לא כמו המערב: מדוע תעשיית הפינטק שונה במדינות אסיה?

בעוד שרוב תחומי הסטארט-אפים נשלטו באופן היסטורי על ידי העולם המערבי, ובמיוחד על ידי עמק הסיליקון, ל"בום הפינטק" של חמש השנים האחרונות יש עקבות גיאוגרפיות שונות ומערכת בעלי עניין רחבה מאוד. במקרה של פינטק, ובמיוחד בשירותים המכוונים לצרכנים, דינמיקות השוק של אסיה והאוכלוסיות המגוונות בה יוצרות סט שונה של הזדמנויות ואתגרים מאשר אלו שיזמי פינטק במערב מתמודדים איתם. אלו ארבעה פקטורים שהופכים את נוף הפינטק של אסיה לשונה:

קיטוע גיאוגרפי

קל לדבר על אסיה כעל אוכלוסייה אחת גדולה, אך יש בה מעל ל-20 מדינות, כאשר לכל אחת מהן כלכלה, מטבע וגוף רגולטורי משלה. מלבד אינדונזיה, סין והודו, למייסדים ממדינות אחרות באסיה יש שוק קטן מטבעו בתוך המדינה שלהן, ולכן הם חייבים להסתכל מחוץ לגבולות שלהם. בעוד שבהתחלה זה הציב עבורם מערכת משוכות נוקשה במונחים של קבלת רישיונות ואישורים לביצוע עסקים בכל מדינה חדשה, זה היווה גם תהליך הפרדה יעיל. יזם בתחום המסחר החברתי, מייסד ShereIt אמאר באנווייט, מציין כי "כמייסד, אתה צריך לעשות את שיעורי הבית שלך ולדבר אל חברות במדינה חדשה כדי לקבל את כל המידע הרלוונטי לפני שאתה עובר ופותח עסק". יזמים שהצליחו לעבור את השערים האלו נבחנים באופן דקדקני. הם מבינים את החשיבות של עיצוב מוצר שיכול להיות פונקציונלי בשווקים שונים. הם יודעים כי שיתופי פעולה יכולים לגרום או למנוע את כניסתם לשוק. הם תרגלו גיוס וניהול עובדים חדשים מחוץ לאזור הנוחות שלהם. למייסדים האלה יש את הפוטנציאל להיכנס לשווקים גדולים יותר בקלות יותר.

חדירת המובייל הגבוהה באסיה הובילה לעלייה בארנקים דיגיטליים ואפליקציות תשלום | צילום: fotolia

מעמד צריכה הולך וגדל

ככל שכלכלות אסיה צומחות ומתפתחות, אוכלוסיות מעמד הביניים הגדל צורכות יותר. עליבאבא, Flipkart ,Tencent ,Lazada ו-Snapdeal הן חלק מהשחקניות הגדולות ביותר במסחר האלקטרוני באסיה. בעוד שלארה"ב יש את אמזון ואחרות מאז אמצע שנות ה-90, מסחר אלקטרוני באסיה הוא עדיין סקטור צעיר. זה מגיע יחד עם חדירה נמוכה של אשראי באסיה שנעה בין 2% ל-50% (תלוי במדינה), כאשר קמעונאיות מסחר אלקטרוני ממציאות בעצמן כלים לתשלום שיאפשרו לצרכנים לשלם ישירות מחשבונות הבנק או הנייד שלהם, או בצורה לא מקוונת.

אוכלוסיות ללא בנק

לפי הבנק העולמי, ל-2 מיליארד אנשים בעולם אין חשבון בנק. מעל ל-50% מהם נמצאים באסיה, ובעיקר בהודו. אין להם חשבון בנק מסיבות רבות: אין להם מספיק כסף, הם חיים באיזורים כפריים בהם תשלומים במזומן הם הנורמה או אין להם אמון בבנק. בהודו, רשות UIDAI של הממשלה נמצאת בתהליך לרשום את כל ההודים ולספק להם מספר "אדהאר" – מספר בן 12 ספרות שאפשר להשתמש בו כהוכחה לזהות, כדי להקל על תשלומים ולענות על דרישות רגולטריות. התכנית הזו היא מאגר הנתונים הגדול ביותר בעולם ואולי תהפוך לפרויקט משנה משחק עבור הפינטק והפיננסים בכלל.

חדירת מובייל

אסיה קפצה מעידן הטלפונים הנייחים ישירות לעידן האלחוטי ולמובייל. התוצאה היא שיעורי חדירה של מכשירים ניידים שעומדים על 80% בהודו ו-99% באינדונזיה. אפליקציות מובייל הפכו לנקודה מרכזית עבור פינטק באסיה. ככל ששיעורי חדירת הסמארטפונים עולים, אפליקציות תשלום וארנקים דיגיטליים עולים גם הם בנוף הפינטק. אבל ישנו פער קריטי שחודר לאזור והוא נתוני אשראי. חברות אשראי שקיימות כבר מעל ל-100 שנה במערב הן עדיין תוספת חדשה יחסית לשווקים הפיננסיים באסיה. הרוב אולי לא יבינו שאפילו באזורים מפותחים כמו הונג קונג, סוכנות האשראי לצרכנים פועלת רק מ-1983. זו של סינגפור נוסדה רק ב-2002. יזמי פינטק רואים הזדמנות במתן מידע נוסף, מאחר ומקורות המידע הקיימים לא יכולים להעניק מספיק נתונים או היסטוריית אשראי. פעילות במובייל למשל, מותירה שביל של מידע. אנשים משוחחים בצ'ט, מסמסים, רוכשים מוצרים וקוראים במכשירי המובייל שלהם. מארק מקנזי מסטארט-אפ דירוג האשראי Lenddo, צופה כי "באזור הפעיל מאוד הזה, שיש בו המון חידושים מדהימים, יש מחסור במידע בשווקים רבים כדי שהבנקים יוכלו לדרג אשראי של צרכנים, מה שיצר הזדמנות למוסדות פיננסיים שהם לא בנקים למלא את הפער הזה". לאסיה בוודאי יש קרקע גדולה מספיק כדי להבין כיצד נתונים מרשתות חברתיות, ממסחר אלקטרוני ומנקודות מובייל ואינטרנט אחרות – יכולים לחזות סיכון אשראי.