האם אשדוד היא אכן העיר המזוהמת ביותר בארץ?

אני לרגע לא מקל ראש במפגעים הסביבתיים שמעיבים על איכות חייהם של האשדודים. אזור התעשייה הצפוני של העיר אכן עתיר מפעלים, לא רחוק משם פועלת גם תחנת "אשכול" של חברת החשמל. האוויר שנושמים באשדוד אינו אוויר הרים ולמרבה הצער גם לא צלול כיין. ובכל זאת, יותר משמתקפת הפאניקה האחרונה מעידה על חומרת המצב באשדוד, היא מסגירה את העובדה שלמישהו היה עניין לעורר את הפאניקה הזו. ובארץ, כשמישהו רוצה לייצר פאניקה – בעיקר אם מדובר במשרד ממשלתי – הוא בדרך כלל מצליח.

הדרך לגיהינום

הסיפור על פרסום נתוני המפל"ס (ראשי תיבות של "מרשם פליטות לסביבה") הוא סיפור עתיר כוונות טובות, שלפעמים מובילות לפסטיבל קטן של דמגוגיה ופופוליזם. המפל"ס הוא פרויקט לאומי שהמשרד להגנת הסביבה, בצדק, מאוד גאה בו. זו אחת התוצאות הראויות של הצטרפות ישראל ל־OECD.

כדי לקבל כרטיס למועדון המכובד הזה, ישראל קיבלה על עצמה שורה של מחויבויות סביבתיות, ביניהן רישום לאומי של פליטות מזהמים, הזרמת שפכים והפרשת פסולת. הדרישה הזו השתלבה היטב עם הקונצנזוס הגובר בארץ סביב הצורך בשקיפות. אם מותר לנו לדעת כמה נרות ריחניים רוכשים בני הזוג נתניהו, למה שלא נדע כמה תחמוצת חנקן נפלטת מהארובה של אגן כימיקלים?

התוצאה המעשית היא אתר שבו מופיעים כ־420 מהמפעלים הגדולים בארץ, בליווי פירוט החומרים שכל אחד מהם פולט, מידע על מהות החומרים ועוד. לפלטפורמה השקופה הזו יש ערך כפול: היא מהווה תמריץ עבור המפעלים לצמצם את טביעת הרגל הסביבתית שלהם ככל הניתן. כשכל מולקולה מדווחת אונליין וחשופה לציבור ולתקשורת, לתאגיד יש עניין להפוך את העולם כדי למצוא טכנולוגיות נקיות יותר, יעלו כמה שיעלו. חברות גדולות, קל וחומר חברות בינלאומיות ובורסאיות, יודעות שתדמית ירוקה שווה כסף, ומוניטין של זיהום הוא כתם שקשה לנקות.

מפל"ס. חשוב לקרוא את האותיות הקטנות | מקור: אתר המשרד להגנת הסביבה

הפונקציה השנייה שהמפל"ס ממלא היא שירות לציבור: כל ישראלי יכול להיכנס לאתר ולאסוף מידע על הפליטות באזור מגוריו. ביום השקת האתר ניסו להיכנס אליו בכל רגע נתון כ־4,000 גולשים, שיא חדש במסגרת שירותי "ממשל זמין". מתברר שלמידע סביבתי יש רייטינג גבוה. הארובות שמול החלון הן הריאליטי של החיים.

האותיות הקטנות

אז אם הכל כל כך טוב, מה רע? במשרד להגנת הסביבה לא רצו לחנוך את המפל"ס בלי לקבל קרדיט ציבורי וקצת תשומת לב. לא בכל יום השר, עמיר פרץ, מקבל הזדמנות לדלג בין מיקרופונים ולפרוש את חזונו בתחום האוויר הנקי. רק שתקשורת אוהבת דרמה, ובדרך לכותרות המידע הגולמי החשוב שמופיע באתר המפל"ס עבר שני תהליכים מנוגדים – רידוד וניפוח.

הישראלי הסביר שעקב אחרי הדיווחים יכול היה לקבל את הרושם שבאשדוד פועלים שורה של מפעלים עברייניים שמרעילים את הציבור. בפועל, מי שעיין באותיות הקטנות או נכנס לאתר עצמו, גילה שרובם המכריע של המפעלים עומדים בכל התקנים ("המחמירים"), מצייתים להנחיות הקפדניות של המשרד להגנת הסביבה ופועלים במסגרת החוק. רק מה – הם מפעלים, וככאלה הם מייצרים זיהום. אז למה לא להתנפל עליהם קצת אם אפשר?

 אשדוד. האם היא באמת המזוהמת בארץ? | צילום: רויטרס 

ועוד משהו שכדאי לדעת על מצב הפליטות: המפל"ס ממפה אך ורק את הפליטות מהתעשייה ומחברת החשמל. הוא אינו כולל את התחבורה. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כ־60% מהפליטות הרעילות בערים מקורן בתחבורה. אם משקללים גם את פליטות התחבורה, מקבלים טבלת זיהום לאומית שונה לגמרי, שבה תל אביב (הרבה זיהום מתחבורה, כמעט אפס מתעשייה), ירושלים (כנ"ל) וחיפה (סובלת מתעשייה ותחבורה גם יחד) עוקפות את אשדוד בסיבוב. אז אולי בכלל היה צריך לראיין תושבים מבוהלים מאוף אבן גבירול שידווחו על הצריבות בעיניים?

קצת איפוק רבותיי

באחת מתחנות הרדיו שמעתי את השר פרץ מבטיח שהוא "נחוש להמשיך במאבק לשיפור איכות האוויר", וגם ש"הנתונים של 2013 יהיו טובים יותר" (הנתונים הנוכחיים במפל"ס מתייחסים ל־2012). ודאי שב־2013 המצב השתפר: הגז הגיע למשק ולרבים מהמפעלים הגדולים, חברת החשמל הפסיקה לשרוף את המזוט והסולר המזהמים והיקפי החלקיקים הרעילים שנפלטו מהארובות הצטמצמו משמעותית. אלה חדשות טובות, אבל הן לא ממש קשורות לנחישות של השר להגנת הסביבה.

המפל"ס הוא פרויקט חשוב ומבורך, אבל חשוב גם לתווך אותו לציבור בצורה עניינית. התעשייה, באופן מסורתי, מנסה להתבצר מאחרי חומות המפעל ולשמור את הנתונים שלה לעצמה. במהלך השנים טענו תעשיינים שאם ישחררו מידע הוא ינוצל כדי לתקוף אותם. השימוש שנעשה בנתוני המפל"ס ביום ההשקה הצדיק את החששות שלהם. זה לא מבטל את חיוניות השקיפות ולא פוטר את התעשייה מהחובה להמשיך לדווח, וכמובן לעשות הכל כדי להפחית את השפעתה על הסביבה; אבל זה מדגיש את העובדה שגם לרגולטור ולתקשורת יש כמה חובות, בראשן החובה לעשות שימוש מאופק יותר בנתונים שמגיעים מהתעשייה.