חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

חושף מרבצי הגז בישראל: "לא יהיו עוד תגליות כאלו בארץ"

בזמן שהממשלה התכנסה לאשר את ההצעה לייצוא 40% ממאגרי הגז של המדינה לחו"ל, ישב האיש שאחראי לגילוי אוצרות הטבע האדירים האלה בביתו שבהרצליה וחרק שיניים. יוסי לנגוצקי, הגיאולוג שהתעקש לטעון שאי שם במעמקי הים קיימים מרבצי ענק של גז, לא רוצה שהגז ייגמר למדינה בעוד 25 שנה. הוא חושב שקיבלנו החלטה נמהרת.

איש סוער, לנגוצקי. כמעט בן 80 ונראה ומדבר כמי שעוד נכונו לו 80 שנים נוספות לפחות. אבל הוא מביט מעבר לכתפו ורואה איך עשרות שנים עוברות ביעף, והוא רוצה שגם אנחנו נבין את זה: "30 שנים זה לא מושג אמורפי או אבסטרקטי. הם שומרים מאגרים ל-25 שנים ואומרים, 'עד אז – מי יודע מה יהיה'. אבל אני כברעברתי פעמיים מחזור חיים של 30 שנה ואני מודיע לכם: השנים יעברו וזה בסוף מגיע. השנים יעברו, ומה יישאר לנו אז?".

חדש: אפליקציית האייפון של פורבס ישראל – להורדה לחצו כאן

אולי עד אז נגלה עוד גז או שיקרה משהו אחר, אני אומר לו. בוועדה הזאת ישבו כלכלנים. המורה הדגול שלהם, פול סמואלסון, לימד אותם שבטווח הארוך כולנומתים. שדולר שלא נייצא היום יהיה שווה בעוד 30 שנה אולי חמישה סנט. מישהו אפילו העלה רעיון שעד אז מדינת ישראל לא תתקיים.


יוסי לנגוצקי, "מה יישאר לנו עוד שנים?" | צילום: אלוני מור

"שטויות", מבטל לנגוצקי. "צריך להבין שהתגלית הענקית הזאת באתרים של 'תמר', 'דלית' ו'לווייתן' היא חד פעמית. לא יהיו עוד תגליות בסדר גודל כזה, ועם זהנצטרך להסתדר. הנס הכי גדול שיכול לקרות במרוצת השנים הבאות הוא שיתגלה בים גם נפט. יש הסתברות של 20%, שזה לא רע, שמתחת למאגר 'לווייתן' יש גם נפט, אבל זו אופרה אחרת. מבחינת תגליות הגז זה כמעט סופי".

איך אתה יודע? עדיין ממשיכים לחפש, וייתכן שלא גילינו הכל.
"אני בטוח שלא יהיו תגליות מפני שאנחנו מכירים את המבנה הגיאולוגי באזור. המאגרים הגדולים יכולים להיות רק במלכודות מבנה. יש מאגרי גז קטנים יותרבמלכודות שנקראות מלכודות שכבה, שאותן קשה יותר לגלות. אז ייתכן שיגלו עוד BCM 200 (מיליארד מטר מעוקב – יחידה מקובלת בהערכת מאגרי גז טבעי) נוסףל-910 שכבר ידועים לנו".

נניח שהגז ייגמר בעוד 30 שנה. אבל בכל שנה מתגלים בעולם עוד מרבצים אדירים של גז. תמיד נוכל לייבא. ממילא עלות הגז המקומי תהיה דומה למחירים העולמיים הממוצעים.
"וזו הטענה הרביעית שלי: לא ניתן לנחש מה יהיה המצב הגיאו-פוליטי בעוד 30 או 40 שנה. אנחנו לא יודעים מה יקרה עם ארה"ב, רוסיה, סין וארצות ערב.החוכמה שלי פשוטה, זו חוכמת האיכר שאומרת 'מה שיש לי – יש לי'. זה השכל הפשוט, הקומון סנס".

"כמה שיתחכמו ויוסיפו פקטורים נוספים רק ידפקו את כל העסק. כדי לשמור על עצמי, על ילדי ועל נכדי, אני צריך לוודא שהנכסים שלי ברשותי. כמדינה אנחנו חייבים לחשוב בטווחים של 40 ו-50 שנה קדימה, ולא של 30 שנה. זה בכלל לא נמצא בתחום של כלכלה או גיאולוגיה – זו אסטרטגיה".

"הייתי בשתי מלחמות שבהן נגמרה לנו פתאום התחמושת באמצע הקרב, כי משרד הביטחון או צה"ל לא עשו טוב את החשבון", אומר לנגוצקי. "הם לא העריכו שהמלחמה תימשך כל כך הרבה זמן, או לא חזו מתי בדיוק היא תפרוץ ונתפסו לא מוכנים, וקיבלנו קדחת בצלחת. אם היינו מסתמכים רק על מה שהיה בימ"חים, היינו מפסידים במלחמה".

"אני לא אומר שזה בדיוק אותו דבר, אבל זו אותה מסקנה: מדינה הרוצה להכתיב את ביטחונה חייבת שיהיו לה מאגרים, ולא לסמוך על רכבת אווירית מפה או משם, כי זה עשוי להסתיים באסון".

צילום: רויטרס

החמצת המיליארדים

לנגוצקי, איש רועם ולוחם, פרץ לתודעה הציבורית ב-2009 לאחר גילוי אוצרות הגז האדירים ב"תמר" ו"דלית". זמן קצר לפני גילוי הגז, שעתיד להכניס מיליארדים לשותפים לו, נאלץ לנגוצקי לפרוש מהשותפות.

היה זה לנגוצקי שטען שצריך לחפש גז באזור הזה. הוא קבע את אזור הקידוח ופעל במרץ רב לגייס שותפים, משקיעים ובעיקר אסדת קידוח מתאימה, שכן מדוברבקידוח בעומקים גדולים יחסית של כ-4,500 מטרים. הוא הצליח לשכנע את חברת האנרגיה הבינלאומית בריטיש גז להשקיע בחיפושים, אך ב-2005 החליטההחברה במפתיע להפסיק את פעילותה בישראל, לאחר שהשקיעה כבר 17 מיליון דולר בחיפושים.

על פי הערכות, שעליהן נמנעה החברה מלהגיב, ההחלטה נבעה משיקולים פוליטיים. לנגוצקי לא התייאש וגייס ענקית אנרגיה אמריקאית – נובל אנרג'י, שחידשה את החיפושים באתר "תמר". על מנת ליהנות מפירות גילוי הגז, נדרש לנגוצקי להשקיע במיזם החיפושים עשרות מיליוני דולרים – סכומים גדולים עבור מי שהתפרנס כל חייו כשכיר וכיועץ.

הוא הקים שותפות עם בני שטיינמץ, איש עסקים בינלאומי שהונו נאמד ביותר משני מיליארד דולר. השותפות, סקורפיו, השקיעה במיזם החיפושים "תמר" (שנקרא על שם נכדתו של לנגוצקי) והחזיקה ב-5% ממניות המיזם. חלקו של לנגוצקי בסקורפיו היה 20% וביתרה החזיק שטיינמץ.

2008 הייתה שנה קשה בשוקי ההון העולמיים, וגם עסקיו הענפים של שטיינמץ ספגו מכות כואבות. כסף שבעבר נשפך כמים הפך פתאום יקר וקשה להשגה.כשהודיעו השותפים בקידוח כי נדרש סבב השקעות נוסף של כמה עשרות מיליוני דולרים כדי להגיע לשכבת המטרה, החליט שטיינמץ שנמאס לו, ושהוא אינו מתכוון לזרוק כסף נוסף להרפתקת הגז שאליה נסחף בעקבות דמיונו הקודח של לנגוצקי הלהוט.

ההחלטה הוציאה את שטיינמץ ושותפו לנגוצקי מהקידוח. לנגוצקי עוד ניסה להתרוצץ ולחפש משקיע חלופי, אבל הזמן היה קצר, המשקיעים נכנסו לבונקר,ולאיש לא היה חשק להמר על החזון המפוקפק של מאגרי גז בכמות דמיונית מתחת לגלי הים. חודשים מספר מאוחר יותר השכים יצחק תשובה להתקשרלתחנות הרדיו כדי לבשר לעם ישראל בשידור חי על תגלית המיליארדים בקידוח הגז.

שטיינמץ תפס את הראש. לימים אמר למקורביו שזו הייתה החמצת חייו. אבל לשטיינמץ לא היה את מי להאשים. לשותפו לשעבר לנגוצקי דווקא היה: הוא האשים את שטיינמץ בהפרת הסכם שגרמה לו להפסד שנאמד על ידו במאה מיליון דולר. השניים העבירו את המחלוקת הכספית לבורר בעז אוקון, היושב כבר יותר משנתיים על המדוכה.

לפני כשנה פסק אוקון שיש צדק בטענתו של לנגוצקי ששטיינמץ הפר את הסכם השותפות, אבל הוא טרם קבע אם מגיע ללנגוצקי פיצוי על הפרת ההסכםואם כן – כמה מגיע. גורמים המעורים בהתדיינות מעריכים שבימים הקרובים ימסור אוקון את החלטתו לצדדים, ואז יתברר אם לנגוצקי הפך מסתם גיאולוג מוערך ולגמרי לא עני למיליונר של ממש, שיכול להיות שותף בזכות עצמו בחיפושי הגז הבאים.

צילום: אלוני מור

"שיילכו! נראה אותם"

אף שתגלית "תמר" עוררה יזמים רבים להתנפל על זיכיונות לחיפושי גז באזור, נותר לנגוצקי מחוץ למשחק. הוא אומר שקיבל הצעות לייעץ לקידוחי גז נוספים, אבל דחה את כולן מנימוקים שהוא מעדיף לא לפרטם. גורם בכיר בענף אומר שלאחר שהוכיח את טענתו להימצאות גז במבנים הידועים באגן, לא חייבים המחפשים להיעזר דווקא בלנגוצקי כדי לאתר מקומות פוטנציאליים נוספים: כל המבנים שלטענת לנגוצקי אפשר למצוא בהם מרבצי גז גדולים, ידועים.

