כך יקרה, יהיה זה בזבוז טרגי, וההפסד לא יהיה רק של חקלאי ישראל, אלא של החקלאות העולמית כולה. ההפסד יהיה גדול במיוחד, אם יתרחש דווקא בתקופה שבה העולם כולו משווע לידע מהסוג הזה. שינויי האקלים ודילול מקורות מים מביאים לכך שיותר ויותר חקלאים ברחבי העולם מתחילים לחוות תנאים המזכירים את אלה שבהם חקלאי ישראל משגשגים זה עשרות שנים. החדשנות הישראלית בחקלאות, בעבר ובהווה, יכולה להמשיך ולעזור לעולם להתמודד עם סכנת משבר המזון המתקרב, במיוחד במדינות מתפתחות שבהן האתגר גדול במיוחד.

לחרוש מחדש

האם אפשר לתרגם את התרומה הזאת לרווח שיעזור לחקלאים שלנו (ולא רק לחברות פרטיות שעל שמן רשומים החידושים) להמשיך ולפרוח? זאת שאלה קשה, שדורשת פתרונות יצירתיים.

ראשית, עלינו למצוא דרך להפנות את האנרגיות החדשניות של מערכת המו"פ שלנו כלפי חוץ, אל העולם, שם מחכים לה שווקים פוטנציאליים עצומים, תוך שילוב פעיל של החקלאים הישראלים עצמם. שנית, עלינו למצוא דרך לאפשר לחקלאים שלנו לקחת חלק פעיל בהפצת הניסיון, רוח החדשנות והידע שלהם לעמיתיהם ברחבי העולם. שלישית, יש לפתח מנגנונים כלכליים שיאפשרו לחקלאים שלנו ליהנות מחלק מפירות המאמצים האלה.

היו שנים שבהן המומחים שלנו "חרשו" את אפריקה ואסיה והשאירו שם רשמים שנותרו עד היום. אנחנו צריכים דור חדש של חלוצים, שגדלו בשדות הארץ ושייקחו על עצמם להביא ידע ישראלי לאפריקה ולאסיה ובכך להוכיח מחדש את החיוניות של החקלאות שלנו לעולם. כאשר תתברר לחברה שלנו התועלת הלאומית והכלכלית שמאמץ כזה יניב, היא תלמד אולי להעריך מחדש את הממד המוזנח הזה של החקלאות הישראלית.

הכותב הוא מרצה בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב