|
"זאת המחלה ההולנדית. היא כבר כאן", אמר לי השבוע בנקאי בכיר וכלכלן מוערך. "אל תתרשם מהכרזות בנק ישראל על המלחמה בשער הדולר היורד. הם מנסים בעיקר לעבוד על ציפיות המשקיעים ולהראות שהם עושים משהו. בסופו של דבר זה יהיה חסר תועלת".
"בנק ישראל יכול להשפיע על תנודות השערים לטווח קצר", המשיך הבנקאי, "בטווח הארוך זה לא יעזור: יש לנו משק חזק עם כלכלה צומחת, ומבחינת המשקיעים הגז כבר כאן. לכן השקל חזק ואין טעם להילחם בו. אם בנק ישראל ימשיך לקנות דולרים – הוא רק יעודד את הספקולנטים להמר נגדו, כפי שקרה בעבר, והנזק יגדל. אם יש כלים להתמודד עם המצב, הם נמצאים בידי משרד האוצר".
"המחלה ההולנדית" היא כינוי למשבר העלול לפקוד מדינה תעשייתית שמתגלה בה אוצר טבע מכניס כמו נפט או גז: זרימת המטבע הזר גורמת להתחזקות המטבע המקומי ולעלייה במחירים של מוצרים ושירותים. התעשיינים מגלים שהמטבע הזר שהם מקבלים מתמעט, רווחיות היצוא יורדת, המפעלים נסגרים ועובדים רבים מאבדים את מקום עבודתם.
התחזית העגומה הזו תקפה גם למשק הישראלי, והתחזקות השקל בחודשים האחרונים מאובחנת על ידי כלכלנים כסימפטומים ראשונים למחלה. אבל הניתוח הבסיסי הזה לא עוזר לתעשיינים, שהולכים ומאבדים הכנסות כתוצאה מהתכווצות הדולרים שהם מקבלים. התעשייה, הם טוענים, תשלם מחיר כבד אם מישהו לא יעשה משהו.
נתונים שפורסמו השבוע על ירידה קלה בשיעור האבטלה, מ-6.3% ל-6.1%, חיזקו את ההרגשה שהפגיעה בייצוא התעשייתי אינה משפיעה באמת על המשק. אבל התעשיינים ממשיכים לתלוש שיערות ולטעון שהנתונים זמניים ומטעים, וכי שיעורי האבטלה במגמת עלייה כתוצאה מהקשיים הגוברים של התעשייה, המבוססת בעיקרה על היצוא.
התחזקות השקל מאובחנת על ידי כלכלנים כסימפטומים ראשונים למחלה | צילום: רויטרס
###
מנהלת המחקר הכלכלי של התאחדות התעשיינים, דפנה אבירם ניצן, צופה כי בשנה הקרובה יצטרפו עוד עשרות אלפי מובטלים למאגר ושיעור האבטלה יגיע ל-7%. הסיבה: ירידה עקבית ומתמשכת ביצוא, בצד ירידה בהשקעות. המאזן המסחרי המשקף את פערי היצוא מול היבוא חיובי אמנם, אבל היצוא התעשייתי בירידה ועמו ההשקעה בתעשייה.
ניתוח הנתונים שמספקת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמד שלא מדובר רק בפגיעה בענפי תעשיה שוליים, או בענף התיירות הרגיש לאיומים גיאופוליטיים, אלא בליבת הענף, גאוות התעשייה הישראלית: גם תעשיית ההיי-טק הולכת ומאבדת גובה. הירידה החדה ביותר בחודשים יולי-אוגוסט נרשמה השנה ביצוא התרופות, שצנח ביותר מ-50% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
הסעיף הממתן העיקרי של הירידה ביצוא היה, כרגיל, תעשיית האקזיטים המרשימה שהתפתחה כאן: עלייה בשיעור של יותר מ-50% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
התעשייה הישראלית מבוססת על יצוא, וכושר התחרות שלה בעולם נשחק בגלל ירידת שער הדולר. היצואנים מקבלים פחות כסף, הוצאות הייצור שלהם עולות בגלל מחירי תשומות כמו מים ואנרגיה, והתוצאה היא ירידה ביצוא, שעוד תימשך הלאה. בקרוב נרגיש את זה גם בשיעורי אבטלה. על פי הערכת בנק ישראל, ירידה של 10% בשער הדולר מובילה לירידה של 2% ביצוא, כלומר כ-1.7 מיליארד דולר. על פי חישובי התאחדות התעשיינים, הפגיעה גדולה יותר ומגיעה ל-3%.
בשוק המטבע נוהגים להאשים "ספקולנטים" במסחר העצבני במטבע חוץ, המתנהג לא פעם בניגוד לכל היגיון כלכלי. הספקולנטים, טוענים בכירים בשוק, מנצלים את העובדה שמדובר בשוק חופשי וקטן מאוד, שבו ניתן לטלטל את שערי המטבעות בקלות יחסית. אבל בנקאים העוקבים אחר המסחר במט"ח טוענים כי הפערים בין הריבית על השקעות שקליות לריבית על המטבעות העולמיים העיקריים אינם מצדיקים היום פעילות ספקולטיבית, שבטווח הקצר קיימת בכל שוקי העולם. הספקולנטים אינם יכולים להיות אחראים למגמה העולמית של ירידת ערך הדולר, המשפיעה קשות על כלכלת העולם ופוגעת בעיקר במדינות מתפתחות.
היחלשות הדולר היא פרי מדיניות מכוונת של ממשלת ארה"ב, ממנה סובלות כמעט כל המדינות שארה"ב היא יעד היצוא שלהן. הממשל האמריקאי נוקט במדיניות אינפלציונית מכוונת: הוא מדפיס דולרים בקצב מטורף של 84 מיליארד בחודש, ושופך אותם לשוק ההון. ההיצע האדיר הזה גורם לירידת ערך הדולר בכל העולם ואמור לסייע לאישוש הכלכלה האמריקאית והיצוא התעשייתי. הפקת הגז הצפויה בשנה הבאה תגביר את הלחץ על שער הדולר וספק אם התחמושת שמכין בנק ישראל – תקציב לרכישת 3.5 מיליארד דולר, תספיק.
הפקת הגז הצפויה ב-2014 תגביר את הלחץ על שער הדולר | צילום: אלבטרוס צילומי אוויר
###
נתוני ההשוואה של התאחדות התעשיינים מלמדים שלא רק השוק האמריקאי הולך ונסגר בפני היצוא הישראלי. גם שווקים אחרים, המוצגים לא פעם כחלופה ליצוא לארה"ב, שוב אינם מסבירים פנים. במהלך השנה האחרונה פוחת שער הדולר לעומת השקל בכ-12%, בעוד שביפן התחזק הדולר ב-26%. בסין פוחת הדולר ב-2% בלבד, ובאירופה הסתכם שיעור הפיחות ב-7%.
מנכ"ל התאחדות התעשיינים, הכלכלן אמיר חייק, שוב אינו תולה תקוות בבנק ישראל, ומסמן את היעד הבא למתקפה: הממשלה. בעבר הרחוק נהגו ממשלות ישראל להעניק ליצואנים סבסוד ייחודי באמצעות "שער דולר ליצוא" והטבות אחרות. חייק אינו מתכוון להחזיר חוקים שפסו מהעולם, אבל יש לו כמה הצעות מעניינות.
"חלק מהתחזקות השקל נגרמת ממכירת דולרים על ידי המדינה, כמו למשל כאשר המדינה מקבלת הכנסה גדולה ממיסוי על חברת סטארט-אפ שנמכרת: היא אינה חייבת לעשות זאת", הוא אומר. "היא יכולה לשמור את הדולרים ולהשתמש בהם ליבוא ממשלתי".
במקום למכור דולרים בשוק, מציע חייק שהמדינה תקנה דולרים, לצורך גידור הסיכונים הנובעים מהחוב במט"ח לבנקים זרים. דרישה ישנה של התעשיינים העשויה לעלות במגעים עם המדינה, היא סיוע ממשלתי במאמצי השיווק של התעשייה הישראלית בחו"ל.
הס מלהזכיר: הפרטות
משלל ההמלצות של יו"ר הרשות לניירות ערך, שמואל האוזר, לאושש את שוק ההון הגווע בישראל, השתכנה בראשי הכותרות דווקא אחת, לא חשובה במיוחד ולא משמעותית: הקטנת המס על הבורסה.
יש להאוזר על מה להסתמך, שכן ההמלצה להקטין את המס נכללה בדוח שהגישה ועדה שמינה לבדיקת מצב הבורסה, בראשות פרופ' משה בן חורין. אבל הייתה זו המלצה זהירה ומסויגת משהו, שתפסה את המקום ה-13 ברשימת הצעדים שיש לדעת הוועדה לנקוט. על פי ההמלצה יש להוריד את המס מ-25% מהרווחים ל-15% – שיעור המס עליו המליצה בשנה שעברה ועדה בראשות רו"ח יאיר רבינוביץ'.
