חג העשור למיחזור בישראל – אליה וקוץ בה

אמנם החגים לא מזמן נגמרו, ולפני שנספיק למצמץ ינחת עלינו סבב המועדים הבא יחד עם גשם של סופגניות, ובכל זאת – לא בכל יום מציינים עשר שנים למיחזור.

לרגל חג העשור סיפק תאגיד המיחזור אל"ה כמה נתונים אופטימיים במיוחד: עד כה מיחזר עם ישראל יותר מ-5 מיליארד בקבוקים(!); הציבור קיבל בחזרה במסגרת חוק הפיקדון יותר מ-1.2 מיליארד שקל; כשמצרפים את שני סוגי הבקבוקים – הגדולים (שהמיחזור שלהם וולונטרי ולא כרוך בהחזר כספי) והקטנים שכלולים בחוק הפיקדון, אחוז המיחזור בישראל עומד כרגע על 50.3%, כמעט כמו הממוצע האירופי והרבה יותר מארצות הברית. ומכיוון שבלי קצת צבא אי אפשר, בוודאי תשמחו לדעת שבין האזנה להאזנה חיילי יחידת 8200 הם אלופי המיחזור בצה"ל.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

הנסיקה המשמעותית בנתוני המיחזור באמת משמחת: קל לשכוח, אבל בתחילת העשור הקודם, כשחוק הפיקדון אושר וכלובי המיחזור התחילו לצוץ ברחובות, היתה לא מעט ספקנות באוויר. הציניקנים הניחו שהישראלי המזהם והאגוצנטרי לא יטריח את עצמו אל מתקן המיחזור בלי תמורה, סתם בשם האזרחות הטובה. ובכן, הישראלים הפתיעו. מתברר שכשמנגישים להם את שירותי המיחזור – יש יחס ישיר בין תפוצת המתקנים להיענות הציבור – הם מגיבים בחיוב. ומה שעוד מתברר, זה שהרגלים ותרבות ניתן לשנות.

הישראלים צרכו עד כה 10 מיליארד בקבוקי פלסטיק. צילום: רויטרס

אז יש סיבה מסויימת למסיבה, אבל אסור לשכוח לרגע את הציניות של המארגנים. תאגיד אל"ה, כזכור, הוקם על ידי חברות המשקאות הגדולות כדי לאסוף את הבקבוקים שהן מייצרות. במשך שנים ארוכות האיסוף דשדש: על פי החוק, החברות היו אמורות לאסוף 85% מבקבוקי הפיקדון. למרות זאת, מדי שנה הן הודיעו שלא הצליחו לאסוף יותר מ-65%, אך למרות ההפרה הבוטה לא ננקטה נגדן שום סנקציה. זה קרה בגלל לאקונה בחוק הפיקדון, שלא הטיל על חברות המשקאות אחריות ישירה לכשלונות התאגיד שהקימו. הן היטיבו לזהות אותה והסתתרו מאחרי גבו של התאגיד, מבלי לשלם את המחיר. מיחזור הבקבוקים הגדולים עמד באותן שנים על פחות מ-20%, משום שהם לא נכללו במסגרת החוק ולא הוצבו עבורם יעדים.

כללי המשחק השתנו רק בקדנציה הזו, כשהשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, תיקן את החוק, הטיל אחריות ישירה על חברות המשקאות והציב יעדים מדורגים חדשים הן לבקבוקים הקטנים והן לגדולים. כשהאקדח מכוון לרקתן, פתאום התברר שחברות המשקאות מסוגלות להרחיב דרמטית את ההשקעות בתשתיות המיחזור, להגדיל בתוך זמן קצר את מספר המיחזוריות הפזורות בארץ מ-8000 ל-18 אלף, לצאת במסעות פרסום והסברה ולגייס באמצעות פרסים ומבצעים את בתי הספר ויחידות צה"ל. חברות המשקאות לא הפכו לפתע ירוקות – הן פשוט מעדיפות להשקיע במיחזור במקום לשלם את הקנסות הכבדים הקבועים בחוק, מה עוד שעל פעילות המיחזור ניתן לגזור קופון נאה של יחסי ציבור. השיפור במיחזור גם משכיח את העובדה המרתיחה שהחברות הצליחו לכופף את ידיו של ארדן ולהשאיר את הבקבוקים המשפחתיים הגדולים (ליטר וחצי) מחוץ לחוק הפיקדון. המיחזור של אלה עדיין נעשה ללא תמורה, ולכן גם מפגר מאחור (כ-40% לעומת 75-80% של בקבוקי הפיקדון הקטנים יותר).

ואחרי כל זה, הנה הבשורה הרעה באמת: אם בעשור האחרון מיחזרנו יותר מחמישה מיליארד בקבוקים, המשמעות היא שרכשנו לפחות עשרה מיליארד בקבוקי פלסטיק. למחזר זה הרבה יותר טוב מסתם לזרוק לפח, אבל האתגר הסביבתי, הכלכלי והבריאותי האמיתי הוא צמצום דרמטי של צריכת בקבוקי הפלסטיק בישראל. שום מיחזור לא יכול לתקן את הנזק האדיר שמסבה תעשיית בקבוקי הפלסטיק לסביבה – החל מהמקור (נפט), דרך הייצור עתיר האנרגיה והמים ועד השינוע המזהם; שום מיחזור לא יחזיר את הכסף לרבבות משפחות מהעשירונים התחתונים שמבזבזות מאות שקלים בחודש על רכישת בקבוקים במקום לשתות מים כמעט בחינם מהברז; ומעל הכל – שום מיחזור לא יחפה על הנזקים הבריאותיים הכבדים שגורמת שתיית משקאות ממותקים, אחת החוליות המזיקות ביותר בתרבות הג'אנק פוד עתירת הסוכר וצבעי המאכל שמתנפלת עלינו מכל שלט פרסום.

בחגיגות העשור הבא למיחזור בקבוקים בישראל, הגדלת נתח המיחזור צריכה להיות יעד משני בלבד; היעד האמיתי חייב להיות צמצום משמעותי של צריכת בקבוקי הפלסטיק. אחרת זו שוב תהיה המסיבה של חברות המשקאות – שימשיכו לחגוג על חשבוננו.

[email protected]

טורים נוספים של הכותב:

השד החברתי: כך הפך כחלון לסמל הפועלים בלי לדאוג באמת לרווחה

המציג בפרסומת אינו בהכרח דובר אמת