| רגע לפני הקיץ, "האביב הערבי" (אם עוד אפשר לקרוא כך לתופעה שסוחפת את העולם הערבי כבר שלוש שנים) הגיע גם לעיראק. אבל בניגוד למדינות אחרות, שם לא מדובר בהתקוממות עממית למען דמוקרטיה וזכויות אדם רבות יותר, אלא בהתפשטותו של ארגון טרור סוני קיצוני מבית היוצר של אל-קאעידה, שהשתלט על אזורים נרחבים בצפון־מערב עיראק ועושה את דרכו לעבר הבירה בגדד, מותיר אחריו ערימות של אלפי גופות ומאיים להצית מלחמת אזרחים סונית-שיעית כמו בסוריה השכנה.
מסע הכיבוש והרצח של החמושים מארגון "המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט" (דאעש או ISIS) בשבוע האחרון הותיר לא מעט מפסידים. הראשון הוא ראש ממשלת עיראק השיעי, נורי אל-מאלכי, שרק לפני שבועות אחדים נבחר לכהונה נוספת ורואה כעת כיצד הוא מאבד את השליטה על יותר משליש ממדינתו ועתיד שלטונו לוט בערפל.
גם ארה"ב, שהקריבה אלפי חיילים במלחמה בעיראק למען הקמת דמוקרטיה, נאלצת לראות בתדהמה איך השקעה של מיליארדי דולרים בכוחות הביטחון המקומיים יורדת לטמיון, כאשר החיילים העיראקים נמלטים בלי קרב מול אלפים בודדים של חמושים. ואילו איראן, שגם היא השקיעה רבות (כלכלית ופוליטית) בממשלתו של אל־מאלכי, נאלצת לשלוח את אנשיה לעוד מלחמה מחוץ לגבולותיה בניסיון למנוע ממאחז נוסף ליפול לידי הסונים.
היחידים שנראים כמי שיכולים לצאת מרוויחים מהמשבר בעיראק הם הכורדים בצפון המדינה. מיד אחרי שמוסול נפלה לידי חמושי דאעש והחיילים העיראקים ברחו גם מהעיר כירכוכ, מיהרו כוחות הצבא הכורדיים (הפשמרגה) להשתלט על העיר כדי למנוע את נפילתה לידי קיצוני הג'יהאד.
חייל פשמרגה כורדי בפאתי כירכוכ. הצבא היחידי שנותר בצפון עיראק. צילום: רויטרס
עבור הכורדים זה היה הישג היסטורי. מאז ראשית המאה ה-18 הם רואים בכירכוכ, שידועה בכינוי "ירושלים הכורדית", את בירתם האמיתית, אולם במשך שנים ארוכות הם לא היו יכולים לממש את שליטתם עליה. הרודן סדאם חוסיין, שטבח בכורדים ולא בחל בשימוש בנשק כימי נגד אוכלוסייתה, יישב באזור משפחות ערביות במטרה למחוק את זהותו הכורדית של האזור.
אחרי הפלישה האמריקאית והפלתו של משטר סדאם הוקם האזור האוטונומי של כורדיסטן העיראקית, וחוקת המדינה החדשה אפשרה למשפחות הכורדיות לשוב לכירכוכ. אולם העיר והמחוז נותרו מחוץ לשליטתה של הממשלה הכורדית, בין השאר בשל חוסר רצונה של הממשלה המרכזית בבגדד לוותר על השליטה בשדות הנפט הגדולים באזור.
אבל התמונה השתנתה בשבוע שעבר, כאשר הכורדים ניצלו את הוואקום שנוצר ומיהרו לתפוס את כירכוכ, וכעת הם לא מתכוונים לוותר עליה. הביטוי הבולט לכך היה החיבור המהיר שביצעו בין שדות הנפט בכירכוכ לבין צינור הנפט הכורדי שזורם לטורקיה, מהלך שצפוי לצמצם כמעט לחלוטין את התלות הכורדית בממשלה העיראקית. אחרי שהוחלט על סגירת מתקן זיקוק הנפט בבייג'י, הגדול ביותר במדינה, בשל המצור שהטילו עליו חמושי דאעש, הכורדים הם שלמעשה שולטים על זרימת הנפט מצפון עיראק.
כעת מוכנים להגן הכורדים על "היהלום שבכתר" וכוחות הפשמרגה כבר התפרסו במטרה להגן על העיר החשובה מפני האיום של חמושי דאעש. הקיצונים כבר ניסו לתקוף את אזור כירכוכ בשבוע שעבר, אך נהדפו במהירות על ידי הלוחמים הכורדים ונכון לעכשיו הם מקדישים את מאמציהם לאזור בגדד.
כבר לא סתם מיליציות
כיבוש כירכוכ וההשתלטות על שטחים נוספים במחוז נינווה הסמוך היו עדות לכך שהפשמרגה, שמונים לפי ההערכות יותר מ-70 אלף לוחמים, הם הכוח הצבאי האמיתי היחיד שנותר בצפון עיראק. זאת אחרי שהתברר כי הצבא העיראקי – עם כל ההשקעה הזרה והאימונים – התפרק בתוך דקות מול החמושים הסונים.
אליעזר (גייזי) צפריר, שהיה ראש שלוחת המוסד בכורדיסטן בשנות ה-70, לא הופתע מיכולותיהם של הכורדים. "הם כבר מזמן לא מיליציות, אלא צבא מסודר עם גדודים וחטיבות", אומר צפריר בשיחה עם "מעריב־סופהשבוע". "הצבא הכורדי אומן בחלקו על ידי מדריכים בצה"ל והוא יודע לעשות את העבודה. מדובר בצבא של משטר דמוקרטי, שמכיר בערך הפיקוד ובערך של ההנהגה, מוכן לצאת לאן שצריך בכל זמן".
בשל כך, לא פלא שהאיראנים (בראשם ראש המועצה לביטחון לאומי באיראן, עלי שמחאני) והאמריקאים ניסו בימים האחרונים לשכנע את הכורדים להתייצב מול החמושים האסלאמים, שממשיכים בדהירתם הפראית לעבר בגדד. אבל ההנהגה הכורדית, בינתיים, יושבת על הגדר ולא ממהרת לשלוח את לוחמיה לטהר את האזורים שנכבשו על ידי דאעש, ובראשם העיר מוסול, אלא מתמקדת בהגנה על האזורים שנמצאים כעת תחת שליטתה. "הם לא ינקו את האורוות במקום הצבא והממשלה", מדגיש צפריר.
הסיבה העיקרית להתנהלות הכורדית היא חוסר האמון בינם לבין ראש הממשלה מאלכי, שבשמונה שנות שלטונו נתן עדיפות לבני קהילתו השיעים על חשבון הסונים והכורדים, וזו נחשבת לאחת הסיבות המרכזיות – אם לא העיקרית שבהן – לכך שעל אף האכזריות של חמושי דאעש, הקהילה הסונית אינה ממהרת להתנער מהם, ורבים מבניה אף מתייצבים מאחורי הטרוריסטים.
"אין אמון בין מאלכי לבין הכורדים, ואפילו עם חלק מהקבוצות השיעיות", הודה השבוע ראש הממשלה של אזור כורדיסטן, נצ'ירוואן ברזאני, בראיון ל-BBC. "אם המצב יוכל לחזור לנורמליות בלי מאלכי, אני חושב שעלינו לעשות את זה".
מדובר בחוסר אמון הדדי. עד כה נמנע ראש הממשלה העיראקי מלבקש את עזרת הכורדים, על אף ההפצרות החוזרות ונשנות מצד בני בריתו בטהרן ובוושינגטון. בסביבתו של ראש הממשלה אף האשימו את הפוליטיקאים הכורדים כי זממו, יחד עם דאעש ועם הסונים, את האירועים האחרונים בצפון, טענה שהכורדים כמובן מכחישים.
לדעת חלק מהשיעים, עמדתו של מאלכי מוטעית לחלוטין. "אנחנו צריכים את הכורדים. אפילו האיראנים אומרים לו את זה", אמר אחד משרי הממשלה לשעבר ל"ניו יורק טיימס". "אנחנו צריכים תוכנית להגן על בגדד ולהמשיך את הפעולות עם הכורדים", הוסיף יריבו של מאלכי, ראש הממשלה לשעבר אחמד צ'אלבי.
לפי ברזאני, הדרך היחידה לפתור את המשבר הנוכחי בעיראק היא להקים אזור אוטונומי עבור הסונים. "האזורים הסוניים הם שצריכים להחליט, אבל אני חושב שזה המודל הטוב ביותר עבורם", אמר. "ראשית, הם צריכים לקבל החלטה: מה הם בדיוק רוצים. ולדעתנו, הדרך הטובה ביותר היא להקים אזור סוני, כמו שיש לנו בכורדיסטן".
המהפך הטורקי
אבל השאלה הגדולה היא אם הכורדים ינצלו את המצב כדי ללכת צעד נוסף ולקדם את הקמתה של מדינה עצמאית. כבר כיום יש להם נשיא משלהם (מסעוד ברזאני, מוותיקי המורדים בשלטון סדאם), ממשלה מקומית ופרלמנט נבחר וכמובן גם צבא מאומן, אבל עדיין מדובר באזור אוטונומי שמהווה חלק מעיראק, ולא במדינה שעליה חולמים דורות של כורדים.
אם אכן יחליטו הכורדים לבצע את המהלך, המדינה החדשה צפויה לכלול לפחות חמישה מתוך 19 המחוזות הנוכחיים של עיראק (כולל מחוז כירכוכ). ייתכן שגם הכורדים בצפון-מזרח סוריה, שניצלו את מלחמת האזרחים בארצם כדי להקים אזור אוטונומי משלהם בשם "מערב כורדיסטן", יחליטו להצטרף לישות המדינית החדשה.
עד כה אחד החסמים הגדולים בפני הכרזת העצמאות הכורדית היה טורקיה. במשך שנים מדינה כורדית הייתה הסיוט של הרשויות באנקרה. טורקיה ניהלה מלחמת חורמה במחתרת הכורדית (PKK), שהייתה אחראית למותם של עשרות אלפי בני אדם בפעולות גרילה וטרור למען הקמת מדינה או אוטונומיה בדרום-מזרח המדינה. מיד לאחר הפלישה לעיראק ב-2003, הזהירו הטורקים כי אם הכורדים יכריזו על מדינה, זו עשויה להיות עילה למלחמה, והם אף לא נמנעו מלבצע תקיפות אוויריות ויבשתיות בצפון עיראק נגד בסיסים של המחתרת.
אבל כעת נראה שהטורקים עשויים לשנות את עמדתם. בהתבטאות חסרת תקדים, ציין דובר מפלגת הצדק והפיתוח של ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן כי אנקרה תומכת בזכותם של הכורדים בעיראק לקבוע את עתידם. "הם יכולים לקבוע בעצמם את השם ואת סוג הישות שהם רוצים לחיות בה", אמר חוסיין צ'ליק בשיחה עם אתר האינטרנט הכורדי "Rudaw". "לכורדים, כמו לכל אומה אחרת, יש הזכות לקבוע את עתידם. טורקיה תמכה באזור של כורדיסטן עד כה והיא תמשיך את התמיכה הזאת".