בימים אלה לנגוצקי עוסק בייעוץ לחברות חיפושים באזורים אחרים בעולם, ומרחיב את עיסוקו בתחום החביב עליו לא פחות – ההיסטוריה של מדינת ישראל,ובעיקר בחלקים שיש לו קשר אישי אליהם: הוא חבר בעמותה המקימה אתר הנצחה לחלוצי הפקת האשלג בים המלח, שאביו נמנה עמם, ועמל על מחקר בנוגעלמערכה על ירושלים, שהוא גאה על השתתפותו בה כמפקד סיירת במלחמת ששת הימים.

אפשר עדיין להשקיע את ההכנסות מהגז בצורה שתביא לנו תשואה גבוהה לא פחות מערך העתודות שיישארו באדמה: לתקן את מערכת החינוך, לבנות תשתיות תחבורה. אולי נפתח תחליפים יעילים לאנרגיה מתכלה.
"האפשרות שיימצאו פתרונות אנרגיה חלופיים אינה קיימת. אלה חלומות בהקיץ. הסיכויים שהגז יירד מהבמה כמקור האנרגיה הזול, הנקי והיעיל ביותר הם אפסיים. אבל אני לא אומר שאני יודע הכל, מבחינת היקף המאגרים או מה שיהיה בעתיד. אני רק לא מבין למה צריך היה כל כך למהר עם ההחלטה. אפשר היה לדחות את ההחלטה בעוד שלוש שנים. לא היה קורה שום דבר. בינתיים ממילא בונים את מערכת ההולכה לגז עבור הצריכה המקומית".

היזמים רוצים אופק תכנוני. הם אומרים שאין להם מה לחפש כאן אם כל הסיפור הוא השוק המקומי.
"שיילכו! נראה אותם. אני מבטיח לך שאם נובל אנרג'י עוזבים את 'לווייתן', תוך שלושה חודשים אני מוצא חמש חברות ענק אחרות שימשיכו לפתח את השדה. קודם כל, שום דבר לא בוער. לשנים הקרובות יש לנו את מאגר 'תמר' שיספק את צורכי הגז של המדינה. כאשר 'תמר' יתחיל להידלדל, יש מספיק זמן לפתח את 'לווייתן' ולשמור על רציפות".

"ומה האלטרנטיבה? שנעמוד בעוד 30 שנה עם הלשון בחוץ בלי גז? היזמים, שבעבר לא דאגו למדינה והתנגדו להעלאת חלקה של המדינה ברווחים, פתאום דואגים למדינה ולהכנסותיה. אני מבין אותם: יש להם אינטרס גדול לייצא. כאן הם יקבלו תמורת הגז אולי חמישה או שישה דולר למ"ק. במזרח הרחוק משלמים 16 דולר למ"ק. אגב, על פי המלצות ששינסקי הם ישלמו למדינה תמלוגים על פי מחיר ממוצע של גז, וזה אומר שהייצוא למזרח יהיה רווחי יותר ליזמים מאשר למדינה".

נראה שבקרב כל מקבלי ההחלטות יש קונצנזוס שצריך להחליט כעת על ייצוא חלק ניכר מהגז. המתנגדים נשמעים כקומץ קטן המעלים טענות מהתחום הרגשי ולא על בסיס ניתוח כלכלי או אסטרטגי.
"אז מה? אני רגיל כבר למעמד של המשוגע. גם כשטענתי שיש נפט ב'תמר' ו'דלית' לא האמינו לי והיה לי קשה מאוד לשכנע. אני מוטרד רק מזה שהפכו את הדיון לוויכוח פוליטי, כאילו שכל המתנגדים שייכים לצד אחד של המתרס והתומכים בייצוא שייכים לצד אחר. זה לא עניין פוליטי אלא עניין אסטרטגי ברמה הכי גבוהה. ואם זו באמת החלטה כל כך דרמטית, לא היה צריך לגמור את זה כפי שגמרו".

"הוויכוח לא היה מספיק מקצועי, ופעלה כאן הרבה פסיכולוגיה ולא אידיאולוגיה. בתור 'גיאולוג קליני', על משקל 'פסיכולוג קליני', אני אומר לך שזו צורת קבלת החלטות המעידה על מצבנו. ההחלטות התקבלו תחת לחץ ויש הרבה חורים. אין לנו עדיין סקר מקצועי ומפורט על הסיכויים לגלות מאגרי גז נוספים. אני גםמודאג מאוד מהתוכנית לבנות צינור הולכה אחד מהים. מה יקרה אם תקלה או חבלה כלשהן יפגעו בו? שוב נישאר בלי גז לתקופה ארוכה. אסור היה לקבל החלטה תחת הלחץ של הטייקונים".

בעצם היית צריך להיות בצד שלהם: ההחלטה על הייצוא תשפיע על הפיצוי שאתה עשוי לקבל משטיינמץ. "אמרו לי את זה, אבל זה לא מעניין אותי כרגע. אני עסוק היום בדברים הרבה יותר חשובים".

לאתר דה פוסט

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן