הנבחרת שלא העפילה: שיטת "נבחרת הדירקטורים" בעייתית

הממשלה תתכנס ביום ראשון הקרוב לאישור הצעה לשינוי הליכי ההדחה של בכירים בשירות הציבורי. האחריות תועבר מוועדת טירקל לנציבות שירות המדינה, המחוברת יותר למערכת השלטון. היועץ המשפטי החדש, אביחי מנדלבליט, הלבין את ההליך. יוגב, ובצדק, "צופה פני עתיד". הוא מבין שהליך סילוקו מהמועדון שבו הוא מתעקש להיות חבר יצא לדרך, אף שמקורביו של השר משה כחלון אומרים שרק חמור קופץ בראש.

כחלון אינו מאוהב בהדחה. אבל הוא כן מומחה בלהמאיס את החיים על מי שסר חנו בעיניו. חוץ מהחלפת המנעולים במשרדו של יוגב הוא ניסה כמעט הכל: מנע ממנו אישור יציאה לארה"ב, השפיל אותו בסוגיית הפרטת הדואר והפסיק לפגוש אותו. אבל אצל יוגב העקשן זה לא עובד. הוא חותר להמשיך במה שהוא מאמין שהוא הדרך הנכונה ואינו סופר את הפוליטיקאים שמסביבו.

יוגב מזכיר לי את ירון זליכה, החשב הכללי באוצר שניהל מלחמת עולם לפני כעשור נגד אהוד אולמרט. שר האוצר רוני בר־און חשש להדיחו ונאלץ לבלוע את הצפרדע עד לסיום כהונתו. מי שמע על זליכה קודם לכן? הוא הפך את העקשנות לקריירה. גם יוגב צועד בבטחה בדרך של להיות צודק אבל לא חכם, אבל הוא פחות מתוחכם מזליכה.

חוץ מהחלפת המנעולים במשרדו של יוגב כחלון ניסה כמעט הכל | צילום: ליאת מנדל

סביב תכונות האופי השנויות במחלוקת שלו קיים קונצנזוס. לא רק מצד כחלון ושרי הליכוד האחרים, אלא גם מקרב יושבי ספסלי האופוזיציה כמו מיקי רוזנטל וזהבה גלאון. אפילו תנועות חברתיות כמו התנועה לאיכות השלטון, המצייצת על כל מחדל ציבורי, אינן יוצאות להגנתו ולא במקרה. כשיאיר לפיד נכנס ב־2013 לאוצר, פנתה אליו התנועה בדרישה שלא למנות את יוגב למנכ"ל, בשל ההתקשרות השנויה במחלוקת בין חברת בומברדיה לרכבת ישראל. זו הסיבה לכך שהשבוע נערך לו בוועדת הכספים, בניצוחה של ח"כ אורלי לוי־אבקסיס, סיכול ממוקד באין מפריע.

אלא שעם כל הכבוד לאיש, הוא אינו העניין. הבעיה היא בשיטה ששמה "נבחרת הדירקטורים". הכוונה המקורית, מבית היוצר של לפיד, הייתה טובה. לפיד, שמקפיד שלא לתקוף את כחלון גם בעניין זה, הוא היחיד שהתייצב להגנת יוגב. בישיבת יש עתיד השבוע אמר: "הממשלה רוצה להחזיר את המינויים הפוליטיים שיאפשרו שוב למנות בחברות הממשלתיות חברי מרכז שיצביעו בשבילם בפריימריז. אם זה יעבור, אנשים שוב יקבלו ג'ובים לא לפי הכישורים אלא לפי הקשרים. ואחרי זה צעירים אומרים לעצמם, בצדק, שמי שאין לו קשרים אין לו איך להתקדם".

אלא שלפיד כבר הודה בזמנו שהוא עצמו, שר האוצר, לא היה מתקבל לנבחרת לפי הקריטריונים. כחלון ציין השבוע שגם מארק צוקרברג מפייסבוק לא היה מתקבל. לטובת הגילוי הנאות – אני ניסיתי ולא התקבלתי.

לפיד מדבר על צעירים מיואשים? מרביתם ניסו אבל לא התקבלו לנבחרת, שהוא עצמו יזם, בגלל היעדר ניסיון ניהולי של חמש שנים. הוא יודע שהתקבלו בעיקר מועמדים שהם היו חפצים ביקרם אף שכישוריהם של אלה שלא התקבלו אינם נופלים משלהם. אני מכיר עשרות דוגמאות של מאוכזבים, אבל אסתפק בשלושה אבסורדיים במיוחד. בהמשך ארחיב על מקרה מיוחד.

אסתר דומיניסיני, לשעבר מנכ"לית הביטוח הלאומי, חברת ועדת לוקר, יו"ר הדסה, דירקטורית לשעבר בהראל השקעות היא כיום דירקטורית בישראמקו ויו"ר ועדת הביקורת במפעל הפיס. היא לא התקבלה. כשהתעניינה אצל יוגב, נאמר לה שזאת טעות. אבל במכתב שקיבלה מאוחר יותר הובהר סופית שלא התקבלה. שאלתי אותה להרגשתה והיא אמרה: "כל התהליך היה מוזר לי לגמרי. אני לא מבינה למה לא קיבלו אותי, אבל החלטתי שלא להמשיך במשחק ההזוי הזה".

משה מוץ מטלון, לשעבר יו"ר ארגון נכי צה"ל וחבר כנסת לשעבר, מכהן כדירקטור בדיסקונט השקעות ובחברת הנדל"ן ויתניה. גם הוא נשאר בחוץ. מטלון: "ניסיתי פעמיים ולא הצלחתי. טענו שאין לי ניסיון. אני רואה בחומרה את כל התהליך והוא נראה רע מאוד. מדובר בסוג של משחק מכור ולא הוגן. עם כל הכבוד, לא ניתן לקחת פקיד כמו יוגב כדי לכפות על הפוליטיקאים עם מי לעבוד".

עו"ד נחום לנגנטל, חבר כנסת לשעבר, מנכ"ל משרד התחבורה ומ"מ יו"ר רשות שדות התעופה והנמלים לשעבר, כיהן כדירקטור בכלל תעשיות, וכיום במרכנתיל דיסקונט. התשובה לאי קבלתו הייתה היעדר ניסיון בעסקאות גדולות. לנגנטל: "הודעתי ליוגב שאני מוכן למלא בהתנדבות כל תפקיד, והוא סיפר לי על הנבחרת והפציר בי להירשם. נרשמתי ולא התקבלתי. לעומת זאת, רותי רנר, העוזרת הפרלמנטרית שלי לשעבר, התקבלה. כמובן שאני מפרגן לה, אבל קצת פרופורציות".

הסיפור של רונית תירוש
היא כיהנה כחברת כנסת וכחברת ועדת הכלכלה והכספים. בימים אלה היא משלימה את לימודי הדוקטורט ומשנת הלימודים הבאה תלמד במרכז הבינתחומי הרצליה. רונית תירוש שימשה כמנכ"לית משרד החינוך, האחראית על מינהל התרבות בעיריית תל אביב, וניהלה בהצלחה מרובה את בית הספר השני בגודלו בישראל. אך גם תירוש עטורת ההישגים יובשה ולבסוף לא נכנסה לנבחרת.

איך בכלל התגלגלת לסיפור?
"לא התכוונתי להתמודד אך ניגשתי ביוזמת אורי יוגב. באחד הכנסים הוא פגש אותי וסיפר על הכוונה להקים נבחרת דירקטורים והמליץ להצטרף. אמרתי לעצמי יופי. על סמך הרקורד שלי לא היה לי שום ספק שאתקבל. "הגשתי את הטפסים וזומנתי לראיון. הרגשתי נבוכה כי בחיים לא הייתי זקוקה לראיונות. תמיד התקדמתי בזכות עצמי. עברתי את הראיונות בהצלחה וצורפתי לנבחרת. עבר זמן מה ולא הציעו לי שום תפקיד. ציפיתי שיציעו משהו חינוכי אבל זה לא קרה, כנראה בגלל שתקפתי את רפורמת החינוך של שי פירון (שר החינוך לשעבר). "צלצלתי ליוגב והתעניינתי, כי הוא עצמו הציע להצטרף. הוא סיפר שהעניין בתהליך. חלפה שנה ואז קיבלתי מייל שרשימת המועמדים נפתחת מחדש. התבקשתי להירשם ולעבור את כל התהליך מחדש".

בשביל מה פעם נוספת?
"זה מה שבדיוק אמרתי לעצמי, אבל הבלגתי וניגשתי. הפעם כבר לא הגעתי לשלב הראיון, כי לטענתם לא עמדתי בקריטריונים. הופתעתי וצלצלתי שוב ליוגב. הפעם הוא סיפר שהכניסו קריטריון חדש של חמש שנות ניסיון ניהולי. שאלתי איך יהיה לי ניסיון ניהולי אם בשנים האחרונות הייתי בכנסת. הסברתי שגם שאול מופז לא יכול להיות דירקטור בתעשייה האווירית. יוגב ענה שלגבי שרים לשעבר הקריטריונים שונים, כי שר זה תפקיד ניהולי. התייאשתי וירדתי מהעניין".

אבל הבנתי שכחלון התקשר והציע לך את תפקיד יו"ר דירקטוריון פארק אריאל שרון.
"זה נכון, לפני כחצי שנה. התלבטתי ובסוף הסכמתי למרות שהתפקיד ללא שכר. הסברתי לכחלון שלתפקיד הכרוך בהנצחת זכרו של שרון אני לא אומרת לא. כבר עברו לי בראש תוכניות לקידום הפארק. הזמן עבר וקיבלתי טלפון מארז חלפון, ראש הלשכה של כחלון. התברר שבגלל שאני לא בנבחרת, יוגב לא מוכן לאשר את המינוי. מאוחר יותר יוגב הודה שהיה כאן 'פקשוש' וצריך לתקן. "כמובן שהוא לא תיקן. חלפון שוב התקשר והתנצל והסביר שיוגב עומד על הרגליים האחוריות ולא מוכן לאשר את המינוי. ניסיתי להבין מה קורה סביב הפארק והתקשרתי לשני דירקטורים: חנה הרצמן, מנכ"לית עיריית חולון, ומוטי ששון ראש העיר. התברר שנערך מכרז לתפקיד מנכ"ל הפארק. הרצמן הגישה מועמדות אבל ממש בדקה ה־90 החליט יו"ר הפארק לפרוש ולהתמודד על תפקיד המנכ"ל. יוגב בחש מאחורי הקלעים ועודד אותו לעבור לתפקיד המנכ"ל".

מה התובנות שלך מהסיפור?
"למדתי על בשרי שיוגב רוצה לקדם רק את מי שהוא מעוניין. הוא רוצה להחליט לבד, ללא מעורבות השרים, ואני לא המקרה הראשון. יש משהו מאוד לא תקין בתהליך. יוגב אינו נבחר ציבור וקל להאשים את השרים בסידורי ג'ובים. היום אני לא פוליטיקאית או חברת מרכז. אין לי קשר פוליטי לכחלון. למרות שאני אישה (העדפה מתקנת) עם ניסיון ניהולי רב, לא התקבלתי. זה עושה לי עצוב, לא בגלל עצמי אלא בגלל הדרך שבה מתנהל העסק".

סיפור בזק
מה האסוציאציה המיידית שעולה כשמזכירים את המילים "שוק סיטונאי" או "ברית המועצות"? שוק סיטונאי מתקשר עם אותו שוק מיתולוגי בתל אביב שפונה לטובת פרויקט מגורים יוקרתי של האחים גינדי. ברית המועצות? מדובר כמובן באותה אימפריית רשע שהנהיגה במשך עשרות שנים את הקומוניזם בעולם. אז זהו, שלא. "שוק סיטונאי", "ברית המועצות", "הפרדה מבנית", "באנדל" ומושגים נוספים הם מושגים מעולם התקשורת, בתחפושת.

כשר התקשורת הוביל כחלון את הרפורמה בסלולר באמצעות כניסת גולן טלקום, שהורידה דרמטית את המחירים. חבילת סלולר שנמכרה עד לפני חמש שנים ב־500 שקל לחודש, נמכרת כיום במבצע הכל כלול של 50 שקל לחודש, עשירית מהמחיר.

רפורמת "השוק הסיטונאי" האקטואלית פועלת לפי עיקרון פשוט: במקום שכל מוצר תקשורת יימכר על ידי אותה חברה בנפרד, יתאפשר שיווק המוצרים (תקשורת נייחת, סלולר, וטלוויזיה) בחבילה אחת, בהסתמך על התשתיות של בזק והוט הוותיקות.

את התנ"ך התקשורתי של המהלך הובילה ועדה בראשות אמיר חייק, שפרש באחרונה מניהול התאחדות התעשיינים. הוועדה הגישה בסוף 2011 סדרת המלצות, שכללו את התנאים שבהם ניתן יהיה ליצור תחרות של הכל בכל.

אמיר חייק. עמד בראש הוועדה | תמונה: ויקיפדיה

בזק, מונופול בתקשורת הקווית, אמורה הייתה לספק את תשתית האינטרנט במחיר סביר, ובעתיד גם את שירותי הטלפוניה הנייחת. הצ'ופר שאמורה הייתה לקבל היה ביטול ההפרדה המבנית. בזק מנהלת כיום את פעילותה באמצעות חברות בנות: בזק בינלאומי (אינטרנט), פלאפון (סלולר) ויס (טלוויזיה). ההפרדה גוררת הוצאות מיותרות של עשרות מיליוני שקלים בשנה, שהיו נחסכים לו החברות בקבוצה היו פועלות במוטת שליטה קצרה.

בניגוד להוט, בזק גם מנועה מאספקת חבילות משולבות ("באנדל" או חבילות "טריפל") של תקשורת קווית, סלולר וטלוויזיה, שמפחיתות את העלויות לצרכן. בדוח שהוגש כבר לפני ארבע שנים קבע חייק שאם בזק תעמוד בתנאים כמו מעבר של יותר ממאה אלף לקוחות ממנה לחברות הסלולר, יומלץ על ביטול ההפרדה המבנית.

הוויכוח הגדול הוא אם בזק אכן עמדה בתנאים. חברות הסלולר הוותיקות, ובראשן פרטנר, עושות כל מאמץ להוכיח שלא. בבזק מתעקשים שכן. בפרטנר חוששים שביטול ההפרדה יחזק את מונופול בזק ויגרום לפגיעה קשה ברווחיות חברות הסלולר. לדבריהם, בזק לא עמדה בתנאים, ובהם פתיחת שוק הטלפוניה לתחרות וחיבור הבתים לסיבים אופטיים. חלק מהמחלוקת הגיע לבג"ץ ביוזמת בזק בגלל מחלוקת על התעריפים.

מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, מעוניין להתיר את הפלונטר. לפני שבוע זימן את חברי ועדת חייק לשיחה על המלצותיה. הוא הקדים והסביר שקרא את הדוח, אבל הוא מעוניין "לשמוע את המוזיקה". במילים אחרות, האם החברים סבורים שבזק אכן עמדה בתנאים שיאפשרו את ביטול המגבלות. מהישיבה נעדר חבר הוועדה יהודה סבן, המכהן כיום כדירקטור בפרטנר. גם אסף כהן, סמנכ"ל משרד הכלכלה לשעבר שהיה בדעת מיעוט נגד ההמלצות המקוריות, נעדר. בפתח הפגישה גילה חייק שהוא מייעץ כיום לבעל השליטה בבזק שאול אלוביץ' וייתכן שיהיה בניגוד עניינים, אף על פי שהדוח נוגע לתקופה שלפני יותר מארבע שנים.

"המוזיקה" ששמע פילבר מהנוכחים הייתה שבזק עמדה בתנאים המאפשרים את ביטול ההפרדה המבנית, ומבחינתם היא יכולה לצאת לדרך. "המוזיקה" לא ערבה, בלשון המעטה, לאוזניהן של חברות הסלולר הוותיקות. בפרטנר מודאגים מאוד. בפגישה מלפני מספר שבועות במשרד התקשורת חששו לפגיעה ברווחיותם. למרות זאת, אם לא תחול הפתעה של הרגע האחרון יומלץ להסיר מבזק את החסמים.

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: מה ייצא מכל זה לצרכנים, והאם חברות הסלולר אכן ייפגעו. ביטול ההפרדה המבנית יחסוך לבזק הרבה ויעצים אותה. רווחיות משופרת אינה תמיד ערובה להורדת מחירים ללקוחות, אבל נקווה שהפעם זה יקרה. שיפור הרווחיות ישפר כמובן את מצב בעלי השליטה, אך גם הגופים המוסדיים המושקעים במניות בזק ומנהלים את הפנסיות שלנו ייהנו. סלקום או פרטנר אינן אמורות להיפגע.

אבל אם בזק תנצל את ביטול ההפרדה לשיווק בסגנון הטריפל של הוט, זה יחייב פיקוח הדוק של רשות ההגבלים. מומלץ לאסור ביצוע מיידי של שינוי כזה. יש לבצעו בהדרגה, ולאסור על שיווק חבילות במחירים טורפניים, כפי שהיה בגולן טלקום והסלולר. ועדיין, כצרכן חשוב לי לדעת אם בזק תאחד את מתן השירות של ספק התשתית בזק וספק שירות האינטרנט בזק בינלאומי ובכך תקצר את זמן ההמתנה הארוך.

במקביל, אסור להתעלם ממאות אלפי הצרכנים הסומכים עדיין על הטלפון הטוב והישן. זה מוצר צריכה בסיסי, כמו שאומר הלפרין מהפרסומות. תחרות בתחום אינה יכולה להסתמך על עוד אפליקציה על גבי הפס הרחב. את שירות הטלפוניה הבסיסי ניתן להבטיח באמצעות חבילת בסיס (אולי של 500 דקות שיחה בחודש) בתנאים זהים ובמחיר תחרותי. ביטול ההפרדה המבנית בבזק רצוי, בתנאי שייעשה כמו ששני קיפודים עושים אהבה. בזהירות.

החטא הקדמון
הזינוק במחירי המזון מאז 2007 ועד פרוץ המחאה החברתית ביולי 2011 אינו חדש. המבקר בסופר מרגיש בכיס את המחירים המאמירים, המלבים את סוגיית יוקר המחיה. גביע הקוטג', שמחירו זינק לשיא של 7.29 שקלים באמצע 2011, הפך לסמל.
בשנתיים האחרונות פורסמו מחקרים ונתונים רבים על יוקר המחיה במזון. שני דוחות של מרכז המידע של הכנסת התמקדו בשנים 2005־2011. מדד המחירים לצרכן עלה באותן שנים ב־18%, אך מחירי המזון (כולל פירות וירקות) זינקו ב־31.6%. במדינות גוש היורו עלו המחירים ב-14.5% בלבד.

בדוח נוסף מינואר 2014 נכתב שמחירי המזון בישראל גבוהים ב־25% מהממוצע באיחוד האירופי (בגלל המשקאות הקלים ומוצרי החלב). לקינוח מומלץ לעיין בדוח ה־OECD מדצמבר 2013, שבו נכתב כי מוצרי החלב בישראל נמכרים ביותר מ־40% מהממוצע ב־34 מדינות הארגון. אלא שבימים האחרונים הגיע לידי דוח חדש שנכתב על ידי גורם בכיר המכיר מקרוב את שוק המזון, שלבקשתו ביקש להישאר בעילום שם. לדבריו, האחראית המרכזית ליוקר המחיה היא קרן ההשקעות אייפקס – לשעבר בעלי תנובה.

השנה היא 2008. אריק רייכמן מנכ"ל תנובה המיתולוגי, פרש מתפקידו לאחר 13 שנה. מרבית מוצרי תנובה היו מפוקחים ושולי הרווח היו אפסיים. רייכמן הצליח לשכנע את מקבלי ההחלטות להסיר בהדרגה את הפיקוח וחלק קטן נותר בפיקוח. זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס, ניצלה את זה, ולאחר רכישת תנובה הקפיצה את המחירים. בשנים 2008־2009 זינקו המחירים בשוק המזון בכ־%35 בממוצע ובשנים 2010 עד יולי 2011 (חודש המחאה) בכ־15% נוספים. בשנת 2005 מחירי המזון בישראל עוד היו דומים לאלה באירופה ובארה"ב, אבל מאז הפכה ישראל לאחת השיאניות במחירי המזון. למה? כי זה היה אפשרי!

יצרניות המזון והמשקאות כמו אֹסם, שטראוס, נטו וקוקה קולה הצטרפו לחגיגה. בעוד היצרנים נהנו מרווחים נאים, הצרכנים נאנקו וסבלו. הדוגמה הבולטת המופיעה בדוח היא הקוטג'. בינואר 2007 עלה גביע 250 גרם 5.06 שקלים. שנה מאוחר יותר זינק מחירו ל־5.9 שקלים. המחיר ב־2009 האמיר ל־6.11 שקלים, בינואר 2010 ל־6.59 שקלים ובינואר 2011 ל־7 שקלים. בתוך ארבע שנים זינק מחיר גביע קוטג' ב־38%. בעקבות המחאה צנח המחיר, ובארבע השנים האחרונות הוא התייצב על מחיר הפלא 6 שקלים.

חוץ מחזירות היצרנים המקומיים, מונה הדוח סיבות נוספות ליוקר המחיה במזון, ובראשן הריכוזיות בשוק המזון. סיבות נוספות הן מכירות נמוכות של המותג הפרטי, המע"מ הגבוה (17%) בהשוואה למערב ועלויות הכשרות המטורפות (כ־4 מיליארד שקל לשנה). מחבר הדוח ממליץ לנקוט צעדים להורדת העלויות, שחלקם כבר ננקטו: שחרור חסמי ייבוא לרבות הפחתת מכסים, הפחתת המע"מ על מוצרי מזון במחצית ואיחוד רגולציות. בנוסף הוא ממליץ להחזיר לפיקוח מוצרי מזון בסיסיים. אגב, שר האוצר לפיד החזיר לפיקוח ב־2014 את השמנת המתוקה ואת הגבינה הלבנה והפחית את מחיריהן.

בשבוע שעבר התחוללה בבורסה דרמה לאחר שנודע שהנהלת אֹסם החליטה על מחיקת מניותיה מהמסחר. עכשיו אפשר להבין מדוע אחד האינטרסים של אֹסם הוא להתרחק מעין הביקורת הציבורית, ושאנחנו נמשיך לאכול את הלוקשים.

החוק והחוקן
הוא משמש כיו"ר ועדת החוקה של הכנסת שמונה חודשים ונהנה מכל רגע. "אני מרוצה מאוד. זאת ועדה עוצמתית שקובעת את פני החברה", אומר לי ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי). השיחה איתו זומנה במקור בגלל ענייני כלכלה, כמו המלחמה בהון השחור והגמשת הרגולציה לחברות ציבוריות חדשות. אלא שמפאת סדר היום היא סטתה לנושאים כלליים בוערים.

השבוע עלתה הצעה להגיש לצנזורה ידיעות של בלוגרים בענייני ביטחון. מה חדש בנושאי הרשתות החברתיות?
"אטפל בקרוב בתופעת הרשתות החברתיות שהתפתחה בקצב מטורף בעוד שהחוק נשאר מאחור. אם בתקשורת הכתובה והמשודרת יש חוקים, ברשתות זה משהו נורא. אפשר להשמיץ וללכלך. אין דין ואין דיין. אזום חוקים כדי לחסום קצת את העסק ולהטיל פיקוח".

איך כיו"ר הוועדה אתה מתייחס לריבוי התלונות בנושא ההטרדות המיניות? מה דעתך על מקרה ינון מגל?
"לגבי סיפור מגל, אני לא רוצה להיכנס לכך. חשוב מאוד שהרימו למעלה את סוגיית ההטרדות ומטפלים בה בכל החומרה. אבל אצלי יש כלל. בכל נושא אסור להגזים, אחרת אתה מתחיל לפספס. אנחנו רואים מקרים שיש בהם הגזמה. בוא נניח סתם מקרה: אישה הלכה וקנתה שמלה יפה והיא מצפה לקומפלימנטים. פעם יכולת להגיד לה 'איזו שמלה יפה!'. היום זה הס מלהזכיר. אתה עוד יכול לחטוף תביעה על הטרדה".

ועדת החוקה מטפלת בנושא המסים בעקבות יוזמת רשות המסים להגברת המלחמה בהון השחור דרך הרחבת הענישה וקבלת מידע על לקוחות הבנקים. מה עמדתך בנושא?
"החוק למלחמה בהון השחור שעבר בקריאה ראשונה היה קשה מאוד. הבנקים נדרשים לדווח בכל חודש על כל החשבונות העסקיים בישראל וגם תותר כניסה לחשבונות הפרטיים לפי מדגמים. ההון השחור בישראל מוערך ב־180 מיליארד שקל, ואני רוצה לתת לרשות כוח. אבל אני רוצה לשמור על כבודו של האדם ולהימנע ככל האפשר מכניסה לחשבונות פרטיים. החוק לא יעבור במתכונתו המקורית, אבל אני לא קובר אותו. גיבשתי לעצמי את דרך האמצע שבה אני גם נותן כוח לממלכה אבל הפגיעה בפרטיות תהיה מינימלית".