מה גרם לשינוי העמדה הטורקית? ראשית, עבור אנקרה, עדיפה ישות כורדית ליד הגבול מאשר ישות טרור אכזרית בהובלתם של חמושי דאעש שלא מסתירים את טינתם כלפי הטורקים. הממשלה הטורקית גם ראתה כיצד פעילי הג'יהאד ממהרים להשתלט על הקונסוליה במוסול, והם עדיין מחזיקים את הקונסול ועשרות עובדים ואנשי ביטחון כבני ערובה, ולא ברור מה יעשו בהם. גם כיבושה של העיירה תל עאפר שליד הגבול עם סוריה הלחיץ את הטורקים. בטורקיה חוששים לגורלם של התושבים הטורקמנים המקומיים שעלולים להיות מוצאים להורג, כמו שקרה למאות חיילים עיראקים שנפלו לידיהם של אנשי דאעש.
הסבר נוסף למהפך הטורקי נובע מאינטרסים כלכליים. בין טורקיה לבין הממשלה הכורדית האוטונומית התפתחו בשנים האחרונות יחסים כלכליים ענפים, תוך עקיפת הממשלה בבגדד, ורק לפני כשבועיים חתמו הצדדים על הסכם ל־ 50 שנה על ייצוא הנפט הכורדי דרך טורקיה. אמרה איסרי, מומחה בתחום האנרגיה מאוניברסיטת יאסאר שבאיזמיר, הסביר מדוע האזור הכורדי כה חשוב כעת עבור אנקרה.
"טורקיה רוצה להפוך למרכז אנרגיה אזורי, ולכן היא צריכה להתרחק מרוסיה ומאיראן", אמר איסרי בשיחה עם רדיו "קול אמריקה". "טורקיה גם חושבת על הגירעון הנוכחי וחושבת שהיא יכולה להשיג מחירים זולים של נפט וגז טבעי מכורדיסטן העיראקית".
עבור הממשלה הטורקית, הקמתה של כורדיסטן עשויה להשפיע גם על השאלה הכורדית בתחומי טורקיה. בשנה האחרונה מתנהלות שיחות פיוס בין נציגי הממשלה לבין נציגי הכורדים, בעקבות קריאתו של מנהיג המחתרת הכלוא עבדאללה אוצ'לאן להפסקת אש, אך בשבועות האחרונים שוב סערו הרוחות אחרי שהצבא הטורקי החל להקים בסיס חדש באזור הכורדי.
תמיכה של ארדואן בשאיפות הלאומיות הכורדיות בצפון עיראק תוכל לקדם גם הסכם בין הממשלה לבין הכורדים הטורקים על הרחבת האוטונומיה ויותר סמלים של ביטוי לאומי, כמו מתן מעמד רשמי לשפה הכורדית. במקרה כזה יוכל ארדואן גם לבצר יותר את מעמדו כשליט הבלתי מעורער של טורקיה, על אף ההפגנות הבלתי פוסקות נגד משטרו האסלאמיסטי.
הכורדים וישראל
במקרה שהתהפוכות הדרמטיות בעיראק אכן יובילו להקמת כורדיסטן העצמאית, סביר להניח שבישראל יהיו מרוצים. מאז שנות ה-50 המדיניות הישראלית שאפה להקים בריתות עם מדינות הפריפריה, כגון טורקיה ואיראן של השאה, ועם מיעוטים אתניים, כדוגמת הכורדים בעיראק והנוצרים בלבנון, כדי שיהוו משקל נגד למדינות העימות הערביות.
הברית עם הכורדים נמשכה לאורך שנות ה-60 וה-70, בתיווכם של אנשי המוסד כדוגמת צפריר, וכללה בין השאר אימונים צבאיים של כוחות הפשמרגה וסיוע בהכוונה של לחימתם נגד הכוחות העיראקיים. צפריר בטוח שישראל תהיה הראשונה שתכיר במדינה העצמאית.
"אם יהיה לכורדים האומץ להכריז על מדינה, זה סימן שהם עברו את הרוביקון מבחינת הפחדים שלהם", הוא מסביר. "אבל אם הם יתפסו אומץ ויכריזו על מדינה, הם יקבלו מהר מאוד את ההכרה של ישראל".
לכתבה במעריב השבוע
|
