הקשר בין תאונות הדרכים להאטה בכלכלה

מאז ינואר 2011 מורגשת ירידה בקצב של כ־1% בחודש במספר תאונות הדרכים עם נפגעים. הסיבה העיקרית לכך אינה השיפור במערכת הכבישים אלא בירידה בקצב הפעילות הכלכלית: מאז הרבעון הראשון של 2011 החלה ירידה בקצב העלייה של התוצר לנפש, שהידרדרה מ־5.1% ברבע האחרון של 2010 ל־2.6% ברבע הראשון של 2011, 1.9% ברבע השני של 2011 ועד ל־1% בלבד ברבע השלישי של 2012. 

לפי הערכות בנק ישראל, ב־2012 עלה התוצר ב־3.3% וב־2013 הוא יעלה ב־2.8%, לעומת 3% בתחזית הקודמת (בניכוי ההשפעות על הצמיחה מהפקת הגז תמר). יותר ויותר נתונים מצביעים על האטה בקצב העלייה בפעילות הכלכלית, מה שייאלץ את הממשלה לנקוט בצעדים כדי למנוע חריגה בגירעון ב־2013. כדאי שהממשלה החדשה תנקוט בצעדים להפחתת הגירעון מיד עם כניסתה לתפקיד, כי ככל שיחלוף הזמן, תרד יכולתה לפעול.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

להערכתנו, עלולה הממשלה לגמור את 2012 בגירעון של 4.2%, לעומת 2.5% בתקציב המקורי. הצורך לצמצם ייאלץ את הממשלה להפחית מגירעונה 12־15 מיליארד שקל, וגם אז יהיו הוצאותיה גבוהות ב־5% לעומת 2012. כרגע ההוצאות המתוכננות עומדות על 10% יותר מ־2012, וזה עוד לפני ההתחשבנות עם משרד הביטחון בדבר דרישותיו על מבצע עמוד ענן. השאלה היא מה יהיה אם ישראל תחליט לפעול באיראן – לשם כך היא צריכה להשאיר מרווח בתקציב, כלומר לקצץ עוד יותר. האם זה נכון בתקופה של האטה?

לכאורה, יכולה הממשלה לטעון כי לא נורא לעשות הרחבה פיסקלית בזמן האטה, כלומר ליהנות מעלייה בתוצר על פי המודל הקנסייני. אך יחס החוב־תוצר עדיין גבוה (74%), והוצאות הממשלה זינקו ל־43.5% מהתוצר לעומת 38% ב־2011 – ולכן אפשרות של הרחבה אנטי־מחזורית, כלומר העלאת הגירעון על ידי הגדלת ההוצאות, אינה קיימת: הרחבה כזו תתפרש על ידי המשקיעים וחברות דירוג אשראי כסטייה מהתהליך שהחל ב־1991 של משמעת תקציבית, שהביאה ליציבות ולצמיחה שהשאירה את מרבית מדינות העולם מאחור.

גם קיצוץ הקצבאות יעלה על הפרק. נתניהו | צילום: רויטרס

גידול בגירעון עלול לערער את היציבות ומיד יצופו הזיכרונות מהשנים טרום תוכנית הייצוב של 1985, ואז גם ההשקעות העסקיות ירדו עוד לפני שהגירעון יגדל. במקרה של העלאה אגרסיבית במס החברות, מעבר ל1%־2%, יטו המשקיעים להוציא השקעות לחו״ל, שם יוכלו להשיג תשואה גבוהה יותר. העלאת המס על העשירים אינה אפקטיבית ובדרך כלל אינה מניבה הכנסות של ממש, ואילו העלאת מס ההכנסה על השכבות החלשות אינה אפקטיבית, כי בלאו הכי הם אינם משלמים מס בכלל. 

לכן, כל העלאה במס תהיה חייבת להיות על מעמד הביניים, כי שם נמצא הכסף. אבל העלאה כזו תפגע דווקא בשכבה שתורמת למשק יותר מכולם. הם משרתים את המדינה, משלמים מסים ואינם רואים שכר בהשכלתם. כרגע הם כלואים בישראל בשל המשבר העולמי, אך כשהעולם יאיץ את צמיחתו, ההכבדה על שכבת הביניים המשכילה תגרור לירידה מישראל, שכרגע נמצאת בשפל היסטורי – ואז יצא שכרנו בהפסדינו. כך נצפה בהגירה לחו״ל לא רק של מפעלים, אלא גם של כישרונות. 220 אלף העובדים בהייטק אחראים ל־46% מהייצוא הישראלי. אסור לגרום להם לברוח לחו״ל.