אז איך זה יעבוד?
"הבהרתי לנציגי רשות המסים שאין צורך בחשבונות העסקיים, כי ממילא הם לא יידעו להתמודד עם 1.3 מיליון חשבונות. כל עסק ממילא מדווח בסוף כל השנה, כולל התאמות הבנקים. לגבי החשבונות הפרטיים, הודעתי שאני מוכן שבחשבונות הפרטיים הטיפול ייעשה בצורה מידתית. הסכמתי להעברת מידע במקרים שבהם קיים סיכוי שמוחבא הון שחור, כמו מי למשל העביר בשנה האחרונה כספים לאיי קיימן. אבל לא הסכמתי שהבנקים ידווחו מי קנה דירה במהלך השנה. זאת לא שאלה לגיטימית, כי כולם קונים דירות".

אני מבין שיש הצעה להחמיר משמעותית את החקיקה נגד עברייני מס.
"זה מכונה 'עבירת מקור'. חוץ מעבירת המס עצמה רוצים לקבוע שבמחירים חמורים, העבירה תיחשב כעבירה על חוק איסור הלבנת הון. במקרה זה כל הכסף יוחרם, והאיש יישפט גם כמעלים מס וגם כמלבין הון, ויקבל עונשים הרבה יותר קשים כמו כפל עונשי מאסר. לרשות להלבנת הון גם קל יותר להעביר אינפורמציה לרשות המסים. זה חוק חשוב אבל הוא חייב להיות מידתי. אני לא מוכן שיתלבשו על חנווני שהעלים עשרת אלפים שקלים כאילו הלבין הון. אני רוצה לקבוע שרק העלמה מסכום של מיליון שקלים ומעלה תיחשב כהלבנת הון, ואז זה יהיה רק בנסיבות מחמירות. התחולה לא תהיה מיידית אלא רק בעוד שנה".

איך הגעת לתובנות הללו? האם הופעלו עליך לחצים?
"כשהגיעה אלי טיוטת החוק הראשונית אמרתי 'על גופתי'. באו אלי נציגים של רואי חשבון, יועצי מס ועורכי דין. חשוב היה לי לשמוע לא רק את המדינה אלא גם את האנשים בשטח. אני מניח שרשות המסים תיאלץ להסכים לשינויים שאותם יזמתי. תמיד יש עלי לחצים מכל הכיוונים. גם מהממלכה ורשות המסים, גם ממשרד המשפטים וגם מהשטח. אני משתדל לא להיפגש עם לוביסטים. הלוביסט חייב לדעת על מה הוא מדבר. אם יש בעיה אני דורש לדבר עם בעל הבית עצמו".

איפה עומד הטיפול שלך בחוק ההלוואות החוץ־בנקאיות?
"אני באמצע הטיפול. באוצר מעוניינים להגדיל את האשראי במשק וליצור תחרות לבנקים. גופים חוץ־ בנקאיים מוגבלים בגובה הריבית לפי 2.25 מהפריים ויוצא כ־7%. בריבית כזאת הם לא יכולים להלוות בגלל רמת הסיכון והומלץ להעלות את הריבית המרבית לכולם (כולל הבנקים) ל־20%. אמרתי, השתגעתם? אדם שהבנק לא נותן לו כסף לא יוכל להחזיר הלוואה בריבית של 20%. ברגע שיש תקרה של 20% כולם יתיישרו לפיה. ההמלצה שלי: לא לקבוע תקרה, אבל שיהיה פיקוח על הריבית גם על הגופים החוץ־בנקאיים. "הבנקים לא יוכלו לתאם. אז תתחיל תחרות חופשית והריבית תתחיל לרדת. הבעיה העיקרית תהיה מול השוק השחור. שם נקבע בחוק שהריבית המקסימלית תעמוד על 20%. רק חשוב יהיה לאכוף את החוק".

לכתבה במעריב