הפחתת מסים תמיד משמחת את הציבור, ומשקיעי הבורסה בוודאי לא יתנגדו להקלה במס, במיוחד בתקופה של עליות שערים. אבל להפחתה, שעלותה עשויה להיות בין מיליארד לשני מיליארד שקל בשנה, תהיה השפעה אפסית על המשקיעים והפעילות בשוק ההון. הבדלי המיסוי בין 15 ל-25% אינם משמעותיים מבחינת שיקולי המשקיע, וממילא מרבית הסוחרים בשוק ההון הם משקיעים מוסדיים וסוחרים מקצועיים, שהמס האפקטיבי שהם משלמים נמוך בהרבה מהשיעור הרשמי.
השיקול העיקרי של משקיעי הבורסה הוא הפרשי התשואה בין אפיקי ההשקעה השונים. מה שאושש בשבועות האחרונים את הפעילות ואת שערי המניות היא התשואה הנמוכה באפיקי השקעה הסולידיים: איגרות חוב ופיקדונות בבנקים, וחוסר היציבות בשוק ההון העיקרי המתחרה בשוק המקומי, בניו יורק.
האוזר הצביע בצדק על תחרות נוספת להשקעה בבורסה, והיא ההשקעה בנדל"ן. אבל כאן הבעיה אינה דווקא במיסוי על רווחי הבורסה, אלא בפטור (החלקי) הניתן למשקיעים בדירות להשכרה. בשיטת המיסוי על השכרת דירות מגורים, רק מי שמשכיר דירה במחיר של כ-8,000 שקל ויותר משלם מס בשיעור גבוה יותר מהמס המוטל על רווחי הון.
להפחתת המס על ההון תהיה השפעה אפסית. שמואל האוזר | צילום: דוברות משרד האוצר
ההבדל במיסוי על ההשקעות אינו מוצדק. המצדדים בפטור טוענים שאם יוטל מס הוגן על משכירי דירות הם יגלגלו את המיסוי על השוכרים, ויגרמו לעליית מחירים בשוק הרותח ממילא. אבל קשה לראות בכך "צדק חברתי". על פי אותו היגיון, יש לפטור ממס את אופי הלחם, המגלגלים את עלויותיהם על אוכלוסייה חלשה, על קבלני הבניין ועל יצרני החלב.
הפטור שמקבלים בעלי הדירות מגולגל ממילא על בני מעמד הביניים, שכן מישהו צריך למלא את החור בקופה. לעומת זאת, הסיכוי שמשכירי דירות רבים ימכרו את דירתם וישקיעו את התמורה בבורסה כדי ליהנות ממס מופחת של 15% אינו נראה סביר. לרבים מהם יש מקלטי מס מפתים יותר.
גם ברשות ניירות ערך יודעים שלמרות הפופולריות הרבה שתופסת ההמלצה להפחית את מסי הבורסה, לא מדובר במהלך שעשוי להשפיע על מצבו העגום של שוק ההון, כמו גם מהלכים מעניינים אחרים שהציעה הוועדה בראשות פרופ' בן חורין.
שינוי דרסטי במצב יכול להגיע דווקא מכיוון שוועדת בן חורין לא הצביעה עליו – חידוש מדיניות ההפרטה של החברות הממשלתיות. שורת שגיאות שביצעה הממשלה בשנים האחרונות, הפכו את ההפרטה כמעט למילה גסה: הניסיון הנואל להקים בית סוהר פרטי, העברת שירותים חברתיים רגישים לידיהם של קבלנים ועמותות שהפיקוח עליהן רופף, הקמת עשרות תאגידי מים כמבוא להפרטה חלקית של שירותים אלה, הניסיון הכושל להפרטה חלקית של חברת החשמל ועוד.
אבל בדרך נזנחו ונתקעו מהלכי הפרטה טובים ומתבקשים של חברות ממשלתיות. הפרטת חברות ממשלתיות ענקיות באמצעות הנפקה מלאה או חלקית של מניותיהן בבורסה יכולה לשנות את פני שוק ההון לשנים רבות: חברות כמו התעשייה האווירית, רפאל, תעש, מקורות, רכבת ישראל, הנמלים וחברת החשמל חייבות לעבור ארגון מחדש והפרטה.
חלק מהחברות האלה, כמו מקורות וחברת החשמל, משוועות להון חדש, ומנגד עומדים משקיעים מוסדיים רבים, קרנות פנסיה וחברות ביטוח, המשקיעים מידי שנה מיליארדים בחברות בחו"ל, במקום להשקיע בפיתוח המשק המקומי. הנפקות כאלה יכולות להחזיר לשוק ההון גם משקיעי חוץ רבים, שבעבר היו מעורבים בהנפקות ענק כמו כימיקלים לישראל ובזק.
מקורות חייבת לעבור הפרטה. בריכת מים של החברה | צילום: ויקיפדיה
|