היכונו להעלאת המע״מ

בינואר 2007, לפני חמש שנים בדיוק, העלתה הקנצלרית אנגלה מרקל את המע״מ ב־3%, ל־19%. מדוע העדיפה להעלות מס רגרסיבי זה במקום את מס החברות? כי חברות עלולות להגר ומרקל ביקשה להשאיר את התעסוקה בגרמניה. מס החברות הופחת ל־29.8% בממוצע (עם זאת, שיעור תשלומי המעביד על השכר גבוה מאוד – 15% לביטוח רפואי ועוד 26% לפנסיה וביטוח אבטלה). התוצאה: המפעלים נשארו בגרמניה, הנהנית מאבטלה נמוכה באירופה. בצרפת, ממנה החלה בריחת משקיעים, שיעור מס החברות 33.3%, המס על השכר 66%, והמע״מ לרוב 19.6%.

בנימין נתניהו ירכיב ככל הנראה גם את הממשלה הבאה. הוא יעדיף קיצוץ בהוצאות על פני העלאת מסים, מה שיקטין את ההוצאות גם על חינוך, תשתיות ותמיכות. למרות זאת, מס הכנסה ומס הכנסה ב׳ (הביטוח הלאומי) יעלו אף הם, וייתכן כי תהיה דרישה להעלאת תרומת המעבידים לביטוח הלאומי בביטוח הבריאות.

ביקשה להשאיר את הכלכלה בגרמניה. אנגלה מרקל | צילום: רויטרס

יחד עם העלאת מס החברות אולי בעוד 2%, הנטל על התעשייה ועל השירותים יגדל, בייחוד על עסקים עתירי כוח אדם, מה שידחף לפיטורין והמשך התייעלות. לא יהיה מנוס מהעלאת שיעור המע״מ בעוד 1.5% ל־18.5%, העלאה שהמשק יוכל לסבול. העלאת מס רווחי הון לא תהיה אפקטיבית – כפי שראינו בשנה האחרונה, היקף המסחר יורד והנטייה לרכוש דירות להשקעה ולהביא לעלייה במחירים תגבר.

קיצוץ הקצבאות אף הוא יעלה על הפרק. המימוש כמובן תלוי בהשתתפות החרדים בממשלה. בהחלט יכולה להיווצר קואליציה בין הליכוד־ביתנו לבין מפלגתו של יאיר לפיד, העבודה והבית היהודי, ואולי אף התנועה של ציפי לבני. ממשלה נטולת חרדים תוכל גם להפנות משאבים לבנייה למגורים לחילונים, ותהיה לכך תרומה לפעילות הכלכלית במשק, שיהיה זקוק לכך על רקע ההאטה הצפויה. 

קיצוץ הגירעון לכיוון 3% או פחות יאפשר לנגיד להפחית את הריבית ל־1.5% ואף מתחת לזה, תוך הגדלת ההגבלות על נטילת משכנתאות למשקיעים. הפחתת הריבית, יחד עם הגידול במתח מול האיראנים לקראת האביב, תביא לחידוש הפיחות בשקל לכיוון 3.90 שקל לדולר. החברות שייפגעו מהעלאת המס ומהירידה בצריכה הפרטית יפוצו באמצעות מחירי גז נמוכים בזכות תמר, ושיפור בכושר התחרות בשל הפיחות מול סל המטבעות. הירידה באינפלציה ובריבית תקל על הוצאות המימון. 

החברות תיאלצנה להפחית בהוצאותיהן, כולל החזקת הרכב לעובדים. נראה ירידה ברכב צמוד, ירידה שעשויה להוריד עוד יותר את תאונות הדרכים ולהפחית את הנסיעה וזיהום האוויר. לפחות בזה תהיה ברכה לעם בישראל, וגם לירוקים שנשארו מחוץ למשחק הפוליטי.