הדלק של המהפכות: נראה שהכל מתחיל מהבטן

ההתרגשות בישראל היתה בשיאה. נחיתתו המצופה של נשיא מצרים בשדה התעופה בן גוריון בנובמבר 1977 היתה פריצת הדרך המיוחלת שהובילה לחתימה על הסכם השלום בין מצרים לישראל ב־1979. התפיסה המקובלת היא שמצרים יזמה את הסכם השלום עם ישראל לאחר שהשיבה לעצמה את הכבוד הלאומי במלחמת יום הכיפורים ב־1973. זה כנראה נכון, אבל יש עוד גורם משמעותי, שעליו מדברים פחות, אשר הוביל את הנשיא המצרי אנואר סאדאת למהלך הדרמטי: משבר הלחם המצרי בינואר 1977.

הכתבה מופיעה בגיליון מאי של פורבס ישראל

– לרכישת הגיליון חייגו 077-5273355

– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל

באותם ימים, בלחץ קרן המטבע העולמית שהתנתה מתן הלוואות בהסרת סובסידיות על מוצרי יסוד, זינקו מחירי הלחם והאורז במצרים בכ־50% ודירדרו מאות אלפי מצרים לסכנת רעב ממשית. המהומות על רקע משבר המזון היו כה חמורות, עד שסאדאת ביטל את רוב הרפורמות וויתר על הלוואות נוספות מקרן המטבע. הצורך במזומנים שלח אותו לזרועותיה של ארצות הברית – ומשם הדרך להסדר עם ישראל התקצרה מאוד.

סיפור יוזמת השלום המצרית הוא רק דוגמה אחת לשינוים אסטרטגיים מרחיקי לכת שמאחוריהם עומד משבר מזון. אלא שהדוגמה המצרית חריגה בתוצאותיה החיוביות – היא הביאה שלום. בדרך כלל, מולידים המשברים הללו מהומות אלימות ושפיכות דמים. במקרי קיצון, משברי המזון שמתרגשים על העולם מעת לעת מובילים להידרדרות הסדר החברתי, להפיכות, למלחמות ולמהפכות. מחירי מוצרי הבסיס בעולם כולו מושפעים משורה של ארוכה של גורמים, כמו מזג האוויר, מחירי הנפט, פוליטיקה בינלאומית ועוד. גורמים אלה אינם בשליטת יצרני המזון, והשינויים במחירים עשויים להיות להבדל בין חיים סבירים לחיי עוני ואפילו חרפת רעב – ומכאן קצרה הדרך למהומות ולערעור היציבות באותה מדינה.

הסכם השלום עם מצרים הוא רק דוגמה אחת לשינוים אסטרטגיים מרחיקי לכת שמאחוריהם עומד משבר מזון | צילום: מתוך ויקיפדיה, Tal Shabtai

הגיעה טורטייה עד נפש

לא צריך ללכת רחוק מדי בשביל להיזכר במשברי מזון שהובילו לשינויים טקטוניים בעולם. הזינוק במחירי הנפט מאז 2003 הוליד שני משברי מזון גלובליים: הראשון בשנים 2007־2008, ערב המשבר הפיננסי בעולם, אז נרשם זינוק של 106% במדד המזון של האו"ם; והמשבר השני התרחש ב־2011, אז נרשמה קפיצה של יותר מ־43% במדד המזון מ־2009. בעוד שהמשבר הראשון הושפע רבות מהזינוק במחיר החבית – מכ־20 דולר ערב המלחמה בעיראק ב־2003 עד לשיא של 147 דולר לחבית ב־2008 – המשבר השני התחולל לא מעט בשל נזקי מזג האוויר שפגעו ביבול החיטה ברחבי העולם.

גל מחאות המזון העולמי של 2007־2008 התחיל ב"מחאת הטורטיות" במקסיקו, מדינה שבה התירס הוא רכיב משמעותי בסל המקומי. מחיר התירס זינק אז ביותר מ־25% בגלל העלייה במחירי הנפט, שהביאה בתורה לשימוש מוגבר בתירס לתעשיית האתנול. מאות אלפי מקסיקנים יצאו לרחובות, מה שאיים לפורר את המדינה כולה, עד שלבסוף הממשלה התערבה והורידה את מחירי התירס באמצעות סובסידיות. מסיבות דומות פרצו באותה תקופה מהומות מזון גם בהאיטי ובבנגלדש. המהומות מסביב לעולם נרגעו רק עם פרוץ המשבר הפיננסי העולמי בסוף 2008, שהוביל למיתון במערב והוריד את מדד המזון של האו"ם ב־20%. השקט חזר לרחובות, אבל לא להרבה זמן.

המונסון שבישר את האביב

מחירי המזון הגואים עמדו גם מאחורי חוסר השקט החברתי שבעבע בעולם הערבי. במחצית השנייה של 2010 זינק מדד המזון של האו"ם ב־32% לרמת שיא היסטורית. הפעם נגרם המשבר מירידה חדה ביבולי התירס האמריקאיים, נזקי מונסון בדרום אסיה ושריפות ענק שהשתוללו ברוסיה ומחקו כמויות עצומות של יבולי חיטה. באוגוסט 2010 הודיעו הרוסים על כוונתם לעצור לחלוטין את ייצוא החיטה, לאחר שהיבול ירד ביותר מ־30% וסיכן את האספקה לשוק המקומי.

בטוניסיה הגבירה הממשלה את הסובסידיות הממשלתיות על מזון ודלק כדי למתן את ההתייקרות של מוצרים אלה, במחיר של הגדלת הגרעון הממשלתי, עד ל־6% מהתמ"ג. הגדלת הגרעון והמשבר הכלכלי בעקבותיו הובילו לשיעור אבטלה רשמי של 19% במדינה (והרבה יותר בפועל). סיר הלחץ החברתי איים להתפוצץ.

הפיצוץ הגיע כאשר ירקן עני בשם מוחמד בועזיזי הצית עצמו למוות בדצמבר 2010 במחאה על סגירת דוכן הירקות שלו, במדינה שבה כאמור האבטלה גואה. המהומות בטוניסיה לאחר מותו – שהפכו מיד למחאה כוללת נגד שלטונו המושחת של הנשיא זִין אל־עאבדין בן עלי – שטפו את המדינה כולה; ההמונים יצאו לרחובות והמהומות לא פסקו עד אשר נאלץ הנשיא להימלט מארצו לאחר 24 שנות שלטון ברזל.

המהומות לא נשארו רק בטוניסיה. הלקוחה הגדולה ביותר של החיטה הרוסית – אותה חיטה שהרוסים הודיעו על הפסקת הייצוא שלה בגלל הירידה החדה ביבולים – היתה מצרים. באותו חודש שבו פרצו המהומות בטוניסיה הודיע השלטון המצרי כי במחסניו נותרה כמות חיטה שתספיק לארבעה חודשים בלבד. מצרים הידרדרה למשבר מזון, כשמחיר החיטה של צרכנית החיטה הגדולה בעולם זינק ב־16% בין יוני לדצמבר 2010. המחאה הטוניסאית והצלחתה היוו השראה להמונים המצרים שיצאו גם כן להפגנות. מהומות הרחוב והפגנות הענק הובילו בסופו של דבר להדחתו של הנשיא חוסני מובארק לאחר 30 שנות שלטון יציב ובלתי מעורער.

מלחמת האזרחים בסוריה, שגבתה את חייהם של כרבע מיליון בני אדם עד כה, היא מלחמה עדתית בין המיעוט העלווי שבשלטון לרוב הסוני במדינה. אבל גם מאחורי מלחמה זו מסתתרים משברי מזון ומים שפקדו את המדינה בשנים שקדמו לפרוץ המהומות שם. בין השנים 2006 ל־2009 הגדילו הסורים את ייבוא החיטה למדינה ב־1.5 מיליון טון, וזאת כאשר בעבר סיפקה סוריה את צורכי החיטה שלה בעצמה ובשנות ה־90 אף ייצאה חיטה.

גם מאחורי המלחמה בסוריה מסתתר משבר מזון שפקד את המדינה בשנים שקדמו לפרוץ המהומות. הפגנה בדמשק, 2011

עבור האזרחים פירוש הדבר היה שמחיר הלחם זינק פי 10. דוח האו"ם מ־2010 מעניק זווית נוספת למשבר המזון והמים בסוריה: לפי הדוח, 300 אלף משפחות סוריות נאלצו לעקור מבתיהן במזרח המדינה, מאזורים שנחשבו בעבר לפוריים בזכות נהר הפרת ויובליו. אלה התמקמו במחנות אוהלים בשיפולי הערים הגדולות, ובראשן דמשק וחאלב. המשבר נוצר משילוב של בצורת וניהול ממשלתי כושל של משק המים, אך הגביר את הצורך בייבוא מזון למדינה שבה המזון הוא ההוצאה העיקרית של המשפחה הממוצעת. המהומות בדרום סוריה, שהחלו כתוצאה מהפגנות שדוכאו באלימות על ידי המשטר, הפכו לבסוף למלחמת כל בכל.

והיתה עוד מדינה מזרח תיכונית שבה הזינוק במחירי המזון הולידו מחאות המוניות. בקיץ 2011, לאחר עלייה מתמשכת במחירי המזון, יצאו הישראלים לרחובות. מה שהחל כמחאת הקוטג' התפתח למחאה חברתית כוללת נגד העלייה המתמדת ביוקר המחיה, ובראשה מחירי המזון והנדל"ן. בישראל הובילה המחאה להתחזקותן של מפלגות חברתיות, שהבטיחו להוריד את מחירי המזון. רק עתה, ארבע שנים אחרי, מתחילה להיווצר בישראל מגמה של ירידת מחירים.

הבטן הרכה של המערב

אבל לא רק מדינות עניות מושפעות ממשבר המזון. אירופה השבעה – שגם אם עלו בה מחירי המזון, לא סבלה מרעב או ממחסור בעקבותיו – משנה את פניה. התייקרות המזון, והירידה באיכותו ובזמינותו דוחפות אוכלוסיות שלמות ממדינות אפריקה לעבר מדינות המערב. מצפון היבשת ועד דרומה, מאות אלפי מהגרים מאפריקה ומהמזרח התיכון משנים את פני היבשת כולה. בין שהם מוגדרים כפליטים, מהגרי עבודה או מסתננים לא חוקיים – רובם נסו מארצם בשל המחסור במזון או השלכותיו.

החדשות הרעות הן שיכולתם של פוליטיקאים בכלל ופוליטיקאים ישראלים בפרט להוריד את מחירי המזון מוגבלת. כאמור, המחירים מושפעים מגורמים שאינם בשליטתו של הפוליטיקאי הישראלי הממוצע – כמו בצורת, טייפונים או מחירי הנפט. החדשות הטובות יותר הן שבלי קשר לתוצאות הבחירות האלה או הקודמות בישראל, קריסת מחירי הנפט הובילו גם לירידה משמעותית במחירי המזון בעולם; בין מארס 2014 למארס 2015 ירד מדד המזון העולמי בכ־18% והוא מתקרב לרמה הנמוכה יחסית שאפיינה את רוב 2009.

כיום עומד המדד העולמי על 174, הרחק מרמה של 210 המוגדרת על ידי מומחים כסף שמעבר לו מתערערת היציבות העולמית. הגדלת היצע הנפט העולמי, התפרקותו של קרטל הנפט אופ"ק ואפילו הסרת הסנקציות הבינלאומיות מאיראן – שיאפשרו לה לחזור ולמכור נפט בכמויות גדולות – מבטיחות כי מחיר הנפט לא צפוי לעלות בצורה חדה בתקופה הקרובה. העולם, אם כן, צפוי לתקופה שקטה יחסית מבחינת מהומות מזון. אלא אם מזג האוויר יחליט אחרת.

הכתבה מופיעה בגיליון מאי של פורבס ישראל

– לרכישת הגיליון חייגו 077-5273355

– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל