חידה: מדוע עיר הרפאים הגדולה ביותר בסין מאוכלסת כעת ברובה?

האם תאמינו לכך שאורדוס קנגבאשי, "עיר הרפאים הגדולה ביותר של סין", מאוכלסת כעת כמעט לחלוטין? אולי ראיתם תמונות של צלמים אשר תיעדו את הבניינים הריקים שם, או את דיווחי החדשות שקראו למקום "עיר רפאים מודרנית", או אפילו את הכתבה שלי שפורסמה לפני שבוע, וטענה כי שליש מהעיר נמצאת בתפוסה לפי אחד הטיעונים המשכנעים. אך למעשה, באחרונה יידעו אותי כי 90% מהעיר מאוכלסים.

למרות זאת, יש נקודת מפנה בסיפור.

אורדוס היא עיר בת שני מיליון אנשים הנמצאת בתחום שיפוט של מושל ("prefecture level"). בסין, ערים ברמה כזו מחולקות לרוב לאיזורים קטנים יותר, מחוזות, תתי ערים, ערים קטנות וכפרים. בתוך המרחב של אורדוס, קנגבשי יושבת בגבול שבין איזור דונגשנג ו-ייג'ינולו, שהיא חלק מחטיבה ברמה של מחוז שנקראת אג'ין הורו באנר. העיר החדשה, אשר החלה להיבנות ב-2004, מתפרשת לאורך נהר ה-וולאמולון, שהוא הגבול של שני האיזורים האדמיניסטרטיביים האלו. מרכז העיר הגרעיני של קנגבאשי נמצא בצד הצפוני של הנהר, בעוד שקומפלקסים רבים של בים נמצאים בצד הדרומי. כאשר מסתכלים מלמטה, הכל נראה כאזור אורבני רצוף, ואך אחד לא יוכל לנחש שמדובר באותו המקום.

מה שהופך את אורדוס קנגבשי למסתורי אף יותר מעיר חדשה לגמרי שנבנתה באמצע המדבר, הוא העובדה שהמקום עדיין לא הוכר כישות אדמיניסטרטיבית בעלת זכויות משל עצמה. למרות שלעיר החדשה הזו יש אוכלוסייה המוערכת ב-100 אלף איש, מנקודת המבט של בייג'ינג היא לא קיימת. יחד עם זאת, המנהלה של קנגבשי מנסה לשנות את המצב הזה על ידי עתירה לבירה כדי לקבל מעמד של עיר ברמת מחוז אשר לאחר האישור תשים את המקום רשמית על המפה. הנקודה המעניינת היא שהבקשה של קנגבשי להכרה רשמית משאירה מאחור, באופן בולט, את האיזור שמדרום לנהר הוולאמולן. ייתכן ושלא במקרה, באיזור הזה נמצאים עיקר הבתים הריקים. חיתוך האיזור הזה מהשטח של קנגבאשי הופך פתאום את המקום למאוכלס כמעט לחלוטין, כאשר יש בשטחו רק ארבעה או חמישה קומפלקסים של בתים מאוכלסים.

המסקנה מהסיפור היא שיש הבדל מהותי בין סין לבין המערב בדרך בה מגדירים ומשתמשים במונח "עיר". בסין, "עיר" היא יותר מונח מנהלי שמשתמשים בו כדי להצביע על כך ששטח אדמה נמצא תחת החסות של דרג ספציפי של ממשלה עירונית. תחת ההגדרה הזו, רוב האדמה שנמצאת תחת הרשות או העירייה היא למעשה אורבנית בשמה בלבד, ויכולה לעיתים קרובות שטחים גדולים של איזורי חקלאות, הרים, יערות או מדברות. זו הסיבה שסין יכולה להחזיק ב"ערים" בגודל של צפון קרוליינה (ששטחה קרוב ל-140 אלף קמ"ר). לדוגמא, הולונבויר במונגוליה הוא השטח המוניציפלי הגדול בעולם מבחינת גודל, כאשר הוא גדול אפילו מניו זילנד, אבל 99% הן שטחי ערבות. הקונספט הזה של מהי עיר, משמעותו שאיזורים אורבניים רצופים יכולים למעשה להיות מחולקים בין כמה קבוצות ממשלתיות נפרדות ומובחנות.

כך נראה רחוב ריק באורדוס קנגבאשי | צילום: יוטיוב

בעוד שחלוקת קנגבאשי לשתי ישויות מנהלתיות שונות אולי תיראה כמו דרך קלה לאיזור חדש להפיג את הביקורת כרוח רפאים ולהראות אותו כמוצלח יותר ממה שהוא באמת, זה לא המקרה כאן. כדי שעיר חדשה בסין תוכר בצורה רשמית, היא צריכה לעמוד בכמה מאפיינים: האוכלוסייה, התוצר המקומי הגולמי, הגודל והמתקנים – חייבים להיות ברמה ספציפית. כדי שקנגבאשי תעמוד בהצלחה בסטטוס של עיר ברמת מחוז, היא תצטרך "לחתוך" חלק מהאזור הלא מאוכלס שלה בצד השני של הנהר.

יחד עם זאת, אפשר לטעון שהאזור הזה מלכתחילה לא היה אף פעם חלק מקנגבאשי. מאחר והעיר החדשה מעולם לא הייתה ישות אורבנית רשמית, אפשר להתווכח על היכן היא מתחילה והיכן היא מסתיימת. כאשר החל להיבנות האיזור שמדרום לנהר ב-2010, הוא תוכנן להפוך לאיזור הדרומי של קנגבאשי. אבל, כפי שקורה כמעט עם כל מאמצי האורבניזציה הסיניים בקנה מידה גדול, הרבה השתנה בין התקופה בה הפרויקט נהגה לבין הסיום המעשי שלו.

הדבר הזה מתעצם בשל המבנה הארגוני של המפלגה הקומוניסטית, אשר בכל חמש שנים פקידים מהדרגים הגבוהים מתחלפים. לכן, מה שפקיד אחד עושה עם פרויקט מסוים יכול להיות שונה מאוד ממה שהקודם לו בתפקיד התכוון. בסין, ברור כי כאשר מנהיגים משתנים – התכניות משתנות גם כן.

למרות שהמקום מחולק, המבט על החלק הזה של אורדוס נראה אותו דבר מלמטה: ניצני האיזור האורבני החדש שמנסה מאוד לגוון את הכלכלה שלו, ליצור הזדמנויות חדשות ולהכניס פנימה עסקים חדשים ועוד תושבים. אבל המשמעות לכך היא אולי שהמדיה צריכה לעדכן את הנרטיב שלה: קנגבאשי היא כבר לא עיר רפאים, ייג'ינולו כן.