|
מעריציו של דונלד טראמפ אוהדים את סגנון המנהיגות שלו. עבור מצביעים שלא חיים את עולם העסקים, טראמפ מצטייר כאיש עסקים החלטי ויעיל, דבר המקבל משנה תוקף בשל אופן הדיבור הבוטה והקשוח שלו. אבל בעוד שהסגנון של טראמפ יכול להתאים לתוכנית ריאליטי, הוא לא עובד טוב כל כך בעולם האמיתי. סגנון המנהיגות שלו, שבו יש "שליט" אחד והוא זה שקובע, מצוי בדעיכה. אם מסתכלים על יזמים, מנהיגים ומשקיעים שאחראים לרוב ההון החדש בעולם, טראמפ לא משתלב ביניהם – ויש לכך סיבה עמוקה.
הכתבה מופיעה בגיליון מאי של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645
הטרנד ההיסטורי של עולם העסקים גורס, כי עם כל מאה חדשה, חלק גדול יותר של ההון מגיע מרעיונות חדשים, לא מחומרי גלם. עשור אחרי עשור האיזון הזה מוזח. לפני מאה שנה החברות בעלות הערך הגבוה ביותר בעולם היו מתחומי הכרייה, הייצור וההובלה. היום החברה השנייה בעלת הערך הגבוה ביותר בעולם היא אלפבית (שחברת הבת העיקרית שלה היא גוגל). אפל, אלפבית, מיקרוסופט, ברקשייר האת'אוויי ואקסון מובייל הן חמש החברות העשירות בעולם. ושימו לב לעובדת המפתח הבאה: שלוש החברות הראשונות הן חברות שמייצרות רעיונות.
מה עם ג'ובס?
העולם המוחשי שלנו והאנשים בו תמיד יזדקקו למוצרים מוחשיים. אך בלי רעיונות חדשים שרותמים את הטכנולוגיות המיטביות הזמינות, היצרן של אותם מוצרים מוחשיים הופך לספק סחורה בלבד, שתלוי ב"בומים" כלכליים ובמחסור בחומר.
מדוע סגנון המנהיגות של טראמפ נעלם לאיטו מן העולם, והופך להיות אפקטיבי פחות בכל שנה? משום שעל מנת לגייס את סוג הכישרונות הדרושים בשביל לרתום את הטכנולוגיה לבניית חברות שמבוססות על רעיון כמו גוגל, אפל ומיקרוסופט, המנהיג פשוט לא יכול לפעול כמו טראמפ ולצפות להצלחה. אם לנסח זאת אחרת: הדבר האחרון שכל אדם מוכשר בעמק הסיליקון ירצה לעשות זה לעבוד עבור דונלד טראמפ או דומיו.
ניתן למחות ולטעון שסטיב ג'ובס, בדרכו ההיפית, היה דומה לטראמפ בסמכותו. פעם אפילו הסתובבה בדיחה שחורה בעמק הסיליקון שלפיה אם ג'ובס לא היה מייסד את אפל, הוא היה יכול להיות מנהיג כת מצוין. ואכן, סטיב ג'ובס של שנות ה־70 וה־80 היה כזה. הוא דיבר כמו טראמפ והתנהג כמו טראמפ. הוא היה גס רוח ודיקטטורי. הוא היה חסר ביטחון ברמה שגרמה לו לגנוב קרדיט מאחרים. הוא זילזל באנשים שהוא עצמו גייס לחברה שלו – וכל זה עבד, נכון?
סגנון מנהיגות מיושן. טראמפ | צילום: Max Goldberg, Flickr
ובכן, כן, הסגנון המיושן הזה הוביל להשקה של אפל. אלא שמאוחר יותר, באמצע שנות ה־80, מצא עצמו ג'ובס מודח מהחברה שלו עצמו. החברה הבאה שלו, NeXT, נכשלה גם היא. זו היתה הפסילה השנייה שלו. אז ג'ובס השקיע בחברת האנימציה פיקסאר. הוא ניסה ליישם את שיטותיו האוטוקרטיות, אבל נתקל במחסומים. המייסדים המבריקים של פיקסאר הבהירו לו שהם לא יהיו לו לעבדים. הם יכלו לעזוב בקלות ולהקים מתחרה. זו היתה נקודת מפנה עבור ג'ובס. כשחזר לאפל ב־1997, הפך ג'ובס לזה שגייס ועודד כישרונות.
גם בצבא מבינים
כוחה של מנהיגות מהסגנון של טראמפ נמצא בירידה לא רק בתעשיות יצירתיות, כמו תחום התוכנה. אפילו צבא ארה"ב כבר הגיע להבנה הזו. בחודש פברואר ראיינתי בקליפורניה גנרל בדימוס בשם סטנלי מק'קריסטל. מק'קריסטל ידוע בעיקר בכך שהוביל את פיקוד יחידות העילית של הכוחות המיוחדים בצבא ארה"ב. הגנרל שיחזר וסיפר כיצד אל־קאעידה בעיראק העמיד אתגר ייחודי עבור הכוחות האמריקאיים. ארגון הטרור, ובראשו אבו מסעב א־זרקאווי, היה מצויד בטכנולוגיה שאפשרה לו "להפוך את עצמו בכל פעם למשהו אחר. זה לא היה כמו אויב שהתמודדנו איתו בעבר. זה היה כמו וירוס".
במשך שלוש שנים התרוצץ א־זרקאווי סביב הצבא החזק בעולם. "הבנתי שאנחנו צריכים לשנות את הארגון שלנו", אמר הגנרל. "אם היינו שומרים על מבנה ההנהגה שהיה לנו, לא היינו יכולים לבצע החלטות במהירות מספקת בשביל לעצור את אל־קאעידה".
כך מק'קריסטל העביר את קבלת ההחלטות לרמה נמוכה יותר, אל קציני השדה שלו. במרכז הפיקוד מק'קריסטל וצוותו ניטרו את האירועים באמצעות צילומים שהועברו מכלי טיס בלתי מאוישים. "חלקנו את המידע עם קציני השדה והחיילים, אבל הם עשו את ההחלטות בסופו של דבר. התפקיד שלי הפך לכזה של מאמן ומנטור".
כדי להתקדם מהר מספיק בעולם העסקים, יש צורך בטכנולוגיה ובכישרון. טכנולוגיה מאפשרת להעביר את קבלת ההחלטות למשלב נמוך יותר בשרשרת ההנהגה. סגנון המנהיגות של טראמפ הוא מיושן ויהפוך אפקטיבי פחות ופחות במשך השנים. ובשביל לשמור על נייטרליות מפלגתית – כך גם הסגנון החשאי והשתלטני של הילארי קלינטון. אבל זה כבר סיפור אחר.
לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645
לרכישת מנוי למגזין פורבס
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
|
